יט, ב - חולין על טהרת הקודש, להלכה?

חגיגה דף יט עמוד ב
אמר רב מרי: שמע מינה, חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו. וכו' דתניא חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: הרי הן כתרומה.
ולהלכתא פסק הרמב"ם (שאר אבות הטומאה יא, ט) חולין שנעשו על טהרת תרומה השלישי שבהן פסול כתרומה, ואם נגע בקדש אינו עושהו רביעי ואפילו משקה קדש אינו פוסל, וחולין שנעשו על טהרת הקדש השלישי שבהן טהור כחולין.
והיינו שאמנם ישנו מושג הרווח במחנה יראי ה' 'על טהרת הקודש' מ"מ יש לידע שלהלכה אין מושג של 'חולין על טהרת הקודש' אלא רק על טהרת תרומה.
ומציאה מצאתי בדקדוק לשונו של החזון איש בספרו 'אמונה ובטחון' (ד, טז) שכתב 'ובהיות המחנך מחזיק עצמו לאיש השלם, כליל מדות הטובות, וכל גנותות שעושה הן נעשות בגאוה ובוז, גם חניכו מתרגל בתעתועיו לעשות תועבות על טהרת תרומה, והמחנך הזה יפרה וירבה תולדותיו וכו', עכ"ל.
'לעשות תועבות על טהרת תרומה' דייקא, ולא על טהרת הקודש.
 

מרדכי דב זינגר

משתמש ותיק
משכהו לבית המדרש אמר:
חגיגה דף יט עמוד ב
אמר רב מרי: שמע מינה, חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו. וכו' דתניא חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: הרי הן כתרומה.
ולהלכתא פסק הרמב"ם (שאר אבות הטומאה יא, ט) חולין שנעשו על טהרת תרומה השלישי שבהן פסול כתרומה, ואם נגע בקדש אינו עושהו רביעי ואפילו משקה קדש אינו פוסל, וחולין שנעשו על טהרת הקדש השלישי שבהן טהור כחולין.
והיינו שאמנם ישנו מושג הרווח במחנה יראי ה' 'על טהרת הקודש' מ"מ יש לידע שלהלכה אין מושג של 'חולין על טהרת הקודש' אלא רק על טהרת תרומה.
ומציאה מצאתי בדקדוק לשונו של החזון איש בספרו 'אמונה ובטחון' (ד, טז) שכתב 'ובהיות המחנך מחזיק עצמו לאיש השלם, כליל מדות הטובות, וכל גנותות שעושה הן נעשות בגאוה ובוז, גם חניכו מתרגל בתעתועיו לעשות תועבות על טהרת תרומה, והמחנך הזה יפרה וירבה תולדותיו וכו', עכ"ל.
'לעשות תועבות על טהרת תרומה' דייקא, ולא על טהרת הקודש.
אצל התלמיד הזה אמור לרדת דרגה. ולק"מ.
 
 

אגור בן יקא

משתמש ותיק
זה ששלישי טהור כחולין לא אומר שלהלכה אין מושג של חולין על טהרת הקודש... המושג זה שנזהרים בזה כאילו זה קודש, ונזהרים מטומאה, לא שככה זה באמת

ואגב יש לציין לתוס' בחולין ב: שמביא את הענין מדרשת חז''ל על הפסוק
"טמא בחולין מאי למימרא. ואע"ג דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י היינו דוקא בפירות דשייכא בהו תרומה אבל בשר לא ואפילו יהא אסור לטמאות גופו באוכלין טמאין כדדרשינן והתקדשתם והייתם קדושים אזהרה לבני ישראל שיאכלו חוליהן בטהרה מכל מקום יכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתו"
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
משכהו לבית המדרש אמר:
והיינו שאמנם ישנו מושג הרווח במחנה יראי ה' 'על טהרת הקודש' מ"מ יש לידע שלהלכה אין מושג של 'חולין על טהרת הקודש' אלא רק על טהרת תרומה.
א. גם לרמב״ם יש להלכה מושג של ׳חולין שנעשו על טהרת הקודש׳ לגבי שש המעלות הראשונות.
ב. גם להלכה זו שהבאת שייך המושג לפי הראב״ד.
 

אגור בן יקא

משתמש ותיק
הרמב"ם עצמו מבאר את ענין חולין על טהרת הקודש להלכה בסוף הלכות טומאת אוכלין (וכמדומה בעוד מקומות), וכנראה לדבריו זה שייך לדיני נדרים וכיו''ב, ובא''כ אין שום סיבה שיוכלו לקבל על עצמם לשמור טהרת התרומה ולא טהרת הקודש.

