חידה - הדלקת נרות חנוכה בליל שבת!

חכמת שלמה

משתמש ותיק
הכיצד יתכן שיקום אדם בליל שבת קודש, לאחר זמן רבינו תם, בין הדגים לבשר (לא חובה! אפשר גם קודם או אח"כ), ויברך 'להדליק נר של חנוכה', וכן 'שעשה ניסים', ואם זה ביום הראשון אזי יברך גם 'שהחיינו', וידליק נרות חנוכה!!! ובמעשיו מקיים מצות הדלקת נרות חנוכה ואין זו מצוה הבאה בעבירה, אלא מצוה גמורה ללא שום פקפוק.
 

אח שלך

משתמש ותיק
אם בינתיים הוא הלך למקום גבוה שבו טרם שקעה החמה.

או עבר בפסיעה קלה את קו התאריך.
 

עמנואל

משתמש ותיק
שומר שבת אמר:
נרות שמשתמש בהם לצורכו אינם יכולים להיות נר חנוכה
אשמח אם תתן טעם לדבריך, וכי אסור להשתמש לאורה גם לצורך חולה שיש בו סכנה?
 

חכמת שלמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
לגבי חולה שישי בו סכנה שמותר להדליק לו נרות בשבת לצרכו, נחלקו בזה גדולי האחרונים, והראשון שדיבר בזה (לענ"ד) הוא הגאון רבי שמואל ענגיל בספרו שו"ת מהר"ש ח"ב ס"ג, והאריך רבות בנידון, והסיק שודאי שאינו יוצא יד"ח בהדלקת נר חנוכה, מכיון שכל עיקרו של הנר הודלק לצורך חולה, ואנן בעינן שיהא ניכר שהודלק לצורך נר חנוכה (כמ"ש רש"י שזוהי הסיבה שאסוור להשתמש לאורה עיי"ש). ועיין עוד בשו"ת באר שרים להגרא"י שליזינגר ח"ב ס"נ שדן בזה ג"כ באריכות וכן בח"ו סנ"ד, ומסקנתו שאכן יוצא בזה יד"ח אם כי לא יברך, ומסתמא שישנם עוד שדנו בענין זה.
מ"מ - לא לזה כוונתי.

והיהודי דנן, מדליק את הנרות חנוכה לשם מצוות נרות חנוכה, ותו לא.

בל"נ מחר יהיה האות הזה
 

חכמת שלמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
עמנואל אמר:
שומר שבת אמר:
נרות שמשתמש בהם לצורכו אינם יכולים להיות נר חנוכה
אשמח אם תתן טעם לדבריך, וכי אסור להשתמש לאורה גם לצורך חולה שיש בו סכנה?
ודאי שמותר להשתמש לצורך חושיב"ס, אלא שלהדליק לצורך חולה, יתכן שאי"ז יכול להיחשב כהדלקת נרות חנוכה. וראה במקורות שהבאתי לעיל.
 
 

שומר שבת

משתמש רגיל
עמנואל אמר:
שומר שבת אמר:
נרות שמשתמש בהם לצורכו אינם יכולים להיות נר חנוכה
אשמח אם תתן טעם לדבריך, וכי אסור להשתמש לאורה גם לצורך חולה שיש בו סכנה?
ברור שבנר חנוכה מותר להשתמש לצורך חולה, אבל להיפך, אם הדליק לצורך חולה - שזהו כל היתרו - אינו יכול להשתמש בהם לצורך נר חנוכה, וכן מוכח בגמרא שנר שבת ונר חנוכה אינו יכול לצאת בהם כאחד. וביארו הראשונים שכיון שנר שבת הוא לצורכו אינו יכול לצאת בו נר חנוכה.
 
 

עמנואל

משתמש ותיק
שומר שבת אמר:
וביארו הראשונים שכיון שנר שבת הוא לצורכו אינו יכול לצאת בו נר חנוכה
ברור. כי אין לו חולה שיש בו סכנה, אך אם היה לו חולה שיש בו סכנה שיכול להשתמש לאורה, יוצא. ועיין משנ"ב תרעח ב שהביא את דברי המג"א שבזמן הזה שמדליקים בפנים הו"ל כשעת הסכנה ומותר להשתמש לאורה וכמ"ש ר"ן ולכן ידליק נר חנוכה וישתמש לאורה. ואף לחולקים שהביא שם היינו משום שס"ל שאין לחלק לעניין היתר השתמשות בין זמנם לזמננו. משא"כ בחולה.
 

שומר שבת

משתמש רגיל
עמנואל אמר:
שומר שבת אמר:
וביארו הראשונים שכיון שנר שבת הוא לצורכו אינו יכול לצאת בו נר חנוכה
ברור. כי אין לו חולה שיש בו סכנה, אך אם היה לו חולה שיש בו סכנה שיכול להשתמש לאורה, יוצא. ועיין משנ"ב תרעח ב שהביא את דברי המג"א שבזמן הזה שמדליקים בפנים הו"ל כשעת הסכנה ומותר להשתמש לאורה וכמ"ש ר"ן ולכן ידליק נר חנוכה וישתמש לאורה. ואף לחולקים שהביא שם היינו משום שס"ל שאין לחלק לעניין היתר השתמשות בין זמנם לזמננו. משא"כ בחולה.
צודק טעיתי בראייתי משם. אבל עדיין יש לומר מסברא כיון שנר חנוכה אסור להשתמש לאורה זהו חלק בלתי נפרד מנר חנוכה, ואם יהא נר שיהא מותר להשתמש בו זה יכריח שאי אפשר להשתמש בו לנר חנוכה. וכמובן שאם הדליק נר חנוכה ואחר כך התחדש לו היתר חולה יצא כיון שהדלקת הנר הודלק בתורת נר חנוכה כולל איסור ההשתמשות, אבל אם מלכתחילה יהא מותר להשתמש לאור הנר ודאי מסתבר שאין ראוי להיות נר חנוכה.

