כתב ספר תורה והסופר אומר דלא כתב לשמה

מיכי

משתמש ותיק
 גיטין נד
ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן אמר ליה ספר תורה ביד מי אמר ליה ביד לוקח אמר ליה ונאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ספר תורה אמר ליה רבי ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דספר תורה כוליה מי הפסיד אמר ליה אין שכל ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום


יש לדון אם כתב ספר תורה עבור בית כנסת, ואמר דנכתב שלא לשמה בגוונא דאינו נאמן לפוסלו  דהדין הוא דאינו מקבל את שכרו, והלכו אנשי בית הכנסת ומכרו את ספר התורה במחיר מלא דהרי הוא כשר לגמרי, יוצא שהם נשכרים על ידו. האם צריכים לתת לו תשלום כלשהוא שהרי הם נהנו על ידו?
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב לב אמר:
מאי נפק"מ דמכרו? וכי קודם שמכרו לא נהנו ע"י?

אני רק מדגיש את הקושי שהנה הם מקבלים תמורה מלאה למרות שלא שילמו עליה  איך זה ייתכן?
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חיים כולכם היום אמר:
לכאורה עבורו זה כמו שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, שהוא עצמו מחוץ לפרשה (תרתי משמע).

אם הוא היה מודה שלא הוא כתבו ניחא  אבל הוא לא טען כך אלא שהוא כתבו רק שלא לשמה וגם לפי דבריו שבח הספר תורה נוצר על ידו
 

הערש כ''ץ

משתמש ותיק
כשמכרו, הודיעו להקונה שהסופר טוען וכו'.
דאל''ה יש לדון משום מקח טעות.
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערש כ''ץ אמר:
כשמכרו, הודיעו להקונה שהסופר טוען וכו'.
דאל''ה יש לדון משום מקח טעות.

נגיד שהודיעו. ונגיד גם ששילם קצת פחות עבור זה. 
 

ערך רב

משתמש ותיק
מיכי אמר:
אני רק מדגיש את הקושי שהנה הם מקבלים תמורה מלאה למרות שלא שילמו עליה  איך זה ייתכן?
לא הבנתי את הנקודה שקשה לך:
כל אדם נאמן לרעתו, אך לא לרעת מישהו אחר.
כמו כן, כיון שספר התורה יצא מתחת ידו ושוב אינו בידו, אין לו נאמנות על זה, ואנו נוקטים כדבר פשוט שהספר כשר.
ובכל זאת, היות שהודה שלא מגיע לו שכר - לא יקבל אותו.
ובנקודה זו אין שינוי בין כאשר הספר נמצא בבית הכנסת המקורי, והם משתמשים בו בלי תשלום, לבין אם העבירו אותו לאחרים, וכפי שכתב הרב @מיכי :
אנו נוקטים שהספר כשר ושוה את מלא מחירו, ומכל מקום - הסופר ה"מודה" שלא מגיע לו פרוטה הפסיד את שכרו כיון שלהפסיד לעצמו הוא נאמן יותר ממאה עדים.
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ערך רב אמר:
מיכי אמר:
אני רק מדגיש את הקושי שהנה הם מקבלים תמורה מלאה למרות שלא שילמו עליה  איך זה ייתכן?
לא הבנתי את הנקודה שקשה לך:
כל אדם נאמן לרעתו, אך לא לרעת מישהו אחר.
כמו כן, כיון שספר התורה יצא מתחת ידו ושוב אינו בידו, אין לו נאמנות על זה, ואנו נוקטים כדבר פשוט שהספר כשר.
ובכל זאת, היות שהודה שלא מגיע לו שכר - לא יקבל אותו.
ובנקודה זו אין שינוי בין כאשר הספר נמצא בבית הכנסת המקורי, והם משתמשים בו בלי תשלום, לבין אם העבירו אותו לאחרים, וכפי שכתב הרב @מיכי :
אנו נוקטים שהספר כשר ושוה את מלא מחירו, ומכל מקום - הסופר ה"מודה" שלא מגיע לו פרוטה הפסיד את שכרו כיון שלהפסיד לעצמו הוא נאמן יותר ממאה עדים.

