כתובות דף צ"ז ע"א: "בעו מיניה מרב ששת: מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה קמיבעיא להו בדרב יוסף דאמר רב יוסף ארמלתא דזבין אחריות איתמי ובי דינא דזבין אחריות איתמי מאי כיון דאחריות איתמי טרפא או דלמא מצי אמרי לה נהי דאחריות דעלמא לא קבילת עילוך אחריות דנפשך מי לא קבולי קבילת". ע"כ.
לא הבנתי טענה זו האחרונה, דמה לי כלל מה שקיבלה היא על עצמה, הא כל מכירתה אינה אלא כשליח היתומים למכור, וכל' רש"י לקמן דף ק' ע"א ד"ה אחריותא: "שהאלמנה שליח של יתומים היתה", ולית לה מדילה כלום, וא"כ מה שייך לו' דאף שלא קיבלה אחריות [דהיינו דמה שקיבלה היתה הכונה לאחריות דיתומים] מ"מ אחריות דנפשה כן קיבלה, הא קבלת אחריות שייך רק בבעלים המוכרים גופי' ולא בשליח. [ואפשר דזוהי סברת הריטב"א בביאורו בצד האחר בהא דשאני הכא מדינא דרבא בדצ"ב וז"ל: "ואפילו לרבא דאמר התם דמקבל עליה אחריות דנפשיה התם הוא לפי שמכר בשלו ממש אבל זו שאינה אלא שליח ב"ד דינא הוא דתהדר עליה ולא מיחייבא באחריות דנפשה"].
ועוד, דהרי לכאו' היתומים עצמם היו חייבים למכור נכסים אלו בשביל מזונותיה, ואטו משום שעשתה זאת במקומם [ומנעה מהם ההתעסקות בטירדת המכירה] תפסיד מכך.