דף כה מועד קטן כ''ה ב'

פרדס יוסף

משתמש רגיל
רבי חנין חתניה דבי נשיאה הוה לא קא הוו ליה בני בעא רחמי והוו ליה ההוא יומא דהוה ליה נח נפשיה פתח עליה ההוא ספדנא שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו אסיקו ליה חנן על שמיה.

וכתב המהרש''א בחידושי אגדות-שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת כו׳. י״ל שלש ענינים דנקט של הפכיים שהיה זה הולד בן זכר שהיו בו שלש שמחות האחד ביום הלידה ושוב לח׳ במילתו ושוב ביום ל׳ בפדיונו וכן היה האבילות ביום המיתה שהוא יום המר ושוב ז׳ ימי אבילות ושוב ל׳ יום.

אפשר להוסיף בדברי המהרש''א דההוא ספדנא בדבריו נקט ג' דברים האחד שמחה נהפכה לתוגה שע''ז כתב מהרש''א שהוא כנגד הלידה, והדבר פשוט שבשעת לידה יש שמחה.

השני ששון ויגון נדבקו הוא כנגד יום המילה שהמילה היא ששון כמבואר בקראי שש אנכי על אמרתך וגו'. וכן ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ודרשו בגמרא ששון זה מילה.

השלישי נאנח בעת חנינתו שהוא קאי על יום פדיונו, והיינו שפדיונו הוא חנינה מרשותו של הקב''ה.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
פרדס יוסף אמר:
השלישי נאנח בעת חנינתו
דומני שטעות בפיסוק יש כאן
רבי חנין חתניה דבי נשיאה הוה, לא קא הוו ליה בני, בעא רחמי והוו ליה. ההוא יומא דהוה ליה נח נפשיה, פתח עליה ההוא ספדנא: שמחה לתוגה נהפכה, ששון ויגון נדבקו, בעת שמחתו נאנח, בעת חנינתו אבד חנינו, אסיקו ליה חנן על שמיה.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
פרדס יוסף אמר:
שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו אסיקו ליה חנן על שמיה.
מן הסתם כוונת המהרש"א היא
1. שמחה לתוגה נהפכה
2. ששון ויגון נדבקו
3. בעת שמחתו נאנח
והיינו ג' שמחות
 

יחיה

משתמש ותיק
פרדס יוסף אמר:
רבי חנין חתניה דבי נשיאה הוה לא קא הוו ליה בני בעא רחמי והוו ליה ההוא יומא דהוה ליה נח נפשיה פתח עליה ההוא ספדנא שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו אסיקו ליה חנן על שמיה.

וכתב המהרש''א בחידושי אגדות-שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת כו׳. י״ל שלש ענינים דנקט של הפכיים שהיה זה הולד בן זכר שהיו בו שלש שמחות האחד ביום הלידה ושוב לח׳ במילתו ושוב ביום ל׳ בפדיונו וכן היה האבילות ביום המיתה שהוא יום המר ושוב ז׳ ימי אבילות ושוב ל׳ יום.

אפשר להוסיף בדברי המהרש''א דההוא ספדנא בדבריו נקט ג' דברים האחד שמחה נהפכה לתוגה שע''ז כתב מהרש''א שהוא כנגד הלידה, והדבר פשוט שבשעת לידה יש שמחה.

השני ששון ויגון נדבקו הוא כנגד יום המילה שהמילה היא ששון כמבואר בקראי שש אנכי על אמרתך וגו'. וכן ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ודרשו בגמרא ששון זה מילה.

השלישי נאנח בעת חנינתו שהוא קאי על יום פדיונו, והיינו שפדיונו הוא חנינה מרשותו של הקב''ה.

נוכל ליישב פירושך (בשינוי קצת מהמהרש"א), שרק שתי שמחות של מצווה נמנו בזה, המילה נגד האבלות שבעה, והפדיון נגד השלושים באבלות, ושניים שהם ארבעה נאמרו בהם:
שמחה לתוגה נהפכה - ששון ויגון נדבקו / בעת שמחתו נאנח - בעת חנינתו אבד חנינו,
וששון היא מילה וכידוע. חנינה היינו פדיון, ע"ד תהלים פרק כו פסוק יא: וַ֭אֲנִי בְּתֻמִּ֥י אֵלֵ֗ךְ - פְּדֵ֣נִי וְחָנֵּֽנִי:
 
חלק עליון תַחתִית