קשה לי שלכאורה הסופר יכול לטעון כך,  אמנם כתבתי אזכרות שלא לשמן, אך מכל מקום הספר תורה יצא כשר, וזו מציאות עובדתית שדינו של הספר הוא שאפשר לקרוא בו כל העולם למעט הסופר עצמו דשוייא אנפשיה. מדוע לא נאמר הכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו,  דבני בית הכנסת לא שילמו מאומה עבור הכתיבה והיום כאשר מוכרים אותו כל השבח מגיע לכיסם?
בשלמא אם הסופר טען לא אני כתבתיו אלא נשפך דיו ונכתב מאיליו היינו אומרים דלדבריך שלא כתבת אין לך בו כלום כי זה השביח מעצמו  מה שאין כן בנידון זה שכתבו בפסול אך יש תועלת בכתיבתו דראוי להשתמש בו
וכמו למשל אם טבח שצריך לבשל מאכל ולקבל על כך שכר פעולה דטוען בישלתי אבל בשבת וננקוט דאינו נאמן לאסור המאכל האם נאמר דלדבריך דבישלת בשבת אז המאכל אסור ולא מגיע לך שכר ויאכל הלה וחדי? אולי באמת כך הדין לאור דברי הגמרא אבל אני שואל מדוע
 

ערך רב

משתמש ותיק
מיכי אמר:
ערך רב אמר:
מיכי אמר:
אני רק מדגיש את הקושי שהנה הם מקבלים תמורה מלאה למרות שלא שילמו עליה  איך זה ייתכן?
לא הבנתי את הנקודה שקשה לך:
כל אדם נאמן לרעתו, אך לא לרעת מישהו אחר.
כמו כן, כיון שספר התורה יצא מתחת ידו ושוב אינו בידו, אין לו נאמנות על זה, ואנו נוקטים כדבר פשוט שהספר כשר.
ובכל זאת, היות שהודה שלא מגיע לו שכר - לא יקבל אותו.
ובנקודה זו אין שינוי בין כאשר הספר נמצא בבית הכנסת המקורי, והם משתמשים בו בלי תשלום, לבין אם העבירו אותו לאחרים, וכפי שכתב הרב @מיכי :
אנו נוקטים שהספר כשר ושוה את מלא מחירו, ומכל מקום - הסופר ה"מודה" שלא מגיע לו פרוטה הפסיד את שכרו כיון שלהפסיד לעצמו הוא נאמן יותר ממאה עדים.

קשה לי שלכאורה הסופר יכול לטעון כך,  אמנם כתבתי אזכרות שלא לשמן, אך מכל מקום הספר תורה יצא כשר, וזו מציאות עובדתית שדינו של הספר הוא שאפשר לקרוא בו כל העולם למעט הסופר עצמו דשוייא אנפשיה. מדוע לא נאמר הכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו,  דבני בית הכנסת לא שילמו מאומה עבור הכתיבה והיום כאשר מוכרים אותו כל השבח מגיע לכיסם? בשלמא אם הסופר טען לא אני כתבתיו אלא נשפך דיו ונכתב מאיליו היינו אומרים דלדבריך שלא כתבת אין לך בו כלום כי זה השביח מעצמו  מה שאין כן בנידון זה שכתבו בפסול אך יש תועלת בכתיבתו דראוי להשתמש בו
וכבר עניתי לך:
אחרי שהסופר מודה שלא מגיע לו דבר - הרי לא מגיע לו, ואף אם אמת היא שכן היה מגיע לו.
וזה מכח הדין של הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ולא משנה אם זה מדין נאמנות או מדין מחילה [או מתנה]
והלכה היא באדם שאומר לחבירו: חייב אני לך מנה, והלה משיב לו: ודאי לי שאינך חייב לי, שהלה פטור גם בדיני שמים, ולמרות שהוא יודע בבירור שהוא כן חייב לו [שו"ע חו"מ עה יא]. והוא נלמד ממקרה קיצוני יותר, של "טענו בחטים והודה לו בשעורין", שהלה פטור גם על השעורין כיון שהתובע - בזה שתבע חטים מודה שאינו חייב שעורים ודוק.
והא לך לשון הרמב"ם פ"ג מטוען ונטען ה"י.
כור חטים יש לי בידך אין לך בידי אלא כור שעורים פטור אף מדמי שעורים, שהרי אומר לו אין לי בידך שעורים ונמצא זה דומה למי שאמר לחבירו בבית דין מנה לך בידי ואומר לו האחר אין לי בידך שאין בית דין מחייבין אותו ליתן לו כלום, ואם תפס התובע דמי השעורים אין מוציאין מידו.


