ולא זכיתי להבין, לדעת רבנן דס"ל שלא בעל הבעל כלל ואינו יודע אם זינתה או לא , א"כ מה אשמה יש בבעל ? והרי כיון שבאו אליו שני עדים ואמרו לו ראינו שזינתה אשתך א"כ ודאי כך דינו לומר להם בואו והעידוני . וא"כ אם נמצאו זוממים מה חטא ומה פשע שדינו ללקות ולשלם ?מאי רבנן ומאי ר' אליעזר בן יעקב דתניא: כיצד הוצאת שם רע בא לבית דין ואמר פלוני, לא מצאתי לבתך בתולים, אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה. אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה, בת סקילה היא. הכי קאמר: אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה, זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה. נמצא ששם רע אינו שם רע , הוא לוקה ונותן מאה סלע, בין בעל ובין לא בעל, רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל. בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב, היינו דכתיב: ובא אליה ואקרב אליה, אלא לרבנן מאי ובא אליה ואקרב אליה, ובא אליה , בעלילות ואקרב אליה בדברים. בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב, היינו דכתיב: לא מצאתי לבתך בתולים, אלא לרבנן מאי לא מצאתי לבתך בתולים, לא מצאתי לבתך כשרי בתולים.
ואין לומר שמיירי שהוא אומר שבנוסף לעדים אף הוא עצמו ראה שזינתה, שא"כ מה הקשתה הגמרא לרבנן מאי לא מצאתי לבתך בתולים . והוצרכה להעמיד שהפירוש כשרי בתולים (דהיינו עדים המכחישים את העדים שאמרו שזינתה ), והלא אם מדובר שהוא עצמו ראה שזינתה א"כ מתפרש "לא מצאתי לבתך בתולים " בפשטות על כך שהוא יודע שזינתה ?
ואין ליישב שמיירי שהודה לבסוף שידע שהעדים שקרנים , שא"כ איך אפשר לחייבו מלקות וקנס ע"פ עצמו, שהרי רק על פי הודאתו אנו יודעים ששיקר, ודוחק גדול לומר שמדובר שמגיעים עדים שמעידים שהוא ידע מראש שהכל שקר , שהרי לא הוזכר בשום מקום שיש צורך בעדים כאלו .