חוץ מהנ"ל מסתבר גם לומר שבשבת אינו זמן הדלקה כלל. ואף אם הדליק באיסור ודאי אינו יכול לברך ולא רק משום מצווה הבאה בעבירה אלא לאחר שאסור להדליק אינו זמן הדלקה, וא"כ אף אם יזדמן לו איזה היתר של חולה זה לא יועיל. [ועל כן מאוד מסקרן לשמוע באיזה אופן יכול להדליק]
 
 

חכמת שלמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
עמנואל אמר:
שומר שבת אמר:
וביארו הראשונים שכיון שנר שבת הוא לצורכו אינו יכול לצאת בו נר חנוכה
ברור. כי אין לו חולה שיש בו סכנה, אך אם היה לו חולה שיש בו סכנה שיכול להשתמש לאורה, יוצא. ועיין משנ"ב תרעח ב שהביא את דברי המג"א שבזמן הזה שמדליקים בפנים הו"ל כשעת הסכנה ומותר להשתמש לאורה וכמ"ש ר"ן ולכן ידליק נר חנוכה וישתמש לאורה. ואף לחולקים שהביא שם היינו משום שס"ל שאין לחלק לעניין היתר השתמשות בין זמנם לזמננו. משא"כ בחולה.
למיטב זכרוני, המג"א לא מתיר להשתמש בנר חנוכה גם אם מדליקין בפנים. דבריו שם מבוססים ע"ד הר"ן (שבת ט: מדפי הרי"ף) שכ' בזה"ל "אמר רבא וצריך נר אחרת  להשתמש לאורה. נראה לי דנהי דרבא מודה דאסור להשתמש לאורה וכיון שכך  פשיטא דצריך נר אחרת הכא ה״ק דאף על גב דבשעת הסכנה כיון (שכן) דמניחו על שולחנו על כרחו משתמש לאורה אפילו הכי צריך נר אחרת לעשות היכרא בדבר"עכ"ל. הרי שאם מדליק בפנים, ומשתמש לאורה, אין בזה בעיה של שימוש בנר חנוכה, אלא רק של היכר ומשו"ה צריך נר אחרת להשתמש לאורה.
אכן, אי"ז היתר להדליק נר חנוכה ע"ד להשתמש בו, אלא רק בגוונא שמדליק לצורך נר חנוכה, אזי אע"ג שבע"כ משתמש בו, לית לן בה ויכול להדליק. אולם דחוק לפרש בלשון הר"ן, שכיון שבעל כרחו הוא מדליק, מותר להשתמש לאורה. כנלענ"ד.
 

עמנואל

משתמש ותיק
ח.ש. אמר:
אכן, אי"ז היתר להדליק נר חנוכה ע"ד להשתמש בו, אלא רק בגוונא שמדליק לצורך נר חנוכה, אזי אע"ג שבע"כ משתמש בו, לית לן בה ויכול להדליק
כך או אחרת, המג"א סבור שצריך לכוון בהדלקת נר שבת - המשמש את בני הבית ומקדם שלום בבית - להדלקת נר חנוכה, בה ההשתמשות אסורה.
לעומת המג"א סבורים החולקים "דאם ידליקו לנר חנוכה יהי אסור להשתמש לפניו." (לשון שער הציון)
ומכאן נלע"ד שהמדליק נר לחולה שיש בו סכנה ולא הדליק נ"ח יכוון להדלקת נ"ח ויברך עליו.
(והנה נראה אין לומר כאן "אין עושים מצוות חבילות חבילות" משום דשאני הכא דלא אפשר, עיין א"ח רצט ד. ועוד שעושה מעשה אחד, או משום ששתי המצוות דרבנן, וכפי שחילקו כן, עיין ערך השולחן למהר"י טייב א"ח רצט ומאור ישראל פסחים קב.
 

חזק

משתמש ותיק
ח.ש. אמר:
הכיצד יתכן שיקום אדם בליל שבת קודש, לאחר זמן רבינו תם, בין הדגים לבשר (לא חובה! אפשר גם קודם או אח"כ), ויברך 'להדליק נר של חנוכה', וכן 'שעשה ניסים', ואם זה ביום הראשון אזי יברך גם 'שהחיינו', וידליק נרות חנוכה!!! ובמעשיו מקיים מצות הדלקת נרות חנוכה ואין זו מצוה הבאה בעבירה, אלא מצוה גמורה ללא שום פקפוק.

 גר שמל ועדיין לא טבל או להיפך טבל ולא מל?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ח.ש. אמר:
הכיצד יתכן שיקום אדם בליל שבת קודש, לאחר זמן רבינו תם, בין הדגים לבשר (לא חובה! אפשר גם קודם או אח"כ), ויברך 'להדליק נר של חנוכה', וכן 'שעשה ניסים', ואם זה ביום הראשון אזי יברך גם 'שהחיינו', וידליק נרות חנוכה!!! ובמעשיו מקיים מצות הדלקת נרות חנוכה ואין זו מצוה הבאה בעבירה, אלא מצוה גמורה ללא שום פקפוק.