 
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ערך רב אמר:
מיכי אמר:
ערך רב אמר:
לא הבנתי את הנקודה שקשה לך:
כל אדם נאמן לרעתו, אך לא לרעת מישהו אחר.
כמו כן, כיון שספר התורה יצא מתחת ידו ושוב אינו בידו, אין לו נאמנות על זה, ואנו נוקטים כדבר פשוט שהספר כשר.
ובכל זאת, היות שהודה שלא מגיע לו שכר - לא יקבל אותו.
ובנקודה זו אין שינוי בין כאשר הספר נמצא בבית הכנסת המקורי, והם משתמשים בו בלי תשלום, לבין אם העבירו אותו לאחרים, וכפי שכתב הרב @מיכי :
אנו נוקטים שהספר כשר ושוה את מלא מחירו, ומכל מקום - הסופר ה"מודה" שלא מגיע לו פרוטה הפסיד את שכרו כיון שלהפסיד לעצמו הוא נאמן יותר ממאה עדים.

קשה לי שלכאורה הסופר יכול לטעון כך,  אמנם כתבתי אזכרות שלא לשמן, אך מכל מקום הספר תורה יצא כשר, וזו מציאות עובדתית שדינו של הספר הוא שאפשר לקרוא בו כל העולם למעט הסופר עצמו דשוייא אנפשיה. מדוע לא נאמר הכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו,  דבני בית הכנסת לא שילמו מאומה עבור הכתיבה והיום כאשר מוכרים אותו כל השבח מגיע לכיסם?
בשלמא אם הסופר טען לא אני כתבתיו אלא נשפך דיו ונכתב מאיליו היינו אומרים דלדבריך שלא כתבת אין לך בו כלום כי זה השביח מעצמו  מה שאין כן בנידון זה שכתבו בפסול אך יש תועלת בכתיבתו דראוי להשתמש בו
וכבר עניתי לך:
אחרי שהסופר מודה שלא מגיע לו דבר - הרי לא מגיע לו, ואף אם אמת היא שכן היה מגיע לו.
וזה מכח הדין של הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ולא משנה אם זה מדין נאמנות או מדין מחילה [או מתנה]
והלכה היא באדם שאומר לחבירו: חייב אני לך מנה, והלה משיב לו: ודאי לי שאינך חייב לי, שהלה פטור גם בדיני שמים, ולמרות שהוא יודע בבירור שהוא כן חייב לו [שו"ע חו"מ עה יא]. והוא נלמד ממקרה קיצוני יותר, של "טענו בחטים והודה לו בשעורין", שהלה פטור גם על השעורין כיון שהתובע - בזה שתבע חטים מודה שאינו חייב שעורים ודוק.
ראה רמב"ם פ"ג מטוען ונטען ה"י.

אם יאמר הטבח תבשיל שבישלתי לכם שמתי בו קילו של מלח יטעם ממנו בעל הבית ויאמר אני לא מרגיש מלוח אבל את שכרך לא תקבל כי המלחת אותו יאמר לו הטבח מה בכך שהמלחתי אותו אם אתה לא מרגיש במלח. מי צודק?
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
מיכי אמר:
קשה לי שלכאורה הסופר יכול לטעון כך,  אמנם כתבתי אזכרות שלא לשמן, אך מכל מקום הספר תורה יצא כשר, וזו מציאות עובדתית שדינו של הספר הוא שאפשר לקרוא בו כל העולם למעט הסופר עצמו דשוייא אנפשיה. מדוע לא נאמר הכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו,  דבני בית הכנסת לא שילמו מאומה עבור הכתיבה והיום כאשר מוכרים אותו כל השבח מגיע לכיסם?
בשלמא אם הסופר טען לא אני כתבתיו אלא נשפך דיו ונכתב מאיליו היינו אומרים דלדבריך שלא כתבת אין לך בו כלום כי זה השביח מעצמו  מה שאין כן בנידון זה שכתבו בפסול אך יש תועלת בכתיבתו דראוי להשתמש בו
וכמו למשל אם טבח שצריך לבשל מאכל ולקבל על כך שכר פעולה דטוען בישלתי אבל בשבת וננקוט דאינו נאמן לאסור המאכל האם נאמר דלדבריך דבישלת בשבת אז המאכל אסור ולא מגיע לך שכר ויאכל הלה וחדי? אולי באמת כך הדין לאור דברי הגמרא אבל אני שואל מדוע


