גיטין דף לה: - כשבא להתיר נדר צריך לפרט הנדר

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בגמ' דף לה: "איבעיא להו: צריך לפרט את הנדר, או אינו צריך? רב נחמן אמר: אינו צריך, רב פפא אמר: צריך.
וקיי""ל כר"פ שצריך לפרט הנדר. (תוס' שם בשם הירושלמי, וכן בתוס' בכורות מה ע"ב, וכ"פ הרמב"ם פ"ו מהל' שבועות ה"ה):
[וכ' החת"ס (בחי' לגיטין שם) שזה מן התורה].

ויש לעיין מה הדין במי שנדר או נשבע שלא יגלה דבר מסויים לשום אדם, היאך יכול להתיר נדרו, הרי כדי להתיר צריך לפרט בפני החכם שנדר ונשבע שלא לגלות דבר פלוני, וכאשר הוא מפרט הוא עבר מיד על הנדר ועל השבועה.
(ואף שאחר שיתיר לו החכם הוא עוקר את הנדר למפרע, והוה כמו שמעולם לא נדר ולא נשבע, מ"מ בודאי אינו יכול לעבור על שבועתו ועל נדרו לכתחילה על דעת זה שאח"כ החכם יתיר לו למפרע).

ושמעתי מחכם אחד, שיש ראיה שאפשר להתיר בכה"ג, (וזה אכן צריך ביאור, אבל כך כתוב).
דאיתא בגמ' (סוטה לו:) שיוסף ידע לשון הקודש ופרעה לא ידע, וכי א''ל יוסף לפרעה {בראשית נ-ה} אבי השביעני לאמור וגו' (שאקברנו בארץ כנען), א''ל פרעה זיל איתשיל אשבועתך (לך תשאל להתיר שבועתך), אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך, (אני אשאל גם על השבועה שנשבעתי לך), ומשום זה הסכים פרעה שיקברו את יעקב בארץ כנען. (ע"כ בגמ').
וקשה איך יכול יוסף להתיר שבועתו, הרי הבא להתיר צריך לפרט הנדר, וא"כ יצטרך יוסף לפרט שנשבע לפרעה שלא יגלה שפרעה אינו יודע לשון הקודש, והרי בזה עצמו עובר על השבועה.
ולכאורה מוכרח מהגמ' דבכה"ג (משום מה - וצריך ביאור) באופן שאם יצטרך לפרט יעבור על השבועה, אינו צריך לפרט, ואפשר להתיר בלי לפרט.
(א.ה. יש על הגמ' שם עוד קושיות, לדוגמא דקיי"ל שאין אדם מתיר נדר ושבועה שנשבע לחברו, והכא הרי יוסף נשבע ליעקב ולפרעה - ויש מי שאומר, שבאמת לא כיוון יוסף שיתיר את הנדר, רק איים לפרעה שאם ילחץ עליו להתיר נדר זה, יתיר גם את שלו, וא"כ גם לגבי ניד"ד אין להוכיח משם).

אשמע לשמוע דעת דברי הת"ח בשאלה אם צריך בכה"ג לפרט, וא"כ אינו יכול להתיר שבועתו לעולם, או שאפשר להתיר בלי לפרט.

(ומה שאומרים בהתרת נדרים בר"ה "וְהִנֵּה מִצַּד הַדִּין, הַמִּתְחָרֵט וְהַמְבַקֵּשׁ הַתָּרָה, צָרִיךְ לִפְרוֹט הַנֶּדֶר, אַךְ דְּעוּ נָא רַבּוֹתַי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְפוֹרְטָם, כִּי רַבִּים הֵם. וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ הַתָּרָה עַל אוֹתָם הַנְּדָרִים שֶׁאֵין לְהַתִּיר אוֹתָם" - אין להוכיח משם דכל מקום שא"א לפרט, אפשר להתיר בלי לפרט, דקיי"ל דזה רק בנדרים ששכח אותם, אבל אם אכן זוכר הנדר צריך לפרט).
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ויש לעיין מה הדין במי שנדר או נשבע שלא יגלה דבר מסויים לשום אדם, היאך יכול להתיר נדרו, הרי כדי להתיר צריך לפרט בפני החכם שנדר ונשבע שלא לגלות דבר פלוני, וכאשר הוא מפרט הוא עבר מיד על הנדר ועל השבועה.
(ואף שאחר שיתיר לו החכם הוא עוקר את הנדר למפרע, והוה כמו שמעולם לא נדר ולא נשבע, מ"מ בודאי אינו יכול לעבור על שבועתו ועל נדרו לכתחילה על דעת זה שאח"כ החכם יתיר לו למפרע).
בוקר טוב להרב יושב אהלים 
תודה על השאלה המענינת
יכולים להגיד לו אילו היית יודע שלא יוכלו להתיר לך היית נודר כן ויאמר לא
ואז יגידו לו אני מתירין לך להגיד לנו בלבד שעלינו הנדר לא חל ובכי האי גוונא י"ל שלא צריך לפרט את הנדר שהרי ענין לפרט הנדר הוא שלא יבוא לידי תקלה ח"ו אבל כאן אין חשש שהרי לכל העולם עדיין אסור לו לגלות ולא התירו את הנדר אלא כלפי מושב בית דין.
 

