דף ד. יין של מצוה

יצחק

משתמש ותיק
הגמ מחדשת שנזיר אסור אפילו ביין של מצוה, והגמ' שואלת איפה מצאנו יין של מצוה (קידוש והבדלה זה רק מדברי סופרים), ותירצה הגמ' שמצאנו באופן שאדם נשבע שישתה יין. 

וקשה הרי מצאנו כמה יינות של מצוה. כגון יין של תרומה שיש מצוה לשתותו כמבואר בר"מ שמברכים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו'
ויותר קשה שמצאנו יין של מעשר שני ומקרא מלא דבר הכתוב ואכלת לפני ה"א מעשר דגנך תירושך ויצהרך

ובאמת בספרי (בפרשת נזירות) משמע שיין של מעשר שני נחשב יין של מצוה, וא"כ צ"ע במה נחלקו הבבלי והספרי. 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
אולי ס"ל להבבלי שיש חידוש מסויים במה שיש חיוב על הגברא לשתותו ולא סגי במצווה קיומית שיכולה להתקיים ע"י אחר
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
יצחק אמר:
הגמ מחדשת שנזיר אסור אפילו ביין של מצוה, והגמ' שואלת איפה מצאנו יין של מצוה (קידוש והבדלה זה רק מדברי סופרים), ותירצה הגמ' שמצאנו באופן שאדם נשבע שישתה יין. 

הנך מתכוון לפי תי' התוס' ולפי' הרא''ש
אך לפי' המפרש שם קושיית הגמ' היא דאי נימא יין של מצוה היינו קידוש והבדלה הרי מושבע ועומד הוא מהר סיני
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
במאירי כתב שזו גירסא משובשת עיין שם.

אכן כן
אך המפרש שם בהדיא למד כגירסא זו, וגם המאירי בעצמו הביא כן מגדולי הרבנים,

ועי''ש בהכנות מהר''ב רנשבורג שציין לד' הראב''ן שס''ל כשי' המפרש,
ובערוה''ש דייק כן אף מרש''י בברכות,

וכן ברעק''א בשו''ע הביא להוכיח מהר''ן דס''ל דיין הוא דאו'

ועי' באריכות בשאגת ארי'ה

 
 

שמעיה

משתמש ותיק
יצחק אמר:
הגמ מחדשת שנזיר אסור אפילו ביין של מצוה, והגמ' שואלת איפה מצאנו יין של מצוה (קידוש והבדלה זה רק מדברי סופרים), ותירצה הגמ' שמצאנו באופן שאדם נשבע שישתה יין. 

וקשה הרי מצאנו כמה יינות של מצוה. כגון יין של תרומה שיש מצוה לשתותו כמבואר בר"מ שמברכים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו'
ויותר קשה שמצאנו יין של מעשר שני ומקרא מלא דבר הכתוב ואכלת לפני ה"א מעשר דגנך תירושך ויצהרך

ובאמת בספרי (בפרשת נזירות) משמע שיין של מעשר שני נחשב יין של מצוה, וא"כ צ"ע במה נחלקו הבבלי והספרי. 

שאלה חזקה ביותר.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין חכמה אמר:
אולי ס"ל להבבלי שיש חידוש מסויים במה שיש חיוב על הגברא לשתותו ולא סגי במצווה קיומית שיכולה להתקיים ע"י אחר
נקודה זו לא ברורה לי, הרי גם קידוש אפשר לצאת יד"ח ע"י אחרים, 
אלא ודאי שסו"ס אם לא ימצא מי שיוציאו יד"ח יהיה חייב לשתות בעצמו ואז יהיה יין של מצוה מחויבת, 
וא"כ גם ביין של תרומה ושל מעשר שני אם לא ימצא מי שישתה יהיה חייב לשתות בעצמו. 
ואכן בנקודה הזו אני מרגיש שטמון ההבדל אבל לא ברור לי מהו. 