ובאמת משמע מהלשון מהטומאות כולן שהכוונה גם על טהרת הקודש


אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהם והן הנקראים פרושים ודבר זה קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני י"י מקדשכם:
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
אגור בן יקא אמר:
הרמב"ם עצמו מבאר את ענין חולין על טהרת הקודש להלכה בסוף הלכות טומאת אוכלין (וכמדומה בעוד מקומות), וכנראה לדבריו זה שייך לדיני נדרים וכיו''ב, ובא''כ אין שום סיבה שיוכלו לקבל על עצמם לשמור טהרת התרומה ולא טהרת הקודש.

ובאמת משמע מהלשון מהטומאות כולן שהכוונה גם על טהרת הקודש


אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהם והן הנקראים פרושים ודבר זה קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני י"י מקדשכם:
הדין שאין חולין על טה"ק הוא שיטה בגמ', וק' מאד לומר שזה גופא הוא פלוגתתם מהו יסוד דין חולין על טה"ק, וא"כ משמע שגם מי שסובר שהוא נדר מ"מ אפשר שלא יהא חולין עטה"ק.

מלבד זאת גם אם הוא נדר מ"מ כבר האריך המקד"ד להוכח שאי"ז קבלה בגברא אלא נהפך להיות כן בחפצא, ודן דשי' הרמב"ם דיש בהם דין שריפה בנטמאו ודין משמרת, וא"כ בהכרח חל כאן גם בחפצא.
 
 

יחיה

משתמש ותיק
איש פשוט מאד אמר:
אגור בן יקא אמר:
הרמב"ם עצמו מבאר את ענין חולין על טהרת הקודש להלכה בסוף הלכות טומאת אוכלין (וכמדומה בעוד מקומות), וכנראה לדבריו זה שייך לדיני נדרים וכיו''ב, ובא''כ אין שום סיבה שיוכלו לקבל על עצמם לשמור טהרת התרומה ולא טהרת הקודש.
ובאמת משמע מהלשון מהטומאות כולן שהכוונה גם על טהרת הקודש
אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהם והן הנקראים פרושים ודבר זה קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני י"י מקדשכם:
הדין שאין חולין על טה"ק הוא שיטה בגמ', וק' מאד לומר שזה גופא הוא פלוגתתם מהו יסוד דין חולין על טה"ק, וא"כ משמע שגם מי שסובר שהוא נדר מ"מ אפשר שלא יהא חולין עטה"ק.
מלבד זאת גם אם הוא נדר מ"מ כבר האריך המקד"ד להוכח שאי"ז קבלה בגברא אלא נהפך להיות כן בחפצא, ודן דשי' הרמב"ם דיש בהם דין שריפה בנטמאו ודין משמרת, וא"כ בהכרח חל כאן גם בחפצא.

סלח נא, זאת טעות מוחלטת!
ודאי ישנו חולין על טהרת הקודש לכל הדעות. אין חולק כלל בכך. כל המחלוקת, מה הם פרטי דיני החולין הללו והלכותיהם. דבר זה נמצא מפורש ברמב"ם בעצמו.
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
יחיה אמר:
איש פשוט מאד אמר:
אגור בן יקא אמר:
הרמב"ם עצמו מבאר את ענין חולין על טהרת הקודש להלכה בסוף הלכות טומאת אוכלין (וכמדומה בעוד מקומות), וכנראה לדבריו זה שייך לדיני נדרים וכיו''ב, ובא''כ אין שום סיבה שיוכלו לקבל על עצמם לשמור טהרת התרומה ולא טהרת הקודש.
ובאמת משמע מהלשון מהטומאות כולן שהכוונה גם על טהרת הקודש
אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהם והן הנקראים פרושים ודבר זה קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני י"י מקדשכם:
הדין שאין חולין על טה"ק הוא שיטה בגמ', וק' מאד לומר שזה גופא הוא פלוגתתם מהו יסוד דין חולין על טה"ק, וא"כ משמע שגם מי שסובר שהוא נדר מ"מ אפשר שלא יהא חולין עטה"ק.
מלבד זאת גם אם הוא נדר מ"מ כבר האריך המקד"ד להוכח שאי"ז קבלה בגברא אלא נהפך להיות כן בחפצא, ודן דשי' הרמב"ם דיש בהם דין שריפה בנטמאו ודין משמרת, וא"כ בהכרח חל כאן גם בחפצא.

