שינויים מחמת הצענזר הנוצרי

HaimL

משתמש ותיק
עובדה מעניינת למדי. קניתי, לפני שנים רבות, את סידור שער השמיים (לשל"ה הקדוש). בפסוקים ובתחינות שאומרים בעת ברכת כהנים, מובא פסוק מספר נחמיה שמוזכר בו ישוע הלוי, כמדומני הפסוק הבא

וַיֹּאמְר֣וּ הַלְוִיִּ֡ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠קַדְמִיאֵ֠ל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְיָ֜ה שֵׁרֵֽבְיָ֤ה הֽוֹדִיָּה֙ שְׁבַנְיָ֣ה פְתַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּרְכוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן־הָעוֹלָ֖ם עַד־הָעוֹלָ֑ם וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כׇּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה׃

אם הפסוק הזה נוסף בכשרות או בטומאה, זה לא ידוע לי. אבל בהדפסה, המילה ישוע הודגשה באופן כזה שלא ניתן לטעות בו

אם זה מעניין מישהו, אני יכול לחפש ולצלם את העמוד ההוא
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יואל נהרי אמר:
כמדומני ששמעתי פעם שהביטוי 'הפקר בי"ד היה הפקר', וכן הפקר ב"ד הפקר בזמן הבית שמופיע הרבה בשטמ"ק, נובע מהצנזורה. אולי זה מופיע בהקדמת עוז והדר.

זה ברור. אפשר לבדוק בדפוסים ישנים, שם תמיד זה בלי הוספות אלו. וכבר העירו.
 

חכם

משתמש רגיל
עוד דבר מעניין, שנוסף מאימת הצענוזרה:
השו"ע (או"ח סי' תקמה ס"י) פסק שדנים דיני ממונות ונפשות בחול המועד.
אלא שבמהדורת השו"ע שעל המשנה ברורה [דפוס ראשון, ובחלק מהמהדורות החדשות] נוסף בסוגריים מרובעות בתחילת ההלכה, 'בזמן הבית', ור"ל שרק בזמן הבית היו דנים דיני ממונות ונפשות, אבל בזמנינו לא.
ולא נמצא רמז לזה בשום אחד מהפוסקים, וגם לא בשום מהדורה של השו"ע, וגם לא בטור ובית יוסף.
וברור שהוסיפו תיבות אלו מאימת הצענוזרה.

נ.ב. אשמח מאד לקבל חוו"ד בעניין. יישר כח
 

יחי

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
יחי אמר:
בסוגיית הצלת כתבי הקודש ר"פ בשבת נשמט הזכרת העוון גליון כ"פ

בשביל אלו שאינם יודעים, עון גליון הוי מה שקוראים היום הברית החדשה.

בשביל אלו שאינם יודעים.
אוונגליון זה השם, ורבי מאיר שם הוציאו בליצנותא. וגם השם המקורי כולו אוון
 

כרם

משתמש ותיק
ב"שושנת יעקב" שאומרים אחרי המגילה בפורים.
הגירסה המקורית היא: ארורים כל הגויים ברוכים כל היהודים - וכן מופיע בשו"ע שלפני הצנזורה.
היום כולם יודעים: ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
פותח הנושא
בתפארת שמואל [על הרא"ש, ברכות פ"ג סי' לז] דפוס וילנא חסר תיבות 'וחוקת הגוים' המופיעות בדפוס ראשון, בל"ס מחמת הצענזר.
תפארת שמואל דפוס ראשון.jpg
תפארת שמואל דפוס וילנא.jpg
תפארת שמואל דפוס וילנא 2.jpg
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
פותח הנושא
רא''ש חולין פ''א ה.PNG
כנראה הצנזור כאן היה גם מחמיר וגם עם הארץ. במקור היה כתוב 'כותי' במקום תיבות הצהובות בדפוס וילנא כמו בדפוס ונציה, והכוונה לכותי ממש. כפה"נ הצנזור בדפוס וילנא חשב שהכוונה לגוי, ונשתנה לכותי ע"י צנזור הקודם. והוא היה מחמיר יותר ולא הסתפק עם 'כותי', ושינה ל'עובד כוכבים'.
 

בן אבנר

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אחד התלמידים אמר:
רומי/אדום/יוון
כפי מקום הדפסת הספר, הצענזר הקפיד לפעמים שלא יכתבו דברים שליליים על רומי, אדום או יוון.
איטליה, מרכז קדום של הדפסת ספרי קודש [בונציה, סביוניטה ועוד מקומות] היה בעבר המרכז של מלכות רומי. בנוסף הטלקיים החשיבו עצמם כאדומיים [ויש לזה סמוכים בדברי חז"ל]. מאידך הרוסים החשיבו עצמם להיות המשך של היוונים [כתב של רוסיה באמת מובסס על כתב היוונים].

