מעשרות להורים

יעקב שלם

משתמש ותיק
השבוע התייחס ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין לנושא הממון והמעשרות בוועד השבועי שמסר בביתו.

"בטבע האדם יש חמדת הממון, כפי שאמרו חז"ל יש לו מנה רוצה מאתיים ונמצא שתמיד חסר לאדם, ודבר זה גורם קושי בחיים, וכמו שאחז"ל אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, והנה דבר זה צריך ביאור כי אם כשיש לו מנה הוא רוצה מאתיים נמצא שתמיד יש לו מחצית מתאוותו, ואולם הפי' בזה שכדי לממנה הוא רוצה עוד מאתיים שיהיו לו ג' מאות, ונמצא שיש לו רק שליש מתאוותו".

"ואם כן טבע זה של חמדת הממון מונע מהאדם שמחה, וידוע שכתב החינוך שהשמחה נצרכת לבריאות הגוף כמו אכילה ושתיה, ואם כן חמדת הממון פוגעת בבריאות", אמר הגרי"ג לשומעי לקחו.

"ואמנם חמדת הממון היא טעות, היות ואדם צריך ממון למזונותיו, והרי מזונותיו קצובים לו מראש השנה שאז נגזר מי יעני ומי מעשר, ואף שזכויות יכולות לשנות את גזר הדין אך מכל מקום חמדת הממון בטעות יסודה. ונמצא שכל השתדלות עבור חמדת הממון היא ללא תועלת ורק מוסיפה קושי על החיים".

"אך יש דבר חשוב שלא כל הציבור מודע לזה" אמר הגרי"ג, "והוא שהורים נותנים לילדיהם את כל צרכיהם, למרות שאין זה חיוב, אלא שמרוב אהבתם לילדיהם הם נותנים לו כל צרכיו, ואף כשמגיע עת נישואין נותנים עבורו כל צרכי הנישואין וקונים לזוג דירה, מה שיוצר קושי גדול אצל ההורים, והזוג מרוויח ממתנות לחתונה וממשכורות וכדו', וצריכים להפריש מעשר, וההלכה שהקרוב קרוב קודם, ועל כן מן הדין צריך לתת את המעשרות להורים שהם הקרובים ביותר, וגם יש בזה חיוב מצד הכרת הטוב על כל מה שנתנו לו ההורים כל חייו, ואם יכול להקל על סבלם של ההורים, אין שום סיבה שההורים ימשיכו לסבול".
 

HaimL

משתמש ותיק
מאחר והדין הוא שכיבוד אב משל אב, פשוט שנתינה לאב ואם היא מדין צדקה, ואינו פוטר עצמו בממון עניים. אבל זה רק אם הם צריכים ליטול מן הצדקה
 

ידידיה

משתמש ותיק
א. מבואר בפוסקים (חת"ס הו' בפת"ש רנ"א סק"ד) שענין קרוב קרוב קודם הוא רק כששניהם שווים אבל כשיש אחר שעני יותר מקרובו אין הקרוב קודם לו. ולכן בד"כ לפי הדין אין ליתן להוריו.
ב. ומ"מ רגילים להורות לתת מחצה מצדקותיו להורים, וכנראה משום שסומכים על מה שאברכים בד"כ אינם חייבים לתת מעשר ולכן ענין הכרת הטוב מכריע לתת להורים.
ג. ואם באנו לדון מצד דין קרוב קודם הרי שאביו קודם לאבי אשתו (פ"ת שם סק"ב) [בהנחה שהבעל הוא הנותן את הצדקה ולא האשה], אבל אם דנים מצד הכרת הטוב על הממון שנתנו לו לפעמים אבי האשה קודם.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
א. מבואר בפוסקים (חת"ס הו' בפת"ש רנ"א סק"ד) שענין קרוב קרוב קודם הוא רק כששניהם שווים אבל כשיש אחר שעני יותר מקרובו אין הקרוב קודם לו. ולכן בד"כ לפי הדין אין ליתן להוריו.
ב. ומ"מ רגילים להורות לתת מחצה מצדקותיו להורים, וכנראה משום שסומכים על מה שאברכים בד"כ אינם חייבים לתת מעשר ולכן ענין הכרת הטוב מכריע לתת להורים.
ג. ואם באנו לדון מצד דין קרוב קודם הרי שאביו קודם לאבי אשתו (פ"ת שם סק"ב) [בהנחה שהבעל הוא הנותן את הצדקה ולא האשה], אבל אם דנים מצד הכרת הטוב על הממון שנתנו לו לפעמים אבי האשה קודם.
בהחלט במקרים רבים ההורים עניים ונצרכים יותר, וזה שאין עורכים עבורם מגבית עם עלונים , זה אומר רק שהם ביישנים ושאין מי שיסייע להם... 
 
