גילוי דעתא בגיטא

יאיר 32

משתמש רגיל
 מה הגמ' באה להגיד גילוי דעתא בגיטא? הרי גם גילוי דעת לא בגט יש מחלוקת אז מה החידוש בגט? למה הגמ' אמרה דווקא בגט?
 

HaimL

משתמש ותיק
בפשטות, כי בממונות בעלמא יש צד ברור, או זכות או חובה. בגט יש שני צדדים אפשריים, וכמו שחלקו שם בההוא גברא דהוה רהיט בתרייהו, אם כוונתו שאינו חפץ לגרשה, או שרוצה להיות בטוח שנותנים לה, כדי שייתם צערו 
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
יאיר 32 אמר:
שואלים הרי יש מחלוקת בש"ס האם גילוי דעתא מועיל או לא
אז מה הגמ' באה להגיד גילוי דעתא בגיטא? הרי גם גילוי דעת לא בגט יש מחלוקת אז מה החידוש בגט?
היכן נחלקו בש"ס בגילו דעתיה
 
 

ישיבע-בוחע'ר

משתמש רגיל
יאיר 32 אמר:
 מה הגמ' באה להגיד גילוי דעתא בגיטא? הרי גם גילוי דעת לא בגט יש מחלוקת אז מה החידוש בגט? למה הגמ' אמרה דווקא בגט?             
תחילה יש הבין מה החיסרון בגילוי דעתא, לתורי"ד דהוו כדברים שבלב, א"כ מוכרחים לומר שנחלקו אביי ורבא האם גילוי דעתא זה אומדנא דמוכח או לא ובאמת הקושי בדברי התורי"ד הוא שזה לאו דווקא גילוי דעתא בגיטא אלא מח' בהלכות דברים שבלב מה דין אומדנא דמוכח ברמה מסוימת.
אולם לחת"ס אף שיש אומדנא דמוכח החסרון הוא דהוי מחשבה ולא אתי דיבור ומבטל מחשבה, זה דין מיוחד רק בביטול גט ושליחות שזה מדין א"ד ומ"ד.
 

נתנאל הלוי

משתמש ותיק
אולם לחת"ס אף שיש אומדנא דמוכח החסרון הוא דהוי מחשבה ולא אתי מחשבה ומבטלת דיבור, זה דין מיוחד רק בביטול גט ושליחות שזה מדין א"ד ומ"ד
עדיין יש להבין דאין זה שייך רק לשליחות, אלא זה פלוגתא בכל דין אתי דיבור ומבטל דיבור, כגון בקנין ובקדושין לאחר ל',
אולם בספר הזכרון אהל יצחק הובא בשם ר' אלחנן לבאר טעמיה דאביי דל"מ גילו"ד בגיטא, משום דאמרינן דאין כוונתו ל"בטל" השליחות אלא רק ל"עכב", ועיכוב לא מהני כדכ' בקוה"ע סי' כ"ט דכ"ז שהוא שליח הוא יכול לפעול בע"כ, ולפי"ז יתכן שזה מחלוקת רק לגבי דין שליחות, ולא בכל דין אתי דיבור ומבט"ד. אך אכתי תק' דלכאורה המח' גם בשליחות קדושין ושליח מתנה וכדו' ואמאי נקטו בגיטא דוקא.
תחילה יש הבין מה החיסרון בגילוי דעתא, לתורי"ד דהוו כדברים שבלב, א"כ מוכרחים לומר שנחלקו אביי ורבא האם גילוי דעתא זה אומדנא דמוכח או לא ובאמת הקושי בדברי התורי"ד הוא שזה לאו דווקא גילוי דעתא בגיטא אלא מח' בהלכות דברים שבלב מה דין אומדנא דמוכח ברמה מסוימת
אולם בשו"ת אור שמח חלק ב' כ"ט כתב די"ל דרק בגיטין דחמירי והאדם עושה בדעת ברורה, לכן אמרינן דחשיב כדשב"ל כשלא מבטל בפה מלא, דאמרינן אולי לא חזר בו לגמרי מדבריו הקודמים המפורשים שרוצה לגרש, וכמו דחזינן דא"א לחזור בתוך כדי דיבור.
 

דרך האמצע

משתמש ותיק
ולם בספר הזכרון אהל יצחק הובא בשם ר' אלחנן לבאר טעמיה דאביי דל"מ גילו"ד בגיטא, משום דאמרינן דאין כוונתו ל"בטל" השליחות אלא רק ל"עכב", ועיכוב לא מהני כדכ' בקוה"ע סי' כ"ט דכ"ז שהוא שליח הוא יכול לפעול בע"כ, ולפי"ז יתכן שזה מחלוקת רק לגבי דין שליחות, ולא בכל דין אתי דיבור ומבט"ד
זה אינו, דהגמרא מביאה מקרה של אדם שנתן גט בתנאי אם לא באתי וכו', ושם ל"ה שליחות כלל. והנידון מצד אתי דיבור ומבטל דיבור כיון דהגט חל לאחר ל'. וא"כ נמצא דהפלוגתא גם בכל קנין לאחר ל'.
 

