הערות במסכת מועד קטן

שמואל דוד

משתמש ותיק
מועד קטן דף ח

מאי שנא שלשים יום אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל ובא ספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע ולא עלה באותה שעה אמרו לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום
 

לכאורה זה חשש רחוק ומדוע גזרו מטעם זה?   
 

ערך רב

משתמש ותיק
כנראה שזו היתה מציאות נפוצה שאוספים כסף רב עבור מעמד ההספד [שאינני יודע מה עוד הוא כלל חוץ משכר הדרשן].
הרי אנחנו לא מבינים בכלל כיצד יתכן שהוציאו עליו את כל [או חלק נכבד מ]הכסף שמיועד לעלייה לרגל עם כל הכרוך בזה.
אבל מזה מוכח שהתשלום עבור ההספד והנספחים היה מרובה, וממילא זה היה כנראה חשש סביר ומצוי.
 

לחשוב חשבונות

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
לכאורה זה חשש רחוק ומדוע גזרו מטעם זה?
איני בא לגרע מהתשובה הקודמת, אבל בש"ס יש עוד דוג' מעין זה שגזרו גזירות לדורות בגלל מעשה חד פעמי.
וכתבו המקובלים שיש גזירות שחכמים הבינו שצריך לגזור מסברא, אלא שיש עניין להסמיך הגזירות לאיזה מעשה שהיה בפועל, שאז זה סימן שהגיע הזמן לגזור גזירה זו.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
חכם אחד ציין לספר מנחת שלמה (רב שלמה זלמן זצ״ל) שהעיר בזה.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
מועד קטן י:

רש״י ד״ה אדעתא דארעא - שחופר שדהו לצורך זריעה אסור משום *דדמי כחורש בי"ט*

ק״ק, חדא מדוע כתב דדומה כחורש, הרי הוא חורש ממש. ועוד, מדוע כתב ביו״ט, הרי בחול המועד מיירי. וצ״ע בזה.
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
מועד קטן י:

רש״י ד״ה אדעתא דארעא - שחופר שדהו לצורך זריעה אסור משום *דדמי כחורש בי"ט*

ק״ק,
א] חדא מדוע כתב דדומה כחורש, הרי הוא חורש ממש.
ב] ועוד, מדוע כתב ביו״ט, הרי בחול המועד מיירי. וצ״ע בזה.
א] לכאו׳ רש״י רוצה לדייק - כמו שכתבו בפירוש ראשונים אחרים (ומשמע ברש״י לקמן) וכן נפסק - שכדי להתיר צריך ב׳ תנאים: א- דעתו אינו לחרוש רק לבי דרי ב- גם מעשיו מוכיחים (מנצא למוליא וכו) ולכן כתב ׳דומה לחורש׳ למרות שאין כוונתו לכך.
ב] רש״י הרי סובר דמלאכות שלא הותרו אסורים מדאורייתא ושמא לכן כתב דהוי כחורש ביו״ט (להדגיש שאסור מה״ת)
 
 

חימקו

משתמש ותיק
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כא עמוד א

תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין. משלישי ואילך, ושלישי בכלל - מותר להניח תפילין. ואם באו פנים חדשות - אינו חולץ, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אבל, שני ימים הראשונים - אסור להניח תפילין, משני ושני בכלל - מותר להניח תפילין, ואם באו פנים חדשות - חולץ.

קשה לי, אם באו פנים חדשות מה יועיל שיחלוץ, הרי כבר הפנים חדשות ראה שהאבל הניח תפילין ויחשוב שמותר להניח תפילין?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חימקו אמר:
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כא עמוד א

תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין. משלישי ואילך, ושלישי בכלל - מותר להניח תפילין. ואם באו פנים חדשות - אינו חולץ, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אבל, שני ימים הראשונים - אסור להניח תפילין, משני ושני בכלל - מותר להניח תפילין, ואם באו פנים חדשות - חולץ.

קשה לי, אם באו פנים חדשות מה יועיל שיחלוץ, הרי כבר הפנים חדשות ראה שהאבל הניח תפילין ויחשוב שמותר להניח תפילין?