סלח נא, זאת טעות מוחלטת!
ודאי ישנו חולין על טהרת הקודש לכל הדעות. אין חולק כלל בכך. כל המחלוקת, מה הם פרטי דיני החולין הללו והלכותיהם. דבר זה נמצא מפורש ברמב"ם בעצמו.
עי' רש"י חולין ל"ד, א' ד"ה על שמבו' שיש מ"ד שלא נתפס בהם טה"ק.
וזה ודאי אין צד שיהו חולין רגילים, רק נשאר להם דין חולין בטהרה, זה ברור, אבל אין להם שם "טה"ק".
 
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
בן יהוידע אמר:
ומ״מ הרב יחיה צודק בזה שגם לרמב״ם יש דין של על טה״ק כגון לגבי שש המעלות הראשונות וכפי שכתבתי לעיל.
גם אני מודה לזה, רק שהערתי שאי"ז בהכרח הרמב"ם לשיטתו.
 
 

יחיה

משתמש ותיק
איש פשוט מאד אמר:
יחיה אמר:
איש פשוט מאד אמר:
הדין שאין חולין על טה"ק הוא שיטה בגמ', וק' מאד לומר שזה גופא הוא פלוגתתם מהו יסוד דין חולין על טה"ק, וא"כ משמע שגם מי שסובר שהוא נדר מ"מ אפשר שלא יהא חולין עטה"ק.
מלבד זאת גם אם הוא נדר מ"מ כבר האריך המקד"ד להוכח שאי"ז קבלה בגברא אלא נהפך להיות כן בחפצא, ודן דשי' הרמב"ם דיש בהם דין שריפה בנטמאו ודין משמרת, וא"כ בהכרח חל כאן גם בחפצא.
סלח נא, זאת טעות מוחלטת!
ודאי ישנו חולין על טהרת הקודש לכל הדעות. אין חולק כלל בכך. כל המחלוקת, מה הם פרטי דיני החולין הללו והלכותיהם. דבר זה נמצא מפורש ברמב"ם בעצמו.
עי' רש"י חולין ל"ד, א' ד"ה על שמבו' שיש מ"ד שלא נתפס בהם טה"ק.
וזה ודאי אין צד שיהו חולין רגילים, רק נשאר להם דין חולין בטהרה, זה ברור, אבל אין להם שם "טה"ק".

לענ"ד, הלא לשון רש"י שם:
ודלא כרבי יהושע - דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש, לא פסיל בהו שלישי, דבטלה דעתו, ואין יכול להתפיס על חולין - טהרת הקדש.
לא אומר ש"אין חולין על טהרת הקודש", אלא שאין יכול להתפיס על חולין - טהרת קודש עצמו ממש.
ראיה חזקה היא, שאף כאן רש"י כותב "בטלה דעתו", ומ"מ ממשיך לפרש, גם לדעה ההיא, שיש אוכלים חולין על טהרת הקודש!
שנעשו על טהרת הקודש - אדם הרגיל לאכול קדשים, מקבל עליו לאכול חוליו בטהרת הקודש, כדי שיהו בני ביתו זהירין ובקיאין בטהרת הקודש. מדלא קתני בהו מעלה - לומר: בגדי פרושין האוכלין חוליהן בטהרת חולין מדרס לאוכלי חוליהן בטהרת הקודש, שמע מינה: בכלל קודש הן, והא תנא ליה קודש. דלמא - או כחולין דמו, דלא מהני בהו מאי דאמר האי גברא, דבטלה דעתו, או כתרומה דמו, דאיכא תנאי דפליגי במילתא, כדמסיים ואזיל, הלכך לא תנא בהו מעלה, דאי דמו לחולין - הא תני ליה חולין, ואי דמו לתרומה - הא תנן ליה במתניתין תרומה...
הפשטות שברש"י, אשר בוודאי המושג קיים, ב"כדי שיהיו בני ביתו זהירים ובקיאים בטהרת הקודש", אלא לשיטה ההיא, אין נתפס ממש.  
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
יחיה אמר:

