דף לה לימוד התורה בנגינה וזמרה, חסרון או מעליותא?

יעקב פלוס

משתמש רגיל
דוד המלך נענש על שקרא התורה זמירות
בגמ' סוטה (דף ל"ה ע"א) דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקדוש ברוך הוא: דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו, אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו', ואיהו אתייה בעגלתא.

האם זמירות הוא גריעותא או מעליותא

ולכאורה מדברי הגמ' (עירובין דף יח ע"ב) מבואר דאדרבה מעלה הוא בתורה דנקרא 'זמירות' דאמרינן: אמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה - שוב אינו נחרב, שנאמר ולא אמר איה אלוה עושי נתן זמירות בלילה. וברש"י נותן זמירות של תורה ע"כ.  

הזמירות מועיל לזכרון

עוד איתא בתוספתא (פרה פ"ג הובא בר"ש שם פ"ד מ"א) ר"ע אומר זמר בתדירא זמר. ופירש שם הר"ש דרך בעלי זמירות שחוזרין על זמירותיהן שלא ישתכחו מהם, כך יש לאדם לחזר על משנתו ונקט זמר מלשון זמירות היו לי חוקיך עיין שם. הרי שמביא פסוק זה זמירות היו לי חוקיך למעליותא. גם בסנהדרין (דף צ"ט ע"ב) אמרו 'זמר בכל יום זמר בכל יום' ופירש רש"י זמר בכל יום היה מסדר למודך אע"פ שסדור בפיך כזמר, והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים. הרי שזמירות הוא מעליותא.

אשמח לשמוע הערות ומראי מקומות
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
כתב רבינו יונה בשער היראה דהתורה חוגרת שק על הקורא בלא טעמים, וכתב בחות יאיר שצריך לקרוא כל פסוק בטעמים ואפי' בתוך הלימוד, מדין כל השונה בלא נעימה קורא בלא זמרה כו'.
 

צאנזע חסיד

משתמש רגיל
גמרא מגילה ל"ב ע"א

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'
 

יעקב פלוס

משתמש רגיל
פותח הנושא
ייש"כ לכל המעיינים
מצאתי ד' מהלכים בביאור דברי הגמ' והא לפניכם.

החטא שהיה מיישב צערו בדברי תורה
א. מדברי רש"י כאן שכתב זמירות היו לי חוקיך - כשהייתי בורח מפני אויבי ואגור מפניהם הייתי משתעשע בחוקיך והיו לי לזמירות לשעשעני. ע"כ. לכאורה מבואר דהטענה מזמירות לא היה בעצם מה שקרא לזה זמירות, אלא מעצם זה שעשה התורה לשעשועים לשכח צערו ויש כאן סרך עון שלא החשיב התורה די בשביל עצם התורה אלא עשאה כשעשוע בעלמא לשכח צערו ונשתמש בה בשביל צערו. וצ"ע. וכעי"ז ביאר בבן יהוידע.
וכן מצויין בגליוני הש"ס: לשו"ת מהרי"ו (סי' קצ"א) דכ' וז"ל דמשום הכי קרוים מזמורים מלשון לא תזמור כלומר זמירות המקטרגים וכתי' זמירות היו לי חקיך בבית מגורי ומש"ה תיקנו לומר בכל ימות השנה זמירות קודם התפלה עכ"ל. וצע"ק דא"כ אמאי נענש דוד בקראו לדברי תורה זמירות שהכוונה שהם מכריתים המקטרגים וכדברי המהרי"ו. ואולי גם ע"ז נענש דמשמע דדברי תורה יש בם רק כח ביעור הרע לא השתלמות והתעלות בטוב עצמו, וע"כ נענש דוד בקראו לדברי תורה זמירות, דזה חלילה פחיתות אל דברי תורה.

אם קורים בתורה כזמירות משכח מהר
ב. ומשמעות כמה ראשונים דבשכחה מיירי, דבזמירות מהרה משתכח, ומשו"ה נענש דוד ושכח מקרא שיודעים התנוקות. ובמהרש"א בח"א מבאר, דהזמר הוא בפיו של אדם לפי שעה, אבל דברי תורה הם צריכין תמידית שלא ימושו מפיו כדי שלא ישתכחו ממנו ועל דרך זה אמרו (שבת דף ק"ו ע"ב) גמרא גמור זמורתא תהא. ומייתי מקרא התעיף עיניך בו גו'. כי בקל תבא לידי שכחה.

