אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
קידושי חרש מדאורייתא
- Thread starter מיכי
- תאריך התחלה
פינחס רוזנצוויג
משתמש ותיק
כי יש לחרש מעשה, כך מבואר בירושלמי שם.
ולא ברור שזה מדאורייתא.
ולא ברור שזה מדאורייתא.
האחרונים מרחיבים בזה, האבני מילואים סי' מג מסביר מטעם דעת אחרת מקנה בשונה מכסף שהוא צריך להקנות את הכסף ועל דרך זה מבאר גם הדברי חיים אה"ע א נג.
לעומת זאת הזכר יצחק א יד מסביר שבביאה עצם המעשה הוא הקנין רק שצריך כוונה לשם אישות ובזה פליגי הבבלי והירושלמי אם שייך בחרש כוונה או שהבעילה היא בעילת זנות.
לעומת זאת הזכר יצחק א יד מסביר שבביאה עצם המעשה הוא הקנין רק שצריך כוונה לשם אישות ובזה פליגי הבבלי והירושלמי אם שייך בחרש כוונה או שהבעילה היא בעילת זנות.
כך מסביר הקרן אורה אבל הרשב"א והבית יוסף נקטו שהוא מדאו'.פינחס רוזנצוויג אמר:ולא ברור שזה מדאורייתא.
קונה אותה מעשה על יד אישות ולא בדעת קנין ,מיכי אמר:מובא ברשבא בשם הירושלמי דחרש שקידש בביאה מהני קידושיו מן התורה. האם ידוע למאן דהוא מה הטעם בזה?
וכבר בר"מ ביבום משמע דשייך בו א"א דאורייתא "ואלו מייבמין ולא חולצין החרש והשוטה והקטן מפני שאין בהן דעת לחלוץ וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה"
שינובה אמר:וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה"
זו אינה ראיה דהרי ביבום אין צריך דעת
איש פשוט מאד
משתמש ותיק
יש כאן כן קצת ראיה, שהרי יבום קטן לד' תוס' ל"ה אש"א מדאו', ומדממעט קרא "איש" ולא "קטן".מיכי אמר:שינובה אמר:וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה"
זו אינה ראיה דהרי ביבום אין צריך דעת
והיה מקום לומר שהוא מיעוט משום שאין לו דעת, אבל לפי"ז הוא מיעוט מצד מה שהוא קטן.
בינתים מצאתי מביאים שמקור הרמבם הוא דייקא מהירושלמי , אבדוק בל"נ עוד ,מיכי אמר:שינובה אמר:וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה"
זו אינה ראיה דהרי ביבום אין צריך דעת
https://hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=51831&rid=3851
כאשר כתבתי "זו אינה ראיה דהרי ביבום אין צריך דעת" רציתי להוסיף והרי גם קטן מיבם אי לאו דמיעט רחמנא פרט לאשת קטן ובפרט לדעת הרמב"ן דגם לפי האמת חשיבא כאשתו רק אין חייבין עליהאיש פשוט מאד אמר:יש כאן כן קצת ראיה, שהרי יבום קטן לד' תוס' ל"ה אש"א מדאו', ומדממעט קרא "איש" ולא "קטן".מיכי אמר:שינובה אמר:וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה"
זו אינה ראיה דהרי ביבום אין צריך דעת
והיה מקום לומר שהוא מיעוט משום שאין לו דעת, אבל לפי"ז הוא מיעוט מצד מה שהוא קטן.