אתה קצת טועה. חכמים החשיבו את הרומאים לאדומים. לרוסים וליוונים אין שום קשר (פשוט הנוסח האורתודוקסי של הנצרות, כולל הכתב, התפשט ברוסיה, כנראה בגלל הקרבה היחסית של יוון לבלקנים ולארצות הסלביות). היהודים אומנם קראו לגויים הרוסיים בשם "יוון" (שיבוש, כנראה מכוון, של השם הרוסי הנפוץ "איוון"), אבל זאת כמובן רק בדיחה חביבה

ספר לרוסים שהם יוונים, ועוד יותר מזה, ספר לאיטלקים שהם אדומים, והם יופתעו 
הכנסיה הרוסית נקראת כמדו' יונית-אורטודוקסית, ואולי מזה הגיעה לרוסים הרגישות ליון.
 
 

את בש

משתמש ותיק
החלוקה לפרקים של התנך זה ממקור נוצרי ושמעתי פעם שיש בזה גם דברים זדוניים מישהו יודע על זה?
 

את בש

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
מחשבות אמר:
עד כמה שידוע לי הגריש"א התנגד נחרצות לשינוי ברכת המינים למרות שידע את כל הטענות הנ"ל
לדעתי קשה לשנות נוסחים ובעיקר שאין לנו נוסח אמיתי מוכח בשום ברכה שהיא ושינויי הנוסחאות הרבים יוכיחו.

מה הנוסחאות עליהם אתה מדבר?

אני יודע שהתימנים הבלדים אומרים במקום למינים - "למשומדים".
כמדומני שיש גרסה עתיקה בסדר רב עמרם גאון "ולמלשינים" 
 
 

מי יודע

משתמש רגיל
את בש אמר:
מבין ענין אמר:
מחשבות אמר:
עד כמה שידוע לי הגריש"א התנגד נחרצות לשינוי ברכת המינים למרות שידע את כל הטענות הנ"ל
לדעתי קשה לשנות נוסחים ובעיקר שאין לנו נוסח אמיתי מוכח בשום ברכה שהיא ושינויי הנוסחאות הרבים יוכיחו.

מה הנוסחאות עליהם אתה מדבר?

אני יודע שהתימנים הבלדים אומרים במקום למינים - "למשומדים".
כמדומני שיש גרסה עתיקה בסדר רב עמרם גאון "ולמלשינים" 

https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=58&book=106566
https://www.academia.edu/43177364/בירור_הנוסח_האמיתי_של_ברכת_המינים
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
את בש אמר:
מבין ענין אמר:
מחשבות אמר:
עד כמה שידוע לי הגריש"א התנגד נחרצות לשינוי ברכת המינים למרות שידע את כל הטענות הנ"ל
לדעתי קשה לשנות נוסחים ובעיקר שאין לנו נוסח אמיתי מוכח בשום ברכה שהיא ושינויי הנוסחאות הרבים יוכיחו.

מה הנוסחאות עליהם אתה מדבר?

אני יודע שהתימנים הבלדים אומרים במקום למינים - "למשומדים".
כמדומני שיש גרסה עתיקה בסדר רב עמרם גאון "ולמלשינים" 
פשוט שהנסח המקורי הוא למשומדים
(וכמובא במאמרו של רד"צ הילמן ב'צפונות' שהובא קישור אליו כבר פעמיים באשכול הזה)
וכמו ששינו בסידורים שינו גם בסדר רע"ג
 
 

עלה מבבל

משתמש ותיק
את בש אמר:
החלוקה לפרקים של התנך זה ממקור נוצרי ושמעתי פעם שיש בזה גם דברים זדוניים מישהו יודע על זה?
יש חמשה חומשי תורה שיצא לאור ע,י אחד ששם משפחתו פוזן [נראה לי ממשפחת הגר"מ פוזן] ששם החלוקה לפרקים הוא באופן אחר והוא כותב שזהו החלוקה הנכונה. ויש לו הסכמות חשובים.
אין לי כעת עוד פרטים, שמא יש מי שיודע ויכול להעלות.
 