לענ"ד, הלא לשון רש"י שם:
ודלא כרבי יהושע - דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש, לא פסיל בהו שלישי, דבטלה דעתו, ואין יכול להתפיס על חולין - טהרת הקדש.
לא אומר ש"אין חולין על טהרת הקודש", אלא שאין יכול להתפיס על חולין - טהרת קודש עצמו ממש.
ראיה חזקה היא, שאף כאן רש"י כותב "בטלה דעתו", ומ"מ ממשיך לפרש, גם לדעה ההיא, שיש אוכלים חולין על טהרת הקודש!
שנעשו על טהרת הקודש - אדם הרגיל לאכול קדשים, מקבל עליו לאכול חוליו בטהרת הקודש, כדי שיהו בני ביתו זהירין ובקיאין בטהרת הקודש. מדלא קתני בהו מעלה - לומר: בגדי פרושין האוכלין חוליהן בטהרת חולין מדרס לאוכלי חוליהן בטהרת הקודש, שמע מינה: בכלל קודש הן, והא תנא ליה קודש. דלמא - או כחולין דמו, דלא מהני בהו מאי דאמר האי גברא, דבטלה דעתו, או כתרומה דמו, דאיכא תנאי דפליגי במילתא, כדמסיים ואזיל, הלכך לא תנא בהו מעלה, דאי דמו לחולין - הא תני ליה חולין, ואי דמו לתרומה - הא תנן ליה במתניתין תרומה...
הפשטות שברש"י, אשר בוודאי המושג קיים, ב"כדי שיהיו בני ביתו זהירים ובקיאים בטהרת הקודש", אלא לשיטה ההיא, אין נתפס ממש.  
אני מבין את כוונ רש"י שנשאר להם דין פשוט של אוכל חולין בטהרה, שזה ודאי נתפס כמש"כ מקודם, וזה פשוט כי טהרת הקודש כולל בתוכו טהרה.
אבל עכ"פ זו לא "טעות מוחלטת" אלא הבנתך בדברי רש"י, אפשר שיש אחרים שמבינים אחרת.
 
 

יחיה

משתמש ותיק
איש פשוט מאד אמר:
יחיה אמר:
איש פשוט מאד אמר:
לענ"ד, הלא לשון רש"י שם:
ודלא כרבי יהושע - דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש, לא פסיל בהו שלישי, דבטלה דעתו, ואין יכול להתפיס על חולין - טהרת הקדש.
לא אומר ש"אין חולין על טהרת הקודש", אלא שאין יכול להתפיס על חולין - טהרת קודש עצמו ממש.
ראיה חזקה היא, שאף כאן רש"י כותב "בטלה דעתו", ומ"מ ממשיך לפרש, גם לדעה ההיא, שיש אוכלים חולין על טהרת הקודש!
שנעשו על טהרת הקודש - אדם הרגיל לאכול קדשים, מקבל עליו לאכול חוליו בטהרת הקודש, כדי שיהו בני ביתו זהירין ובקיאין בטהרת הקודש. מדלא קתני בהו מעלה - לומר: בגדי פרושין האוכלין חוליהן בטהרת חולין מדרס לאוכלי חוליהן בטהרת הקודש, שמע מינה: בכלל קודש הן, והא תנא ליה קודש. דלמא - או כחולין דמו, דלא מהני בהו מאי דאמר האי גברא, דבטלה דעתו, או כתרומה דמו, דאיכא תנאי דפליגי במילתא, כדמסיים ואזיל, הלכך לא תנא בהו מעלה, דאי דמו לחולין - הא תני ליה חולין, ואי דמו לתרומה - הא תנן ליה במתניתין תרומה...
הפשטות שברש"י, אשר בוודאי המושג קיים, ב"כדי שיהיו בני ביתו זהירים ובקיאים בטהרת הקודש", אלא לשיטה ההיא, אין נתפס ממש.  
אני מבין את כוונ רש"י שנשאר להם דין פשוט של אוכל חולין בטהרה, שזה ודאי נתפס כמש"כ מקודם, וזה פשוט כי טהרת הקודש כולל בתוכו טהרה.
אבל עכ"פ זו לא "טעות מוחלטת" אלא הבנתך בדברי רש"י, אפשר שיש אחרים שמבינים אחרת.

לא ראיתי מי שמבינים אחרת. מי שמבקש לבטל מושג רווח בש"ס - עליו הראיה. 
 

אגור בן יקא

משתמש ותיק
רש''י בחולין ב: מבאר את המחלוקת באם מחוייב מדרבנן להבדל מהטומאות של קודש, או שלא וזה רק זהירות שלו (מדין נדר וכדומה).


בחולין שנעשו על טהרת הקדש
דקבל עליה לאכול בטהרת קדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן:


וקסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש "כקדש דמו - וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן"

אבל לכו''ע המושג על טהרת הקודש (ולא רק תרומה) קיים
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
אגור בן יקא אמר:
רש''י בחולין ב: מבאר את המחלוקת באם מחוייב מדרבנן להבדל מהטומאות של קודש, או שלא וזה רק זהירות שלו (מדין נדר וכדומה).