ועוד יש לשאול
משנה למלך הלכות גירושין פרק ב
אבל אם נשא אשה כשהוא חרש מגרש ברמיזה כו'. (א"ה כתב הנ"י ר"פ חרש בשם הירושלמי דהיינו דוקא היכא דקדיש בכספא אבל בביאה קדושיו מעשה וגירושיו אינן מעשה. ומרן הב"י סי' קכ"א כתב אבל לא ראיתי לאחד מהפוסקים שכתב כן. וזכורני דבהיות הרב המחבר ז"ל בבית מותבא רבה המיוחד לכל דבר שבקדושה זה מקדש הבית של הרב הכולל כמהר"ר חיים קמחי נר"ו אמר מר כי מדי עברו בדברי הירוש' הלז הוקשה לו ממתני' דר"פ חרש וסתם לן תנא למלתיה. ואני בעניי עיינתי שם במשנה בכל החלוקות ורואה אני דמתניתין קשיתיה דתנן שני אחים חרשים כו' ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו וזה סותר דינו של הירושלמי. וכמדומה אני שהקשה ג"כ מסוגיא דפרק מי שאחזו (דף ע"א) דפריך יבמתו ממאן אי לימא מאחיו חרש כשם שכנס ברמיזה כו' הרי בהדיא דאע"ג דחרש יבם את אשת אחיו וקדושיו מעשה מוציא ברמיזה ועיין בפרק האיש מקדש (דף מ"ד). אבל ליכא לאקשויי ממאי דפריך התם וחרש מעיקרו לא כשם שכנס ברמיזה כו' ואם אית לומר דרשב"ג איירי היכא דקדש בביאה דגירושיו אינן מעשה לא ע"י רמיזותיו ולא מפי כתבו דלא בעי לאוקמי דברי רשב"ג בהכי דא"כ אדמפליג בין חרש מעיקרו לפקח ונתחרש ליפלוג בחרש גופיה בין קדיש בכספא לקדיש בביאה אבל השתא לק"מ דין זה דחרש מוציא אותו ברמיזה מתני' היא בפרק חרש וכל עצמו של רשב"ג לא אתא אלא לאשמועינן גבי יבמתו דלא מצי מגרש לה ברמיזה כשהוא חרש מעיקרו ובפקח ונתחרש סומכין על רמיזותיו וכתב ידו. א"נ כיון דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה לא בעי לאוקומי מלתיה דרשב"ג בהכי כיון דלא שכיחא ועיין בס' בני יעקב (דף קס"ב):
מה הקשה המל"מ מהמשנה הזו הרי כאן מיירי דנפלה לו מאחיו ואם כן הוי אשת אח ואינה ניתרת אלא ביבום מכח קידושי אחיו המת וכיון דקידושי ראשון דרבנן כך הוא היבום ?
משנה למלך הלכות גירושין פרק ב
אבל אם נשא אשה כשהוא חרש מגרש ברמיזה כו'. (א"ה כתב הנ"י ר"פ חרש בשם הירושלמי דהיינו דוקא היכא דקדיש בכספא אבל בביאה קדושיו מעשה וגירושיו אינן מעשה. ומרן הב"י סי' קכ"א כתב אבל לא ראיתי לאחד מהפוסקים שכתב כן. וזכורני דבהיות הרב המחבר ז"ל בבית מותבא רבה המיוחד לכל דבר שבקדושה זה מקדש הבית של הרב הכולל כמהר"ר חיים קמחי נר"ו אמר מר כי מדי עברו בדברי הירוש' הלז הוקשה לו ממתני' דר"פ חרש וסתם לן תנא למלתיה. ואני בעניי עיינתי שם במשנה בכל החלוקות ורואה אני דמתניתין קשיתיה דתנן שני אחים חרשים כו' ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו וזה סותר דינו של הירושלמי. וכמדומה אני שהקשה ג"כ מסוגיא דפרק מי שאחזו (דף ע"א) דפריך יבמתו ממאן אי לימא מאחיו חרש כשם שכנס ברמיזה כו' הרי בהדיא דאע"ג דחרש יבם את אשת אחיו וקדושיו מעשה מוציא ברמיזה ועיין בפרק האיש מקדש (דף מ"ד). אבל ליכא לאקשויי ממאי דפריך התם וחרש מעיקרו לא כשם שכנס ברמיזה כו' ואם אית לומר דרשב"ג איירי היכא דקדש בביאה דגירושיו אינן מעשה לא ע"י רמיזותיו ולא מפי כתבו דלא בעי לאוקמי דברי רשב"ג בהכי דא"כ אדמפליג בין חרש מעיקרו לפקח ונתחרש ליפלוג בחרש גופיה בין קדיש בכספא לקדיש בביאה אבל השתא לק"מ דין זה דחרש מוציא אותו ברמיזה מתני' היא בפרק חרש וכל עצמו של רשב"ג לא אתא אלא לאשמועינן גבי יבמתו דלא מצי מגרש לה ברמיזה כשהוא חרש מעיקרו ובפקח ונתחרש סומכין על רמיזותיו וכתב ידו. א"נ כיון דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה לא בעי לאוקומי מלתיה דרשב"ג בהכי כיון דלא שכיחא ועיין בס' בני יעקב (דף קס"ב):
מה הקשה המל"מ מהמשנה הזו הרי כאן מיירי דנפלה לו מאחיו ואם כן הוי אשת אח ואינה ניתרת אלא ביבום מכח קידושי אחיו המת וכיון דקידושי ראשון דרבנן כך הוא היבום ?