 

יהודי

משתמש ותיק
מי שנותן לקופות הצדקה את מעשרותיו, במקרים רבים ההורים נזקקים הרבה יותר מאלו המתפרנסים מהצדקה. וזה שאינם נזקקים רשמית אינו אלא מחמת עדינות נפשם בדר"כ, וכמש"כ לעיל.
ומסתבר שאף באופן שיש מקרה אחד קיצוני בעיר, ואינני מספיק בענין.
 

ידידיה

משתמש ותיק
יהודי אמר:
מי שנותן לקופות הצדקה את מעשרותיו, במקרים רבים ההורים נזקקים הרבה יותר מאלו המתפרנסים מהצדקה. וזה שאינם נזקקים רשמית אינו אלא מחמת עדינות נפשם בדר"כ, וכמש"כ לעיל.
ומסתבר שאף באופן שיש מקרה אחד קיצוני בעיר, ואינני מספיק בענין.
אינני יודע מה כוונתך "מקרים רבים"
מה שאני יודע הוא שאצל 90% מהאנשים, הוריהם אינם מהעשירון התחתון.
 

יהודי

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
יהודי אמר:
מי שנותן לקופות הצדקה את מעשרותיו, במקרים רבים ההורים נזקקים הרבה יותר מאלו המתפרנסים מהצדקה. וזה שאינם נזקקים רשמית אינו אלא מחמת עדינות נפשם בדר"כ, וכמש"כ לעיל.
ומסתבר שאף באופן שיש מקרה אחד קיצוני בעיר, ואינני מספיק בענין.
אינני יודע מה כוונתך "מקרים רבים"
מה שאני יודע הוא שאצל 90% מהאנשים, הוריהם אינם מהעשירון התחתון.
האם כבודו נמנה על הציבור הליטאי ומתגורר בארץ? אם כן, כמדומה שכבודו לא ריאלי לחלוטין.
רוב רובם של המחתנים ילדים (בעיקר במשפחות הגדולות, ולא אלו שיש להם בן ובת) שרויים במצוקה כספית קשה, יש הסובלים מכך יותר ויש פחות, אבל לרובם ממש חסר כסף והרבה.
 

ידידיה

משתמש ותיק
יהודי אמר:
ידידיה אמר:
יהודי אמר:
מי שנותן לקופות הצדקה את מעשרותיו, במקרים רבים ההורים נזקקים הרבה יותר מאלו המתפרנסים מהצדקה. וזה שאינם נזקקים רשמית אינו אלא מחמת עדינות נפשם בדר"כ, וכמש"כ לעיל.
ומסתבר שאף באופן שיש מקרה אחד קיצוני בעיר, ואינני מספיק בענין.
אינני יודע מה כוונתך "מקרים רבים"
מה שאני יודע הוא שאצל 90% מהאנשים, הוריהם אינם מהעשירון התחתון.
האם כבודו נמנה על הציבור הליטאי ומתגורר בארץ? אם כן, כמדומה שכבודו לא ריאלי לחלוטין.
רוב רובם של המחתנים ילדים (בעיקר במשפחות הגדולות, ולא אלו שיש להם בן ובת) שרויים במצוקה כספית קשה, יש הסובלים מכך יותר ויש פחות, אבל לרובם ממש חסר כסף והרבה.
ברור שכמעט לכל מי שמחתן ילדים חסר כסף. הטענה שלי היא שברוב מוחלט של המקרים יש שעניים יותר מההורים, למשל כאלו שהיו עניים עוד לפני שחיתנו ילדים וכעת גם מחתנים ילדים. וזה טיעון שא"א להפריכו.
 