באשכול אחר העליתי שבהדלקת נרות חנוכה בשבת מלבד האיסור הכרוך בהדלקה הוא גם לא קיים המצוה מצד שלא נתקנה הדלקת נרות חנוכה בשבת
אבל מסקרן לשמוע פתרונך
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
חזק אמר:
ח.ש. אמר:
הכיצד יתכן שיקום אדם בליל שבת קודש, לאחר זמן רבינו תם, בין הדגים לבשר (לא חובה! אפשר גם קודם או אח"כ), ויברך 'להדליק נר של חנוכה', וכן 'שעשה ניסים', ואם זה ביום הראשון אזי יברך גם 'שהחיינו', וידליק נרות חנוכה!!! ובמעשיו מקיים מצות הדלקת נרות חנוכה ואין זו מצוה הבאה בעבירה, אלא מצוה גמורה ללא שום פקפוק.

 גר שמל ועדיין לא טבל או להיפך טבל ולא מל?
כמדומני שכבר הכריעו הפוסקים שלא לכוף גר צדק [בתהליך] לחלל שבת
עי' למשל שו"ת בנין ציון סי' צ"א, וכן בציץ אליעזר ועוד,
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
חזק אמר:
ח.ש. אמר:
הכיצד יתכן שיקום אדם בליל שבת קודש, לאחר זמן רבינו תם, בין הדגים לבשר (לא חובה! אפשר גם קודם או אח"כ), ויברך 'להדליק נר של חנוכה', וכן 'שעשה ניסים', ואם זה ביום הראשון אזי יברך גם 'שהחיינו', וידליק נרות חנוכה!!! ובמעשיו מקיים מצות הדלקת נרות חנוכה ואין זו מצוה הבאה בעבירה, אלא מצוה גמורה ללא שום פקפוק.

 גר שמל ועדיין לא טבל או להיפך טבל ולא מל?
כמדומני שכבר הכריעו הפוסקים שלא לכוף גר צדק [בתהליך] לחלל שבת
עי' למשל שו"ת בנין ציון סי' צ"א, וכן בציץ אליעזר ועוד,
 
יש מעשה מפורסם בזמנו של ר' יוסף חיים זוננפלד שהורה לאחד כזה שאינו צריך לחלל שבת [משום גוי ששבת חייב מיתה] בניגוד לדעתו של אחד מגדולי ירושלים שהשיב בתשובה שצריך לחלל
 

חכמת שלמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני מבקש את מחילת הציבור על כך שלא קיימתי את דברי, פשוט הייתי עסוק במצוה גדולה, ומ"מ אני עדיין מסופק האם ת"ת דרבים כמו שיש כאן אכן דוחה את אותה מצוה או לא, ואכמ"ל.

ראשית יש לדון האם בכלל ישנה מצוה להדליק נרות חנוכה בליל שבת, ושורש הספק הוא כדלהלן.
א. חכמים תקנו להדליק נר חנוכה בכל לילה, אך בליל שבת כיון שאי אפשר להדליק בלילה, התירו לו חכמים להקדים את ההדלקה לערב שבת, אך מ"מ תקנה לא זזה ממקומה.
ב. מעיקרא היתה התקנה שחיוב הדלקת הנר דשבת הוא לא בשבת עצמה אלא בערב שבת, ואין שום דין להדליק נ"ח בליל שבת, דהוי כאילו הדליק בבוקר או בכ"ד כסלו.

והנה, היו שרצו לתלות את החקירה הנ"ל במחלוקת התרומת הדשן (סי' ק"ב) והט"ז (תרע"ג ט'), לגבי המדליק בערב שבת וכבתה קודם שקיבל שבת. שלשיטת התרוה"ד פטור מלהדליק כיון שכבר קיים מצוותו, ולשיטת הט"ז כל שלא הגיעה שבת ולא דלק הנר בשבת עצמה (או עכ"פ לאחר שהוא קיבל עליו שבת), חיב הוא לחזור ולהדליק.
וממילא יש שרצו לטעון שלשיטת התה"ד חיוב ההדלקה הוא רק בערב שבת וברגע שהדליק בזמן זה יצא ידי חובה כיון שאין כלל דין נרות חנוכה בשבת, ולשיטת הט"ז נשאר דין הדלקת נרות בליל שבת, אלא שהתירו לו חכמים לעשות את מעשה ההדלקה קודם שבת כיון דלא אפשר, אולם דין הדקת נר חנוכה בלילה  - ואפילו בשבת - לא זז ממקומו.
אלא שדברים אלו לכאורה אינם מדויקים כיון שהמעיין בלשון התרוה"ד יראה שלא לזה כיון. וז"ל דמשום דאי אפשר בענין אחר חשיבא הכשר מצוה כדפירשו התוספות (יבמות ו. ד"ה שכן)... הא קמן דחשיב קיום העשה בהכשר מצוה כמו במצוה עצמה ולכך מברכינן עליה, ולהכי נמי אי כבתה אין זקוק לה שהרי כבר הותחלה המצוה בהכשר" עכ"ל. הרי שלא כתב שהמצוה היא בערב שבת, אלא רק שהדלקה בערב שבת היא הכשר מצוה - דהיינו מצות ההדלקה דליל שבת - ומי שקיים את ההכשר מצוה חשיב ליה כאילו קיים את המצוה עצמה.
נפקא מכל הלין, ש(עד כמה שידוע לי )שפיר איכא מצוה להדליק נר חנוכה בליל שבת, אלא שגם כשמדליק בערב שבת מקיין את המצוה לכתחילה, או משום שהוא הכשר מצוה, או משום שכך היתה התקנה שיכול להקדים את מעשה ההדלקה בפועל.