ההסבר הוא כיון שהוא מקבל מקבל שכר על עבודתו ,
ולכתוב ס"ת בלי אזכרות לשמן או בעורות מעובדים שלא לשמה, זה אומר בעצם לכתוב חומש .
א"כ נמצא שמבחינת ההודאה שלו - המעשה  הוא כתיבת חומש בלבד , והמשמעות של הס"ת כס"ת הוא כביכול  נעשה ממילא ולא ע"י מעשיו .
ואינו דומה למבשל בשבת שאינו אלא איסור חיצוני, שאסרו חכמים , אבל לא שזה הופך לדבר לא מבושל .
 
 

הערש כ''ץ

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
מיכי אמר:
קשה לי שלכאורה הסופר יכול לטעון כך,  אמנם כתבתי אזכרות שלא לשמן, אך מכל מקום הספר תורה יצא כשר, וזו מציאות עובדתית שדינו של הספר הוא שאפשר לקרוא בו כל העולם למעט הסופר עצמו דשוייא אנפשיה. מדוע לא נאמר הכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו,  דבני בית הכנסת לא שילמו מאומה עבור הכתיבה והיום כאשר מוכרים אותו כל השבח מגיע לכיסם?
בשלמא אם הסופר טען לא אני כתבתיו אלא נשפך דיו ונכתב מאיליו היינו אומרים דלדבריך שלא כתבת אין לך בו כלום כי זה השביח מעצמו  מה שאין כן בנידון זה שכתבו בפסול אך יש תועלת בכתיבתו דראוי להשתמש בו
וכמו למשל אם טבח שצריך לבשל מאכל ולקבל על כך שכר פעולה דטוען בישלתי אבל בשבת וננקוט דאינו נאמן לאסור המאכל האם נאמר דלדבריך דבישלת בשבת אז המאכל אסור ולא מגיע לך שכר ויאכל הלה וחדי? אולי באמת כך הדין לאור דברי הגמרא אבל אני שואל מדוע


ההסבר הוא כיון שהוא מקבל מקבל שכר על עבודתו ,
ולכתוב ס"ת בלי אזכרות לשמן או בעורות מעובדים שלא לשמה, זה אומר בעצם לכתוב חומש .
א"כ נמצא שמבחינת ההודאה שלו - המעשה  הוא כתיבת חומש בלבד , והמשמעות של הס"ת כס"ת הוא כביכול  נעשה ממילא ולא ע"י מעשיו .
ואינו דומה למבשל בשבת שאינו אלא איסור חיצוני, שאסרו חכמים , אבל לא שזה הופך לדבר לא מבושל .

לדבריך יקבל שכר ככותב חומש?
הפשט הפשוט שנאמן להפסיד שכרו לגמרי. שהתנומאתו מראש עלצס''ת ולא על חומש.
 
מיכי אמר:
חיים כולכם היום אמר:
לכאורה עבורו זה כמו שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, שהוא עצמו מחוץ לפרשה (תרתי משמע).