מודים דרבנן

משתמש ותיק
קופץ על האשכול:
בדיני צדקה, מה קודם, האם נתינת צדקה לעני, או תרומה לארגונים המזכים את הרבים כמו קרן הסעות/טהרת המשפחה/ קרן השביעית/לב לאחים וכו' וכו'.
 

יהודי

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
יהודי אמר:
ידידיה אמר:
אינני יודע מה כוונתך "מקרים רבים"
מה שאני יודע הוא שאצל 90% מהאנשים, הוריהם אינם מהעשירון התחתון.
האם כבודו נמנה על הציבור הליטאי ומתגורר בארץ? אם כן, כמדומה שכבודו לא ריאלי לחלוטין.
רוב רובם של המחתנים ילדים (בעיקר במשפחות הגדולות, ולא אלו שיש להם בן ובת) שרויים במצוקה כספית קשה, יש הסובלים מכך יותר ויש פחות, אבל לרובם ממש חסר כסף והרבה.
ברור שכמעט לכל מי שמחתן ילדים חסר כסף. הטענה שלי היא שברוב מוחלט של המקרים יש שעניים יותר מההורים, למשל כאלו שהיו עניים עוד לפני שחיתנו ילדים וכעת גם מחתנים ילדים. וזה טיעון שא"א להפריכו.
לי יש חברים רבים המחתנים ילדים, וגם אלו שהיה להם בצד מקודם וכו', לכולם אין כסף בשלב מסוים.
מאוד קשה לי להבין על מה בדיוק הויכוח, כבודו באמת מכיר היטב אנשים המחתנים ילדים?
 

ידידיה

משתמש ותיק
יהודי אמר:
מאוד קשה לי להבין על מה בדיוק הויכוח
כנראה שמאד קשה להבין על מה הויכוח בלי לקרוא מה שכותבים לך. [כמו שכתבתי, ודאי שאם ההורים מחתנים ילדים בד"כ הם עניים, אבל בד"כ יש כאלו שגם הם מחתנים ילדים והם יותר עניים מההורים].
אני סיימתי.
 
 

ברל

משתמש ותיק
אני כשחמי קרס כלכלית קיבלתי הוראה שלתת 75% מתוך המעשרות ולא את הכל, למעשה כתוב בגמ' קידושין לב ע"א שתבוא מאירה למי שמפרנס אביו ואמו מהצדקה", וחיים אדם כתב שהטעם מחמת בזיונם כלל ס"ז וכן בשות מהר"ם מרוטנבורג ובאבקת רוכל.כל זה כשאין לו משלו לתת להם עיין רמ"א בימן רנ"א ובש"ך שם.
בשי"ת תח"ס כתב שיש חיוב להביא את לאבותיו.
בשיעורי שבט הלוי הביא בשם הגרי"ש והגרש"ז שאין להביא מעשרותיו להוריו.
כללו של דבר שייש בזה לא מעט דעות. כל נושא המעשרות יש עשרות דעות לכאן ולכאן והרוצה לצאת יד"ח יקבע לו מורה הוראה כמו בשאר שאלותיו
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יהודי אמר:
מעניין מה דעת הציבור בדו"ד כאן.
ביודעי ומכירי קאמינא
אדם שמחתן ילדים, לפחות אלו שכבר באמצע הדרך - ילד שלישי ורביעי, הוא עני, בין שהוא חסיד ובין ליטאי, ואין כמעט שום נפקא מינה כמה היה לו לפני תקופת החתונות. ההבדל בין אברכים לעובדים מאפשר לעובדים לחסוך סכום שמספיק ברוב המקרים מקסימום ל2 הילדים הראשונים. 
אחרי זה, אם הוא מאלו שנוסעים לחו''ל או מגייסים צדקה באופן אחר, מקופות שכונתיות וקרנות, הרי ודאי לא גרע מעניים אחרים שמתפרנסים מן הצדקה. 
אם מדובר בהורים 'מכובדים' שממשיכים בשגרת החיים הרגילה, זה אומר בדרך כלל שהם מגלגלים חובות בסכומים ענקיים, ומצליחים להשאר עם הראש מעל פני המים ולשכנע אנשים צעירים כמו ידידנו כאן שהם במצב כלכלי תקין...
ומעט עזרה מהילדים יכולה למנוע או לעכב את קריסתם או הפיכתם באופן רשמי לנהנים מן הצדקה, וא''כ זה בגדר כי ימוך וכו' שלמיטב זכרוני הוא מהחשובות שבצדקות. 

