דף מא מותר להחניף לרשעים בעולם הזה

אוריאל

משתמש ותיק
סוטה מא: דרש רבי יהודה בר מערבא מותר להחניף לרשעים בעולם הזה וכו'. רשב"ל אמר מהכא כראות פני אלקים ותרצני.

יל"ע במה מדובר, אי יש סכנה ודאי דשרי לכו"ע ואין בזה חידוש, והוא דבר שאין צריך לומר. ואי אין סכנה, למה באמת מותר, אחרי שכל כך הפליגו חז"ל ואמרו שכל המחניף סוף נופל ביד חבירו, ויורד לגיהנם, וככל שהאריכו שם רבותינו בגמ' שם.

ובאמת בתוס' שם על מה שכתוב שכל המחניף לחבירו סוף שנופל בידו, כתבו "יש לפרש שלא במקום סכנה אבל במקום סכנה מותר, כי ההיא דעולא וכו', ויל"ע, והלא זהו דבר פשוט שהוא כן, ולמה צריך להשמיע כאן שפיקוח נפש דוחה איסור דחניפה.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
הערות הגרי"ש אלישיב מסכת סוטה דף מא עמוד ב
מותר להחניף לרשעים בעוה"ז. ביראים [עמוד ו' סי' רמ"ח] מנה ב' לאוין בחנופה דכתיב לא תחניפו את הארץ, וסמיך ליה ולא תטמאו את הארץ, מכאן למדנו שהמחניף נקרא מטמא את הארץ, ועובר בשני לאוין.
ומוסיף היראים דמה שהתירו לרשעים להחניף בעוה"ז, היינו משום דמחניפין לרשע מחמת פחד שירא שלא יבוא לו הפסד בגופו או בממונו, ולכן מותר להחניף. וביאורו דעיקר דין איסור חנופה הוא במהותו כשבא להחניף לו סתם, אבל כשרוצה להוריד ממנו היזק והפסד, אין זה חנופה, דהרי רוצה בזה שלא יפסיד לו.
ונראה דכן כוונת התוס' כאן, שכתב בד"ה כל המחניף לחבירו, דהיינו שלא במקום סכנה, אבל במקום סכנה מותר, ולכאורה זה פשוט שאין כוונת התוס' סכנה ממש, דהוה פקו"נ דהא פשיטא דלא יועיל מעלת איסור חנופה יותר משאר איסורים, שהותר במקום פקו"נ אלא כוונת התוס' דכאן הותר במקום סכנה אפילו סכנה רחוקה, כההיא בנדרים דלעולם בכללי התורה לא הוה זה פקו"נ, ומ"מ הותר בחנופה, והיינו שבמקום הפסד לא הוה חנופה. [ועיין שערי תשובה לרבינו יונה ש"ג אות קפ"ח. וע"ע במג"א שילהי קכ"ו שציין כאן גליון הש"ס].
 

עין יעקב

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
פשוט שהוא כן,
מבואר בתוס' שאינו פשוט. וחזינן מכאן חומר האיסור של חנופה לרשע, ויל"ע אם קאי במקום חילול ה', ובפשוטו ודאי שלא. אלא דסו"ס איכא חילול ה' בצנעה. ואזי בזה נתחדש דמותר, ואכתי צ"ב.
 
חלק עליון תַחתִית