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
עלה מבבל אמר:
יש חמשה חומשי תורה שיצא לאור ע,י אחד ששם משפחתו פוזן [נראה לי ממשפחת הגר"מ פוזן] ששם החלוקה לפרקים הוא באופן אחר והוא כותב שזהו החלוקה הנכונה. ויש לו הסכמות חשובים.
חלוקה נכונה או לא.
מטרת המספור זה בשביל "מראי מקומות", ואם כולם משתמשים במספור המקובל, מה הטעם להדפיס חומש שאי אפשר למצוא בו פסוק?
אם אני אחליט למשל, ששם הרחוב בו אני גר אינו השם שכולם משתמשים, ואכתוב בכל מקום את המען ה"נכון", הדוור ידע לאן להוביל את המכתבים שלי?
 

יוסף אומץ

משתמש ותיק
עינם החדה של לומדי הדף היומי תבחין וודאי שדף מג/א [א"ה, ואנוכי הסתכלתי בצורת הדף (אולי תוקן כבר) ולא היה] קצר יחסית לדפי גמרא אחרים בש"ס.
הצג קובץ מצורף צנזורה בתלמוד (1).doc לא זו בלבד, אלא שעיון בדברי הגמרא יגלה, כי עמוד ב' מתחיל במימרא של רבי יהושע בן לוי, "כל הזובח את יצרו", שלכאורה אין כל קשר בינה לבין הגמרא שלפניה ושלאחריה. ההסבר לתופעות אלו טמון במעללי הצנזורה שנודעה לשימצה, אשר פקידיה ברשעות ובזדון, גזרו שורות וקטעים שלמים מן התלמוד, אשר בהן הוזכר שמו של אותו האיש ימ"ש. מעניין לציין, כי השמטת קטעים מן התלמוד גררה אחריה נידון הלכתי מעניין.
סיום מסכת שהצנזור השמיט ממנה קטעים: כידוע, המסיים מסכת רשאי לאכול בשר ולשתות יין בתשעת הימים בין ר"ח מנחם אב לתשעה באב, ובערב פסח סיום מסכת פוטר את המסיים ואת המשתתפים בסיום מתענית בכורות. יש, איפוא, לדעת, אם גם סיום מסכת שהושמטו ממנה קטעים נחשב כ"סיום" שאלה זו הריץ רבי יונה שטנצל, אבי לימוד "המשנה היומית וההלכה היומית" לרבו, רבי אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב, בעל שו"ת "ארץ צבי" וראש ישיבת חכמי לובלין שבפולין, אשר השיב לו כי מתחילה נערכו סעודות מצווה גם על סיום משניות, כפי שנהג אביי (שבת קיח/ב), אף שבזמנו עדיין לא התחבר התלמוד הבבלי. אלא, שאחר שנחתם התלמוד, אין הלמד משניות בלבד "מוצא בלימודו קורת רוח והפקת רצון" מחמת ידיעתו, כי את הגמרא שהוא מקווה בע"ה ללמוד הוא עדיין לא למד. לפיכך, ניתן לקבוע כי אי לימוד הקטעים שהושמטו על ידי הצנזור, אינו מחסר בשמחת המצווה, שהרי קטעים אלו אינם מצויים בידי הרבים ואין בכוונת הלומד ללומדם. ממילא, אומנם, אין הוא נחשב למסיים מסכת, אך הוא "מסיים משניות" עם שמחת מצווה מושלמת.

עבודה זרה דף יז/א ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו אמר לי כך לימדני
"אותו האיש" ותפילת עלינו לשבח
דף י"ז עמוד א' במסכת עבודה זרה הוא אחד מן הדפים בתלמוד הבבלי שסבלו קשות ממעללי הצנזורה באירופה, עד שהלומד אותו כמעט שאינו מסוגל להבחין היכן מסתיים משפט מסויים והיכן מתחיל משפט חדש, מחמת העירבוביה המוחלטת השוררת בקטעים מסויימים...
עיון מעמיק בקטעי התלמוד העוסקים בישו (ראה בנוסח הגמרא המתוקן שבת קד/ב, סוטה מז/א, גיטין נז/א, סנהדרין מג/ב, סז/א קז/ב), מלמדנו, כי לכאורה, שני אנשים נשאו שם זה. האחד, תלמידו של יהושע בן פרחיה, חי במחצית ימי בית המקדש השני, והאחר, חי סמוך לחורבן הבית. רבי יחיאל מפריס, מבעלי התוספות, התפלמס חריפות עם חכמי הנוצרים בנוכחותו של מלך צרפת לואי התשיעי, ובטענה זו, אודות קיומם של שני בני אדם בשם זה, הדף טענות רבות של הנצרות. את דבריו הטעים באומרו, כי בצרפת חיים בני אדם רבים הנושאים את השם "לואי", שאינם איש אחד ואינם מלכי צרפת (ילקוט ויכוחים ומקורות וציונים רמב"ם מהדורת פרנקל הל' מלכים פרק י"א הל' ב' עמ' 71).