ומצאתי בספר המצוות להר"מ עשה פ"ט שנראה שהוא בא להסביר למה צריך למנות את המצוה לזכרי כהונה לאכול בשר קדשי קדשים ואין למנות את המצוה לאכול קק"ל ותרומה, והוא מסביר שבתרומה וקק"ל האכילה "נגררת אחר המצוה" ואינה עיקר מצוה, משא"כ בקדשי קדשים האכילה היא עיקר מצוה בפנ"ע. 
ואני מרגיש כנ"ל שזה נוגע לכאן אבל לא ברור לי הגדר בזה. 
גם צריך לשים לב שהר"מ לא הזכיר שם אכילת מעשר שני, ולכאורה דבר זה הוא כן עיקר מצוה (ולא "נגרר אחר המצוה) כדכתיב ואכלת לפני ה"א מעשר דגנך וכו'. 
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
כוונת נגררת אחר המצוה, שאין זה המצוה עצמה, אך גם הוא נכלל במצוה. וכעין קרבנות שהאכילה אינה המצוה, אך גם אכילת הקרבנות יש בה מצוה. כנראה קידוש על היין לגורסים כן, הוא עצמו המצוה (יעויין במפרש) וכן בנדר לשתות.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
יצחק אמר:
אין חכמה אמר:
אולי ס"ל להבבלי שיש חידוש מסויים במה שיש חיוב על הגברא לשתותו ולא סגי במצווה קיומית שיכולה להתקיים ע"י אחר
נקודה זו לא ברורה לי, הרי גם קידוש אפשר לצאת יד"ח ע"י אחרים, 
אלא ודאי שסו"ס אם לא ימצא מי שיוציאו יד"ח יהיה חייב לשתות בעצמו ואז יהיה יין של מצוה מחויבת, 
וא"כ גם ביין של תרומה ושל מעשר שני אם לא ימצא מי שישתה יהיה חייב לשתות בעצמו. 
ואכן בנקודה הזו אני מרגיש שטמון ההבדל אבל לא ברור לי מהו. 

ומצאתי בספר המצוות להר"מ עשה פ"ט שנראה שהוא בא להסביר למה צריך למנות את המצוה לזכרי כהונה לאכול בשר קדשי קדשים ואין למנות את המצוה לאכול קק"ל ותרומה, והוא מסביר שבתרומה וקק"ל האכילה "נגררת אחר המצוה" ואינה עיקר מצוה, משא"כ בקדשי קדשים האכילה היא עיקר מצוה בפנ"ע. 
ואני מרגיש כנ"ל שזה נוגע לכאן אבל לא ברור לי הגדר בזה. 
גם צריך לשים לב שהר"מ לא הזכיר שם אכילת מעשר שני, ולכאורה דבר זה הוא כן עיקר מצוה (ולא "נגרר אחר המצוה) כדכתיב ואכלת לפני ה"א מעשר דגנך וכו'. 

מה שאפשר לצאת ידי חובה ע"י שומע כעונה אינו אומר שאין כאן מצווה מסויימת על הגברא דאפשר לקיים את המצווה שמוטלת עליו גופא ע"י שמיעת האחר וכך אהו גופא מקיים מצוותו
משא"כ בתרומה אין מצווה לאוכלה אלא מצווה שתיאכל
[ ואפי' בקדשים ייסד הבית הלוי שאין המצווה לאכול אלא שיאכלו וע"כ המצווה אפי'בפחות מכזית 
אמנם בקדשי קדשים יש את ב' החלקים וכמדומה שהדברים מוכרחים בתוס' יבמות מ וכמדומה שהאריך בזה הגרי"פ ]
באכילת מע"ש אמנם אולי יש בזה מצווה יותר על הבעלים משאר כל אדם אך אינה מצווה חיובית עליו ואם נותן לאחר לאכול במקומו אינו מקיים המצווה בעצמו ולא ביטל בזה עשה משא"כ מי שלא יעשה קידוש ביטל עשה [אי הוא דאו'] 
 
 

הערשל

משתמש ותיק
לגבי מע"ש אינו מוכרח שיש ביטול עשה אף אם מאבדו שלא יהיה ראוי לאכילה, דמבואר בתוס' בהזהב שלמ"ד מע"ש ממון הדיוט מותר מדאורייתא להאכילו לבהמה, וכן בתוס' במכות מבואר שהאוכל מע"ש חוץ לירושלים אם לא ראה פני החומה אינו מבטל עשה אלא עובר על עשה הנלמד ממשמעות דקרא וצרת הכסף, אמנם הרמב"ן בהשמטת העשין מצוה א' כתב שיש מצות עשה לאכול מע"ש בירושלים, וי"ל שגם התוס' מודו בזה, וגדר העשה הוא כעין אכילה בסוכה שאם תאכל תהיה אכילתך בירושלים.
אשמח אם תוכל לעשות קישור לדברי הספרי שהבאת עם פי' הנצי"ב שזכורני שהוא מדבר שם גם על תרומה.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשל אמר:
אמנם הרמב"ן בהשמטת העשין מצוה א' כתב שיש מצות עשה לאכול מע"ש בירושלים, 
כעי"ז יש מקום להעיר לפי הרמב"ן הידוע שיש מצוה לאכול פירות שביעית, א"כ משכח"ל יין של מצוה ביין של שביעית. 
ואבי אמר לי שבחוברת שנדפסה מ"דגל ירושלים" על הלכות שביעית (היו מבחנים פומביים וכו' והילדים היו צריכים ללמוד את זה) היה כתוב שאסור להשתמש ביין של שביעית להגדה של פסח משום ש"אין עושים מצוות חבילות" והרי יין של שביעית הוא מצוה (לכאורה זה קצת מוזר).
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יצחק אמר:
גם צריך לשים לב שהר"מ לא הזכיר שם אכילת מעשר שני, ולכאורה דבר זה הוא כן עיקר מצוה (ולא "נגרר אחר המצוה) כדכתיב ואכלת לפני ה"א מעשר דגנך וכו'.