אור זורח

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
להתיר לחצאין?

אין הכי נמי יש לדון בזה


אך אולי יש להציע
תירוץ אחר
שידור נדר
שאם אחרי שיתירו לו
יראו הב''ד שלא היה צריך להתיר לו יחול השני מיד והשני יאסור עליו כמו הראשון
שהרי זו הטעם שצריך לפרט את הנדר שאולי לא כדאי להתירו ואז הרי הנדר השני חל מיד
 

אור זורח

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
אור זורח אמר:
אין הכי נמי יש לדון בזה
לא צריך לדון
כמדו' שפשוט אין דבר כזה
איתא בנדרים כ''ה ב'
תנן התם: פותחין בשבתות ובי"ט; בראשונה היו אומרים: אותן הימים מותרים ושאר כל הימים אסורים, עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כלו. אמר רבה, דכולי עלמא - כל היכא דאמר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא - דכולהון אסורין ואביו מותר, לא נחלקו אלא באומר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר. 
 

משה אמת

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
משה אמת אמר:
אור זורח אמר:
אין הכי נמי יש לדון בזה
לא צריך לדון
כמדו' שפשוט אין דבר כזה
איתא בנדרים כ''ה ב'
תנן התם: פותחין בשבתות ובי"ט; בראשונה היו אומרים: אותן הימים מותרים ושאר כל הימים אסורים, עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כלו. אמר רבה, דכולי עלמא - כל היכא דאמר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא - דכולהון אסורין ואביו מותר, לא נחלקו אלא באומר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר. 
אני לא בעניין כעת,
אבל כמדומה שאין זה שייך לעניינו כלל, כי שם איירי בנדרי שגגות שא"צ התרה כלל.
אבל בענייננו בדבר הצריך התרה, כמדומני שהדבר פשוט שאין אפשרות לעשות התרה על חצי נדר.
ייש"כ
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
אני לא בעניין כעת,
אבל כמדומה שאין זה שייך לעניינו כלל, כי שם איירי בנדרי שגגות שא"צ התרה כלל.
אבל בענייננו בדבר הצריך התרה, כמדומני שהדבר פשוט שאין אפשרות לעשות התרה על חצי נדר.
ייש"כ
יישר כח
אמנם בחרטה מחלוקת וכדלהלן
כתב הרשב''א בנדרים כ''ז א' וז''ל
וראיתי לאחד מגדולי הפוסקים [כמדומה שכוונתו לרבינו הרמב''ן]שכתב דלא אמרו נדר שהותר מכללו הותר כולו אלא גבי נדרי שגגות דמתני' כב"ה וגבי הא דתנן התם פותחין בימים טובים ובשבתות וכל דדמי להו דפתיח להון פיתחא דכל נדרי דמשתרו בהכי דמו לנדרי טעות דהיינו כר"ע ולא בעינן היתר חכם כל ימי החול, אבל נדר שהותר מכללו בחרטה לא מיבעיא לדעתיה דרבה אלא אפי' לרבא נמי נדרא כדקאי קאי ולשון חכמים מרפא הוא מאי דכאיב ליה אזיל לבי אסיא ומאי דניחא ליה בגויה ליקיים ואזיל אנפשיה ע"כ. ואי לאו דגברא רבא אמרה לא מכרעא שמעתא הכין, חדא דההיא דימים טובים ושבתות גופה אף על גב דפתחא בגויה מ"מ כחרטה היא ואפי' הכי למד ר"ע ששאר הימים מותרים, ועוד דכל הני דהותר אחד מהן להדין פסקא ניצטריך לאוקמינהו דוקא בשאחד מהם אביו או אחיו דהוו נדרי שגגות הא אחר לא וא"כ לא הוה להו לסתומי הכין דהא לאו כללא היא דכל שהותר אחד מהן הותרו כולם, ועוד דכשאמר בשעת הנדר לזה ולזה וחזר ואמר לפני חכם כולכם אסורין חוץ מפלוני אצטרכינן לדחוקה באומר מרחוק זה וזה אסורין ופרטן אף על פי שאינן מכירן ונמצא אחד מן הפרטים אביו או אחיו, וזה דחוק, וכן נראה מדברי רבותינו בעלי התוס' דאפי' בנדר שהותר מקצתו ע"י חרטה הותר כולו וכן כתב הרמב"ם ז"ל,