הזמר והנגינה מועיל לזכרון
והנה אמרו בגמ' מגילה (ל"ב ע"א) איתא: הקורא בלא נעימה ושונה בלי זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם. ע"כ. וכתבו התוס' וז"ל: "שהיו רגילים לשנות המשניות בזמרה, לפי שהיו שונים משנתם בעל פה, ועל ידי כך היו נזכרים יותר". הרי מפורש שע"י הזימרה אינו שוכח תלמודו, וזהו בקביעות ובתדירות אך אם הוא שונה לפי שעה הרי משכח מהרה.
ואגב נעתיק דבריו הידועים שכתב התפארת ישראל (ערכין פ"ד מ"א) שבזמן חז"ל היה להם לכל משנה ומשנה ניגון בפני עצמו ולפי זה ביאר שם את דברי הגמ' האומרת חסורי מחסרי והכי קתני' שלכאורה קשה מדוע התנא חיסר ולא כתב את המשנה בשלימותה. ולפי הנ"ל מבואר שהיות והיה לכל משנה ומשנה ניגון מיוחד בכדי לזוכרה פעמים שחיסרו מדברי המשנה לצורך שלימות השיר.

החטא היה ההתפארות שקלות ורגילות עלי כזמירות
ג. ובמדרש תנחומא מבואר שהחטא של דוד היה במה שהתגאה בדברי התורה, ולכן התיש הקב"ה כוחו, שאמר דוד זמירות היו לי חקיך, שקלות ורגילות עלי כזמירות. עי"ש. וכעי"ז ביאר בעין יעקב (סוטה שם) שהחטא של דוד ש'קרא' וכינה את דברי תורה כזמירות, ובזה לכאורה יש השפלת כבוד התורה.

חסרון בזמירות שאינו מתייגע בעומק התורה
ד. במהר"ם שי"ק ובמרומי שדה פירשו: דדוד המלך ע"ה מצד אהבתו בה', היה סבור שבלימוד סגי, ואין צריך לעמול בה, וזהו שהיו לו לזמירות. וע"ז אמרו שדבר זה הביאו לידי טעות שסבר שלא בעינן דוקא בכתף וטעה בדרשה הכתוב. עיי"ש. המבואר שבודאי לענין זמן הלימוד ובכמות הלימוד דומה התורה לזמירות, דאין לה הפסק וזה מה שהשוו שם לזמירות, אבל לענין איכות הלימוד ועומק עיונה בזה הוא היפך הזמירות וצריך כל אדם להתעמק בה ולא לעשותה כזמירות וזה היה כאן הטענה על דוד שאמר שהם זמירות בכללם וזה אינו.
ובאמרי אמת (פרשת נשא) מבאר שבתחילה יש להטות כתף ולהתייגע, ואחר היגיעה כדבעי מגיעים לגופה של תורה ופורחים באויר, ולפ"ז מה שאמר דוד "זמירות היו לי חוקיך", יש בזה אמת ונכונים הדברים, ולכן נקבעו הדברים בספר תהילים וכל ישראל אומרים זאת, ומה שנענש היה מפני שהי' יכול להשתמע שגם בתחילה הוי זמירות וא"צ להתייגע, אבל אחר שכבר הוברר שבתחילה יש להתייגע, יכולים אנו לומר הפסוק שהתורה הוי זמירות, מתיקות ונעימות אין קץ.
 

יעקב פלוס

משתמש רגיל
פותח הנושא
איכא בשוקא אמר:
כתב רבינו יונה בשער היראה דהתורה חוגרת שק על הקורא בלא טעמים, וכתב בחות יאיר שצריך לקרוא כל פסוק בטעמים ואפי' בתוך הלימוד, מדין כל השונה בלא נעימה קורא בלא זמרה כו'.
לא נמצא בפרוייקט השו"ת, אולי יגלה לן מר כבודו היכן מקור ציטוט זה.
 
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
הביאור הפשוט שלימוד תורה הוא בזמרה אך אין הזמרה מהות הלימוד אלא כלי ללימוד וכשדוד קרא לתורה זמירות הווי אומר שזה מהות הדבר ולכן זה שמו
וע"ז יצא הקצף כי זהו זילזול במעלתה וערכה של תורה
 

HaimL

משתמש ותיק
פרשה זו, יפה היא נדרשת באגה"ק של הגרש"ז בעל התניא, ד"ה - דוד זמירות קרית להו כו'. (הנדפסת עם ספר התניא, בקו"א).
 

יעקב פלוס

משתמש רגיל
פותח הנושא
HaimL אמר:
פרשה זו, יפה היא נדרשת באגה"ק של הגרש"ז בעל התניא, ד"ה - דוד זמירות קרית להו כו'. (הנדפסת עם ספר התניא, בקו"א).

אם אפשר להעלות לטובת הכלל והפרט.
 