אמנם, רבים מהשמטות הצנזורה לא תוקנו. למשל: "הפקר בית דין - [היה] הפקר"! [מתוך המאמר המצורף]
 

אברהם משה

משתמש ותיק
יוסף אומץ אמר:
עינם החדה של לומדי הדף היומי תבחין וודאי שדף מג/א [א"ה, ואנוכי הסתכלתי בצורת הדף (אולי תוקן כבר) ולא היה] קצר יחסית לדפי גמרא אחרים בש"ס.
צנזורה בתלמוד (1).docלא זו בלבד, אלא שעיון בדברי הגמרא יגלה, כי עמוד ב' מתחיל במימרא של רבי יהושע בן לוי, "כל הזובח את יצרו", שלכאורה אין כל קשר בינה לבין הגמרא שלפניה ושלאחריה. ההסבר לתופעות אלו טמון במעללי הצנזורה שנודעה לשימצה, אשר פקידיה ברשעות ובזדון, גזרו שורות וקטעים שלמים מן התלמוד, אשר בהן הוזכר שמו של אותו האיש ימ"ש. מעניין לציין, כי השמטת קטעים מן התלמוד גררה אחריה נידון הלכתי מעניין.
סיום מסכת שהצנזור השמיט ממנה קטעים: כידוע, המסיים מסכת רשאי לאכול בשר ולשתות יין בתשעת הימים בין ר"ח מנחם אב לתשעה באב, ובערב פסח סיום מסכת פוטר את המסיים ואת המשתתפים בסיום מתענית בכורות. יש, איפוא, לדעת, אם גם סיום מסכת שהושמטו ממנה קטעים נחשב כ"סיום" שאלה זו הריץ רבי יונה שטנצל, אבי לימוד "המשנה היומית וההלכה היומית" לרבו, רבי אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב, בעל שו"ת "ארץ צבי" וראש ישיבת חכמי לובלין שבפולין, אשר השיב לו כי מתחילה נערכו סעודות מצווה גם על סיום משניות, כפי שנהג אביי (שבת קיח/ב), אף שבזמנו עדיין לא התחבר התלמוד הבבלי. אלא, שאחר שנחתם התלמוד, אין הלמד משניות בלבד "מוצא בלימודו קורת רוח והפקת רצון" מחמת ידיעתו, כי את הגמרא שהוא מקווה בע"ה ללמוד הוא עדיין לא למד. לפיכך, ניתן לקבוע כי אי לימוד הקטעים שהושמטו על ידי הצנזור, אינו מחסר בשמחת המצווה, שהרי קטעים אלו אינם מצויים בידי הרבים ואין בכוונת הלומד ללומדם. ממילא, אומנם, אין הוא נחשב למסיים מסכת, אך הוא "מסיים משניות" עם שמחת מצווה מושלמת.

עבודה זרה דף יז/א ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו אמר לי כך לימדני
"אותו האיש" ותפילת עלינו לשבח
דף י"ז עמוד א' במסכת עבודה זרה הוא אחד מן הדפים בתלמוד הבבלי שסבלו קשות ממעללי הצנזורה באירופה, עד שהלומד אותו כמעט שאינו מסוגל להבחין היכן מסתיים משפט מסויים והיכן מתחיל משפט חדש, מחמת העירבוביה המוחלטת השוררת בקטעים מסויימים...
עיון מעמיק בקטעי התלמוד העוסקים בישו (ראה בנוסח הגמרא המתוקן שבת קד/ב, סוטה מז/א, גיטין נז/א, סנהדרין מג/ב, סז/א קז/ב), מלמדנו, כי לכאורה, שני אנשים נשאו שם זה. האחד, תלמידו של יהושע בן פרחיה, חי במחצית ימי בית המקדש השני, והאחר, חי סמוך לחורבן הבית. רבי יחיאל מפריס, מבעלי התוספות, התפלמס חריפות עם חכמי הנוצרים בנוכחותו של מלך צרפת לואי התשיעי, ובטענה זו, אודות קיומם של שני בני אדם בשם זה, הדף טענות רבות של הנצרות. את דבריו הטעים באומרו, כי בצרפת חיים בני אדם רבים הנושאים את השם "לואי", שאינם איש אחד ואינם מלכי צרפת (ילקוט ויכוחים ומקורות וציונים רמב"ם מהדורת פרנקל הל' מלכים פרק י"א הל' ב' עמ' 71).