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
כולים להגיד לו אילו היית יודע שלא יוכלו להתיר לך היית נודר כן ויאמר לא
ואז יגידו לו אני מתירין לך להגיד לנו בלבד שעלינו הנדר לא חל ובכי האי גוונא י"ל שלא צריך לפרט את הנדר שהרי ענין לפרט הנדר הוא שלא יבוא לידי תקלה ח"ו אבל כאן אין חשש שהרי לכל העולם עדיין אסור לו לגלות ולא התירו את הנדר אלא כלפי מושב בית דין.
א. לא הבנתי, איך יתירו לו הנדר שלא לגלות לאף אחד, הרי לפני שמתירים לו הוא צריך לגלות להם מה נדר, ואיך יהא מותר לו לגלות אפילו רק להם? הרי נשבע שלא יגלה לאף אחד?
ב. אם זה כן אפשרי זה רעיון יפה, וגם מסתבר, אבל צריך לזה חידוש לדינא שאפשר "לעקוף" את תקנת חז"ל על ידי "פטנט" כזה, ושאפשר לחלק את הגזירה, ולומר "רק לנו תגלה" ולא לאחרים.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
בגמ' דף לה: "איבעיא להו: צריך לפרט את הנדר, או אינו צריך? רב נחמן אמר: אינו צריך, רב פפא אמר: צריך.
וקיי""ל כר"פ שצריך לפרט הנדר. (תוס' שם בשם הירושלמי, וכן בתוס' בכורות מה ע"ב, וכ"פ הרמב"ם פ"ו מהל' שבועות ה"ה):
[וכ' החת"ס (בחי' לגיטין שם) שזה מן התורה].

ויש לעיין מה הדין במי שנדר או נשבע שלא יגלה דבר מסויים לשום אדם, היאך יכול להתיר נדרו, הרי כדי להתיר צריך לפרט בפני החכם שנדר ונשבע שלא לגלות דבר פלוני, וכאשר הוא מפרט הוא עבר מיד על הנדר ועל השבועה.
(ואף שאחר שיתיר לו החכם הוא עוקר את הנדר למפרע, והוה כמו שמעולם לא נדר ולא נשבע, מ"מ בודאי אינו יכול לעבור על שבועתו ועל נדרו לכתחילה על דעת זה שאח"כ החכם יתיר לו למפרע).

ושמעתי מחכם אחד, שיש ראיה שאפשר להתיר בכה"ג, (וזה אכן צריך ביאור, אבל כך כתוב).
דאיתא בגמ' (סוטה לו:) שיוסף ידע לשון הקודש ופרעה לא ידע, וכי א''ל יוסף לפרעה {בראשית נ-ה} אבי השביעני לאמור וגו' (שאקברנו בארץ כנען), א''ל פרעה זיל איתשיל אשבועתך (לך תשאל להתיר שבועתך), אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך, (אני אשאל גם על השבועה שנשבעתי לך), ומשום זה הסכים פרעה שיקברו את יעקב בארץ כנען. (ע"כ בגמ').
וקשה איך יכול יוסף להתיר שבועתו, הרי הבא להתיר צריך לפרט הנדר, וא"כ יצטרך יוסף לפרט שנשבע לפרעה שלא יגלה שפרעה אינו יודע לשון הקודש, והרי בזה עצמו עובר על השבועה.
ולכאורה מוכרח מהגמ' דבכה"ג (משום מה - וצריך ביאור) באופן שאם יצטרך לפרט יעבור על השבועה, אינו צריך לפרט, ואפשר להתיר בלי לפרט.
(א.ה. יש על הגמ' שם עוד קושיות, לדוגמא דקיי"ל שאין אדם מתיר נדר ושבועה שנשבע לחברו, והכא הרי יוסף נשבע ליעקב ולפרעה - ויש מי שאומר, שבאמת לא כיוון יוסף שיתיר את הנדר, רק איים לפרעה שאם ילחץ עליו להתיר נדר זה, יתיר גם את שלו, וא"כ גם לגבי ניד"ד אין להוכיח משם).

