ביאור נפלא בסוגיא עמומה בפרק הבא על יבמתו

משה נפתלי

משתמש ותיק
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: חַיָּב אָדָם לִפְקֹד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא'.​
הָא מֵהָכָא נָפְקָא?! מֵהָתָם נָפְקָא! 'וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ', מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.​
אָמַר רַב יוֹסֵף: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ. [דַּאֲמוּר רַבָּנָן: חַיָּב אָדָם לִפְרשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, וַאֲפִלּוּ הָכִי כְּשֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ יִפְקְדֶנָּה.]
אוֹמֵר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: פְּרִידַת הָאִישׁ בְּטֶרֶם יְצִיאָה לַדֶּרֶךְ חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה מְלֻוָּה בִּפְקִידַת הָאִשָּׁה, שֶׁכֵּן זוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ לְהַבְטִיחַ אֶת טֹהַר הַזּוּגִיּוּת בִּתְקוּפַת הֵעָדְרוּתוֹ מִן הַבַּיִת.
תָּמֵהַּ הַתָּמֵהַּ: וְכִי מִטַּעַם זֶה חַיָּב הוּא בִּפְקִידַת אִשְׁתּוֹ?! וַהֲלוֹא מִשּׁוּם מִצְוַת עוֹנָה חַיָּב הוּא לְפָקְדָהּ! שֶׁכֵּן אָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדָּרֶךְ, וּמִמֵּילָא מֻזְהָר הוּא מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִגְרֹעַ אֶת עוֹנָתָהּ בְּשָׁעָה זוֹ.
אוֹמֵר רַב יוֹסֵף: הַטַּעַם הַנּוֹסָף לְחִיּוּב הַפְּקִידָה שֶׁהוֹסִיף רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נִצְרָךְ לְמִי שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ בִּזְמַן חִיּוּב פְּרִישָׁה, דְּאִלּוּ מִצְוַת עוֹנָה אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת מִצְוַת הַפְּרִישָׁה, אֲבָל הַבְטָחַת שְׁלוֹם הָאֹהֶל מְחַיַּבְתּוֹ לִפְקֹד אֶת אִשְׁתּוֹ אַף בְּעוֹנָה זוֹ.
וּמִן הַמִּקְרָא הַזֶּה דְּרָשׁוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: 'וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא'. כְּלוֹמַר, לְמַעַן תֵּדַע בֶּטַח שֶׁאָהָלְךָ בְּשָׁלוֹם, חַיָּב אַתָּה לִפְקֹד אֶת אִשְׁתְּךָ אַף גַּם סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, וּמֻבְטָח אַתָּה מִפִּי עֶלְיוֹן שֶׁלֹּא תֶחֱטָא.
 

HaimL

משתמש ותיק
לא הצלחתי להבין, איך הפסוק ואל אישך תשוקתך מלמד וכו' בשעה שהוא יוצא לדרך. כיצד בדיוק הוא מלמד את זה, והיכן הוזכר בפסוק שהוא יוצא לדרך.
 

במבי

משתמש ותיק
רש"י במקום כותב שמציל מ7 דברים

ספר איוב - פרק ה׳
{יט} בְּשֵׁ֣שׁ צָ֭רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע ׀ לֹא־יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע׃
{כ} בְּ֭רָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּ֝בְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב׃
{כא} בְּשׁ֣וֹט לָ֭שׁוֹן תֵּחָבֵ֑א וְֽלֹא־תִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֽוֹא׃
{כב} לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּֽמֵחַיַּ֥ת הָ֝אָ֗רֶץ אַל־תִּירָֽא׃
{כג} כִּ֤י עִם־אַבְנֵ֣י הַשָּׂדֶ֣ה בְרִיתֶ֑ךָ וְחַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה הָשְׁלְמָה־לָֽךְ׃
{כד} וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי־שָׁל֣וֹם אָהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָ֝וְךָ ולא תֶחֱטָֽא׃
{כה} וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי־רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝צֶאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃
 