אמנם, רבים מהשמטות הצנזורה לא תוקנו. למשל: "הפקר בית דין - [היה] הפקר"! [מתוך המאמר המצורף]
אוריאל פרנק?
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=33749&p=612897#p612897
 
בזוהר ח"ג רפב ע"א - יש קטע שבחלק דפוסים נשמט לגמרי ובחלק מובא בחיסרון מילים.
הבאתי צילום מזוהר ישן של הנוסח השלם
image.png
 

מאן דכתב

משתמש ותיק
 
מבלי להיכנס לסבך הפולמוס של גדרי 'תקרובת ע"ז', אני רוצה להביא כאן נקודה שקשורה לנושא האשכול.
 
באחת התשובות (יד יחזקאל) בעניין הנ"ל, נכתב בין השאר כך:
'וזהו שכתב הרא"ש אח"כ אבל אם היו מקריבין אותם "לעבודת כוכבים" ולא כתב לפני ע"ז, ור"ל שעושים מעשה תקרובת לע"ז, וזהו שכתב ג"כ אלא נתנו לפני עבודת כוכבים "לתקרובת", ולא כתב רק ונתנו לפני ע"ז, אלא היינו דוקא נתינה לפניה לשם תקרובת. ומה שכתב אח"כ אודות הבשר הכניסוהו ונתנוהו לפני ע"ז, סמך על מה שכתב לעיל דהיינו שהכניסוהו לשם תקרובת.

וכן משמע ממה שכתוב בקיצור פסקי הרא"ש וז"ל, והככרות ששלח הכומר לעבודת כוכבים דורון לישראל מותרים, ואם הכניסם הכומרים "לעבודת כוכבים לפני עבודת כוכבים" מותרים [נ.ב. צ"ל אסורים, אבל זה ט"ס הניכרת ולא על זה תלונתי] עכ"ל, הכפילו לשונו, אלא כוונתו דלא די במה שמכניסים ומניחים לפני העבודת כוכבים, אלא צריכין ג"כ שיכניסום "לעבודת כוכבים", היינו כדי שיהיה התקרובת לאכילת הע"ז ולא שיהיה אח"כ לכומרים לאכול בביתו'.

 
והנה לא לחינם נסמנו המילים המודגשות בגרשיים, הטעם לכך הוא כדי שלא יקראו 'בטעות':

'ואם הכניסם "הכומרים לעבודת כוכבים", לפני "עבודת כוכבים", אסורים'.
שאז כל הדקדוק נופל בבירא.

 
ואם ישאל השואל מה פתאום לקרוא כך, ומה זה הביטוי המסורבל - "הכומרים לעבודת כוכבים".
נענה לו שיעיין ברישא שנכתב: 
'והככרות ששלח "הכומר לעבודת כוכבים" דורון לישראל מותרים', ושם הרי מוכרחים לקרוא כך.

 
אך המתעקש יכול עדיין לטעון שבסיפא היא לישנא יתירא יותר מן הרישא.

 
אלא שכאשר נעיין בדפוסים הישנים, שעדיין לא חלו בהם ידים במקום זה, תבוא התעלומה על פתרונה.

 
וכך איתא בקיצור פסקי הרא"ש (מס' ע"ז ריש פ"ד) בדפוס פפד"מ:

'...והככרות ששלח הגלח דורון לישראל מותרים, ואם הכניסם הגלח לפני ע"ז אסורים'.

קיצור פסקי הרא''ש ע''ז פ''ד.jpg


והצנזורה שבאה אחרי כן, מפני שראתה בביטוי 'גלח' איזה שהיא פגיעה בכבודן של קרקפות כומריה, תירגמה את המילה 'גלח' למילים 'כומר לעבודת כוכבים'.

 ​
נ.ב. זו דוגמא די מעניינת, איך שינוי שנראה ממש שולי יכול להביא לטעות משמעותית.​
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
והתפתלות מחוכמת בתוספות יום־טוב על משנת 'דם מהלכי שתים' (בכורים פ"ב מ"ז):​
וְצָרִיךְ לִי עִיּוּן, דְּמִי סְנִי לֵהּ לְתַנָּא לְמִתְנֵי 'דַּם הָאָדָם' לְהֶדְיָא? וְלַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי נִרְאֶה, דְּתָנֵי לִשָּׁנָא דִּפְסִיקָא, הַכּוֹלֵל כָּל מִינֵי אָדָם לְכָל הַדֵּעוֹת, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִכְלֹל בְּמִלַּת 'אָדָם' לְמַאן דְּאָמַר יְבָמוֹת דַּף ס"א א' וּבָבָא מְצִיעָא דַּף קי"ד ב' וּכְרֵתוֹת דַּף ו' ב'. כֵּן נִרְאֶה לִי.
 
חלק עליון תַחתִית