דף ו יבמות ו. - עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת

חגי פאהן

משתמש ותיק
שלום וברכה. הגמרא מחפשת ראיה שעשה דוחה לא תעשה. לאחר דיונים ארוכים הוסכם שלכל השיטות עשה דוחה לא תעשה גרידא, וכעת מחפשים ראיה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת.
הגמרא מביאה ראיה מכיבוד אב ואם שצריך לכתוב פסוק מיוחד שאינו דוחה חילול שבת, וזה אומר שאם לא היו כותבים היינו חושבים שדוחה. והשאלה באיזה חילול שבת מדובר? אם בשחיטה ובישול, הרי שיש ראיה שבסתמא עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת עד שיודיע לך הכתוב במפורש שאינו דוחה.
דוחה הגמרא שייתכן שמדובר בלאו של מחמר שאין בו כרת, ואז אין מכאן ראיה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת.
ואז המוכיח אומר שלא ייתכן, כי "אלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה, ליגמר מהכא דלא לידחי!" ואז יורדים מהרעיון "אלא משום דאיכא למיפרך" וכו'.
שאלתי היא: איזו מין דחייה זו, ליגמר מהכא דלא לידחי? ואולי באמת יש מכאן ראיה ניצחת נגד כל ההוכחה שעשינו בדף הקודם, ובאמת עשה אינו דוחה אפילו לא תעשה גרידא? או לפחות הצדדים יחזרו לשולחן המו"מ?
ואני רוצה להציע, שאת השקלא וטריא על כך שעשה דוחה לא תעשה עשו אמוראים מהדורות הראשונים, וכעת יושבים אמוראים מדור מאוחר יותר, והדחיה היא שאם איתא שמדובר במחמר, הרי רבותינו האמוראים אשר היו לפנינו היו מביאים ראיה זו לסוגיה ההיא. ומכך שלא הביאו, ודאי שלא מדובר כאן במחמר.
האפשר לומר כן?
 

יהודה1

משתמש ותיק
זה באמת ייתכן, אל אני לא יודע אם צריך לומר כן שהרי אחר שמצאנו מקור לעשה דוחה ל"ת גרידא. אם יהיה מקור שלא דוחה אז יקשה איך מיישבים את הסתירה, ועל כרחך כדי ליישב נאמר שאי אפשר ללמוד מכאן.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה1 אמר:
זה באמת ייתכן, אל אני לא יודע אם צריך לומר כן שהרי אחר שמצאנו מקור לעשה דוחה ל"ת גרידא. אם יהיה מקור שלא דוחה אז יקשה איך מיישבים את הסתירה, ועל כרחך כדי ליישב נאמר שאי אפשר ללמוד מכאן.

למה אי אפשר ללמוד מכאן? אולי משם אי אפשר ללמוד?
 

יהודה1

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
יהודה1 אמר:
זה באמת ייתכן, אל אני לא יודע אם צריך לומר כן שהרי אחר שמצאנו מקור לעשה דוחה ל"ת גרידא. אם יהיה מקור שלא דוחה אז יקשה איך מיישבים את הסתירה, ועל כרחך כדי ליישב נאמר שאי אפשר ללמוד מכאן.

למה אי אפשר ללמוד מכאן? אולי משם אי אפשר ללמוד?
למה אי אפשר ללמוד?
הגמרא לא סתם אומרת לא נלמד כדי לתרץ קושיא אלא "איכא למיפרך" נמצא שהקושיא מעיקרא ליתא. אכן המקשה סבר שיש סתירה כי למה לא נלמד מכאן שלא ידחה, ואם כן מה נעשה עם המקור שדוחה, אולי נאמר שרק שם אבל מה החילוק?
 
 
חלק עליון תַחתִית