והנפק"מ בזה הם רבות, ונפרט חלקם.

  1. קטן שהגדיל בשבת חנוכה - לצד א' חייב להדליק בערב שבת כיון שהחיוב הוא בשבת עצמה ואז הוא גדול, ולצד ב' כיון שהקדימו חכמים את החיוב לערב שבת פטור, כיון שבזמן החיוב הרי הוא קטן.
  2. האם צריך לתת שמן בנר שידלוק גם בשבת עצמה - לצד א' ודאי שחייב כיון שרק את זמן ההדלקה הקדימו, אולם התקנה להדליק בלילה עדיין קיימת. ולצד ב' אי"צ כיון שכשמדליק נרות חנוכה בערב שבת, הרי זה כמו שהדליק אחרי השקיעה/צאה"כ בלילה רגיל ויצא מייד ידי חובתו, אם נתן שיעור חצי שעה.
  3. ברכת הרואה קודם השקיעה - לצד א' עדיין לא הגיע זמן קיום המצוה, אלא רק חיוב ההדחלקה חל. ולצד ב' כעת זהו זמן ההדלקה כמו כל לילה.
  4. להדליק כמה שיותר סמוך לשבת - לצד א' לכאורה כן, כיון שרק מחמת שא"א להדליק התירו לו להקדים את מעשדה ההדלקה, וממילא כל זמן שעדיין אין הוא חייב להדליק כיון שעדיין לא קיבל שבת לא התירו לו חכמים להדליק. ולצד ב' יכול להדליק כשירצה כיון שהזמן הוא בערב שבת.
  5. קיבל שבת ונזכר שלא הדליק - לצד ב' יכול להדליק דהוי קבלה בטעות כיון שבזמן שקיבל שבת כר חל עליו חיוב הדלקת הנרות. ולצד א' לא הוי קבלה בטעות, כיון שעיקר חיוב הדלקה הוא בליל שבת, אלא שהתירו לו להקדים, אבל קבלה בטעות לא הוי (עיין ט"ז תרע"ט א').
  6. מי שהדליק נר חנוכה בליל שבת - לצד א' קיים מצוה כיון שזהו עיקר זמן ההדלקה. ולצד ב' זמן ההדלקה הוא רק בערב שבת ומעולם לא תקנו בליל שבת נר חנוכה (ולענין מצוה הבאה בעבירה - משמע מהירושלמי שבת (האורג ה"ג) שליכא, כיון שדין מצוה הבאה בעבירה הוא רק אם העבירה היא בחפץ עצמו כגון גזל וכדו', אולם אם הגברא עושה עבירה בעצם קיום המצוה, ל"ח מצוה הבאה בעבירה, ולכן הקורע על מתו בשבת יצא ידי חובת קריעה. ומלבד זאת יש לדון אי מצוה דרבנן הבאה בעבירה דאורייתא יצא ידי חובה או לא - ועיין שו"ע תרמ"ט ס"ה ובמ"ב וביאה"ל שם).
על כל פנים, כל זמן שלא מצאנו מ"ד להדיא שתקנת ההדלקה דשבת היא ביום שישי - שזהו חידוש גדול - הסברא נותנת כצד א' שרק התירו לו להקדים את מעשה ההדלקה, אולם מצות הדלקת נרות חנוכה בליל שבת במקומה עומדת ומשם לא תזוע.

והשתא דאתינן להכי נבוא לענות על השאלה שבראש אשכול זה שידליק אדם נר חנוכה בליל שבת ויקיים מצוה גמורה!!!נ

הנה היכא דאיכא גזירת שמד שלא להדליק נרות חנוכה, ודאי שחייב למסור ע"ז את הנפש, דהא לא קיל מערקתא דמסאני.
ובגוונא שהגזירת שמד היא רק שלא להדליק נרות חנוכה ביום שישי - נראה דחייב להדליק נרות חנוכה בליל שבת.
דאי נימא לו שאסור להדליק נרות חנוכה בליל שבת, יהיה חייב להדליק הנרות ביום שישי ולמסור על כך את נפשו. אולם אם נאמר שיכול להדליק בליל שבת, הרי שכבר לא יסתכן בזה בנפשו, וממילא אם מקיים בזה ג"כ את מצוות הדלקת נרות חנוכה דשבת, ודאי שעדיף שיעשה כן, כיון שבכה"ג הוא לא מוסר את נפשו על הדלקת נרות חנוכה, אלא על אי חילול שבת, וע"ז אין שום שמד, וכל הגזירה היא רק על הדלקת נרות ביום ו', ולמה שביררנו למעלה שמסתבר שעיקר חיוב ההדלקה הוא בליל שבת, הרי שעליו לקיים את עיקר חיובו בזמנו, והיינו בליל שבת.
(ויתכן שה"ה יהיה אם הגזירה היא שלא להדליק נרות חנוכה במוצאי שבת, שיהיה חייב להדליק בשבת לאחר פלג המנחה, ויל"ע בזה מכמה צדדים)
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
ח.ש. אמר:
חכמים תקנו להדליק נר חנוכה בכל לילה, אך בליל שבת כיון שאי אפשר להדליק בלילה, התירו לו חכמים להקדים את ההדלקה לערב שבת, אך מ"מ תקנה לא זזה ממקומה.