כל זה דעת בעה''ב שלי הקטן. 
 

בר נש

משתמש ותיק
אם כולם מסכימים על העובדה שאחרי חיתון הילדים ההורים קורסים עד לקבל צדקה ומצוי שהילדים במציו כלכלי שיכולים לתת מעשר
כולם צריכים להסכים שעל ההורים לתת פחות ולהחזיק ראש בזמן השידוכים והאירוסין.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
בר נש אמר:
אם כולם מסכימים על העובדה שאחרי חיתון הילדים ההורים קורסים עד לקבל צדקה ומצוי שהילדים במציו כלכלי שיכולים לתת מעשר
כולם צריכים להסכים שעל ההורים לתת פחות ולהחזיק ראש בזמן השידוכים והאירוסין.
על דא קא בכינא..
 
 

בר נש

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
בר נש אמר:
אם כולם מסכימים על העובדה שאחרי חיתון הילדים ההורים קורסים עד לקבל צדקה ומצוי שהילדים במציו כלכלי שיכולים לתת מעשר
כולם צריכים להסכים שעל ההורים לתת פחות ולהחזיק ראש בזמן השידוכים והאירוסין.
על דא קא בכינא..
למי יש רעיון איך לקדם שינוי?
 
 

יהודי

משתמש ותיק
לענ"ד יש איזה הרגשה מוטעית מחמת שחלק גדול מהמחתנים ילדים חיים טוב יותר מלפני, שמתקבלת הרגשה שיש להם כסף. ובדר"כ זה בדיוק הפוך, מפני שאין כסף חיים יותר טוב. וכמו שאמר החכם ש'לאין - אין גבול'.
 