אני חושב שהביאור בזה שהוא בכלל מצוות ההפרשה שכל הפרשת מעשר שני היא בשביל יעודו לאכלו בירושלים בטהרה.
והרמב"ם לשיטתו שמונה את הפרשת התרומה ונתינתו לכהן למצווה אחת. וטעמו כנ"ל כי כל ההפרשה היא בשביל לקיים את יעודה ליתנה לכהן.
אמנם הרמב"ן חולק על הרמב"ם ומונה את מצוות הפרשת התרומה ומצוות נתינה אל הכהן לשני מצוות. ומוכיח כן ממה שמפרישים תרומה אפילו בטומאה ונמצא שאין מצוות ההפרשה בשביל ליתנה אל הכהן אלא זה מצווה עצמית וצריך לבדוק מה דעת הרמב"ן לגבי מע"ש.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יש מקום לחלק בין נשבע לשתות יין, לכל שאר מצוות אכילה (שתייה) שנקטו כאן. וכמו שכבר הזכירו כאן, דמצוות קיום השבועה הוא על האדם בעצמו, משא"כ השאר, שיכול לקיים ע"י אחרים, ואף דאיה"נ אם לא ימצא אחר הוא יהיה חייב לשתותו זה לא הופך את גדר המצוה למצוה שעליו, אלא שזה מצוה שיכול להתקיים על ידי כל אחד, ורק מסיבה טכנית אין מי שייקים את המצוה אלא הוא בעצמו.
וגם לגבי מצוות קידוש והבדלה (לדעת המפרש) נצטרך לומר דאף שמצות קידוש והבדלה בודאי הוא מצוה על האדם בעצמו, ואפילו יותר ממצות אכיילת תרומה ומעשר וכו', אבל שוב כיון דבפועל אפשר לקיימו על ידי אחר, א"כ גם במקום שאין לו מי שיוציאנו בקידוש והבדלה, והוא חייב לקיים מצותו בעצמו, עדיין אין החיוב של הקידוש מוטל עליו כל כך כמו המצוה לקיים שבועתו לשתות יין שלא שייך כלל על ידי אחר.
וזה מה שמחדש בגמ' דידן שנזיר אסור אף ביין של מצוה שמוטל עליו ורק עליו, ולזה נקט רק דוגמא של נשבע לשתות יין.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
עדין לא ניחא לי בכל מה שכתבו כמה מהחברים שקידוש הוא חובה על הגברא ולכן זהו יין של מצוה. 
אמנם כן הקידוש עצמו הוא חובת גברא וזה שיש אחרים שיכולים להוציא אותו יד"ח זה לא מפקיע את ההגדרה הבסיסית שמדובר בחובת גברא, 
אבל עדין קשה לי שכאן הנידון לא על מצות קידוש אלא על חובת שתית יין, והרי ביחס למצוה לשתות יין לכאורה נראה שמה שאחרים יכולים להוציא אותו מספיק טוב בשביל להגדיר שזה לא "חובת גברא" לשתות יין. דו"ק בהערה זו שלכאורה היא נכונה אחר העיון. 
 

מנשה52

משתמש רגיל
הגמ מחדשת שנזיר אסור אפילו ביין של מצוה, והגמ' שואלת איפה מצאנו יין של מצוה (קידוש והבדלה זה רק מדברי סופרים), ותירצה הגמ' שמצאנו באופן שאדם נשבע שישתה יין.

וקשה הרי מצאנו כמה יינות של מצוה. כגון יין של תרומה שיש מצוה לשתותו כמבואר בר"מ שמברכים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו'
ויותר קשה שמצאנו יין של מעשר שני ומקרא מלא דבר הכתוב ואכלת לפני ה"א מעשר דגנך תירושך ויצהרך

ובאמת בספרי (בפרשת נזירות) משמע שיין של מעשר שני נחשב יין של מצוה, וא"כ צ"ע במה נחלקו הבבלי והספרי.
לא קשיא אין הכי נמי היה יכול לתרץ יין של מעשר שני ומה שתירץ בנשבע שישתה יין משום ששם רבא אמר בהדיא שבועה שאשתה, וחזר ואמר הריני נזיר, אתיא נזירות חיילא על שבועה. ואם תקשה על רבא למה לא אמר אמר הריני נזיר אסור ביין מעשר שני שאתיא נזירות וחיילא על שבועה שנשבע ועומד מהר סיני אין הכי נמי אלא רבא נקט פשוט יותר בנשבע לא לשתות יין ולא רצה להאריך במעשר שני ובנשבע ועומד מהר סיני
 
חלק עליון תַחתִית