דף קד כתובות קד. - האם צריך להתפלל על חולה שסובל שימות?

טוב וחסד

משתמש רגיל
כאשר ראתה המשרתת של רבי שיסוריו נוראים מאוד מאד, לקחה כד גדול של חרס, וזרקה אותו מראש הגג לחצר של בית המדרש, ומקול הנפץ של הכד, נבהלו הלומדים והפסיקו לרגע קט את תפילתם, ומיד באותה שעה נתבקש רבי לישיבה של מעלה. האם מכאן ניתן להסיק שנכון להתפלל על חולה אנוש שימות?
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
הר"ן בנדרים מ. ד"ה אין מבקש, למד מסוגיתינו שאכן מותר להתפלל על חולה שסובל מאוד שימות, (אלא שהוא לא למד מזריקת הכלי כיון שזה לא היתה תפילה, אלא למד מכך שהשפחה התפללה "יה"ר שיכופו העליונים את התחתונים" כמבואר בגמרא בכתובות שם)
ועיין גהש"ס שציין לדברי הר"ן האלו.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
אגב, לפני עשרות שנים הי׳ ראש ישיבה א׳ שהי׳ מסובל מאד ביסורים ( השערה פרועה שלי שמדובר בר"י כפר חסידים הגרא"א מישקובסקי ז"ל) וכשהגר"ח גריינימן ז"ל בא לבקרו ביקשו הנ"ל שיתפלל בעדו שימות א"ל הגרח"ג בחרדה "ואם הוא (משצ"ד) יבא מחר?".
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
הר"ן בנדרים מ. ד"ה אין מבקש, למד מסוגיתינו שאכן מותר להתפלל על חולה שסובל מאוד שימות, (אלא שהוא לא למד מזריקת הכלי כיון שזה לא היתה תפילה, אלא למד מכך שהשפחה התפללה "יה"ר שיכופו העליונים את התחתונים" כמבואר בגמרא בכתובות שם)
ועיין גהש"ס שציין לדברי הר"ן האלו.
יש תשובה בשבט הלוי על דברי הר''ן הנ''ל, ומתי בדיוק יש להורות כמוהו.
אולי מישהו יוכל להעלות?
 

בבבלי עז

משתמש רגיל
מצו"ב מרשימותי

תפילה על חולה שימות בס"ד
בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה' (קונטרס רמת רחל סימן ה') נשאל,
האם מותר להתפלל על חולה שאין סיכוים שיבריא ומתפתל ביסוריו שימות?
והביא דברי הגמרא בנדרים (מ' ע"א) דאיתא שם, וכל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות,
ופירש הר"ן שם דלפעמים יש לבקש רחמים שימות כגון שיש לו יסורים הרבה בחליו ואי אפשר לו שיחיה כמעשה דרבי פרק הנושא.
דברים אלה הביא הערוך השולחן בשם הר"ן בנדרים ד' מ' ע"א שמבאר כן בכוונת דברי הגמ' שם דכל שאין מבקר חולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות, ומסיים הר"ן בלשון זה ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות אלא אפיילו היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפילו אותה הנאה זוטרתי אינו מהנהו, והראיה מההיא דפרק הנושא כותב הר"ן דהוא מהא דאיתא שם דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנא לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים, כלומר דלימות רבי,
עוד הוסיף שם בצי"א "דברים אלה של הר"ן והיוצא מהן להלכה, לא הובאו לא בטור ונושאי כליו ולא בשו"ע ונושאי כליו [מלבד זאת שראיתי שנזכר בתפא"י על המשניות פ"ח דיומא מ"ז בבועז שם] וכפי הנראה דחוהו מהלכה מכיון שזה פירוש מחודש ויוצאת ממנו גם הלכה מחודשת, והוא דבר שלא פירשוהו אף אחד מן הראשונים בלעדו בסוגית הגמ' בנדרים שם. כן עיין במהרש"א נדרים שם שמקשה גם על עצם פירושו של הר"ן בדברי הגמ' דאין נראה כן ע"ש."