הם לא 'התירו' להקדים את ההדלקה, אלא הזיזו את התקנה לער"ש, ופשוט שהתקנה זזה ממקומה.
לא הבנתי איך אפשר לומר אחרת.
גם על הנפק"מ יש מה לדון ואכמ"ל.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
ח.ש. אמר:
אני מבקש את מחילת הציבור על כך שלא קיימתי את דברי, פשוט הייתי עסוק במצוה גדולה, ומ"מ אני עדיין מסופק האם ת"ת דרבים כמו שיש כאן אכן דוחה את אותה מצוה או לא, ואכמ"ל.

ראשית יש לדון האם בכלל ישנה מצוה להדליק נרות חנוכה בליל שבת, ושורש הספק הוא כדלהלן.
א. חכמים תקנו להדליק נר חנוכה בכל לילה, אך בליל שבת כיון שאי אפשר להדליק בלילה, התירו לו חכמים להקדים את ההדלקה לערב שבת, אך מ"מ תקנה לא זזה ממקומה.
ב. מעיקרא היתה התקנה שחיוב הדלקת הנר דשבת הוא לא בשבת עצמה אלא בערב שבת, ואין שום דין להדליק נ"ח בליל שבת, דהוי כאילו הדליק בבוקר או בכ"ד כסלו.

והנה, היו שרצו לתלות את החקירה הנ"ל במחלוקת התרומת הדשן (סי' ק"ב) והט"ז (תרע"ג ט'), לגבי המדליק בערב שבת וכבתה קודם שקיבל שבת. שלשיטת התרוה"ד פטור מלהדליק כיון שכבר קיים מצוותו, ולשיטת הט"ז כל שלא הגיעה שבת ולא דלק הנר בשבת עצמה (או עכ"פ לאחר שהוא קיבל עליו שבת), חיב הוא לחזור ולהדליק.
וממילא יש שרצו לטעון שלשיטת התה"ד חיוב ההדלקה הוא רק בערב שבת וברגע שהדליק בזמן זה יצא ידי חובה כיון שאין כלל דין נרות חנוכה בשבת, ולשיטת הט"ז נשאר דין הדלקת נרות בליל שבת, אלא שהתירו לו חכמים לעשות את מעשה ההדלקה קודם שבת כיון דלא אפשר, אולם דין הדקת נר חנוכה בלילה  - ואפילו בשבת - לא זז ממקומו.
אלא שדברים אלו לכאורה אינם מדויקים כיון שהמעיין בלשון התרוה"ד יראה שלא לזה כיון. וז"ל דמשום דאי אפשר בענין אחר חשיבא הכשר מצוה כדפירשו התוספות (יבמות ו. ד"ה שכן)... הא קמן דחשיב קיום העשה בהכשר מצוה כמו במצוה עצמה ולכך מברכינן עליה, ולהכי נמי אי כבתה אין זקוק לה שהרי כבר הותחלה המצוה בהכשר" עכ"ל. הרי שלא כתב שהמצוה היא בערב שבת, אלא רק שהדלקה בערב שבת היא הכשר מצוה - דהיינו מצות ההדלקה דליל שבת - ומי שקיים את ההכשר מצוה חשיב ליה כאילו קיים את המצוה עצמה.
נפקא מכל הלין, ש(עד כמה שידוע לי )שפיר איכא מצוה להדליק נר חנוכה בליל שבת, אלא שגם כשמדליק בערב שבת מקיין את המצוה לכתחילה, או משום שהוא הכשר מצוה, או משום שכך היתה התקנה שיכול להקדים את מעשה ההדלקה בפועל.

והנפק"מ בזה הם רבות, ונפרט חלקם.

  1. קטן שהגדיל בשבת חנוכה - לצד א' חייב להדליק בערב שבת כיון שהחיוב הוא בשבת עצמה ואז הוא גדול, ולצד ב' כיון שהקדימו חכמים את החיוב לערב שבת פטור, כיון שבזמן החיוב הרי הוא קטן.
  2. האם צריך לתת שמן בנר שידלוק גם בשבת עצמה - לצד א' ודאי שחייב כיון שרק את זמן ההדלקה הקדימו, אולם התקנה להדליק בלילה עדיין קיימת. ולצד ב' אי"צ כיון שכשמדליק נרות חנוכה בערב שבת, הרי זה כמו שהדליק אחרי השקיעה/צאה"כ בלילה רגיל ויצא מייד ידי חובתו, אם נתן שיעור חצי שעה.
  3. ברכת הרואה קודם השקיעה - לצד א' עדיין לא הגיע זמן קיום המצוה, אלא רק חיוב ההדחלקה חל. ולצד ב' כעת זהו זמן ההדלקה כמו כל לילה.
  4. להדליק כמה שיותר סמוך לשבת - לצד א' לכאורה כן, כיון שרק מחמת שא"א להדליק התירו לו להקדים את מעשדה ההדלקה, וממילא כל זמן שעדיין אין הוא חייב להדליק כיון שעדיין לא קיבל שבת לא התירו לו חכמים להדליק. ולצד ב' יכול להדליק כשירצה כיון שהזמן הוא בערב שבת.
  5. קיבל שבת ונזכר שלא הדליק - לצד ב' יכול להדליק דהוי קבלה בטעות כיון שבזמן שקיבל שבת כר חל עליו חיוב הדלקת הנרות. ולצד א' לא הוי קבלה בטעות, כיון שעיקר חיוב הדלקה הוא בליל שבת, אלא שהתירו לו להקדים, אבל קבלה בטעות לא הוי (עיין ט"ז תרע"ט א').
  6. מי שהדליק נר חנוכה בליל שבת - לצד א' קיים מצוה כיון שזהו עיקר זמן ההדלקה. ולצד ב' זמן ההדלקה הוא רק בערב שבת ומעולם לא תקנו בליל שבת נר חנוכה (ולענין מצוה הבאה בעבירה - משמע מהירושלמי שבת (האורג ה"ג) שליכא, כיון שדין מצוה הבאה בעבירה הוא רק אם העבירה היא בחפץ עצמו כגון גזל וכדו', אולם אם הגברא עושה עבירה בעצם קיום המצוה, ל"ח מצוה הבאה בעבירה, ולכן הקורע על מתו בשבת יצא ידי חובת קריעה. ומלבד זאת יש לדון אי מצוה דרבנן הבאה בעבירה דאורייתא יצא ידי חובה או לא - ועיין שו"ע תרמ"ט ס"ה ובמ"ב וביאה"ל שם).
על כל פנים, כל זמן שלא מצאנו מ"ד להדיא שתקנת ההדלקה דשבת היא ביום שישי - שזהו חידוש גדול - הסברא נותנת כצד א' שרק התירו לו להקדים את מעשה ההדלקה, אולם מצות הדלקת נרות חנוכה בליל שבת במקומה עומדת ומשם לא תזוע.

