אין בזה הסבר איך לא שתקו על מעשה השחיתות.במבי אמר:אולי שתקו הת"ח מכיוון שאנשי ירושלים לא היו מסבים בסעודה אא"כ יודעים מי מיסב עימהם, ומסתמא בר קמצא שאחר הסעודה רץ להאכיל קורצא את אנשי ירושלים לא היה הכוס תה שלהם, ולכן הם שתקו.
במבי אמר:אולי שתקו הת"ח מכיוון שאנשי ירושלים לא היו מסבים בסעודה אא"כ יודעים מי מיסב עימהם, ומסתמא בר קמצא שאחר הסעודה רץ להאכיל קורצא את אנשי ירושלים לא היה הכוס תה שלהם, ולכן הם שתקו.
הפירוש היה יכול להיות יפה - אם לא שהוא מונח על כרעי התרנגולתHaimL אמר:לא קמצא גירש את בר קמצא.
מסתימת הלשון, אפשר להבין שקמצא היה אביו של בר קמצא. ואיך ייתכן שיהיה האב אוהב (דרחמיה קמצא) והבן שונא (ובעל דבביה בר קמצא). אם בר קמצא לא שמע לאביו, להיות אוהבו של בעה"ב, ואם קמצא היה יכול לאהוב ולשבת בסעודה שאין בנו רשאי להיות בה, מחמת השנאה מצד בעל הבית, א"כ אין תימה דאזל בר קמצא ואכל קורצא בי מלכא. ואח"כ כמדומני שמצאתי חבר לטעמי בין המפרשים, אבל אני צריך לעיין בזה שוב
ואם ליישב את תמיהתו של פותח הנושא, אפשר לבאר, שמאחר והייתה מחלוקת בין האב לבן, דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא, מסתמא, לא היה ניחא לקמצא שבנו יהיה בסעודתו של אוהבו, ולכן חכמים צידדו באב, שהרי ממילא בר קמצא בנו חייב בכבודו, וצריך לצאת.
סיפור יפה מאוד, בא ללמדינו בהרבה מחלוקות ומריבות שקשה מאוד לשפוט ולדון עד שלא יודעים את כל האמת, והרי א"א באמת לדעת את כל האמת.ייעוץ תורני אמר:אולי לא ידעו מי נגד מי ומה וכמה ולמה הוא עשה לו לפני כן
ובסה"כ היה להם שכל לא להתערב בפזיזות באמצע הסיפור...
הרב שך היה אוהב לספר על בעל ואשה שישבו להתדיין אצל הרב/היועץ.
ופתאום 'בום' היא דוחפת את הבעל דחיפה הגונה.
אומר הבעל:
הרב אתה רואה איך היא מתנהגת!
אומרת האשה בדמעות:
אם הרב היה יודע איזו צביטה הגונה חטפתי הרגע מתחת לשולחן...
והיה אומר הרב שך - לרבנים ליועצים לקרובים ולמתערבים:
לפני שבטוחים שאכן אנו זוכים במצוה הגדולה להציל עשוק מיד עושקו
צריך לוודא היטב שהסיפור >כולו< אכן הגיע לידינו.
מנין לך שהצד השני היה מוכן להתפיסששמואל אמר:שמעתי פעם מר' שלמה לוינשטיין שמסביר כך (בקצרה):
הרי קמצא ידע שבעל הסעודה מסוכסך איתו ולמרות זאת הוא הגיע כי הוא חשב שבעל הבית רוצה להתפייס איתו ולבקש מחילה וא"כ כשהתברר לו הטעות למה הוא לא ניסה מעצמו להתפייס הרי מבחינתו הוא מוכן להשלים? אלא מאי הוא לא יכול לבקש מחילה ולרצות אותו למרות שבעצם הוא מוכן להשלים ולכן הוא מוכן לשלם את המנה שלו, חצי סעודה ואפי' את כל הסעודה העיקר לא לבקש סליחה!!!!
פלא שחכמים לא מצאו מקום להתערב בכזה ויכוח?
HaimL אמר:לא קמצא גירש את בר קמצא.
מסתימת הלשון, אפשר להבין שקמצא היה אביו של בר קמצא. ואיך ייתכן שיהיה האב אוהב (דרחמיה קמצא) והבן שונא (ובעל דבביה בר קמצא). אם בר קמצא לא שמע לאביו, להיות אוהבו של בעה"ב, ואם קמצא היה יכול לאהוב ולשבת בסעודה שאין בנו רשאי להיות בה, מחמת השנאה מצד בעל הבית, א"כ אין תימה דאזל בר קמצא ואכל קורצא בי מלכא. ואח"כ כמדומני שמצאתי חבר לטעמי בין המפרשים, אבל אני צריך לעיין בזה שוב
ואם ליישב את תמיהתו של פותח הנושא, אפשר לבאר, שמאחר והייתה מחלוקת בין האב לבן, דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא, מסתמא, לא היה ניחא לקמצא שבנו יהיה בסעודתו של אוהבו, ולכן חכמים צידדו באב, שהרי ממילא בר קמצא בנו חייב בכבודו, וצריך לצאת.