אם הוא היה מודה שלא הוא כתבו ניחא  אבל הוא לא טען כך אלא שהוא כתבו רק שלא לשמה וגם לפי דבריו שבח הספר תורה נוצר על ידו

ספר תורה שלא לשמה זה לא ספר תורה, אז מי ששילם זה על ספר תורה, מה נפק"מ שהסופר כתב את המילים גרידא? אין לזה משמעות.
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
הערש כ''ץ אמר:
לדבריך יקבל שכר ככותב חומש?
מרדכי גיטין פרק הניזקין רמז שצד
הקשה תלמיד לראבי"ה ויתן לכל הפחות כשכר חומש בעלמא ללמוד בו תינוק ותירץ דאין הכי נמי רק העודף ששוה ס"ת העשויה כדין יותר מחומש זה לא יתן
 

הערש כ''ץ

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
הערש כ''ץ אמר:
לדבריך יקבל שכר ככותב חומש?
מרדכי גיטין פרק הניזקין רמז שצד
הקשה תלמיד לראבי"ה ויתן לכל הפחות כשכר חומש בעלמא ללמוד בו תינוק ותירץ דאין הכי נמי רק העודף ששוה ס"ת העשויה כדין יותר מחומש זה לא יתן
יישר כח
 
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חיים כולכם היום אמר:
מיכי אמר:
חיים כולכם היום אמר:
לכאורה עבורו זה כמו שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, שהוא עצמו מחוץ לפרשה (תרתי משמע).

אם הוא היה מודה שלא הוא כתבו ניחא  אבל הוא לא טען כך אלא שהוא כתבו רק שלא לשמה וגם לפי דבריו שבח הספר תורה נוצר על ידו

ספר תורה שלא לשמה זה לא ספר תורה, אז מי ששילם זה על ספר תורה, מה נפק"מ שהסופר כתב את המילים גרידא? אין לזה משמעות.
אתה שוכח דבר אחד, בספר תורה הזה קוראים כל שבוע (לכתחילה?) בבית הכנסת ונוהגים בו מנהג ספר תורה לכל דבר מלבד לשלם למי שכתב אותו.
 
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
huo yuc יום טוב אמר:
אם מכרו אותו ע"כ שהם מודים שנכתב בכשרות
ולכן מגיע לסופר את כל שכרו
כמובן שאין להם מושג באמת מה היה שם  
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
huo yuc יום טוב אמר:
מיכי אמר:
huo yuc יום טוב אמר:
אם מכרו אותו ע"כ שהם מודים שנכתב בכשרות
ולכן מגיע לסופר את כל שכרו
כמובן שאין להם מושג באמת  היה שם  

ע"כ שהם מודים שנכתב בכשרות שהרי מכרו את הספר 
ולכן חייבים לשלם לסופר

לא מודים בכלום כי הם לא יודעים כלום אלא מוכרים אותו כמות שהוא בלי להסתיר את העובדה שהסופר טוען כך וכך ועל פי דין אינו נאמן. 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
אם יש להם צד שהסופר כתב שלא לשמה אסור להם למכור
ואם מכרו ע"כ שאומרים שנכתב לשמה
וצריכים לשלם לסופר
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
huo yuc יום טוב אמר:
אם יש להם צד שהסופר כתב שלא לשמה אסור להם למכור
ואם מכרו ע"כ שאומרים שנכתב לשמה
וצריכים לשלם לסופר

אסור למכור ספר תורה שנכתב שלא לשמה אם אין מסתירים שום דבר?
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
מיכי אמר:
huo yuc יום טוב אמר:
אם יש להם צד שהסופר כתב שלא לשמה אסור להם למכור
ואם מכרו ע"כ שאומרים שנכתב לשמה
וצריכים לשלם לסופר

אסור למכור ספר תורה שנכתב שלא לשמה אם אין מסתירים שום דבר?

מה הערך של ס"ת שנכתב שלא לשמה?
אם מכרו את זה במחיר של ס"ת הדמים מודיעים
 
מיכי אמר:
חיים כולכם היום אמר:
מיכי אמר:
אם הוא היה מודה שלא הוא כתבו ניחא  אבל הוא לא טען כך אלא שהוא כתבו רק שלא לשמה וגם לפי דבריו שבח הספר תורה נוצר על ידו

ספר תורה שלא לשמה זה לא ספר תורה, אז מי ששילם זה על ספר תורה, מה נפק"מ שהסופר כתב את המילים גרידא? אין לזה משמעות.
אתה שוכח דבר אחד, בספר תורה הזה קוראים כל שבוע (לכתחילה?) בבית הכנסת ונוהגים בו מנהג ספר תורה לכל דבר מלבד לשלם למי שכתב אותו.
למה שאני ישכח אם אתה כתבת את זה במפורש בפתיחת דבריך, אבל אתה מתעלם איך הדבר עובד, זה כמו שאשה קיבלה גט כדין, והסופר מוציא לעז על הגט, שאינו נאמן, אז איך היא מותרת ובניה אינם ממזרים.
אגב, אסור למכור ספר תורה רק ל2 דברים כמבואר בשו"ע.
 