והשתא דאתינן להכי נבוא לענות על השאלה שבראש אשכול זה שידליק אדם נר חנוכה בליל שבת ויקיים מצוה גמורה!!!נ

הנה היכא דאיכא גזירת שמד שלא להדליק נרות חנוכה, ודאי שחייב למסור ע"ז את הנפש, דהא לא קיל מערקתא דמסאני.
ובגוונא שהגזירת שמד היא רק שלא להדליק נרות חנוכה ביום שישי - נראה דחייב להדליק נרות חנוכה בליל שבת.
דאי נימא לו שאסור להדליק נרות חנוכה בליל שבת, יהיה חייב להדליק הנרות ביום שישי ולמסור על כך את נפשו. אולם אם נאמר שיכול להדליק בליל שבת, הרי שכבר לא יסתכן בזה בנפשו, וממילא אם מקיים בזה ג"כ את מצוות הדלקת נרות חנוכה דשבת, ודאי שעדיף שיעשה כן, כיון שבכה"ג הוא לא מוסר את נפשו על הדלקת נרות חנוכה, אלא על אי חילול שבת, וע"ז אין שום שמד, וכל הגזירה היא רק על הדלקת נרות ביום ו', ולמה שביררנו למעלה שמסתבר שעיקר חיוב ההדלקה הוא בליל שבת, הרי שעליו לקיים את עיקר חיובו בזמנו, והיינו בליל שבת.
(ויתכן שה"ה יהיה אם הגזירה היא שלא להדליק נרות חנוכה במוצאי שבת, שיהיה חייב להדליק בשבת לאחר פלג המנחה, ויל"ע בזה מכמה צדדים)
לענ"ד אלו דברי טירוף ושיבוש הדעת, אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה, ולא תקנו להדליק בשבת רחמנא ליצלן, וכל הספק הוא אם המצוה מתקיימת במעשה ההדלקה של ערב שבת, או דהוי הדלקה 'עבור' שבת, ובזה תלויים כל הנפק"מ. ולא דמי לקורע על מתו שהדין אינו תלוי בזמן.
הייתי מוסיף לשפוך רותחין, אמנם מרוב תדהמה הנני עוצר, ומחכה להתנצלות הכותב על טעותו החמורה ביסוד גדר תקנת חכמים.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
או דהוי הדלקה 'עבור' שבת, ובזה תלויים כל הנפק"מ
אם זה הדלקה עבור שבת, זה לא נקרא הכשר מצוה, זה מעשה המצוה עבור שבת, הכר מצוה זה דבר שאינו במעשה המצוה אלא הוא נצרך מצורת המצוה, א"כ מה פשט לשונו של התרה"ד?
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
נבשר אמר:
פרלמן משה אמר:
או דהוי הדלקה 'עבור' שבת, ובזה תלויים כל הנפק"מ
אם זה הדלקה עבור שבת, זה לא נקרא הכשר מצוה, זה מעשה המצוה עבור שבת, הכר מצוה זה דבר שאינו במעשה המצוה אלא הוא נצרך מצורת המצוה, א"כ מה פשט לשונו של התרה"ד?
תא חזי לשון התרוה"ד: הא קמן דחשיב קיום העשה בהכשר מצוה כמו במצוה עצמה ולכך מברכינן עליה, ולהכי נמי אי כבתה אין זקוק לה שהרי כבר הותחלה המצוה בהכשר.
ביאור הבנת הדברים הוא נושא בפני עצמו, מה שברור הוא שהקיום בערב שבת, וכך הוא תקנת חכמים, והוא רחום יכפר לאיש שוגה ופתי.
 
 

דרורי

משתמש ותיק
ח.ש. אמר:
אני מבקש את מחילת הציבור על כך שלא קיימתי את דברי, פשוט הייתי עסוק במצוה גדולה, ומ"מ אני עדיין מסופק האם ת"ת דרבים כמו שיש כאן אכן דוחה את אותה מצוה או לא, ואכמ"ל.

