הרח"ש שליט"א דן בכמה נידונים יחד, ולכן כמה מהכותבים באו לכלל טעות ועי"ז לכלל כעס [או לכעס ועי"ז לטעות]ח.ש. אמר:והשתא דאתינן להכי נבוא לענות על השאלה שבראש אשכול זה שידליק אדם נר חנוכה בליל שבת ויקיים מצוה גמורה!!!
הנה היכא דאיכא גזירת שמד שלא להדליק נרות חנוכה, ודאי שחייב למסור ע"ז את הנפש, דהא לא קיל מערקתא דמסאני.
ובגוונא שהגזירת שמד היא רק שלא להדליק נרות חנוכה ביום שישי - נראה דחייב להדליק נרות חנוכה בליל שבת.
דאי נימא לו שאסור להדליק נרות חנוכה בליל שבת, יהיה חייב להדליק הנרות ביום שישי ולמסור על כך את נפשו. אולם אם נאמר שיכול להדליק בליל שבת, הרי שכבר לא יסתכן בזה בנפשו, וממילא אם מקיים בזה ג"כ את מצוות הדלקת נרות חנוכה דשבת,
ויש לדון על נקודה אחת בדבריו בפנ"ע:
אם בשעת השמד גזרו שלא להדליק נ"ח, וצריך למסור הנפש ע"ז, האם מותר לנסוע בשבת למקום שאין שם גזירה כדי להדליק שם נ"ח במוצ"ש? [עיקר הטענה על הרח"ש היתה שכשמדליק בשבת לא מקיים בזה מצוה. ובנידו"ד לא שייך טענה זו].
ולכאו' מסתבר שכן, דהרי אם לא ייסע ייהרג.
ועי' מ"ב שכ"ח סקל"א וז"ל,
הרי שכתב כן רק בתורת אפשר, והביאור בזה הוא שהיה מקום לומר שכיון שדינא הוא שייהרג לא נאמר ע"ז וחי בהם, וכן ראיתי בשם חתנו של הח"ח [ומיהו טעמא דחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה לכאו' פשוט ששייך בזה]. ובנידו"ד י"ל דחמור יותר מנידונו של המ"ב, - ומ"מ מסתבר שמותר לחלל שבת ע"ז,אך אם הכפיה היה באחד מג' עבירות ע"ג וג"ע וש"ד והוא משער שהנאנס ימסור עצמו למיתה בשביל זה אפשר דצריך לחלל כדי שלא יבוא לזה:
ונמצא שמחלל שבת כדי להדליק נ"ח