נדרים יח: "סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל".
והנה, המבי"ט בקרית ספר כותב שמה שסתם נדרים להחמיר הוא מדין ספק דאורייתא לחומרא, וזהו חידוש גדול שאין ע"ז מלקות, ודבר זה לא התפרש בגמרא וברמב"ם.
ומסתימת הר"מ ושאר הראשונים משמע, שאעפ"י שיש במשמעות לשונו שתי משמעויות, אעפ"כ הנדר חל בתורת ודאי [כל זמן שלא פירש], ולכאו' צריך להבין מדוע.
וכתב שם הרא"ש: כלומר אע"ג דכשפירש דבריו אזלינן פתר פירושו, אם סתם אזלינן לחומרא דסתם הנודר דעתו לאסור מדלא שתק. ונראה שמפרש שהרי אם לא בא לאסור לשם מה הוא מדבר? - וזה מהווה הוכחה שכוונתו לאסור את עצמו.
ולא הבנתי על פי דרכו, מה שהקשתה הגמרא מיד "והא תנן ספק נזירות להקל". ופירש הרא"ש: "משנה היא בפ"ד מטהרות, וכגון דאמר הריני נזיר שיש בכרי מאה כור או שאמר על הכוי הריני נזיר שזה חיה ובהמה", ושם לכאו' הא אין הוכחה כזו, שהרי ברור שהתכוון לקבל נזירות רק אם יש בכרי מאה כור, ואם ייבדק ויימצא שאין מאה כור - אין כאן נזירות, וא"כ מה ענין זה למשנה, הא כאן שאין הוכחה לכן אזלי' לקולא [משא"כ להמבי"ט א"ש, דבשניהם הוא ספק ככל הספיקות].
והנה, המבי"ט בקרית ספר כותב שמה שסתם נדרים להחמיר הוא מדין ספק דאורייתא לחומרא, וזהו חידוש גדול שאין ע"ז מלקות, ודבר זה לא התפרש בגמרא וברמב"ם.
ומסתימת הר"מ ושאר הראשונים משמע, שאעפ"י שיש במשמעות לשונו שתי משמעויות, אעפ"כ הנדר חל בתורת ודאי [כל זמן שלא פירש], ולכאו' צריך להבין מדוע.
וכתב שם הרא"ש: כלומר אע"ג דכשפירש דבריו אזלינן פתר פירושו, אם סתם אזלינן לחומרא דסתם הנודר דעתו לאסור מדלא שתק. ונראה שמפרש שהרי אם לא בא לאסור לשם מה הוא מדבר? - וזה מהווה הוכחה שכוונתו לאסור את עצמו.
ולא הבנתי על פי דרכו, מה שהקשתה הגמרא מיד "והא תנן ספק נזירות להקל". ופירש הרא"ש: "משנה היא בפ"ד מטהרות, וכגון דאמר הריני נזיר שיש בכרי מאה כור או שאמר על הכוי הריני נזיר שזה חיה ובהמה", ושם לכאו' הא אין הוכחה כזו, שהרי ברור שהתכוון לקבל נזירות רק אם יש בכרי מאה כור, ואם ייבדק ויימצא שאין מאה כור - אין כאן נזירות, וא"כ מה ענין זה למשנה, הא כאן שאין הוכחה לכן אזלי' לקולא [משא"כ להמבי"ט א"ש, דבשניהם הוא ספק ככל הספיקות].