בזמנם היו מניחים תפילן ונשארים עימם כל היום.
כשרואה שחולצם כשנכנס המנחם הוא כבר מבין שיש כאן משהו שונה, שחולצם בגלל האבל ולכן לא גזרו.
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כא עמוד א

תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין. משלישי ואילך, ושלישי בכלל - מותר להניח תפילין. ואם באו פנים חדשות - אינו חולץ, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אבל, שני ימים הראשונים - אסור להניח תפילין, משני ושני בכלל - מותר להניח תפילין, ואם באו פנים חדשות - חולץ.

קשה לי, אם באו פנים חדשות מה יועיל שיחלוץ, הרי כבר הפנים חדשות ראה שהאבל הניח תפילין ויחשוב שמותר להניח תפילין?

בזמנם היו מניחים תפילן ונשארים עימם כל היום.
כשרואה שחולצם כשנכנס המנחם הוא כבר מבין שיש כאן משהו שונה, שחולצם בגלל האבל ולכן לא גזרו.

הרי ראה שהניח כבר ומה יועיל החליצה?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כא עמוד א

תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין. משלישי ואילך, ושלישי בכלל - מותר להניח תפילין. ואם באו פנים חדשות - אינו חולץ, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אבל, שני ימים הראשונים - אסור להניח תפילין, משני ושני בכלל - מותר להניח תפילין, ואם באו פנים חדשות - חולץ.

קשה לי, אם באו פנים חדשות מה יועיל שיחלוץ, הרי כבר הפנים חדשות ראה שהאבל הניח תפילין ויחשוב שמותר להניח תפילין?

בזמנם היו מניחים תפילן ונשארים עימם כל היום.
כשרואה שחולצם כשנכנס המנחם הוא כבר מבין שיש כאן משהו שונה, שחולצם בגלל האבל ולכן לא גזרו.

הרי ראה שהניח כבר ומה יועיל החליצה?

עיין לעיל שהסרתי שזה מועיל כיון שרואה שחולצו, ואינו מניחם עליו כל היום כרגיל, ואינו משאירם עליו בשעה שמנחמו, אז הוא מבין שיש כאן שינוי משום האבילות.
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
בזמנם היו מניחים תפילן ונשארים עימם כל היום.
כשרואה שחולצם כשנכנס המנחם הוא כבר מבין שיש כאן משהו שונה, שחולצם בגלל האבל ולכן לא גזרו.

הרי ראה שהניח כבר ומה יועיל החליצה?

עיין לעיל שהסרתי שזה מועיל כיון שרואה שחולצו, ואינו מניחם עליו כל היום כרגיל, ואינו משאירם עליו בשעה שמנחמו, אז הוא מבין שיש כאן שינוי משום האבילות.
לא מספיק שינוי, המטרה של הורדת התפילין שלא יחשדוהו שמניח תפילין אף שאסור לו, וכאן שרואה שמורידם בפניו, ודאי יודע שהאבל הניחם כשאסור לו.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חימקו אמר:
וכאן שרואה שמורידם בפניו, ודאי יודע שהאבל הניחם כשאסור לו.
נכון שיודע שהניחם, אבל הוא גם יודע מזה שחולצם שזמן האבלות שונה מהרגיל לגבי הנחת תפילין, ולא ילמד מזה שאין איסור להניח בזמן אבילות.
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
וכאן שרואה שמורידם בפניו, ודאי יודע שהאבל הניחם כשאסור לו.
לא נכון, אלא ההיפך הוא הנכון, שהוא מבין בזה שזמן האבלות שונה מהרגיל, ולא יבא להניח בזמן אבילות.

אבל הוא רואה שהוא הניח כבר???
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
וכאן שרואה שמורידם בפניו, ודאי יודע שהאבל הניחם כשאסור לו.
לא נכון, אלא ההיפך הוא הנכון, שהוא מבין בזה שזמן האבלות שונה מהרגיל, ולא יבא להניח בזמן אבילות.

