היכן נחלקו בש"ס בגילו דעתיהיאיר 32 אמר:שואלים הרי יש מחלוקת בש"ס האם גילוי דעתא מועיל או לא
אז מה הגמ' באה להגיד גילוי דעתא בגיטא? הרי גם גילוי דעת לא בגט יש מחלוקת אז מה החידוש בגט?
תחילה יש הבין מה החיסרון בגילוי דעתא, לתורי"ד דהוו כדברים שבלב, א"כ מוכרחים לומר שנחלקו אביי ורבא האם גילוי דעתא זה אומדנא דמוכח או לא ובאמת הקושי בדברי התורי"ד הוא שזה לאו דווקא גילוי דעתא בגיטא אלא מח' בהלכות דברים שבלב מה דין אומדנא דמוכח ברמה מסוימת.יאיר 32 אמר:מה הגמ' באה להגיד גילוי דעתא בגיטא? הרי גם גילוי דעת לא בגט יש מחלוקת אז מה החידוש בגט? למה הגמ' אמרה דווקא בגט?
עדיין יש להבין דאין זה שייך רק לשליחות, אלא זה פלוגתא בכל דין אתי דיבור ומבטל דיבור, כגון בקנין ובקדושין לאחר ל',אולם לחת"ס אף שיש אומדנא דמוכח החסרון הוא דהוי מחשבה ולא אתי מחשבה ומבטלת דיבור, זה דין מיוחד רק בביטול גט ושליחות שזה מדין א"ד ומ"ד
אולם בשו"ת אור שמח חלק ב' כ"ט כתב די"ל דרק בגיטין דחמירי והאדם עושה בדעת ברורה, לכן אמרינן דחשיב כדשב"ל כשלא מבטל בפה מלא, דאמרינן אולי לא חזר בו לגמרי מדבריו הקודמים המפורשים שרוצה לגרש, וכמו דחזינן דא"א לחזור בתוך כדי דיבור.תחילה יש הבין מה החיסרון בגילוי דעתא, לתורי"ד דהוו כדברים שבלב, א"כ מוכרחים לומר שנחלקו אביי ורבא האם גילוי דעתא זה אומדנא דמוכח או לא ובאמת הקושי בדברי התורי"ד הוא שזה לאו דווקא גילוי דעתא בגיטא אלא מח' בהלכות דברים שבלב מה דין אומדנא דמוכח ברמה מסוימת
זה אינו, דהגמרא מביאה מקרה של אדם שנתן גט בתנאי אם לא באתי וכו', ושם ל"ה שליחות כלל. והנידון מצד אתי דיבור ומבטל דיבור כיון דהגט חל לאחר ל'. וא"כ נמצא דהפלוגתא גם בכל קנין לאחר ל'.ולם בספר הזכרון אהל יצחק הובא בשם ר' אלחנן לבאר טעמיה דאביי דל"מ גילו"ד בגיטא, משום דאמרינן דאין כוונתו ל"בטל" השליחות אלא רק ל"עכב", ועיכוב לא מהני כדכ' בקוה"ע סי' כ"ט דכ"ז שהוא שליח הוא יכול לפעול בע"כ, ולפי"ז יתכן שזה מחלוקת רק לגבי דין שליחות, ולא בכל דין אתי דיבור ומבט"ד
כן ביאר באבי עזרי בפ"ג מאישות דאביי ורבא נחלקו האם ביטול חשיב עשיית חלות, אולם הקושיה במקומה עומדת דאין זה נוגע דוקא לביטול שליחות הגט [דקי"ל כר' נחמן דאינו מבטל הגט אלא את השליח] והו"ה בשליחות מתנה וכן בקנין לאחר ל'.לפום פשטא הצדדים הם בגט בלבד, ומשום שהחלת חלות אינה אלא ע"י דיבור, [וכמו שמוכיח הברכ"ש ריש קידושין מהרשב"א בשילהי סוגיית דברים שבלב], והשאלה היא האם ביטול הגט נחשב חלות בחיוב או לא.
ביטול גט מסברא לא חשיב חלות דשב"ע משום שזה רק סילוק אמנם כלפי גדר חלות גרידא יש לדון מה חשיב חלות ודו"ק. עו לא מבואר מה החסרון בגילו"ד אם מצד דברים שבלב יש לדון האם החסרון הוא מצד דאיכא סתירה לדיבורו וע"כ איכא חסרון בגמירות דעת כמש"כ הרשב"א בקידושין או מטעם דבעינן לדיבור כדי לתת תוקף לדעתו העכשוית ולפי"ז צע"ג במאי פיליגו רבא ואביי והדברים ארוכים מני יםהדבר תלוי במח' המפרשים בביאור צדדי הספק, [וכמו שכבר הובא לעיל], אך לפום פשטא הצדדים הם בגט בלבד, ומשום שהחלת חלות אינה אלא ע"י דיבור, [וכמו שמוכיח הברכ"ש ריש קידושין מהרשב"א בשילהי סוגיית דברים שבלב], והשאלה היא האם ביטול הגט נחשב חלות בחיוב או לא.
אין סברא שנחלקו במשהו מציאותי אי חשיב אומדנא דמוכח ועוד לפי החת"ס מדוע לרבא חשיב בטול כיון דבעינן לדבור ועוד לשיטת התורי"ד עיי"ש היטב דמשמע דלא רק בדברים שבלב נחלקו אלא אף בגדר דין דבור מבטל דבור וצ"ע.תחילה יש הבין מה החיסרון בגילוי דעתא, לתורי"ד דהוו כדברים שבלב, א"כ מוכרחים לומר שנחלקו אביי ורבא האם גילוי דעתא זה אומדנא דמוכח או לא ובאמת הקושי בדברי התורי"ד הוא שזה לאו דווקא גילוי דעתא בגיטא אלא מח' בהלכות דברים שבלב מה דין אומדנא דמוכח ברמה מסוימת.
אולם לחת"ס אף שיש אומדנא דמוכח החסרון הוא דהוי מחשבה ולא אתי דיבור ומבטל מחשבה, זה דין מיוחד רק בביטול גט ושליחות שזה מדין א"ד ומ"ד.
דהיינו שחסר בעומדנא דמוכח ולא מצד הדברים שבלב שבזה כמשנ"ת לעיל.נ"ל שר' איצלה תירץ דכ"מ דלא מהני הוי מצד חוסר רצונו ולמד מדברי הרמב"ם דבגרושין איכא דין מיוחד דבעי רצונו
לא מצד הגילוי בביטול אלא מצד שבגרושין איכא דין שלא נמסר לשליח כעין הפקר לגרש"ש ולא נתקייםדהיינו שחסר בעומדנא דמוכח ולא מצד הדברים שבלב שבזה כמשנ"ת לעיל.
לא הבנתי כוונת כבודו.לא מצד הגילוי בביטול אלא מצד שבגרושין איכא דין שלא נמסר לשליח כעין הפקר לגרש"ש ולא נתקיים
ראיתי את הסוגיא לאחרונה, ומעיקרא קשה למה אינו שייך בנידון של דברים שבליבו ובלב כל אדם, ומוכח שכך רצונו, ואם אכן אינו מוכיח, אז מה הצד שיבטל הגט, הרי באמת אינו מוכיח,מה הגמ' באה להגיד גילוי דעתא בגיטא? הרי גם גילוי דעת לא בגט יש מחלוקת אז מה החידוש בגט? למה הגמ' אמרה דווקא בגט?