לפי הסבר זה, הרי שצדקו בזה שלא התערבו.ייעוץ תורני אמר:אולי לא ידעו מי נגד מי ומה וכמה ולמה הוא עשה לו לפני כן
ובסה"כ היה להם שכל לא להתערב בפזיזות באמצע הסיפור...
הרב שך היה אוהב לספר על בעל ואשה שישבו להתדיין אצל הרב/היועץ.
ופתאום 'בום' היא דוחפת את הבעל דחיפה הגונה.
אומר הבעל:
הרב אתה רואה איך היא מתנהגת!
אומרת האשה בדמעות:
אם הרב היה יודע איזו צביטה הגונה חטפתי הרגע מתחת לשולחן...
והיה אומר הרב שך - לרבנים ליועצים לקרובים ולמתערבים:
לפני שבטוחים שאכן אנו זוכים במצוה הגדולה להציל עשוק מיד עושקו
צריך לוודא היטב שהסיפור >כולו< אכן הגיע לידינו.
עיין במהרש"אפיילוט 0.4 אמר:הפירוש היה יכול להיות יפה - אם לא שהוא מונח על כרעי התרנגולתHaimL אמר:לא קמצא גירש את בר קמצא.
מסתימת הלשון, אפשר להבין שקמצא היה אביו של בר קמצא. ואיך ייתכן שיהיה האב אוהב (דרחמיה קמצא) והבן שונא (ובעל דבביה בר קמצא). אם בר קמצא לא שמע לאביו, להיות אוהבו של בעה"ב, ואם קמצא היה יכול לאהוב ולשבת בסעודה שאין בנו רשאי להיות בה, מחמת השנאה מצד בעל הבית, א"כ אין תימה דאזל בר קמצא ואכל קורצא בי מלכא. ואח"כ כמדומני שמצאתי חבר לטעמי בין המפרשים, אבל אני צריך לעיין בזה שוב
ואם ליישב את תמיהתו של פותח הנושא, אפשר לבאר, שמאחר והייתה מחלוקת בין האב לבן, דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא, מסתמא, לא היה ניחא לקמצא שבנו יהיה בסעודתו של אוהבו, ולכן חכמים צידדו באב, שהרי ממילא בר קמצא בנו חייב בכבודו, וצריך לצאת.
שלא הוזכר בשום מקום שהיו האב והבן בעלי מחלוקת, ובפרט שאין בכח האב לצוות על בנו לאהוב או להמנע.
עיין במהרש"אאיטשע מאיר לורנץ אמר:HaimL אמר:לא קמצא גירש את בר קמצא.
מסתימת הלשון, אפשר להבין שקמצא היה אביו של בר קמצא. ואיך ייתכן שיהיה האב אוהב (דרחמיה קמצא) והבן שונא (ובעל דבביה בר קמצא). אם בר קמצא לא שמע לאביו, להיות אוהבו של בעה"ב, ואם קמצא היה יכול לאהוב ולשבת בסעודה שאין בנו רשאי להיות בה, מחמת השנאה מצד בעל הבית, א"כ אין תימה דאזל בר קמצא ואכל קורצא בי מלכא. ואח"כ כמדומני שמצאתי חבר לטעמי בין המפרשים, אבל אני צריך לעיין בזה שוב
ואם ליישב את תמיהתו של פותח הנושא, אפשר לבאר, שמאחר והייתה מחלוקת בין האב לבן, דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא, מסתמא, לא היה ניחא לקמצא שבנו יהיה בסעודתו של אוהבו, ולכן חכמים צידדו באב, שהרי ממילא בר קמצא בנו חייב בכבודו, וצריך לצאת.
משמע כך היה שמו
מנין לך שהיה בנו?
פיילוט 0.4 אמר:הפירוש היה יכול להיות יפה - אם לא שהוא מונח על כרעי התרנגולתHaimL אמר:לא קמצא גירש את בר קמצא.
מסתימת הלשון, אפשר להבין שקמצא היה אביו של בר קמצא. ואיך ייתכן שיהיה האב אוהב (דרחמיה קמצא) והבן שונא (ובעל דבביה בר קמצא). אם בר קמצא לא שמע לאביו, להיות אוהבו של בעה"ב, ואם קמצא היה יכול לאהוב ולשבת בסעודה שאין בנו רשאי להיות בה, מחמת השנאה מצד בעל הבית, א"כ אין תימה דאזל בר קמצא ואכל קורצא בי מלכא. ואח"כ כמדומני שמצאתי חבר לטעמי בין המפרשים, אבל אני צריך לעיין בזה שוב
ואם ליישב את תמיהתו של פותח הנושא, אפשר לבאר, שמאחר והייתה מחלוקת בין האב לבן, דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא, מסתמא, לא היה ניחא לקמצא שבנו יהיה בסעודתו של אוהבו, ולכן חכמים צידדו באב, שהרי ממילא בר קמצא בנו חייב בכבודו, וצריך לצאת.
שלא הוזכר בשום מקום שהיו האב והבן בעלי מחלוקת, ובפרט שאין בכח האב לצוות על בנו לאהוב או להמנע.