בר נש

משתמש ותיק
כתבה מאת הרב דוד זריצקי זצ''ל על חומרת הבעיה:
שורות אלה נכתבו על ידי אדם הרואה עצמו כאינו ראוי לכך, לפנות אל גדולי ישראל, רועי עדרי ישראל די בכל אתר, זוהי תעוזה מיוחדת, וזה עידן ועידנים שאני מצפה למישהו יותר גדול וחשוב ממני שיפנה את קריאתו אל ראשי הישיבות בישראל, אבל הרהורי הלב נשארו בכאבם, לא נמצא אף אחד שיואיל למלא שליחות קדושה זו, אמרתי אני לעצמי: מוטב להיתפס על כגון דא מאשר על דברים של מה-בכך, והיום הרי דברים של מה בכך עומדים בראש הכותרות בעיתונות.
אני מרשה לעצמי לפנות אל ראשי הישיבות הקדושות בארץ, בעניין הדירות.
ראשי הישיבות שבעצמם, בהיותם בחורי ישיבה, לא חלמו ולא חשבו על דירה של מיליון או שלושת רבעי מיליון שתתנשא לכל לראש, שיהיו בה כל האביזרים הדרושים לחיי רווחה, מכיר אני ברוב רובם של ראשי הישיבות דהיום והנה הם התגוררו בדירות עלובות של ממש, היו כאלה, והם הגדולים כיום, שהתגוררו במשך שנים הרחק מביתם, בחדר עלוב שבו לא היו מטה, כסא ושולחן שבקושי החזיק את עצמו.
אבל למרבה הצער והפליאה, מאות התלמידים כיום אינם כאלה, תלמיד אינו נכנס לחופה אלא אם כן הובטח לו "סידור מלא", היינו דירה מרווחת עם כל האביזרים החשמליים הנדרשים, כמו שנדרש להבדיל, ש"ס מפואר וטבעת עם יהלום.
תאמרו: וכי למה לא יזכו בני ישיבה לתורה וגדולה במקום אחד, ואם כיום זכינו למה שלא זכו בתקופה של חז"ל, שכל בן ישיבה מבקש לזכות לשני שולחנות, הרי זו זכות גדולה לנו.
דא עקא! רבותי, דא עקא!
כי את השולחן הראשון, שולחן התורה, נותנים ראשי הישיבה, המכינים לכל אחד ואחד את שולחנו לפי אמת מידותיו ולפי כישוריו, אולם את השולחן השני, והוא כיום למרבית הצער, החשוב מכולם, שולחן הגדולה, חייבים לתת ההורים, ובמקרים רבים רק הורי הבחורה, הלומדת כעת כדי ללמד, והמלמדת במשך כל חייה כדי שהיא ובעלה יוכלו לשבת ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו של הקב"ה.
מנין צמח מצב זה, איך הגענו ל"חינוך" כזה? האם אפשר בדרך זו לחנך דור של תלמידי-חכמים אשר בעצמם יעמדו בעתיד בראש ישיבות או יהיו בתפקידים רבניים, כלום כך יוכלו להיות סמל לאדם ברחוב, בשיטה כזו של אי-התחשבות בזולת, במצב, בחיי אדם. מה רב ההבדל! ראשי הישיבות עצמם, כפי שאמרנו לעיל, התחנכו בכיוון הפוך ממש, גדלו בתורה בחיי צניעות וקימוץ, כידוע, לכל אחד שלמד בישיבות בזמנים ההם. ואיך זה שתלמידים דהיום נסחפו, שלא מרצונם, עם קטע זה של החיים, של נהירה אחר המותרות ? הרי אווירת הרחוב ב"ה אינה מגיעה לישיבות, הלא עושים כל מאמץ כדי להבדיל בינינו לבין הרחוב בכל הסייגים והמחיצות.
 ​
זהו מעשה שטן, המשתולל בתקופה האחרונה ברחוב היהודי ומבקש לחבל בחלקה הטובה היחידה שנשארה לנו ברחמיו ית', הישיבות, כי, מורי ורבותי, עפר אני תחת כפות רגליכם, אבל כמה זמן יוכל להימשך מצב כזה כאשר הורים יצטרכו להרוס את עצמם כדי להשיג שלושת רבעי מיליון לירות כדי לקנות דירה בקומה השישית בשיכון אונסדורף בירושלים, או בסביבות רחוב רשב"ם בבני-ברק, כאשר הורים נופלים וקמים, נופלים וקמים בריצתם אחרי הלוואות, משכנתאות, גמחי"ם של מאות אלפי לירות, שעליהם לבקש אריכות ימים פי שניים מאשר מאה ועשרים כדי לשלם את כל החובות שנטלו על עצמם, או לצאת למרחקים, ובלבד להכניס את בתם תחת החופה.