ודרך אגב זו משנה מפורשת כך שאם זו ראיה זו ראיה ממשנהשינובה אמר:קונה אותה מעשה על יד אישות ולא בדעת קנין ,מיכי אמר:מובא ברשבא בשם הירושלמי דחרש שקידש בביאה מהני קידושיו מן התורה. האם ידוע למאן דהוא מה הטעם בזה?
וכבר בר"מ ביבום משמע דשייך בו א"א דאורייתא "ואלו מייבמין ולא חולצין החרש והשוטה והקטן מפני שאין בהן דעת לחלוץ וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה"
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קיב עמוד ב
שני אחין - אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי נכריות פקחות, מת חרש בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל פקחת? או חולץ או מייבם; מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל פקחת? כונס ואינו מוציא לעולם.
זה ממ"נ, אם מדאו' נישואי החרש הראשון אינם נישואין הרי שמדאו' היא מותרת לחרש ואינה אשת אח ובביאתו יקנה אותה מדאו' ככל נישואי חרש בביאה.מיכי אמר:מה הקשה המל"מ מהמשנה הזו הרי כאן מיירי דנפלה לו מאחיו ואם כן הוי אשת אח ואינה ניתרת אלא ביבום מכח קידושי אחיו המת וכיון דקידושי ראשון דרבנן כך הוא היבום ?
יפה כתבת דאינה אשת אח מהתורה. ועדיין יש לדון דכיון דהחרש השני לקחה בתורת ייבום ולא בתורת קידושין אם כן אינה מקודשת לו כסתם אשה אלא כיבמה מכח קידושי אחיו דאינו אלא מדרבנן ולכן מהני להוציאה ברמיזהדוד ה. אמר:זה ממ"נ, אם מדאו' נישואי החרש הראשון אינם נישואין הרי שמדאו' היא מותרת לחרש ואינה אשת אח ובביאתו יקנה אותה מדאו' ככל נישואי חרש בביאה.מיכי אמר:מה הקשה המל"מ מהמשנה הזו הרי כאן מיירי דנפלה לו מאחיו ואם כן הוי אשת אח ואינה ניתרת אלא ביבום מכח קידושי אחיו המת וכיון דקידושי ראשון דרבנן כך הוא היבום ?
ואגב אורחא מה הדין בנפלה לפני שוטה האם חל יבום מן התורה? האם יש ראיה לזה? הסברא הפשוטה שנעשית אשתו על ידי יבום וגם לא הוי בכלל מיעוטא דפרט לאשת קטןאיש פשוט מאד אמר:יש כאן כן קצת ראיה, שהרי יבום קטן לד' תוס' ל"ה אש"א מדאו', ומדממעט קרא "איש" ולא "קטן".מיכי אמר:שינובה אמר:וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה"
זו אינה ראיה דהרי ביבום אין צריך דעת
והיה מקום לומר שהוא מיעוט משום שאין לו דעת, אבל לפי"ז הוא מיעוט מצד מה שהוא קטן.