ובמסקנת דבריו כתב עכ"פ בנוגע לעניננו על דברי האמור בערוה"ש, מצאנו ראינו שגם הבעל חקקי לב שנדמה שהוא היחידי שדרך להתיר על פי דברי הר"ן, "לא התיר בכל זאת להתפלל שימות כי אם לאחרים שאין להם שום קורבה ושום טירדא וטירחא מסביב לחולה, ואחרי מילוי כל התנאים שפורטו לעיל, אבל לא התיר לא לבעל ולא לבנים ולא לקרובים ולא לכל אלה שיש להם איזה הטרדה מסביב למחלתו של החולה, ולכל אלה יש להם לכל היותר להיות בשב ואל תעשה, לא להתפלל לא לצד זה ולא לצד זה וד' הטוב בעיניו יעשה," ומוסף על זה יש לפענ"ד מקום עיון ככל אשר הערנו לעיל גם בעצם יסוד היתר כזה גם לאחרים, אשר כאמור לא מצינו שמוזכר להלכה מיסוד זה לא בטור ולא בשו"ע ונושאי כליהם.
ובחלק ט' (סימן מ"ז)

הוסיף וכתב "וחוץ מהנימוקים הגלוים והנסתרים שרמזתי עליהם בספרי שם, גם מהמציאות החיה אנו רואים לא פעם בעליל שחולה כזה רגע בתקוף עליו היסורים ל"ע מחלה נפשו למות, וכעבור זמן מה והיסורים מרפים ממנו במקצת מתהפך כחומר חותם ומביע רצון לחיים, מהרהר בתשובה וכדומה ועונה אמן לקראת מברכיו לרפואה שלימה, וא"כ איך נוכל לשים בנפשנו להתפלל עליו שימות, וגם יתכן שבאותו רגע שנתפלל על כך הוא בעצמו רצונו בחיים ואז ניתקל כבר באיסור. וע"כ מספיק להיות רק שב ואל תעשה מעשיית תועליות סגוליות להארכת חיים כאלה"
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
זכורני שראיתי פעם באחד מספרי מרן הגרע"י (כמדומה חזו"ע אבילות) שהאריך בזה והוסיף שבדידו הוה עובדה שבא לפניו חולה. ושם מספר שהתפלל עליו בלשון מעורפלת. דהיינו לא ביקש במפורש שימות אלא רק שיאמר די לצרותיו וכיוצ"ב. ובאמת החולה נגאל מיסוריו ע"י מיתה. וד' יצילינו מזה ומזה. אכי"ר.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
משהו פיקנטי בענין מהמכלול ערך בני לאו...

בשבט תשע"ב, כשהרב אלישיב אושפז בבית החולים ונאבק על חייו, פרסם (הרב) מר לאו בדף הפייסבוק שלו קריאה "להתפלל שהרב אלישיב ימצא שקט ומנוחה ויסתלק מכל ייסורי הגוף", בהסתמכו על המסופר על שפחתו של בית רבי שבשוכבו על ערש דווי התפללה למותו[5]. בעקבות הסערה שעוררו דבריו בכלי התקשורת החרדיים, אמר כי דבריו הוצאו מהקשרם וכי המסר בדבריו היה "לא לומר לקב"ה ולדרוש ממנו תעשה כך או אחרת, אלא תעשה הטוב בעיניך"[6].

https://www.hamichlol.org.il/הרב_בנימין_לאו
 

טוב וחסד

משתמש רגיל
פותח הנושא
מכל מלמדי השכלתי אמר:
זכורני שראיתי פעם באחד מספרי מרן הגרע"י (כמדומה חזו"ע אבילות) שהאריך בזה והוסיף שבדידו הוה עובדה שבא לפניו חולה. ושם מספר שהתפלל עליו בלשון מעורפלת. דהיינו לא ביקש במפורש שימות אלא רק שיאמר די לצרותיו וכיוצ"ב. ובאמת החולה נגאל מיסוריו ע"י מיתה. וד' יצילינו מזה ומזה. אכי"ר.

ישנעו מקור מדויק לזה?
 
חלק עליון תַחתִית