ומרשה אני לעצמי לשאול לפני הדר"ג שליט"א:
מהו ההכרח הזה, שמקום משכנם של אברכים חרדיים הוא רק בני ברק או ירושלים? ולמה מותר לשם השגת מטרה זו, להעביר, אנשים על דעתם, מותר להתעלל בהורים אומללים ? למה אסור להשתקע באשקלון, בבאר-שבע, קדימה, בנתניה בצפת, בטברי, בחצור הגלילית, בראשון לציון, בנס ציונה.
הרי שנים רבות הם מתחנכים במחיצת הדר"ג שליט"א, ומכם קיבלו את אורח החיים שלהם, מכם קיבלו את רוב תורתם, השקפת עולמם ודרך החיים שלהם לעתיד ? האם לא נאמרה אף מילה אחת, כי ראוי לגור אפילו בכפר עלוב בירכתי תבל, מאשר להרוס חייהם של בני משפחה שרוצים להכניס לביתם בן ישיבה?
כאשר הגיע מרן הגר"י כהנמן זצוק"ל לבני ברק היא היתה עיר כמעט שוממה ובכל זאת הוקמה בני ברק כפי שהוקמה, ומה הקושי להתנחל בקוממיות או ביסודות ובעוד שורה של ישובים, שם נמצאים אנשים אמונים עלי תורה ומצוות, ועושים פרנסתם ברווח ובכבוד, והם מתחננים להצטרף אליהם כדי להגדיל את הישוב, שם אפשר להשיג דירה במאה וחמישים עד מאתיים אלף לירות לכל היותר ואולי מה פחות מזה, ולמה אסור לשכון כבוד בקדימה, שם יש כולל ודירות מוכנות העומדות הכן לקבל אברכים ולארגן שם חיים של תורה ויראת שמים ולהפוך את המקום למרכז של תורה ? כיצד נראתה באר שבע לפני זמן מה, מדבר שממה רוחני ממש, כיום יש בה כוללים וישיבה קטנה וגדולה, וחינוך תורתי מכל הסוגים, מי עשו כל אלה.
האם אלה האברכים המקבלים דירות בחצי מיליון לירות בירושלים ובבני ברק או אברכים שאינם ירודים מהם שהבינו כי אפשר לעלות על הסולם כשהחווקים הם בני אדם וד"ל, והם יצאו לבאר שבע והקימו מה שהקימו, וכן עשו ברחובות, וכן עשו באשקלון וכן עשה אדם יחיד בנתיבות, אדם יחיד בלבד.
אבל הבחורים כיום אינם רוצים ללכת לא לנתיבות ולא ליסודות, לא לקוממיות ולא לצפת או לטבריא, אף ששם החיים קלים בהרבה, והפרנסה מצויה הן מבחינת הסכומים שמשלמים הכוללים והן מבחינת מקומות עבודה בשביל האשה, הן מבחינת הוצאות על החינוך וכל שאר ההוצאות, אולם העיקר, מבחינת ההסתמכות על ההורים ההורגים עצמם ממש, ללא כל הגזמה, כדי לקנות דירה ראויה לזוג הצעיר רק בבני ברק או בירושלים.
ואני מרשה לעצמי לשאול לפני הדר"ג שליט"א, אחרי בקשת הסליחה כבקשת תלמיד אצל רבו, האם לא הגיעה השעה להרהר הרהור שני בכל הקשור בענינים אלה ? האם טרם הגיעה זעקת ההורים אל הדר"ג שליט"א בכל הישיבות ? האם טרם עלה בדעת מישהו, כי המצב הגיע לשיא כזה שעלול, חלילה להתמוטט כליל ? ואז מי יודע מה יהיה ? הרי אי אפשר בשום אופן להמשיך במצב זה, הרי אי אפשר להעמיד את ההורים בפני הברירה או מיליון או שלושת רבעי מיליון לירות, או שלא להכניס את הילדים לחופה?

