יושב אוהלים
משתמש ותיק
בגמ' דף לה: "איבעיא להו: צריך לפרט את הנדר, או אינו צריך? רב נחמן אמר: אינו צריך, רב פפא אמר: צריך.
וקיי""ל כר"פ שצריך לפרט הנדר. (תוס' שם בשם הירושלמי, וכן בתוס' בכורות מה ע"ב, וכ"פ הרמב"ם פ"ו מהל' שבועות ה"ה):
[וכ' החת"ס (בחי' לגיטין שם) שזה מן התורה].
ויש לעיין מה הדין במי שנדר או נשבע שלא יגלה דבר מסויים לשום אדם, היאך יכול להתיר נדרו, הרי כדי להתיר צריך לפרט בפני החכם שנדר ונשבע שלא לגלות דבר פלוני, וכאשר הוא מפרט הוא עבר מיד על הנדר ועל השבועה.
(ואף שאחר שיתיר לו החכם הוא עוקר את הנדר למפרע, והוה כמו שמעולם לא נדר ולא נשבע, מ"מ בודאי אינו יכול לעבור על שבועתו ועל נדרו לכתחילה על דעת זה שאח"כ החכם יתיר לו למפרע).
ושמעתי מחכם אחד, שיש ראיה שאפשר להתיר בכה"ג, (וזה אכן צריך ביאור, אבל כך כתוב).
דאיתא בגמ' (סוטה לו:) שיוסף ידע לשון הקודש ופרעה לא ידע, וכי א''ל יוסף לפרעה {בראשית נ-ה} אבי השביעני לאמור וגו' (שאקברנו בארץ כנען), א''ל פרעה זיל איתשיל אשבועתך (לך תשאל להתיר שבועתך), אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך, (אני אשאל גם על השבועה שנשבעתי לך), ומשום זה הסכים פרעה שיקברו את יעקב בארץ כנען. (ע"כ בגמ').
וקשה איך יכול יוסף להתיר שבועתו, הרי הבא להתיר צריך לפרט הנדר, וא"כ יצטרך יוסף לפרט שנשבע לפרעה שלא יגלה שפרעה אינו יודע לשון הקודש, והרי בזה עצמו עובר על השבועה.
ולכאורה מוכרח מהגמ' דבכה"ג (משום מה - וצריך ביאור) באופן שאם יצטרך לפרט יעבור על השבועה, אינו צריך לפרט, ואפשר להתיר בלי לפרט.
(א.ה. יש על הגמ' שם עוד קושיות, לדוגמא דקיי"ל שאין אדם מתיר נדר ושבועה שנשבע לחברו, והכא הרי יוסף נשבע ליעקב ולפרעה - ויש מי שאומר, שבאמת לא כיוון יוסף שיתיר את הנדר, רק איים לפרעה שאם ילחץ עליו להתיר נדר זה, יתיר גם את שלו, וא"כ גם לגבי ניד"ד אין להוכיח משם).
אשמע לשמוע דעת דברי הת"ח בשאלה אם צריך בכה"ג לפרט, וא"כ אינו יכול להתיר שבועתו לעולם, או שאפשר להתיר בלי לפרט.
(ומה שאומרים בהתרת נדרים בר"ה "וְהִנֵּה מִצַּד הַדִּין, הַמִּתְחָרֵט וְהַמְבַקֵּשׁ הַתָּרָה, צָרִיךְ לִפְרוֹט הַנֶּדֶר, אַךְ דְּעוּ נָא רַבּוֹתַי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְפוֹרְטָם, כִּי רַבִּים הֵם. וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ הַתָּרָה עַל אוֹתָם הַנְּדָרִים שֶׁאֵין לְהַתִּיר אוֹתָם" - אין להוכיח משם דכל מקום שא"א לפרט, אפשר להתיר בלי לפרט, דקיי"ל דזה רק בנדרים ששכח אותם, אבל אם אכן זוכר הנדר צריך לפרט).
וקיי""ל כר"פ שצריך לפרט הנדר. (תוס' שם בשם הירושלמי, וכן בתוס' בכורות מה ע"ב, וכ"פ הרמב"ם פ"ו מהל' שבועות ה"ה):
[וכ' החת"ס (בחי' לגיטין שם) שזה מן התורה].
ויש לעיין מה הדין במי שנדר או נשבע שלא יגלה דבר מסויים לשום אדם, היאך יכול להתיר נדרו, הרי כדי להתיר צריך לפרט בפני החכם שנדר ונשבע שלא לגלות דבר פלוני, וכאשר הוא מפרט הוא עבר מיד על הנדר ועל השבועה.
(ואף שאחר שיתיר לו החכם הוא עוקר את הנדר למפרע, והוה כמו שמעולם לא נדר ולא נשבע, מ"מ בודאי אינו יכול לעבור על שבועתו ועל נדרו לכתחילה על דעת זה שאח"כ החכם יתיר לו למפרע).
ושמעתי מחכם אחד, שיש ראיה שאפשר להתיר בכה"ג, (וזה אכן צריך ביאור, אבל כך כתוב).
דאיתא בגמ' (סוטה לו:) שיוסף ידע לשון הקודש ופרעה לא ידע, וכי א''ל יוסף לפרעה {בראשית נ-ה} אבי השביעני לאמור וגו' (שאקברנו בארץ כנען), א''ל פרעה זיל איתשיל אשבועתך (לך תשאל להתיר שבועתך), אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך, (אני אשאל גם על השבועה שנשבעתי לך), ומשום זה הסכים פרעה שיקברו את יעקב בארץ כנען. (ע"כ בגמ').
וקשה איך יכול יוסף להתיר שבועתו, הרי הבא להתיר צריך לפרט הנדר, וא"כ יצטרך יוסף לפרט שנשבע לפרעה שלא יגלה שפרעה אינו יודע לשון הקודש, והרי בזה עצמו עובר על השבועה.
ולכאורה מוכרח מהגמ' דבכה"ג (משום מה - וצריך ביאור) באופן שאם יצטרך לפרט יעבור על השבועה, אינו צריך לפרט, ואפשר להתיר בלי לפרט.
(א.ה. יש על הגמ' שם עוד קושיות, לדוגמא דקיי"ל שאין אדם מתיר נדר ושבועה שנשבע לחברו, והכא הרי יוסף נשבע ליעקב ולפרעה - ויש מי שאומר, שבאמת לא כיוון יוסף שיתיר את הנדר, רק איים לפרעה שאם ילחץ עליו להתיר נדר זה, יתיר גם את שלו, וא"כ גם לגבי ניד"ד אין להוכיח משם).
אשמע לשמוע דעת דברי הת"ח בשאלה אם צריך בכה"ג לפרט, וא"כ אינו יכול להתיר שבועתו לעולם, או שאפשר להתיר בלי לפרט.
(ומה שאומרים בהתרת נדרים בר"ה "וְהִנֵּה מִצַּד הַדִּין, הַמִּתְחָרֵט וְהַמְבַקֵּשׁ הַתָּרָה, צָרִיךְ לִפְרוֹט הַנֶּדֶר, אַךְ דְּעוּ נָא רַבּוֹתַי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְפוֹרְטָם, כִּי רַבִּים הֵם. וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ הַתָּרָה עַל אוֹתָם הַנְּדָרִים שֶׁאֵין לְהַתִּיר אוֹתָם" - אין להוכיח משם דכל מקום שא"א לפרט, אפשר להתיר בלי לפרט, דקיי"ל דזה רק בנדרים ששכח אותם, אבל אם אכן זוכר הנדר צריך לפרט).