אשמע לשמוע דעת דברי הת"ח בשאלה אם צריך בכה"ג לפרט, וא"כ אינו יכול להתיר שבועתו לעולם, או שאפשר להתיר בלי לפרט.

(ומה שאומרים בהתרת נדרים בר"ה "וְהִנֵּה מִצַּד הַדִּין, הַמִּתְחָרֵט וְהַמְבַקֵּשׁ הַתָּרָה, צָרִיךְ לִפְרוֹט הַנֶּדֶר, אַךְ דְּעוּ נָא רַבּוֹתַי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְפוֹרְטָם, כִּי רַבִּים הֵם. וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ הַתָּרָה עַל אוֹתָם הַנְּדָרִים שֶׁאֵין לְהַתִּיר אוֹתָם" - אין להוכיח משם דכל מקום שא"א לפרט, אפשר להתיר בלי לפרט, דקיי"ל דזה רק בנדרים ששכח אותם, אבל אם אכן זוכר הנדר צריך לפרט).
ראשית באופן כללי אין לראיות כגון אלה שום תוקף הילכתי כי איננו יודעים מה היה בזמן יוסף ואם שימר כל מצוה דרבנן וכו', וחוץ מזה זכורני שת''ח אינו צריך לפרט את הנדר ויוסף היה ת''ח.
בקשר לשאלתך ראשית מסתמא לא צריך לפרט ממש את הנדר אלא רק עד כדי שיהיה אפשר לראות ע''י הפירוט שאינו נדר מצוה, ומ''מ בגוונא שנשבע אף על על כה''ג שלא יפרט מסתמא מותר בלא לפרט כיון דמי שלא פירט מסתבר דאינו מעכב דהא אינו אלא דין דרבנן שמא יתירו נדרי מצוה ומסתמא הוא רק לכתחילה ולא מעכב וא''כ הכא הוי כבדיעבד כי אין לו אפשרות, ואם זה צער גדול יש עוד לומר דבמקום צער לא גזרו רבנן.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
ראשית באופן כללי אין לראיות כגון אלה שום תוקף הילכתי כי איננו יודעים מה היה בזמן יוסף ואם שימר כל מצוה דרבנן וכו', וחוץ מזה זכורני שת''ח אינו צריך לפרט את הנדר ויוסף היה ת''ח.
במחיכ"ת לא הבנת את דברי, לא רציתי להוכיח משם שום דבר בקשר לזמנו של יוסף, אלא על נידון דידן, שכמו שאנו מתירים נדרים אנו אומרים "אי אפשר לפורטם" היה משמע שהיכן שאי אפשר יהא מותר להתיר גם ללא פירוט, ואין זה קשור כלל למה שנהגו בזמן יוסף.
 