בחולין שנעשו על טהרת הקדש
דקבל עליה לאכול בטהרת קדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן:


וקסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש "כקדש דמו - וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן"

אבל לכו''ע המושג על טהרת הקודש (ולא רק תרומה) קיים
הפוך, רש"י מסביר שהמושג חולין שנעשו על טה"ק מחייב להבדל מדרבנן.
אבל מי שחולק על המושג הזה סובר שאין דבר כה וממילא לא חייב להשמר ממנו.

עיקר דברי רש"י נסובים על דברי הגמ' שם שיש איסור לטמאות חולין שנעשו עטה"ק (לפי' רש"י שם, והרמב"ן פליג).
וע"ז ביאר רש"י דלפי המ"ד שיש חולין שנעשו עטה"ק חייב להשמר מדרבנן.
 
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
יחיה אמר:
איש פשוט מאד אמר:
יחיה אמר:
לענ"ד, הלא לשון רש"י שם:

לא אומר ש"אין חולין על טהרת הקודש", אלא שאין יכול להתפיס על חולין - טהרת קודש עצמו ממש.
ראיה חזקה היא, שאף כאן רש"י כותב "בטלה דעתו", ומ"מ ממשיך לפרש, גם לדעה ההיא, שיש אוכלים חולין על טהרת הקודש!

הפשטות שברש"י, אשר בוודאי המושג קיים, ב"כדי שיהיו בני ביתו זהירים ובקיאים בטהרת הקודש", אלא לשיטה ההיא, אין נתפס ממש.  
אני מבין את כוונ רש"י שנשאר להם דין פשוט של אוכל חולין בטהרה, שזה ודאי נתפס כמש"כ מקודם, וזה פשוט כי טהרת הקודש כולל בתוכו טהרה.
אבל עכ"פ זו לא "טעות מוחלטת" אלא הבנתך בדברי רש"י, אפשר שיש אחרים שמבינים אחרת.

לא ראיתי מי שמבינים אחרת. מי שמבקש לבטל מושג רווח בש"ס - עליו הראיה. 
אני סובר שאלו דברי רש"י מפורשים "דלא מהני בהו מאי דאמר האי גברא, דבטלה דעתו", אם לא מהני ובטלה דעתו הרי זה לא קיים.
אבל אין לי טעם להתווכח, לדעתי הוא מפורש, ואם לדעתך הוא אחרת - בשמחה אקבל שיש חולקים עלי.
 
 

אגור בן יקא

משתמש ותיק
איש פשוט מאד אמר:
אגור בן יקא אמר:
רש''י בחולין ב: מבאר את המחלוקת באם מחוייב מדרבנן להבדל מהטומאות של קודש, או שלא וזה רק זהירות שלו (מדין נדר וכדומה).


בחולין שנעשו על טהרת הקדש
דקבל עליה לאכול בטהרת קדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן:


וקסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש "כקדש דמו - וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן"

אבל לכו''ע המושג על טהרת הקודש (ולא רק תרומה) קיים
הפוך, רש"י מסביר שהמושג חולין שנעשו על טה"ק מחייב להבדל מדרבנן.
אבל מי שחולק על המושג הזה סובר שאין דבר כה וממילא לא חייב להשמר ממנו.

עיקר דברי רש"י נסובים על דברי הגמ' שם שיש איסור לטמאות חולין שנעשו עטה"ק (לפי' רש"י שם, והרמב"ן פליג).
וע"ז ביאר רש"י דלפי המ"ד שיש חולין שנעשו עטה"ק חייב להשמר מדרבנן.

בבקשה לתרגם לעצמך את המילים 'חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו'
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
אגור בן יקא אמר:
איש פשוט מאד אמר:
אגור בן יקא אמר:
רש''י בחולין ב: מבאר את המחלוקת באם מחוייב מדרבנן להבדל מהטומאות של קודש, או שלא וזה רק זהירות שלו (מדין נדר וכדומה).


בחולין שנעשו על טהרת הקדש
דקבל עליה לאכול בטהרת קדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן:


וקסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש "כקדש דמו - וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן"

אבל לכו''ע המושג על טהרת הקודש (ולא רק תרומה) קיים
הפוך, רש"י מסביר שהמושג חולין שנעשו על טה"ק מחייב להבדל מדרבנן.
אבל מי שחולק על המושג הזה סובר שאין דבר כה וממילא לא חייב להשמר ממנו.