האם טרם ידוע כי המצב כיום הוא כזה?
האם טרם ידוע, כי גם כיום, ששווי הלירה יורד פלאים מיום ליום, בכל זאת הדבר הוא למעלה מיכולתו של אדם משלנו לאסוף סכום גדול כזה, ולהוי ידוע כי היום נהרסות משפחות שלימות למשך שנים בגלל הדירה שהם חייבים לרכוש בבני ברק או בירושלים.
והצעקה עולה עד לשמים, האומנם לא ניתן לעשות מאומה בעניין זה שחיי אלפי אנשים תלויים בו?
האם אי אפשר לצאת בכרוז לכל בני הישיבות לצאת לערים הקטנות, להתיישב ביסודות, בקוממיות, בקדימה, בחצור, וצפת, לעזור להם בעניין זה, לעשות קשיים לאלה המבקשים דווקא דירה של שלושה חדרים בבני-ברק וירושלים, כגון: לא להשתתף לא באירוסין ולא בחתונה, לא להתערב בשידוך כזה כשהבחור מעמיד תנאים כאלה, להתאסף ולמצוא דרכים כיצד להגביר את התיישבותם של בחורי ואברכי הישיבות במקומות אחרים, בהם הדירות עולות שליש או רבע מהסכום שמשלמים כיום בבני ברק או ירושלים.
עד כמה שמסרו לי מוכן משרד השיכון לעשות בשביל אברכי הישיבות בהקמת שיכונים מיוחדים; באופן שבני הישיבה יוכלו לדור ביחד, בחבורה ובצוותא חדא, כפי שנמסר לי מוכן ראש המועצה בקדימה אף לדאוג ל"חינוך מיוחד" עבור ילדי האברכים (היינו בית ספר של החינוך העצמאי); אין לי כל ספק כי גם הנהלת החינוך העצמאי תיתן ידה ותתמוך כיד ה' הטובה עליה להקמת בתי ספר או תלמודי תורה בהנהלתה ובפיקוחה ותתמוך בהם תמיכה מליאה כפי שהיא עושה זאת לגבי בתי חינוך בישובי ספר, אף אם מספר הילדים לא יגיע למינימום הדרוש.
אין לי גם ספק כי הנהלות הכוללים יקבלו ברצון את ההצעה להעביר את כולליהם למקומות הנ"ל או אחרים, שם האוירה יותר שקטה ונוחה, והתחבורה נשארת באותו מצב, כי הרי גם כעת מסיעים את האברכים למקום לימודם, ובתומכים בכוללים הן מקרונות ממשלתיות או ציבוריות או פרטיות, ישמחו להעלות את התמיכה, כי דבר ידוע הוא כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, והאם ניתן לשער כמה אור יוכנס לכל עיירה או כפר, כאשר ישתכנו בהם עשרות משפחות חרדיות?
אני מרשה לעצמי להציע, כי יוחל מיד בפעולה הסברתית בעיקר על ידי ראשי הישיבות הגדולות בין בחורי הישיבה שלהם, לדרבנם לצאת למקומות הנ"ל, ולא יהיה קשה כיום, כאשר כבר מלאה סאת היסורים ואפילו האברכים כבר התחילו להבין כי המצב לא יוכל להימשך הלאה, ואין לי ספק כי הדבר יביא ברכה לישיבות ורווחה להורים ואורה זו תורה לעשרות ישובים הצמאים לדבר ה' ומחכים בקוצר רוח שמישהו יבוא אליהם וירעיף עליהם מטל התורה.
את העובדה שניתן ואפשר לעשות משהו או לפחות להוכיח רצון טוב, השפעה, לחץ, הוכיח האדמו"ר מגור שליט"א, במיוחד בזמן האחרון. אולי לא ידוע לחוגים הרחבים על פעילותו הנמרצת בשטח של דיור לזוגות צעירים, אולם מעטים יודעים, כי האדמו"ר שליט"א, מקדיש מזמנו, מהשפעתו הכבירה, מקשריו עם גורמים שונים, כדי למצוא פתרון כלשהו למצוקה הנוראה של תקופה זו שאין עוזר לה.
כמובן שלא כל אחד מסוגל לעשות זאת, כיוון שלא לכל אחד הכוח הרוחני, הכוח ההשפעתי, ולא כל אחד יש לו הכוח לצוות ושישמעו לו. וכבר הוכיח האדמו"ר שליט"א בעניינים אחרים של מותרות ושל חתונות וכדומה, ואין לדרוש מכל רב בישראל שיצליח, אבל לפחות להוכיח את הרצון, להוכיח לתלמידים, לשומעי לקחו, לעושי דברו, לחנך את התלמידים בכיוון של הצטנעות, של דרישות מינימליות.
הרי ידוע כי "חצור הגלילית" לא היתה קיימת ללא השראתו הישירה של אדמו"ר זצוק"ל, וגם כיום – האדמו"ר שליט"א מגור מחפש כל דרך אפשרית כדי להקים שיכונים, וידועה פעילותו בקשר לדירות להשכרה, אלא שדברים אלו אינם מתפרסמים כמובן.
והאם אין בכך כדי לחייב אחרים ? האם אין לבוא לרבנים וראשי הישיבה ברחבי הארץ, אלה המחנכים דור שלם לתורה ולתעודה ולדרוש מהם שכל אחד יעשה כמיטב יכולתו, בחוג שלו, לפי אפשרויותיו המוגבלות או הרחבות, וכל אחד מכיר את אפשרויותיו ואת מגבלותיו, וכל אחד, במיוחד גדולי ראשי הישיבות, מכירים עד היכן כוחם מגיע.
האם הם עשו ככל שיוכלו? האם כעת, כאשר הגיעו מים עד נפש ממש, הם עושים משהן, או אולי עושים הרבה ורק מעט ידוע, כפי שעושה ומעשה האדמו"ר מגור שליט"א?
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
הציבור פה אין לו זמן להתייחס לבעיה שהעלית כי הוא עסוק עכשיו בגלגול מגמ"ח V לגמ"ח X
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
על כתבה זאת ודומותיה, התקיפו את הכותב עד שנתקצרו חייו...