כמעיין המתגבר אמר:
בקשר לשאלתך ראשית מסתמא לא צריך לפרט ממש את הנדר אלא רק עד כדי שיהיה אפשר לראות ע''י הפירוט שאינו נדר מצוה, ומ''מ בגוונא שנשבע אף על על כה''ג שלא יפרט מסתמא מותר בלא לפרט כיון דמי שלא פירט מסתבר דאינו מעכב דהא אינו אלא דין דרבנן שמא יתירו נדרי מצוה ומסתמא הוא רק לכתחילה ולא מעכב וא''כ הכא הוי כבדיעבד כי אין לו אפשרות, ואם זה צער גדול יש עוד לומר דבמקום צער לא גזרו רבנן.
לדבריך קשה למה אמר בגמ' שצריך לפרט הנדר, למה לא כתוב שב"ד ישאלו אותו אם זה נדרי מצוה או לא, ודי?
ובאמת זה אכן שאלה על דין של צריך לפרט הנדר, אבל למעשה כך כתוב בגמ' שצריך לפרט, ולא סגי בהכי שישאלו אם זה נדרי מצוה או לא.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
ראשית באופן כללי אין לראיות כגון אלה שום תוקף הילכתי כי איננו יודעים מה היה בזמן יוסף ואם שימר כל מצוה דרבנן וכו', וחוץ מזה זכורני שת''ח אינו צריך לפרט את הנדר ויוסף היה ת''ח.
במחיכ"ת לא הבנת את דברי, לא רציתי להוכיח משם שום דבר בקשר לזמנו של יוסף, אלא על נידון דידן, שכמו שאנו מתירים נדרים אנו אומרים "אי אפשר לפורטם" היה משמע שהיכן שאי אפשר יהא מותר להתיר גם ללא פירוט, ואין זה קשור כלל למה שנהגו בזמן יוסף.
 
כמעיין המתגבר אמר:
בקשר לשאלתך ראשית מסתמא לא צריך לפרט ממש את הנדר אלא רק עד כדי שיהיה אפשר לראות ע''י הפירוט שאינו נדר מצוה, ומ''מ בגוונא שנשבע אף על על כה''ג שלא יפרט מסתמא מותר בלא לפרט כיון דמי שלא פירט מסתבר דאינו מעכב דהא אינו אלא דין דרבנן שמא יתירו נדרי מצוה ומסתמא הוא רק לכתחילה ולא מעכב וא''כ הכא הוי כבדיעבד כי אין לו אפשרות, ואם זה צער גדול יש עוד לומר דבמקום צער לא גזרו רבנן.
לדבריך קשה למה אמר בגמ' שצריך לפרט הנדר, למה לא כתוב שב"ד ישאלו אותו אם זה נדרי מצוה או לא, ודי?
ובאמת זה אכן שאלה על דין של צריך לפרט הנדר, אבל למעשה כך כתוב בגמ' שצריך לפרט, ולא סגי בהכי שישאלו אם זה נדרי מצוה או לא.
לא הבאת ראיה מיוסף?
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
ראשית באופן כללי אין לראיות כגון אלה שום תוקף הילכתי כי איננו יודעים מה היה בזמן יוסף ואם שימר כל מצוה דרבנן וכו', וחוץ מזה זכורני שת''ח אינו צריך לפרט את הנדר ויוסף היה ת''ח.
במחיכ"ת לא הבנת את דברי, לא רציתי להוכיח משם שום דבר בקשר לזמנו של יוסף, אלא על נידון דידן, שכמו שאנו מתירים נדרים אנו אומרים "אי אפשר לפורטם" היה משמע שהיכן שאי אפשר יהא מותר להתיר גם ללא פירוט, ואין זה קשור כלל למה שנהגו בזמן יוסף.
 
כמעיין המתגבר אמר:
בקשר לשאלתך ראשית מסתמא לא צריך לפרט ממש את הנדר אלא רק עד כדי שיהיה אפשר לראות ע''י הפירוט שאינו נדר מצוה, ומ''מ בגוונא שנשבע אף על על כה''ג שלא יפרט מסתמא מותר בלא לפרט כיון דמי שלא פירט מסתבר דאינו מעכב דהא אינו אלא דין דרבנן שמא יתירו נדרי מצוה ומסתמא הוא רק לכתחילה ולא מעכב וא''כ הכא הוי כבדיעבד כי אין לו אפשרות, ואם זה צער גדול יש עוד לומר דבמקום צער לא גזרו רבנן.
לדבריך קשה למה אמר בגמ' שצריך לפרט הנדר, למה לא כתוב שב"ד ישאלו אותו אם זה נדרי מצוה או לא, ודי?
ובאמת זה אכן שאלה על דין של צריך לפרט הנדר, אבל למעשה כך כתוב בגמ' שצריך לפרט, ולא סגי בהכי שישאלו אם זה נדרי מצוה או לא.
לא הבאת ראיה מיוסף?
אכן אני מבקש ממך סליחה, אני הוא זה שלא הבנתי דבריך.
אכן ציטטתי בשם ת"ח אחד שרצה להביא ראיה מיוסף לניד"ד, וכבר מצינו בהרבה ספרים שהביאו ראיות ממה שמוזכר בתורה גם מלפני מתן תורה, גם בנוגע להלכות דרבנן, ורק במקום שאין תשובה אחרת מתרצים שזה היה לפני מתן תורה, או לפני התקנה וכדומה. אמנם באופן עקרוני הערתך נכונה היא.
 
