מילה דוחה שבת

הערשל

משתמש ותיק
הגמ' בריש יבמות רוצה ללמוד עדל"ת שיש בו כרת מדמילה דוחה שבת.
וקשה דאדרבה נוכח ממילה ביום ט' ויוצא דופן דלא דחי.
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
הרי ביום ט' אינו זמנו ומה שייך להוכיח משם היכא דבזמנו איכא ל"ת
ובמצות דליכא בהו זמן אלא כל אימת דמקיימו זמנו הוא כמו ביבום מה שייך למילף מיום ט' דכיון דזמנו אינו ביום זה יכול נמי לקיימו בזמן אחר משא"כ בזה דכל זמן זמנו הוא ואיכא ל"ת שיש בו כרת
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
עמיקא וטמירא אמר:
הרי ביום ט' אינו זמנו ומה שייך להוכיח משם היכא דבזמנו איכא ל"ת
ובמצות דליכא בהו זמן אלא כל אימת דמקיימו זמנו הוא כמו ביבום מה שייך למילף מיום ט' דכיון דזמנו אינו ביום זה יכול נמי לקיימו בזמן אחר משא"כ בזה דכל זמן זמנו הוא ואיכא ל"ת שיש בו כרת
עדיין קשה, דדבריך נכונים לשי' הרמב"ם שהחיוב כרת הוא למי שלא מל כל ימיו, דמשמע מזה שהמצוה היא למול פעם אחת בחיים,
אך לשי' הראב"ד שכל יום שאינו מל הוא מתחייב כרת, משמע שבכל יום הוא ביטול מצוה, ואינו דומה ליבום שאין נפ"מ מתי מקיים.
וכן עדיין קשה מיוצא דופן שזמנו ביום שמיני.
 
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
אף לשיטת הראבד לא אמר אלא לענין זה דחיוב כרת הוא כל יום ולא משימות כמה שכתב הרמבם אבל יכול ליפטר מחיובו אף למחרת ולכן אינו דוחה דמ"מ יכול ליפטר מחיובו אף בלא לעבור על איסור שבת הילכך אינו דוחה משא"כ יבום דאין לו זמן שיוכל ליפטר בלא לעבור על כרת ומה שייך ללמוד ממילה בט' שיכול ליפטר ביום אחר
ולענין יוצא דופן הרי הוא יוצא דופן  למדין מלימוד מיוחד שאין נימול בשבת ואין לנו ללמוד מהמיעוט אלא מהכלל שנתמעט מטעם שאין טמא לידה נימול משמונה והוא דין מיוחד שאינו דוחה שבת אבל בכלל דוחה שבת ולהיפך מכאן מוכח דבדר"כ דוחה שבת אלא היכא דאיכא לימוד מיוחד אינו דוחה שבת
 
עמיקא וטמירא אמר:
לענין יוצא דופן הרי הוא יוצא דופן  למדין מלימוד מיוחד שאין נימול בשבת
אין צריך, אלא יוצא דופן הוא כנימול לתשיעי שיכול לימול ליום א כי אין מצוותו דוקא בשמיני ויכול לקיים שינהם.
 

מיכי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
עמיקא וטמירא אמר:
לענין יוצא דופן הרי הוא יוצא דופן  למדין מלימוד מיוחד שאין נימול בשבת
אין צריך, אלא יוצא דופן הוא כנימול לתשיעי שיכול לימול ליום א כי אין מצוותו דוקא בשמיני ויכול לקיים שינהם.

האם יש לזה הוכחה חיצונית או רק ממה דאינו דוחה שבת?
 

מיכי

משתמש ותיק
עמיקא וטמירא אמר:
הרי ביום ט' אינו זמנו ומה שייך להוכיח משם היכא דבזמנו איכא ל"ת
ובמצות דליכא בהו זמן אלא כל אימת דמקיימו זמנו הוא כמו ביבום מה שייך למילף מיום ט' דכיון דזמנו אינו ביום זה יכול נמי לקיימו בזמן אחר משא"כ בזה דכל זמן זמנו הוא ואיכא ל"ת שיש בו כרת

האם מילה ביום ט אינה דוחה לא תעשה דצרעת?
 

מםאלף

משתמש ותיק
מיכי אמר:
האם מילה ביום ט אינה דוחה לא תעשה דצרעת?
דוחה. וצריך דרשה מיוחדת לדין זה
תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה ביום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד מנהני מילי דתנו רבנן (ויקרא יב, ג) ימול בשר ערלתו ואע"פ שיש שם בהרת יקוץ ומה אני מקיים (דברים כד, ח) השמר בנגע הצרעת בשאר מקומות חוץ ממילה או אינו אלא אפילו מילה ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין בה בהרת ת"ל בשר ואע"פ שיש שם בהרת

ולדעת רבא (שבת קלב:) לא איצטריך קרא אלא למילה שלא בזמנה.
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
עמיקא וטמירא אמר:
הרי ביום ט' אינו זמנו ומה שייך להוכיח משם היכא דבזמנו איכא ל"ת
ובמצות דליכא בהו זמן אלא כל אימת דמקיימו זמנו הוא כמו ביבום מה שייך למילף מיום ט' דכיון דזמנו אינו ביום זה יכול נמי לקיימו בזמן אחר משא"כ בזה דכל זמן זמנו הוא ואיכא ל"ת שיש בו כרת
זה מח' ראשו' אם אפשר לקיים שניהם למחר מקרי אפשר לקיים שניהם או לא, דד' תוס' ה', ב' דחשיב אפשר לקיים שניהם, אבל הרמב"ן והרשב"א כ' דחשיב א"א לקיים שניהם.
 
 

יחיה

משתמש ותיק
הערשל אמר:
הגמ' בריש יבמות רוצה ללמוד עדל"ת שיש בו כרת מדמילה דוחה שבת.
וקשה דאדרבה נוכח ממילה ביום ט' ויוצא דופן דלא דחי.

יש ליישב עוד, כי מילה שלא בזמנה, היא הרי מצווה חסרה ולא שלימה, והלא עיקר מצוות מילה היא בשמיני, שלכך לא תדחה השבת, ואין להביא ראיה הימנה לשאר מצוות שלימות, שלא ידחו ל"ת שיש בו כרת.
אף יוצא דופן, האריכו המפרשים בגדרה, ועכ"פ ודאי אין מצוות שמיני שלו דומה לוולד רגיל, שמילתו דוחה שבת, והרי היא מצווה חסרה, וא"א ללמוד הימנה לשאר מצוות שלימות שלא ידחו.
 
חלק עליון תַחתִית