בכל מקרה, גם אם יש לעשות שינויים, ונעשים שינויים כל העת ב''ה, אין לזה קשר לעניין המחוייבות של הילדים לתמוך בהורים כפי האפשרות, ואת הדיון העתיק על גובה הנדוניה אפשר לנהל באשכול שמיועד לזה.
 

ידידיה

משתמש ותיק
בר נש אמר:
אם כולם מסכימים על העובדה שאחרי חיתון הילדים ההורים קורסים עד לקבל צדקה ומצוי שהילדים במציו כלכלי שיכולים לתת מעשר
כולם צריכים להסכים שעל ההורים לתת פחות ולהחזיק ראש בזמן השידוכים והאירוסין.


יש לי הצעה הרבה יותר הגיונית. על בעלי הדירות בירושלים ב"ב לדרוש פחות על הדירות שבבעלותם, ובלצ"ג.

כשם שכולם מבינים שבעלי הדירות דורשים בדיוק את מה שהם יכולים להשיג לפי מחיר השוק, וכל שמוותר מזה אינו צדיק אלא טיפש מטופש,
כך על כולם להבין שעל בחור לדרוש בדיוק את מה שהוא יכול לקבל לפי מחיר השוק, ולחפש שידוך עם כסף, שזה דבר מאד חשוב לחיים. אם יש איזה אב לבת שזה לא מוצא חן בעיניו הוא יכול בהחלט לחתן בתו עם הבחורים שדורשים פחות כסף.

כמובן שאין בזה כדי לשלול התארגנות של הורים לתת פחות כסף, שזה דבר מאד הוגן. רק  שברור שחתן שצריך לגלגל גמחי"ם מיום לאחר חתונתו לא יהיה מסוג החתנים שכל אחד מאחל לבתו.
מה שיותר יועיל לכל הצדדים הוא התארגנות חרדית לצאת לפריפריה, ובתנאי שגם הבני תורה החשובים יצאו לשם ולא רק הזיבורית.
 

ידידיה

משתמש ותיק
יהודי אמר:
ידידיה אמר:
מה שיותר יועיל לכל הצדדים הוא התארגנות חרדית לצאת לפריפריה, ובתנאי שגם הבני תורה החשובים יצאו לשם ולא רק הזיבורית.

נוסח מתנשא ומכוער עד מאוד.
תמהני למה הוצרכת להוכיח שוב את טענתי כי הנך "מתווכח" מבלי לקרוא את מה שכותבים לך. מישהו כתב שהיום אלו שיוצאים הם רק הזיבורית? זה נאמר על התארגנות תיאורטית.
ובכל זאת, בגלל שאתה מבקש כ"כ יפה, אז קח: הרמה הממוצעת של האברכים בפריפריה נמוכה מהרמה הממוצעת בריכוזים הגדולים.
 

ברל

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
יהודי אמר:
תמהני למה הוצרכת להוכיח שוב את טענתי כי הנך "מתווכח" מבלי לקרוא את מה שכותבים לך. מישהו כתב שהיום אלו שיוצאים הם רק הזיבורית? זה נאמר על התארגנות תיאורטית.
ובכל זאת, בגלל שאתה מבקש כ"כ יפה, אז קח: הרמה הממוצעת של האברכים בפריפריה נמוכה מהרמה הממוצעת בריכוזים הגדולים.

לא חושב שיש טעם להגיב לכזו תגובה שמלמדת בדיוק הפוך
 
חלק עליון תַחתִית