קושיא במשנה בנזיר דף יב

יצחק

משתמש ותיק
הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר, אם היו פקחים מגלחים זה את זה. 
ובגמ' מבואר שאם השני היה אומר רק "ואני" אז השני היה חייב רק בנזירות ולא היה חייב לגלח נזיר, כי מילת "ועלי" קאי על תחילת דיבורו של הראשון שאמר "הריני נזיר". 
וקשה דלקמן בדף כ: מבואר בגמ' שאמירת "ואני" מועילה רק תוך כדי דיבור של הראשון, והראשון הרי הוסיף "ועלי לגלח נזיר" וא"כ השני שאמר "ואני" זה היה אחר כדי דיבור של הראשון שאמר "הריני נזיר". וצ"ע. 
 

משה אמת

משתמש ותיק
תוכ"ד מחשבינן מסוף דיבורו של ראשון, גם אי קאי אתחילת הדיבור.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה אמת אמר:
תוכ"ד מחשבינן מסוף דיבורו של ראשון, גם אי קאי אתחילת הדיבור.
לכאורה אין שום טעם לומר כך, כי הרי החלק השני בדיבורו של הראשון לא קשור בכלל לחלק הראשון. וכי כל דיבור שימשיך לומר יהיה דינו כן?
 
 

משה אמת

משתמש ותיק
יצחק אמר:
משה אמת אמר:
תוכ"ד מחשבינן מסוף דיבורו של ראשון, גם אי קאי אתחילת הדיבור.
לכאורה אין שום טעם לומר כך, כי הרי החלק השני בדיבורו של הראשון לא קשור בכלל לחלק הראשון. וכי כל דיבור שימשיך לומר יהיה דינו כן?
אני שמעתי בזה בעבר ראיות רבות, אתה צודק שבמקרה הזה זה קצת יותר מחודש, בגלל שזה לא חלק מהנדר,
אבל למרות זאת ניתן להבין זאת ככל שנקבל את ההנחה הזאת באופן כללי.
הדוגמה הכי פשוטה היא מתוכ"ד בעדות, כי אטו אין תוכ"ד בעדות אלא בעדות בן 3 מילים בלבד.

 
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה אמת אמר:
יצחק אמר:
לכאורה אין שום טעם לומר כך, כי הרי החלק השני בדיבורו של הראשון לא קשור בכלל לחלק הראשון. וכי כל דיבור שימשיך לומר יהיה דינו כן?
אני שמעתי בזה בעבר ראיות רבות, אתה צודק שבמקרה הזה זה קצת יותר מחודש, בגלל שזה לא חלק מהנדר,
אבל למרות זאת ניתן להבין זאת ככל שנקבל את ההנחה הזאת באופן כללי.
הדוגמה הכי פשוטה היא מתוכ"ד בעדות, כי אטו אין תוכ"ד בעדות אלא בעדות בן 3 מילים בלבד.
השאלה היא מה הגבול בזה? ואם הראשון התחיל להתפלל שמו"ע גם בזה נסבור שעד סוף דיבורו וכו'? לכאורה הכלל בזה שתלוי אם זה חלק מהנדר או העדות או לא. אכן אפשר לומר דהכא נמי שני הדיבורים המה מענין נדרים והתחייבויות ולכן זה נחשב ענין אחד. 
 
 
חלק עליון תַחתִית