יאיר

משתמש ותיק
ר' במבי, גם אחרי עיון ברש"י לא זכיתי להבין כוונתך. אשמח להסבר
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
לא הצלחתי להבין איך הפסוק 'ואל אישך תשוקתך' מלמד את זה, והיכן הוזכר בפסוק שהוא יוצא לדרך.
המשמעות של 'מלמד' כאן היא 'מְכַוֵּן'. כלומר, הכתוב מתכוון לתשוקה שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. שורה זו היא חלק ממאמרו של רב יצחק בר אבדימי בפרק בתרא דעירובין, כדלהלן:​
עֶשֶׂר קְלָלוֹת נִתְקַלְּלָה חַוָּה. דִּכְתִיב: 'אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה' - אֵלּוּ שְׁנֵי טִפֵּי דָמִים, אַחַת דַּם נִדָּה וְאַחַת דַּם בְּתוּלִים. 'עִצְּבוֹנֵךְ' - זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים. 'וְהֵרוֹנֵךְ' - זֶה צַעַר הָעִבּוּר. 'בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים' - כְּמַשְׁמָעוֹ. 'וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ' - מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. 'וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ' - מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בַּלֵּב, וְהָאִישׁ תּוֹבֵעַ בַּפֶּה.
 

HaimL

משתמש ותיק
עדיין לא הבנתי. לפי ההסבר שלך, המילה מלמד, הוראתה היא לא שהפסוק מלמד אותי דבר חדש שלא ידעתי מקודם, אלא שאני יודע אותו מהמציאות (אני יודע, מהתבוננות בדרכן של הנשים, שהן משתוקקות לבעליהן בשעה שיוצאים לדרך, ואני יודע, גם כן מתוך ההתבוננות, שהנשים תובעות בלב, בניגוד לגבר שתובע בפה. והמילה מלמד, משמעותה היא שאני לומד מן הפסוקים מדוע קיים הטבע הזה אצל הנשים, מפני הקללה) עד כאן טוב ויפה.
אבל אם כן, עדיין לא מובן הלשון ביבמות, שהבאת. הא מהתם נפקא וכו' כי בסוגיה שם, הגמרא לא באה לבאר מדוע לנשים קיים הטבע המשונה הזה, להשתוקק לבעליהן דווקא כשיוצאים לדרך (שזה בעירובין, מפני הקללה). אלא הגמרא באה להודיע לנו שהיה לאיש לפקוד את אשתו, מפני שהיא משתוקקת אליו בשעה שיוצא לדרך (רק שלא נצרכה אלא בסמוך לוסתה וכו'), ומה לנו ולפסוק ואל אישך, הרי אין למדים ממנו דבר, לענייננו.
 

במבי

משתמש ותיק
יאיר אמר:
ר' במבי, גם אחרי עיון ברש"י לא זכיתי להבין כוונתך. אשמח להסבר

רש"י במקום כותב - ופקדת נוך ולא תחטא . כמו אל השערה ולא יחטיא ( שופטים כ ) וזו היא השביעית שמנינו למעלה :

ולמעלה בפסוק כ״א, כותב: בשוט לשון . של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי' :

אבל אתה צודק, חשבתי בתחילה שהכוונה שבגלל שיפקוד אשתו ינצל מהשבע אך כעת אני רואה ברש"י שזה בגלל היסורים.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
א. המילה מלמד, הוראתה היא לא שהפסוק מלמד אותי דבר חדש שלא ידעתי מקודם, אלא שאני יודע אותו מהמציאות (אני יודע, מהתבוננות בדרכן של הנשים, שהן משתוקקות לבעליהן בשעה שיוצאים לדרך, ואני יודע, גם כן מתוך ההתבוננות, שהנשים תובעות בלב, בניגוד לגבר שתובע בפה. והמילה מלמד, משמעותה היא שאני לומד מן הפסוקים מדוע קיים הטבע הזה אצל הנשים, מפני הקללה).
ב. אבל עדיין לא מובן, הגמרא באה להודיע לנו שהיה לאיש לפקוד את אשתו, מפני שהיא משתוקקת אליו בשעה שיוצא לדרך, ומה לנו ולפסוק ואל אישך, הרי אין למדים ממנו דבר לענייננו.
א. SUPER!
ב. דבר זה, שהאשה משתוקקת לבעלה בשעה שיוצא לדרך, לא שמענוהו אלא ממאמרו של רב יצחק בר אבדימי, ומאחר שכן, צוטט הקטע מתוך מאמרו ככתבו וכלשונו.
 
 
חלק עליון תַחתִית