אבל הוא רואה שהוא הניח כבר???
תיקנתי את הלשון למעלה, עיין שם.
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
וכאן שרואה שמורידם בפניו, ודאי יודע שהאבל הניחם כשאסור לו.
נכון שיודע שהניחם, אבל הוא גם יודע מזה שחולצם שזמן האבלות שונה מהרגיל לגבי הנחת תפילין, ולא ילמד מזה שאין איסור להניח בזמן אבילות.
גם הוא יגיד - כשאני יהיה אבל ח"ו, אני יניח עד שיגיעו פנים חדשות ואז אני יוריד.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
וכאן שרואה שמורידם בפניו, ודאי יודע שהאבל הניחם כשאסור לו.
נכון שיודע שהניחם, אבל הוא גם יודע מזה שחולצם שזמן האבלות שונה מהרגיל לגבי הנחת תפילין, ולא ילמד מזה שאין איסור להניח בזמן אבילות.
גם הוא יגיד - כשאני יהיה אבל ח"ו, אני יניח עד שיגיעו פנים חדשות ואז אני יוריד.
 

הפשט הפשוט הוא שכאשר הוא רואה שינויים מהרגיל יש לו לברר ההלכה על בוריו, משא"כ אם לא היה חולץ אלא מניחם כרגיל אינו רואה שום שינוי ואינו יודע שיש לו מה לשאול בכלל.
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
נכון שיודע שהניחם, אבל הוא גם יודע מזה שחולצם שזמן האבלות שונה מהרגיל לגבי הנחת תפילין, ולא ילמד מזה שאין איסור להניח בזמן אבילות.
גם הוא יגיד - כשאני יהיה אבל ח"ו, אני יניח עד שיגיעו פנים חדשות ואז אני יוריד.

הפשט הפשוט הוא שכאשר הוא רואה שינויים מהרגיל יש לו לברר ההלכה על בוריו, משא"כ אם לא היה חולץ אלא מניחם כרגיל אינו רואה שום שינוי ואינו יודע שיש לו מה לשאול בכלל.

הפשטות שלי שמהחליצה הוא יבין שלא מניחים ביומים הראשונים, ולא יצטרך לברר.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
גם הוא יגיד - כשאני יהיה אבל ח"ו, אני יניח עד שיגיעו פנים חדשות ואז אני יוריד.

הפשט הפשוט הוא שכאשר הוא רואה שינויים מהרגיל יש לו לברר ההלכה על בוריו, משא"כ אם לא היה חולץ אלא מניחם כרגיל אינו רואה שום שינוי ואינו יודע שיש לו מה לשאול בכלל.

הפשטות שלי שמהחליצה הוא יבין שלא מניחים ביומים הראשונים, ולא יצטרך לברר.
אבל עכשיו הוא כבר לא בימים הראשונים אז למה הוא חולץ?
 
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
הפשט הפשוט הוא שכאשר הוא רואה שינויים מהרגיל יש לו לברר ההלכה על בוריו, משא"כ אם לא היה חולץ אלא מניחם כרגיל אינו רואה שום שינוי ואינו יודע שיש לו מה לשאול בכלל.

הפשטות שלי שמהחליצה הוא יבין שלא מניחים ביומים הראשונים, ולא יצטרך לברר.
אבל עכשיו הוא כבר לא בימים הראשונים אז למה הוא חולץ?

אה"נ, מותר לאבל להניח תפילין מיום השני ואילך, אך הפנים חדשות לא יודעים שכבר מותר לו להניח ולכן הוא צריך להורידם.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
הפשטות שלי שמהחליצה הוא יבין שלא מניחים ביומים הראשונים, ולא יצטרך לברר.
אבל עכשיו הוא כבר לא בימים הראשונים אז למה הוא חולץ?

אה"נ, מותר לאבל להניח תפילין מיום השני ואילך, אך הפנים חדשות לא יודעים שכבר מותר לו להניח ולכן הוא צריך להורידם.
ואיך אתה מסביר איך מועיל החליצה, אם ההוא רואה אותו חולץ, אז יודע שהניחם?
 