איש תורה

משתמש ותיק
הדבר תלוי במח' המפרשים בביאור צדדי הספק, [וכמו שכבר הובא לעיל], אך לפום פשטא הצדדים הם בגט בלבד, ומשום שהחלת חלות אינה אלא ע"י דיבור, [וכמו שמוכיח הברכ"ש ריש קידושין מהרשב"א בשילהי סוגיית דברים שבלב], והשאלה היא האם ביטול הגט נחשב חלות בחיוב או לא.​
 

יעקב משה

משתמש ותיק
לפום פשטא הצדדים הם בגט בלבד, ומשום שהחלת חלות אינה אלא ע"י דיבור, [וכמו שמוכיח הברכ"ש ריש קידושין מהרשב"א בשילהי סוגיית דברים שבלב], והשאלה היא האם ביטול הגט נחשב חלות בחיוב או לא.
כן ביאר באבי עזרי בפ"ג מאישות דאביי ורבא נחלקו האם ביטול חשיב עשיית חלות, אולם הקושיה במקומה עומדת דאין זה נוגע דוקא לביטול שליחות הגט [דקי"ל כר' נחמן דאינו מבטל הגט אלא את השליח] והו"ה בשליחות מתנה וכן בקנין לאחר ל'.
 

המוצלח

משתמש ותיק
הדבר תלוי במח' המפרשים בביאור צדדי הספק, [וכמו שכבר הובא לעיל], אך לפום פשטא הצדדים הם בגט בלבד, ומשום שהחלת חלות אינה אלא ע"י דיבור, [וכמו שמוכיח הברכ"ש ריש קידושין מהרשב"א בשילהי סוגיית דברים שבלב], והשאלה היא האם ביטול הגט נחשב חלות בחיוב או לא.​
ביטול גט מסברא לא חשיב חלות דשב"ע משום שזה רק סילוק אמנם כלפי גדר חלות גרידא יש לדון מה חשיב חלות ודו"ק. עו לא מבואר מה החסרון בגילו"ד אם מצד דברים שבלב יש לדון האם החסרון הוא מצד דאיכא סתירה לדיבורו וע"כ איכא חסרון בגמירות דעת כמש"כ הרשב"א בקידושין או מטעם דבעינן לדיבור כדי לתת תוקף לדעתו העכשוית ולפי"ז צע"ג במאי פיליגו רבא ואביי והדברים ארוכים מני ים
 

המוצלח

משתמש ותיק
תחילה יש הבין מה החיסרון בגילוי דעתא, לתורי"ד דהוו כדברים שבלב, א"כ מוכרחים לומר שנחלקו אביי ורבא האם גילוי דעתא זה אומדנא דמוכח או לא ובאמת הקושי בדברי התורי"ד הוא שזה לאו דווקא גילוי דעתא בגיטא אלא מח' בהלכות דברים שבלב מה דין אומדנא דמוכח ברמה מסוימת.
אולם לחת"ס אף שיש אומדנא דמוכח החסרון הוא דהוי מחשבה ולא אתי דיבור ומבטל מחשבה, זה דין מיוחד רק בביטול גט ושליחות שזה מדין א"ד ומ"ד.
אין סברא שנחלקו במשהו מציאותי אי חשיב אומדנא דמוכח ועוד לפי החת"ס מדוע לרבא חשיב בטול כיון דבעינן לדבור ועוד לשיטת התורי"ד עיי"ש היטב דמשמע דלא רק בדברים שבלב נחלקו אלא אף בגדר דין דבור מבטל דבור וצ"ע.
 

רגליים לדבר

משתמש חדש
נ"ל שר' איצלה תירץ דכ"מ דלא מהני הוי מצד חוסר רצונו ולמד מדברי הרמב"ם דבגרושין איכא דין מיוחד דבעי רצונו
 

רגליים לדבר

משתמש חדש
סליחה על הקיצור כוונתי דבגרושין איכא דין מלבד הדעת שיהיה גם רצון הבעל בלא קשר לדין במעשה הגירושין ולעולם כו"ע ס"ל דל"מ גילוי רצונו כדי לבטל וכל מחלוקתם הויא אי מהני רק מצד אי רצונו [וצ"ל דאביי ס"ל דהוי דשב"ל
 

בחור מפוניבז

משתמש רגיל
מה הגמ' באה להגיד גילוי דעתא בגיטא? הרי גם גילוי דעת לא בגט יש מחלוקת אז מה החידוש בגט? למה הגמ' אמרה דווקא בגט?
ראיתי את הסוגיא לאחרונה, ומעיקרא קשה למה אינו שייך בנידון של דברים שבליבו ובלב כל אדם, ומוכח שכך רצונו, ואם אכן אינו מוכיח, אז מה הצד שיבטל הגט, הרי באמת אינו מוכיח,
אלא ברור (ישנם עוד הוכחות לכך בסוגיא) שאין הנידון שם בענין הדיבור או נושאים אלה, אלא נידון קונקרטי בגט, כיון שבממון הענין הוא סיכום בין שני הצדדים, ולהבנות אפשר להגיע בכל דרך שתגרום לשני להבין מה רצוני, ובכה"ג ההבנה של השני אינה ממני אלא היא נוצרה אצלו בראש, (מכוח מילים שלי)

ובגט אין ענין בהבנות והסכמות, אלא הגירושין צריכים להגיע מן הבעל, וכאשר הבעל רק יוצר איזשהו כוח וסיבה שתתפרש אצל האשה כגירושין או כביטול גירושין, אין זה גירושין מכוח הבעל, וזוהי בעיה של גילוי דעתא בגיטא, הגמרא דנה אם בכה''ג זהו נקרא דברי הבעל או לאו, ופשוט כי זה נידון רק בגט, ולא קשור לשאר נידונים,
 
חלק עליון תַחתִית