 

מיקי

משתמש רגיל
יתכן אולי להתיר הנדר בצורה שיאמר לחכם "נדרתי לא לגלות דבר הנוגע לפלוני, בלי לומר את גוף הדבר?
הראיה מיוסף מובאת ב"שער המלך"תחילת הל' שבועות.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יתכן אולי להתיר הנדר בצורה שיאמר לחכם "נדרתי לא לגלות דבר הנוגע לפלוני, בלי לומר את גוף הדבר?
אבל לכאורה הוא צריך לומר "נדרתי לא לגלות דבר מסויים הנוגע לפלוני" - שהרי לא נדר לא לגלות שום דבר שנוגע לפוני -ובזה צע"ג שהרי פשוט שלא מהני אם יאמר מישהו לחכם "נדרתי לא לעשות או לא לאכול משהו מסויים" -אלא צריך לעשות מה הוא נדר שלא לעשות או לא לאכול -וא"כ מהי"ת שכאן הוא יכול לומר "נדרתי לא לגלות דבר מסויים שנוגע לפלוני" מבלי לומר מהו הדבר שהוא נדר לא לגלות.
 

מיקי

משתמש רגיל
אבל לכאורה הוא צריך לומר "נדרתי לא לגלות דבר מסויים הנוגע לפלוני" - שהרי לא נדר לא לגלות שום דבר שנוגע לפוני -ובזה צע"ג שהרי פשוט שלא מהני אם יאמר מישהו לחכם "נדרתי לא לעשות או לא לאכול משהו מסויים" -אלא צריך לעשות מה הוא נדר שלא לעשות או לא לאכול -וא"כ מהי"ת שכאן הוא יכול לומר "נדרתי לא לגלות דבר מסויים שנוגע לפלוני" מבלי לומר מהו הדבר שהוא נדר לא לגלות.
כמדומני בנדרים סה לגבי המעשה בצדקיהו שנדר לנבוכדנצר שלא יגלה את דבר אכילת הארנבת, מבאר שם אחד הראשונים שהתירו לו בדרך הנ"ל .
בשער המלך יש בענין זה אריכות גדולה מאד.
 

זנון האילייטי

משתמש ותיק
חכם אחד, שיש ראיה שאפשר להתיר בכה"ג, (וזה אכן צריך ביאור, אבל כך כתוב).
דאיתא בגמ' (סוטה לו:) שיוסף ידע לשון הקודש ופרעה לא ידע, וכי א''ל יוסף לפרעה {בראשית נ-ה} אבי השביעני לאמור וגו' (שאקברנו בארץ כנען), א''ל פרעה זיל איתשיל אשבועתך (לך תשאל להתיר שבועתך), אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך, (אני אשאל גם על השבועה שנשבעתי לך), ומשום זה הסכים פרעה שיקברו את יעקב בארץ כנען. (ע"כ בגמ').
וקשה איך יכול יוסף להתיר שבועתו, הרי הבא להתיר צריך לפרט הנדר, וא"כ יצטרך יוסף לפרט שנשבע לפרעה שלא יגלה שפרעה אינו יודע לשון הקודש, והרי בזה עצמו עובר על השבועה.
ולכאורה מוכרח מהגמ' דבכה"ג (משום מה - וצריך ביאור) באופן שאם יצטרך לפרט יעבור על השבועה, אינו צריך לפרט, ואפשר להתיר בלי לפרט.
(א.ה. יש על הגמ' שם עוד קושיות, לדוגמא דקיי"ל שאין אדם מתיר נדר ושבועה שנשבע לחברו, והכא הרי יוסף נשבע ליעקב ולפרעה - ויש מי שאומר, שבאמת לא כיוון יוסף שיתיר את הנדר, רק איים לפרעה שאם ילחץ עליו להתיר נדר זה, יתיר גם את שלו, וא"כ גם לגבי ניד"ד אין להוכיח משם).
חכם אחד זה לא בעל השער למלך??? (מביא להדיא ראיה זו)
 
חלק עליון תַחתִית