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
אבל עכשיו הוא כבר לא בימים הראשונים אז למה הוא חולץ?

אה"נ, מותר לאבל להניח תפילין מיום השני ואילך, אך הפנים חדשות לא יודעים שכבר מותר לו להניח ולכן הוא צריך להורידם.
ואיך אתה מסביר איך מועיל החליצה, אם ההוא רואה אותו חולץ, אז יודע שהניחם?
יש"כ, זה מה ששאלתי.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
אה"נ, מותר לאבל להניח תפילין מיום השני ואילך, אך הפנים חדשות לא יודעים שכבר מותר לו להניח ולכן הוא צריך להורידם.
ואיך אתה מסביר איך מועיל החליצה, אם ההוא רואה אותו חולץ, אז יודע שהניחם?
יש"כ, זה מה ששאלתי.
סליחה, חשבתי שרצית להציע פי' אחר, אז אני כבר הצעתי מה שנ"ל כבאור הפשוט בגמ'.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כג עמוד א

תנו רבנן: כל שלשים יום לנישואין, מתה אשתו - אסור לישא אשה אחרת, עד שיעברו עליו שלשה רגלים.

תוספות ד"ה עד: אי נמי כדי שישא אשה אחרת ולא יהא זכור מן הראשונה [שלא] יהא ב' דעות במטה.

וקשה לי, הרי גם אדם שיש לו שתי נשים יש חשש שיהיה שתי דעות במטה. ואם לא חששו בזה מדוע חששו בנישואי אישה אחרת על אשתו שמתה?
 
 
חימקו אמר:
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כג עמוד א

תנו רבנן: כל שלשים יום לנישואין, מתה אשתו - אסור לישא אשה אחרת, עד שיעברו עליו שלשה רגלים.

תוספות ד"ה עד: אי נמי כדי שישא אשה אחרת ולא יהא זכור מן הראשונה [שלא] יהא ב' דעות במטה.

וקשה לי, הרי גם אדם שיש לו שתי נשים יש חשש שיהיה שתי דעות במטה. ואם לא חששו בזה מדוע חששו בנישואי אישה אחרת על אשתו שמתה?

א. יש הבדל עקרוני בין אדם שהתאלמן\התגרש לבין אם הוא נשוי עם ב' נשים, מכיוון שעדיין בביתו אין לחשוש לב' דעות שיש לו פת בסלו 
אך אם התאלמן וק"ו בשנה שמתה וודאי שיש לחשוש.. שכל פעם יזכיר לו את אשתו הקודמת שאיננה כבר.

ב. אני חושב שבעיקר בעבר שמקובל לשאת שני נשים וכך היה צורת החיים, לא אסרו על אדם לישא ב' נשים מחשש של ב' דעות, 
ממש כמו שוודאי לא יאמרו לאדם אשר לא שומר עיניו ברחוב על תתחתן לעולם משום חשש זה. 
אך כאן שזהו רק עד שיעבור זמן מועט בכה"ג גזרו.
כך נראה לענ"ד. 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
בפשטות, בכלל - נשיאת שתי נשים לא היתה נחשבת כדבר שהוא 'לכתחילה', וגם מדת תפוצתה לא היתה גדולה כ"כ (רק על אמוראים ספורים הוזכר כי נשאו שתי נשים).

בזמנם, גזרו רק על מי שמתה אשתו שיתעכב בנישואי האחרת, כי אמדו שבזה יוכל הציבור לעמוד. ובדורות שלאח"ז קם רגמ"ה ואסר נשיאת ב' נשים לחלוטין [בהסתייגויות מסוימות עבור מצבי־קיצון, כהיתר ק' רבנים וכה"ג].
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
נשיאת שתי נשים לא היתה נחשבת כדבר שהוא 'לכתחילה', וגם מדת תפוצתה לא היתה גדולה כ"כ (רק על אמוראים ספורים הוזכר כי נשאו שתי נשים).
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=3663&p=47408&hilit=%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA#p43568
 
 
חלק עליון תַחתִית