עיקר דברי רש"י נסובים על דברי הגמ' שם שיש איסור לטמאות חולין שנעשו עטה"ק (לפי' רש"י שם, והרמב"ן פליג).
וע"ז ביאר רש"י דלפי המ"ד שיש חולין שנעשו עטה"ק חייב להשמר מדרבנן.

בבקשה לתרגם לעצמך את המילים 'חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו'
תרגום:
חולין שנעשו על טה"ק אין להם דין קודש.
נשאר להם דין חולין בטהרה הרגיל (כמו שכתבתי כבר כמה פעמים).

דרך אגב יש מ"ד שהם כתרומה, וגם הוא משתמש עם מילים אלו, בעיקר באו לאפוקי שאין להם דין קודש.
 
 

אגור בן יקא

משתמש ותיק
איש פשוט מאד אמר:
אגור בן יקא אמר:
איש פשוט מאד אמר:
הפוך, רש"י מסביר שהמושג חולין שנעשו על טה"ק מחייב להבדל מדרבנן.
אבל מי שחולק על המושג הזה סובר שאין דבר כה וממילא לא חייב להשמר ממנו.

עיקר דברי רש"י נסובים על דברי הגמ' שם שיש איסור לטמאות חולין שנעשו עטה"ק (לפי' רש"י שם, והרמב"ן פליג).
וע"ז ביאר רש"י דלפי המ"ד שיש חולין שנעשו עטה"ק חייב להשמר מדרבנן.

בבקשה לתרגם לעצמך את המילים 'חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו'
תרגום:
חולין שנעשו על טה"ק אין להם דין קודש.
נשאר להם דין חולין בטהרה הרגיל (כמו שכתבתי כבר כמה פעמים).

דרך אגב יש מ"ד שהם כתרומה, וגם הוא משתמש עם מילים אלו, בעיקר באו לאפוקי שאין להם דין קודש.
אבל לדעתך מה זה אומר שנעשו על טהרת הקודש, באם אין להם דין קודש?
 
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
אגור בן יקא אמר:
איש פשוט מאד אמר:
אבל לדעתך מה זה אומר שנעשו על טהרת הקודש, באם אין להם דין קודש?
שנעשו ע"י אדם האוכל קדשים ע"מ להתרגל לאכול את קדשיו בטהרה.
והכוונה שמשמר אותם גם מטומאה הפוסלת רק לקודש ולא רק לתרומה (היינו טומאת רביעי).
ופי' זה אינו שלי אלא של רש"י חולין ל"ד.
וכמו שמבו' בדברי רש"י שם הסובר שלאו כקודש דמו היינו שלא חל ע"ז כלל דין קדש.

יש להוסיף שישנה דרך בגמ'' שחולין שנעשו בטהרה מטמאים חולין שנעשו ע"ט תרומה ותרומה, וכן נעשו ע"ט תרומה מטמאים נעשו ע"ט הקדש וקודש. ולכן למ"ד חולין שנעשו עטה"ק לאו כקדש דמו יטמאו קדש במגען.
 
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
זה היה המו"מ בינינו:
איש פשוט מאד אמר:
אגור בן יקא אמר:
הרמב"ם עצמו מבאר את ענין חולין על טהרת הקודש להלכה בסוף הלכות טומאת אוכלין (וכמדומה בעוד מקומות), וכנראה לדבריו זה שייך לדיני נדרים וכיו''ב, ובא''כ אין שום סיבה שיוכלו לקבל על עצמם לשמור טהרת התרומה ולא טהרת הקודש.

ובאמת משמע מהלשון מהטומאות כולן שהכוונה גם על טהרת הקודש


אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהם והן הנקראים פרושים ודבר זה קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני י"י מקדשכם:
הדין שאין חולין על טה"ק הוא שיטה בגמ', וק' מאד לומר שזה גופא הוא פלוגתתם מהו יסוד דין חולין על טה"ק, וא"כ משמע שגם מי שסובר שהוא נדר מ"מ אפשר שלא יהא חולין עטה"ק.

מלבד זאת גם אם הוא נדר מ"מ כבר האריך המקד"ד להוכח שאי"ז קבלה בגברא אלא נהפך להיות כן בחפצא, ודן דשי' הרמב"ם דיש בהם דין שריפה בנטמאו ודין משמרת, וא"כ בהכרח חל כאן גם בחפצא.
השאר הוא ויכוח שלי עם הרב יחיא.
 
 
חלק עליון תַחתִית