האחד בא לגור אמר:
גמרא שם בעי רבי ירמיה שכרן בפחןת משווה פרוטה מהו ותמוה טובא הרי לכאורה הוא צריך לשכור אותם בדיני ממונות והרי קנין פועל הוא בכסף כמו בקרקע ובפחות משווה פרוטה אי אפשר לקנות ודוחק לומר שלא בעינן שיתחייבו בדיני פועל להעיד לו דא"כ מה המשמעות במה שילם להם וכי הנושא כיצד שיכנע אותם להעיד? ולע"ע לא מצאתי מי שעמד בזה אודה מאד למי שיוכל לסייע בענין
יש מחלוקת ראשונים בב"מ סא,א היאך לפרש ספיקו של רב ירמיה:
הריטב"א שם מפרש שספק הגמ' הוא האם השכירות צריכה להיות דוקא בשוה פרוטה כשאר שכירות פועלים, או שכיון שלומדים מריבית א"כ יכולה להיות גם בפחות משו"פ דומיא דריבית שאיסורה גם בפחות משו"פ. לפי זה קושיא מעיקרא ליתא שכן כל הצד שמועיל בפחות משו"פ הוא דווקא בגלל הלימוד מריבית, אבל בלא"ה פשיטא שצריך שוה פרוטה ככל דיני שכירות פועלים, וכמו שטען הרב המקשה.
אך התוס' שם נקטו להיפך, שכל הצד שצריך שוה פרוטה הוא דוקא בגלל שלומדים מריבית, דמה בריבית אין איסור בפחות משו"פ (וחולקים בזה על הריטב"א) אף בשכירות עדים אינו מתחייב בפחות משו"פ, או שלא לומדים מריבית לענין זה. וכאן לא ביארו התוס' למה לא לומדים מריבית לענין זה, וזה צ"ב מלבד הקושיא הנ"ל היאך מועיל קנין שכירות בפחות משו"פ.
א. הקנין נעשה בסודר או בשטר (חוזה עבודה) שמועיל לשכירות פועלים כמבואר בפתחי תשובה שלג,ב בשם כמה אחרונים, אלא שכדי להתחייב על הוצאת ש"ר יש להסתפק האם צריך דוקא שוה פרוטה דומיא דריבית, או שהלימוד מריבית הוא דווקא מלשון שימה שפירושו נתינה, והיינו שצריך
תשלום על העדות (לאפוקי בחינם), אבל איזה סוג תשלום לא לומדים מריבית. (ואין לומר שפחות משו"פ לא נחשב תשלום שהרי אינו ממון, דלכמה דברים מצינו שנחשב ממון כגון לענין הודאה בבי"ד והוחזק כפרן כמו שכתב הנתיה"מ בסי' ו, וה"ה לענין לשון שימה אפשר דנחשב ממון.)
ב. אם מנהג המדינה לשכור פועלים ע"י נתינת דמי קדימה כל שהם אפילו פחות משוה פרוטה מהני מדין קנין סיטומתא, וסיטומתא מועיל בשכירות פועלים כמ"ש בשו"ת מהר"ש ענגל ח"א סי' פ. וע"ז הספק האם צריך שו"פ דווקא דומיא דריבית או לא משום דגם פחות משו"פ נכלל בלשון שימה וכנ"ל.
ג. הספק הוא גופא האם דין שימה הוא דין תשלומין וככל דיני תשלומין בעלמא שצריך להיות שו"פ וכמו בריבית, או ששימה הוא דין נתינה ולא דין תשלום וכמו שמצינו בגט שמועיל בדבר שאינו שוה פרוטה (עי' קצוה"ח ר,ה) הכי נמי בשימה דהכא סגי בנתינת ממון בעלמא אף שאינו שוה פרוטה.
והביאור האחרון מתיישב על לבי ביותר.