ראשית יש לדון האם בכלל ישנה מצוה להדליק נרות חנוכה בליל שבת, ושורש הספק הוא כדלהלן.
א. חכמים תקנו להדליק נר חנוכה בכל לילה, אך בליל שבת כיון שאי אפשר להדליק בלילה, התירו לו חכמים להקדים את ההדלקה לערב שבת, אך מ"מ תקנה לא זזה ממקומה.
ב. מעיקרא היתה התקנה שחיוב הדלקת הנר דשבת הוא לא בשבת עצמה אלא בערב שבת, ואין שום דין להדליק נ"ח בליל שבת, דהוי כאילו הדליק בבוקר או בכ"ד כסלו.

והנה, היו שרצו לתלות את החקירה הנ"ל במחלוקת התרומת הדשן (סי' ק"ב) והט"ז (תרע"ג ט'), לגבי המדליק בערב שבת וכבתה קודם שקיבל שבת. שלשיטת התרוה"ד פטור מלהדליק כיון שכבר קיים מצוותו, ולשיטת הט"ז כל שלא הגיעה שבת ולא דלק הנר בשבת עצמה (או עכ"פ לאחר שהוא קיבל עליו שבת), חיב הוא לחזור ולהדליק.
וממילא יש שרצו לטעון שלשיטת התה"ד חיוב ההדלקה הוא רק בערב שבת וברגע שהדליק בזמן זה יצא ידי חובה כיון שאין כלל דין נרות חנוכה בשבת, ולשיטת הט"ז נשאר דין הדלקת נרות בליל שבת, אלא שהתירו לו חכמים לעשות את מעשה ההדלקה קודם שבת כיון דלא אפשר, אולם דין הדקת נר חנוכה בלילה  - ואפילו בשבת - לא זז ממקומו.
אלא שדברים אלו לכאורה אינם מדויקים כיון שהמעיין בלשון התרוה"ד יראה שלא לזה כיון. וז"ל דמשום דאי אפשר בענין אחר חשיבא הכשר מצוה כדפירשו התוספות (יבמות ו. ד"ה שכן)... הא קמן דחשיב קיום העשה בהכשר מצוה כמו במצוה עצמה ולכך מברכינן עליה, ולהכי נמי אי כבתה אין זקוק לה שהרי כבר הותחלה המצוה בהכשר" עכ"ל. הרי שלא כתב שהמצוה היא בערב שבת, אלא רק שהדלקה בערב שבת היא הכשר מצוה - דהיינו מצות ההדלקה דליל שבת - ומי שקיים את ההכשר מצוה חשיב ליה כאילו קיים את המצוה עצמה.
נפקא מכל הלין, ש(עד כמה שידוע לי )שפיר איכא מצוה להדליק נר חנוכה בליל שבת, אלא שגם כשמדליק בערב שבת מקיין את המצוה לכתחילה, או משום שהוא הכשר מצוה, או משום שכך היתה התקנה שיכול להקדים את מעשה ההדלקה בפועל.

והנפק"מ בזה הם רבות, ונפרט חלקם.

  1. קטן שהגדיל בשבת חנוכה - לצד א' חייב להדליק בערב שבת כיון שהחיוב הוא בשבת עצמה ואז הוא גדול, ולצד ב' כיון שהקדימו חכמים את החיוב לערב שבת פטור, כיון שבזמן החיוב הרי הוא קטן.
  2. האם צריך לתת שמן בנר שידלוק גם בשבת עצמה - לצד א' ודאי שחייב כיון שרק את זמן ההדלקה הקדימו, אולם התקנה להדליק בלילה עדיין קיימת. ולצד ב' אי"צ כיון שכשמדליק נרות חנוכה בערב שבת, הרי זה כמו שהדליק אחרי השקיעה/צאה"כ בלילה רגיל ויצא מייד ידי חובתו, אם נתן שיעור חצי שעה.
  3. ברכת הרואה קודם השקיעה - לצד א' עדיין לא הגיע זמן קיום המצוה, אלא רק חיוב ההדחלקה חל. ולצד ב' כעת זהו זמן ההדלקה כמו כל לילה.
  4. להדליק כמה שיותר סמוך לשבת - לצד א' לכאורה כן, כיון שרק מחמת שא"א להדליק התירו לו להקדים את מעשדה ההדלקה, וממילא כל זמן שעדיין אין הוא חייב להדליק כיון שעדיין לא קיבל שבת לא התירו לו חכמים להדליק. ולצד ב' יכול להדליק כשירצה כיון שהזמן הוא בערב שבת.
  5. קיבל שבת ונזכר שלא הדליק - לצד ב' יכול להדליק דהוי קבלה בטעות כיון שבזמן שקיבל שבת כר חל עליו חיוב הדלקת הנרות. ולצד א' לא הוי קבלה בטעות, כיון שעיקר חיוב הדלקה הוא בליל שבת, אלא שהתירו לו להקדים, אבל קבלה בטעות לא הוי (עיין ט"ז תרע"ט א').
  6. מי שהדליק נר חנוכה בליל שבת - לצד א' קיים מצוה כיון שזהו עיקר זמן ההדלקה. ולצד ב' זמן ההדלקה הוא רק בערב שבת ומעולם לא תקנו בליל שבת נר חנוכה (ולענין מצוה הבאה בעבירה - משמע מהירושלמי שבת (האורג ה"ג) שליכא, כיון שדין מצוה הבאה בעבירה הוא רק אם העבירה היא בחפץ עצמו כגון גזל וכדו', אולם אם הגברא עושה עבירה בעצם קיום המצוה, ל"ח מצוה הבאה בעבירה, ולכן הקורע על מתו בשבת יצא ידי חובת קריעה. ומלבד זאת יש לדון אי מצוה דרבנן הבאה בעבירה דאורייתא יצא ידי חובה או לא - ועיין שו"ע תרמ"ט ס"ה ובמ"ב וביאה"ל שם).
על כל פנים, כל זמן שלא מצאנו מ"ד להדיא שתקנת ההדלקה דשבת היא ביום שישי - שזהו חידוש גדול - הסברא נותנת כצד א' שרק התירו לו להקדים את מעשה ההדלקה, אולם מצות הדלקת נרות חנוכה בליל שבת במקומה עומדת ומשם לא תזוע.

