יוספי אמר:
ללא קשר:
מה ההלכה כשיש ב' אנשים ביחד ולצידם יש גוסס, ונגעו בגוסס זה ויש לדון אם יש לזה דין רה"ר וטהורים או רה"י וטמאים.
והנה אין הולכים אחר חזקה בס"ט (ולדעת הגרעק"א בריש נדה, בגוסס).
ואי נימא דלא כהגרעק"א אלא שיש חזקת חיים על גוסס אלא שס"ט אלימא ממנו. (וכן נקט האחיעזר). א"כ מאי נימא שיש לזה דין ספק רה"י ספק רה"ר שיש מהאחרונים שסבירא ליה שאין הולכין אחר חזקה. או שחזקה מכריע שחי והוי רה"ר ודאי.
השאלה היא שהצד שבהוא רה"ר הוא שהוא חי ולא נוגע לספק.
ובתקוה שהובנתי.
יש"כ על הנידון המעניין, אך לא הבנתי.
הא דבגוסס ליכא חזקת חיים מפורש בגיטין כח א
ס"ט ברה"י ודאי מהני כנגד חזקת טהרה
המח' בין האחיעזר לרעק"א היא במקום שיש ספק במטמא ואין בו דיני ס"ט רק על התוצאה. ויש חזקה על המטמא, אי אזלינן אחר חזקה או לא. והרעק"א נקט שהולכים אחר חזקה ורק בגוסס יהא ספק על התוצאה. _(כך ביאר את דברי הרן). והאחעיזר נקט שלא מהני חזקה.
ס"ט ברה"י כנגד חזקת הגוף נידון בש"ש ושאר אחרונים (כתב דחזקת הגוף אלימא)
ס"ט ברה"י כשהנידון על המטמא (כגון גוסס) נידון בין היתר ברע"א ריש נדה
[היכן האחיעזר, בח"ג סי' ט סק"ז? ומה יוצא מדבריו לעניננו]
מקום מסופק אם הוא רה"י או רה"ר יש לברר מה דינו, ועכ"פ בגוסס ליכא חזקת חיים כנ"ל
חשבתי לדון במקרה הפוך מהנ"ל (שיהיה יותר מעניין)
שאם הגוסס חי הטהור נטמא ואם מת הגוסס לא נטמא הטהור
כגון שהזב הגוסס בכף מאזנים, ויש שם שני אנשים חוץ מהגוסס, והונחו אוכלין בכף השניה (ע"י מי שיש בו דעת לישאל), ואין ידוע אם הונחו מחיים ונטמאו בהיסט הזב, או לאחר מיתה וטהורים כדתנן פ"ד דזבים
והו"ל כעין גלגל המתהפך, שאם מת הו"ל רה"י ונוקטים שהיה חי, ואם חי הו"ל רה"ר ונוקטים שמת...
(בהנחה שבגזירה על זב וזבה שמתו שיטמאו באבן מסמא
(פרק בתרא דנדה) לא נכללת הכרעה בכף מאזנים. ואם כן, נדון מדאו')