אכן מזה שהר"מ נקט חרש דוקא ולא שוטה חפזתי לכתבו כאן כגז"ש ,כאמור אחפש עוד בל"נמיכי אמר:ואגב אורחא מה הדין בנפלה לפני שוטה האם חל יבום מן התורה? האם יש ראיה לזה? הסברא הפשוטה שנעשית אשתו על ידי יבום וגם לא הוי בכלל מיעוטא דפרט לאשת קטןאיש פשוט מאד אמר:יש כאן כן קצת ראיה, שהרי יבום קטן לד' תוס' ל"ה אש"א מדאו', ומדממעט קרא "איש" ולא "קטן".מיכי אמר:זו אינה ראיה דהרי ביבום אין צריך דעת
והיה מקום לומר שהוא מיעוט משום שאין לו דעת, אבל לפי"ז הוא מיעוט מצד מה שהוא קטן.
איש פשוט מאד
משתמש ותיק
גבי ישן הוא מח' רש"י ותוס' מדוע לא חל היבום.מיכי אמר:ואגב אורחא מה הדין בנפלה לפני שוטה האם חל יבום מן התורה? האם יש ראיה לזה? הסברא הפשוטה שנעשית אשתו על ידי יבום וגם לא הוי בכלל מיעוטא דפרט לאשת קטןאיש פשוט מאד אמר:יש כאן כן קצת ראיה, שהרי יבום קטן לד' תוס' ל"ה אש"א מדאו', ומדממעט קרא "איש" ולא "קטן".מיכי אמר:זו אינה ראיה דהרי ביבום אין צריך דעת
והיה מקום לומר שהוא מיעוט משום שאין לו דעת, אבל לפי"ז הוא מיעוט מצד מה שהוא קטן.
וברש"י נ"ד, א' כ' שהוא משום שאין לו דעת, ותוס' תמהו דאפי' קטן מהני בלא קרא.
ובערל"נ שם כ' תי' בד' רש"י דקטן חשיב שיש לו דעת קצת (ע"ש ב' דרכים אם רק מופלא הסמוך לאיש או כל קטן), וביעב"ץ כ' שישן אין לו דעת כלל, משא"כ קטן יש לו מחשבה עם מעשה. וא"כ בד' רש"י יהא תלוי בתי' הנ"ל, אם משום מופלא הסמוך לאיש, הרי שוטה גרע, ואי משום מחשבה עם מעשה יש גם לשוטה כמבו' חולין י"ג.
ובעצם הנידון אם יבום חרש הוא דאו' או לא, ראיתי שהוא מח' ראשו', ברמב"ם הנ"ל מבו' שהוא דאו' וכ"כ ריטב"א ותו"י נ"ד, א', אבל הישרש יעקב שם דן בד' תוס' וכ"כ הערל"נ שם בד' רש"י שהוא רק מדרבנן (ע"ש שצדד שהוא מח' רש"י ותוס').
אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לכן אם אינו יבם מתכוון לשם נישואין (ובזה חולקים על הירושלמי כי אין כוונה בחרש)מיכי אמר:יפה כתבת דאינה אשת אח מהתורה. ועדיין יש לדון דכיון דהחרש השני לקחה בתורת ייבום ולא בתורת קידושין אם כן אינה מקודשת לו כסתם אשה אלא כיבמה מכח קידושי אחיו דאינו אלא מדרבנן ולכן מהני להוציאה ברמיזה
דוד ה. אמר:אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לכן אם אינו יבם מתכוון לשם נישואין (ובזה חולקים על הירושלמי כי אין כוונה בחרש)מיכי אמר:יפה כתבת דאינה אשת אח מהתורה. ועדיין יש לדון דכיון דהחרש השני לקחה בתורת ייבום ולא בתורת קידושין אם כן אינה מקודשת לו כסתם אשה אלא כיבמה מכח קידושי אחיו דאינו אלא מדרבנן ולכן מהני להוציאה ברמיזה
מה אתה מתכוון?דוד ה. אמר:אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לכן אם אינו יבם מתכוון לשם נישואין (ובזה חולקים על הירושלמי כי אין כוונה בחרש)