והשתא דאתינן להכי נבוא לענות על השאלה שבראש אשכול זה שידליק אדם נר חנוכה בליל שבת ויקיים מצוה גמורה!!!נ

הנה היכא דאיכא גזירת שמד שלא להדליק נרות חנוכה, ודאי שחייב למסור ע"ז את הנפש, דהא לא קיל מערקתא דמסאני.
ובגוונא שהגזירת שמד היא רק שלא להדליק נרות חנוכה ביום שישי - נראה דחייב להדליק נרות חנוכה בליל שבת.
דאי נימא לו שאסור להדליק נרות חנוכה בליל שבת, יהיה חייב להדליק הנרות ביום שישי ולמסור על כך את נפשו. אולם אם נאמר שיכול להדליק בליל שבת, הרי שכבר לא יסתכן בזה בנפשו, וממילא אם מקיים בזה ג"כ את מצוות הדלקת נרות חנוכה דשבת, ודאי שעדיף שיעשה כן, כיון שבכה"ג הוא לא מוסר את נפשו על הדלקת נרות חנוכה, אלא על אי חילול שבת, וע"ז אין שום שמד, וכל הגזירה היא רק על הדלקת נרות ביום ו', ולמה שביררנו למעלה שמסתבר שעיקר חיוב ההדלקה הוא בליל שבת, הרי שעליו לקיים את עיקר חיובו בזמנו, והיינו בליל שבת.
(ויתכן שה"ה יהיה אם הגזירה היא שלא להדליק נרות חנוכה במוצאי שבת, שיהיה חייב להדליק בשבת לאחר פלג המנחה, ויל"ע בזה מכמה צדדים)
תורה-פורים מעולה
בטוח שלא התבלבלת בין פורים לחנוכה?
 

חזק

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יואל נהרי אמר:
חזק אמר:
 גר שמל ועדיין לא טבל או להיפך טבל ולא מל?
כמדומני שכבר הכריעו הפוסקים שלא לכוף גר צדק [בתהליך] לחלל שבת
עי' למשל שו"ת בנין ציון סי' צ"א, וכן בציץ אליעזר ועוד,
 
יש מעשה מפורסם בזמנו של ר' יוסף חיים זוננפלד שהורה לאחד כזה שאינו צריך לחלל שבת [משום גוי ששבת חייב מיתה] בניגוד לדעתו של אחד מגדולי ירושלים שהשיב בתשובה שצריך לחלל
שלא לכוף אבל גם אינו חייב
 

חכמת שלמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבר כיונה אמר:
ח.ש. אמר:
חכמים תקנו להדליק נר חנוכה בכל לילה, אך בליל שבת כיון שאי אפשר להדליק בלילה, התירו לו חכמים להקדים את ההדלקה לערב שבת, אך מ"מ תקנה לא זזה ממקומה.

הם לא 'התירו' להקדים את ההדלקה, אלא הזיזו את התקנה לער"ש, ופשוט שהתקנה זזה ממקומה.
לא הבנתי איך אפשר לומר אחרת.
גם על הנפק"מ יש מה לדון ואכמ"ל.
כל כך פשוט לך שהתקנה זזה ממקומה??
אמנם יש נוסח דומה לזה באחד מתשובות החת"ס (איני זוכר היכן בדיוק), שהוא כותב שם שמכיון שלא יתכן שיעברו שמונה ימים בלי שבת, בהכרח שכך היתה התקנה מעיקרא, שהדלקת שבת זמנה הואט ערב שבת. אולם מעצם דיונו של המר"ש ענגיל הנושא מוכח, שלולי הבעיה (הצדדית?) שאסור להשתמש לאורה, אה"נ היה יכול לצאת ידי חובת נ"ח בהדלקה לצורך חולה.
הנך צודק בכך שהלשון 'התירו' לא מדויק די הצורך, אולם כוונתי ברורה. בכל יום אסור להדליק קודם השקיעה, ובערב שבת מותר. ואילו את זה שאסור להדליק בשבת, אין לזה שום קשר למצוות הדלקת נרות חנוכה וזהו איסור שקיים בכל שבתות השנה.
ועוד נראה לי פשוט, שאילולי היו מתקנים לנו חז"ל להדליק נר חנוכה בערב שבת, אזי לא היינו מדליקין כלל נרות חנוכה של יום השבת - מלבד ד' החת"ס דלעיל - כיון שאין זה שמנו כלל, ורק לאחר ש'התירו' להקדים את זמן ההדלקה, שפיר אפשר להדליק ואף לברך.
 
 
חלק עליון תַחתִית