יושב אוהלים
משתמש ותיק
בגמ' ו: אמר ר' יוחנן בשעה שהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' {ישעיה נ-ב} מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה:
בתשובות הרשב"א (חלק א, סי' נ) הקשה ע"ז וז"ל תימה דהא אמרינן (לעיל עמוד א) עשרה קדמה שכינה ואתיא, (היינו דאיתא בגמ' לעיל שבעשרה תמיד מגיע השכינה לפני שבאים העשרה, וא"כ קשה איך נאמר בגמ' כאן בשעה שכהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס?).
ותי' הרשב"א שם וז"ל תשובה: אין משיבין מן ההגדה: ועוד פירוש קדמה - לא שתקדם לביאתן, אלא שבא עמהם מיד כשהן באין, ואינו ממתין עד שיבואו העשרה וישבו, וכענין שנאמר בשלשה תלתא עד דיתבי. ויש קדימה בכיוצא בזה איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו, שפירושו שנכנסו דרך פתחו מיד שמצאתו פתוח. ולישנא דקרא הוא (תהלים כא) כי תקדמנו ברכות טוב, מהר יקדמונו רחמיך, שפירושן יקדמנו להיות עמנו תמיד לא יתפרדו ממנו: עכ"ל הרשב"א בתשובה.
וקצת צ"ב שהרי בעשרה אין כל העשרה באין כאחד, וא"כ מה כוונתו במש"כ "שבא עמהם מיד כשהן באין, ואינו ממתין עד שיבואו העשרה וישבו", את"ל שהשכינה באה אחרי שכל העשרה מגיעים ורק שאינו ממתין עד שישבו ניחא, אבל זה לא נקרא "קדמה", וע"כ שגם הביאה הוא ביחד עימהם, וקשה אם אין כולם באים ביחד מה כוונתו בזה.
ועוד קשה דממה נפשך, אם גם כשיש עשרה בא הקב"ה ביחד עימהם, א"כ איך יתכן שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה שכועס, הרי אמרנו שאינו בא קודם אלא עימהם ביחד.
וע"ז אפשר לתרץ, דה"ק שהשכינה בא לביהכ"נ מקודם כדי להיכנס ביחד עם העשרה, ואם לא מצא שם עשרה להיכנס עימהם ביחד אז הוא כועס ח"ו.
ולפי"ז כבר היה אפשר לתרץ קושיית הרשב"א מהגמ' לעיל, דמ"ש לעיל דבעשרה קדמה שכינה ואתיא, היינו שהשכינה מקדימה לבא (ולולא דברי הרשב"א הי' אפשר לומר שאף נכנסת לפני העשרה, ו'מקדמי' הוא כפשוטו), ואינו ממתין עד שכבר ישבו העשרה בביהכנ"ס, אבל אם הגיע השכינה כדי להיכנס עם (או לפני) עשרה ולא מצא שם עשרה אז הוא כועס ח"ו.
אבל עדיין קשה הקושיא השניה שהרי אין העשרה באין כאחת.
ואולי י"ל דכידוע הקב"ה הוא למעלה מן הזמן, ואין לפניו "קודם" ו"לפני" ו"אחרי" כמו שאנחנו מבינים, והכל אצלו אינו אלא מושגים בהגדרת התנהגותו יתברך. וכל מה שבעבר ובהווה ובעתיד הכל כאחד הוא אצלו יתברך, וגם שהקב"ה כבר יודע מראש את כל מה שעתיד להיות, וא"כ יש לפרש, דהקב"ה נמצא תמיד בביהכ"נ, וכמש"כ לעיל (עמוד א) א''ר יצחק מנין שהקב''ה מצוי בבית הכנסת שנאמר {תהילים פב-א} אלהים נצב בעדת קל, ושכשהמצב הוא כזה שעתידין לבא לבית הכנסת עשרה מתפללים, (ואגב אוסיף ששמעתי בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שכשנשאל על גמ' דידן שכשהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, מתי זה? ענה הגר"ח, "בזמן שקבעו בית הכנסת להתחלת התפילה"), אז בחינת המצאו של השכינה שם הוא כזה שנקרא "קדמה שכינה ואתיא", דאף שהוא למעלה מן הזמן אין לפניו קודם ואחרי, מ"מ יש בו מעלת קדמא ואתיא, משא"כ כשאין עתידין עשרה לבא להתפלל בזמן התפילה באותו ביהכ"נ אז בחינת הימצאות השכינה שם הוא בחינה של "בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה, ו מיד הוא כועס" ח"ו.