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חיים כולכם היום אמר:
מיכי אמר:
חיים כולכם היום אמר:
ספר תורה שלא לשמה זה לא ספר תורה, אז מי ששילם זה על ספר תורה, מה נפק"מ שהסופר כתב את המילים גרידא? אין לזה משמעות.
אתה שוכח דבר אחד, בספר תורה הזה קוראים כל שבוע (לכתחילה?) בבית הכנסת ונוהגים בו מנהג ספר תורה לכל דבר מלבד לשלם למי שכתב אותו.
למה שאני ישכח אם אתה כתבת את זה במפורש בפתיחת דבריך, אבל אתה מתעלם איך הדבר עובד, זה כמו שאשה קיבלה גט כדין, והסופר מוציא לעז על הגט, שאינו נאמן, אז איך היא מותרת ובניה אינם ממזרים.
אגב, אסור למכור ספר תורה רק ל2 דברים כמבואר בשו"ע.
המשל שהבאת אינו דומה דשם היא הנותנת דמכיון דאינו נאמן לכן מותרת ובניה אינם ממזרים  דאינו נאמן כלל וכלל    כאן הוא נאמן לחצאין   
אין לי בעיה עם עצם הפלגינן כאן אם למשל היה אומר לא כתבתיו אלא מעצמו נכתב דהיה נאמן לעניין להפסיד לעצמו את שכרו אבל לא לעניין לפסול   מה שקשה לי דהרי כאן הוא טוען שכתבו אלא שלא לשמה ומה בכך שכתבו שלא לשמה אם זה לא מצליח בפועל לייצר פגם בספר תורה לעניין שיפסיד את שכרו  

אסור למכור אבל אני מדבר כמובן על העיקרון     
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ערך רב אמר:
מיכי אמר:
אני רק מדגיש את הקושי שהנה הם מקבלים תמורה מלאה למרות שלא שילמו עליה  איך זה ייתכן?
לא הבנתי את הנקודה שקשה לך:
כל אדם נאמן לרעתו, אך לא לרעת מישהו אחר.
כמו כן, כיון שספר התורה יצא מתחת ידו ושוב אינו בידו, אין לו נאמנות על זה, ואנו נוקטים כדבר פשוט שהספר כשר.
ובכל זאת, היות שהודה שלא מגיע לו שכר - לא יקבל אותו.
ובנקודה זו אין שינוי בין כאשר הספר נמצא בבית הכנסת המקורי, והם משתמשים בו בלי תשלום, לבין אם העבירו אותו לאחרים, וכפי שכתב הרב @מיכי :
אנו נוקטים שהספר כשר ושוה את מלא מחירו, ומכל מקום - הסופר ה"מודה" שלא מגיע לו פרוטה הפסיד את שכרו כיון שלהפסיד לעצמו הוא נאמן יותר ממאה עדים.

ולכל הפחות מדין יורד לשדה חבירו יטול שכר דעל ידי שכתבו שלא לשמה נוצר פה שבח 
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
huo yuc יום טוב אמר:
מיכי אמר:
huo yuc יום טוב אמר:
אם יש להם צד שהסופר כתב שלא לשמה אסור להם למכור
ואם מכרו ע"כ שאומרים שנכתב לשמה
וצריכים לשלם לסופר

אסור למכור ספר תורה שנכתב שלא לשמה אם אין מסתירים שום דבר?