קניני תורה

משתמש ותיק
אחד הלויים אמר:
הביאור הפשוט שלימוד תורה הוא בזמרה אך אין הזמרה מהות הלימוד אלא כלי ללימוד וכשדוד קרא לתורה זמירות הווי אומר שזה מהות הדבר ולכן זה שמו
וע"ז יצא הקצף כי זהו זילזול במעלתה וערכה של תורה
זה עדיין לא מיישב את המקומות הנוספים שנקראו ד"ת זמירות כמו בציטוט בתחילת האשכול
יעקב פלוס אמר:
ולא אמר איה אלוה עושי נתן זמירות בלילה. וברש"י נותן זמירות של תורה
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
קניני תורה אמר:
זה עדיין לא מיישב את המקומות הנוספים שנקראו ד"ת זמירות כמו בציטוט בתחילת האשכול
יעקב פלוס כתב: ↑28 אוקטובר 2021, 12:45
ולא אמר איה אלוה עושי נתן זמירות בלילה. וברש"י נותן זמירות של תורה
דוד המלך בא להודות לקב"ה על עצם ת"ת וקרא לו זמירות וע"כ נתבע
אבל כאשר מציינים מה שומעים מקול התורה ששומעים זמירות בלילה זה מה ששומעים מפי הלומד זמירות
 

חידוד

משתמש ותיק
יעקב פלוס אמר:
דוד המלך נענש על שקרא התורה זמירות
בגמ' סוטה (דף ל"ה ע"א) דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקדוש ברוך הוא: דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו, אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו', ואיהו אתייה בעגלתא.

האם זמירות הוא גריעותא או מעליותא

ולכאורה מדברי הגמ' (עירובין דף יח ע"ב) מבואר דאדרבה מעלה הוא בתורה דנקרא 'זמירות' דאמרינן: אמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה - שוב אינו נחרב, שנאמר ולא אמר איה אלוה עושי נתן זמירות בלילה. וברש"י נותן זמירות של תורה ע"כ.  

הזמירות מועיל לזכרון

עוד איתא בתוספתא (פרה פ"ג הובא בר"ש שם פ"ד מ"א) ר"ע אומר זמר בתדירא זמר. ופירש שם הר"ש דרך בעלי זמירות שחוזרין על זמירותיהן שלא ישתכחו מהם, כך יש לאדם לחזר על משנתו ונקט זמר מלשון זמירות היו לי חוקיך עיין שם. הרי שמביא פסוק זה זמירות היו לי חוקיך למעליותא. גם בסנהדרין (דף צ"ט ע"ב) אמרו 'זמר בכל יום זמר בכל יום' ופירש רש"י זמר בכל יום היה מסדר למודך אע"פ שסדור בפיך כזמר, והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים. הרי שזמירות הוא מעליותא.

אשמח לשמוע הערות ומראי מקומות

אני רק מוסיף עוד מקורות.

במדרש שהש"ר על הפסוק 'עת הזמיר הגיע' הגיע זמן מתן תורה שנאמר בה 'זמירות היו לי חוקיך' ומשמע שהכינוי זמירות לתורה הוא ראוי ונכון.

חשבתי גם שמה שביקש דוד המע"ה שהעוסק בתהילים יקבל שכר כנגעים ואהלות שייך לזה שדוד קרא לכל התורה זמירות ולשיטתו בזה, וכידוע שבגמרא לא מפורש אם תפילתו נענתה ויש דעות בזה, ועיין.
 

משה פרץ

משתמש רגיל
דוד המלך נענש על שקרא התורה זמירות
בגמ' סוטה (דף ל"ה ע"א) דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקדוש ברוך הוא: דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו, אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו', ואיהו אתייה בעגלתא.

האם זמירות הוא גריעותא או מעליותא

ולכאורה מדברי הגמ' (עירובין דף יח ע"ב) מבואר דאדרבה מעלה הוא בתורה דנקרא 'זמירות' דאמרינן: אמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה - שוב אינו נחרב, שנאמר ולא אמר איה אלוה עושי נתן זמירות בלילה. וברש"י נותן זמירות של תורה ע"כ.

הזמירות מועיל לזכרון

עוד איתא בתוספתא (פרה פ"ג הובא בר"ש שם פ"ד מ"א) ר"ע אומר זמר בתדירא זמר. ופירש שם הר"ש דרך בעלי זמירות שחוזרין על זמירותיהן שלא ישתכחו מהם, כך יש לאדם לחזר על משנתו ונקט זמר מלשון זמירות היו לי חוקיך עיין שם. הרי שמביא פסוק זה זמירות היו לי חוקיך למעליותא. גם בסנהדרין (דף צ"ט ע"ב) אמרו 'זמר בכל יום זמר בכל יום' ופירש רש"י זמר בכל יום היה מסדר למודך אע"פ שסדור בפיך כזמר, והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים. הרי שזמירות הוא מעליותא.

אשמח לשמוע הערות ומראי מקומות
ראה עוד במנחה חרבה סוטה לה ע"א ובשדה צופים שם.
ובמה שהביאו דברי המדרש על רנה של תורה, ראה בגליונות ספר עבדא דמלכא דאית דגרסי גרנה של תורה.
 
חלק עליון תַחתִית