ומיושבין בזה קושיית הרשב"א ושאר הקושיות שהערנו.
בתשובות הרשב"א (חלק א, סי' נ) הקשה ע"ז וז"ל תימה דהא אמרינן (לעיל עמוד א) עשרה קדמה שכינה ואתיא, (היינו דאיתא בגמ' לעיל שבעשרה תמיד מגיע השכינה לפני שבאים העשרה, וא"כ קשה איך נאמר בגמ' כאן בשעה שכהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס?).
ותי' הרשב"א שם וז"ל תשובה: אין משיבין מן ההגדה: ועוד פירוש קדמה - לא שתקדם לביאתן, אלא שבא עמהם מיד כשהן באין, ואינו ממתין עד שיבואו העשרה וישבו, וכענין שנאמר בשלשה תלתא עד דיתבי. ויש קדימה בכיוצא בזה איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו, שפירושו שנכנסו דרך פתחו מיד שמצאתו פתוח. ולישנא דקרא הוא (תהלים כא) כי תקדמנו ברכות טוב, מהר יקדמונו רחמיך, שפירושן יקדמנו להיות עמנו תמיד לא יתפרדו ממנו: עכ"ל הרשב"א בתשובה.
וקצת צ"ב שהרי בעשרה אין כל העשרה באין כאחד, וא"כ מה כוונתו במש"כ "שבא עמהם מיד כשהן באין, ואינו ממתין עד שיבואו העשרה וישבו", את"ל שהשכינה באה אחרי שכל העשרה מגיעים ורק שאינו ממתין עד שישבו ניחא, אבל זה לא נקרא "קדמה", וע"כ שגם הביאה הוא ביחד עימהם, וקשה אם אין כולם באים ביחד מה כוונתו בזה.
ועוד קשה דממה נפשך, אם גם כשיש עשרה בא הקב"ה ביחד עימהם, א"כ איך יתכן שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה שכועס, הרי אמרנו שאינו בא קודם אלא עימהם ביחד.
וע"ז אפשר לתרץ, דה"ק שהשכינה בא לביהכ"נ מקודם כדי להיכנס ביחד עם העשרה, ואם לא מצא שם עשרה להיכנס עימהם ביחד אז הוא כועס ח"ו.
ולפי"ז כבר היה אפשר לתרץ קושיית הרשב"א מהגמ' לעיל, דמ"ש לעיל דבעשרה קדמה שכינה ואתיא, היינו שהשכינה מקדימה לבא (ולולא דברי הרשב"א הי' אפשר לומר שאף נכנסת לפני העשרה, ו'מקדמי' הוא כפשוטו), ואינו ממתין עד שכבר ישבו העשרה בביהכנ"ס, אבל אם הגיע השכינה כדי להיכנס עם (או לפני) עשרה ולא מצא שם עשרה אז הוא כועס ח"ו.
אבל עדיין קשה הקושיא השניה שהרי אין העשרה באין כאחת.
ואולי י"ל דכידוע הקב"ה הוא למעלה מן הזמן, ואין לפניו "קודם" ו"לפני" ו"אחרי" כמו שאנחנו מבינים, והכל אצלו אינו אלא מושגים בהגדרת התנהגותו יתברך. וכל מה שבעבר ובהווה ובעתיד הכל כאחד הוא אצלו יתברך, וגם שהקב"ה כבר יודע מראש את כל מה שעתיד להיות, וא"כ יש לפרש, דהקב"ה נמצא תמיד בביהכ"נ, וכמש"כ לעיל (עמוד א) א''ר יצחק מנין שהקב''ה מצוי בבית הכנסת שנאמר {תהילים פב-א} אלהים נצב בעדת קל, ושכשהמצב הוא כזה שעתידין לבא לבית הכנסת עשרה מתפללים, (ואגב אוסיף ששמעתי בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שכשנשאל על גמ' דידן שכשהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, מתי זה? ענה הגר"ח, "בזמן שקבעו בית הכנסת להתחלת התפילה"), אז בחינת המצאו של השכינה שם הוא כזה שנקרא "קדמה שכינה ואתיא", דאף שהוא למעלה מן הזמן אין לפניו קודם ואחרי, מ"מ יש בו מעלת קדמא ואתיא, משא"כ כשאין עתידין עשרה לבא להתפלל בזמן התפילה באותו ביהכ"נ אז בחינת הימצאות השכינה שם הוא בחינה של "בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה, ו מיד הוא כועס" ח"ו.
ומיושבין בזה קושיית הרשב"א ושאר הקושיות שהערנו.