מה הערך של ס"ת שנכתב שלא לשמה?
אם מכרו את זה במחיר של ס"ת הדמים מודיעים
אם כשר לקרות בו הערך יורד בין 5 ל20 אחוז  וכך הוי דמכרו אותו ב15 אחוז פחות
 
 

ערך רב

משתמש ותיק
מיכי אמר:
huo yuc יום טוב אמר:
מיכי אמר:
אסור למכור ספר תורה שנכתב שלא לשמה אם אין מסתירים שום דבר?

מה הערך של ס"ת שנכתב שלא לשמה?
אם מכרו את זה במחיר של ס"ת הדמים מודיעים
אם כשר לקרות בו הערך יורד בין 5 ל20 אחוז  וכך הוי דמכרו אותו ב15 אחוז פחות
לא הבנתי את ההתפסלפות בכמה יורד הערך:
אם קבעו חכמים שאין הסופר נאמן ואפשר לקרוא בספר לכתחילה, אין שום סיבה שהערך ירד.
דברי הסופר נחשבים מבחינתנו הוצאת לעז בעלמא, שאיננו חוששים להם.
גם מה שטענו לעיל, שבזה שהם מוכרים אותו הם "מודים" שהוא נכתב כדין, הרי גם בקריאה הם "מודים" בזה.
וזה גם לא נוגע להודאה שלהם, שהרי אינם אמורים לדעת כלום,
אלא שזו קביעה של בית הדין, קרי חז"ל, שאיננו חוששים לדבריו והספר כשר לכתחילה לקריאה וממילא ניתן למכרו במחיר מלא.
רק לדבר אחד אני "חושש" לדברי הסופר, למרות שבעינינו היא הוצאת לעז בלעמא:
לדבריך לא מגיע לך שכר, ולרעתך אתה נאמן. לכל נפקא מינה אחרת מדבריו - איננו חוששים לדבריו כלל וכלל, והספר בחזקת ספר כשר ומהודר.
[מי שלא ירצה לקנות את הספר משום "בהמה שהורה בה חכם" - אין לי מה לענות לו.]
 
 

מיכי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ערך רב אמר:
מיכי אמר:
huo yuc יום טוב אמר:
מה הערך של ס"ת שנכתב שלא לשמה?
אם מכרו את זה במחיר של ס"ת הדמים מודיעים
אם כשר לקרות בו הערך יורד בין 5 ל20 אחוז  וכך הוי דמכרו אותו ב15 אחוז פחות
לא הבנתי את ההתפסלפות בכמה יורד הערך:
אם קבעו חכמים שאין הסופר נאמן ואפשר לקרוא בספר לכתחילה, אין שום סיבה שהערך ירד.
דברי הסופר נחשבים מבחינתנו הוצאת לעז בעלמא, שאיננו חוששים להם.
גם מה שטענו לעיל, שבזה שהם מוכרים אותו הם "מודים" שהוא נכתב כדין, הרי גם בקריאה הם "מודים" בזה.
וזה גם לא נוגע להודאה שלהם, שהרי אינם אמורים לדעת כלום,
אלא שזו קביעה של בית הדין, קרי חז"ל, שאיננו חוששים לדבריו והספר כשר לכתחילה לקריאה וממילא ניתן למכרו במחיר מלא.
רק לדבר אחד אני "חושש" לדברי הסופר, למרות שבעינינו היא הוצאת לעז בלעמא:
לדבריך לא מגיע לך שכר, ולרעתך אתה נאמן. לכל נפקא מינה אחרת מדבריו - איננו חוששים לדבריו כלל וכלל, והספר בחזקת ספר כשר ומהודר.
[מי שלא ירצה לקנות את הספר משום "בהמה שהורה בה חכם" - אין לי מה לענות לו.]
לגבי ירידת הערך אין זה משנה כלל  לגוף הנידון, הוא שאל מה ששאל ועניתי לו מה נראה לי
כמובן שירידת הערך מושפעת מהשאלה לכמה אנשים לא יהיה אכפת לקרוא בו, נראה לי שהרבה אנשים ימנעו מזה,  אם אתה לא חושב כך אפשר לעשות על זה סקר, אני מאמין שיהיו בזה חילוקי דעות ובפרט אם יש ספר אחר כשר בוודאות
נראה לי שבשר שנפסק בשלחן ערוך דכשר מחירו יורד פלאים
 
 
חלק עליון תַחתִית