דף ט כמה שאלות בענין ללמוד תורה ולקיים מצוה איזה מהם קודם

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בגמ' דף הדר יתבי וקא מבעי להו כתיב (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, הא חפצי שמים ישוו בה, וכתיב (משלי ח, יא) כל חפצים לא ישוו בה, דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים:

ועיין ברמב"ם (הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ג) שכ' וז"ל היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו, ... ואם אי אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים, כגון להיות מעשה לצדקה במקום שדבריו נשמעים יותר מדברי אחרים,... יפסיק תלמודו ויעשה המצוה ויחזור לתלמודו.

א
. נשאל מרן שה"ת מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, אם הדין שבמצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו בשבילה, היינו דוקא אם כבר התחיל ללמוד תורה ואח"כ באה המצוה לידו, וכדמשמע מלשון הרמב"ם שכ' "לא יפסיק תלמודו". דמשמע שהדין בזה הוא שאם כבר לומד אסור להפסיק מללמוד עבור מצוה כזאת, ומשמע שאם לא התחיל ללמוד עדיין, ובא המצוה לפניו, מותר לו לקיים את המצוה בעצמו אף אם אפשר לעשותה ע"י אחר, (וא"כ אולי עדיף לעשות כן משום מצוה בו יותר מבשלוחו), או שגם אם לא התחיל ללמוד עדיין , כל שהיה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים לא יעשה המצוה בעצמו אלא ילמוד תורה, והמצוה ייעשה ע"י אחר. ולכאו' מלשון הגמ' דהפסוק (משלי ח) 'כל חפצים לא יישוו בה,  דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה, קאי במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, וע"ז אמרינן שאפי' חפצי שמים כזה לא שווים כמו התורה, וא"כ אף אם עדיין לא התחיל ללמוד עדיין לא יעשה המצוה בעצמו אלא ילמוד תורה והמצוה ייעשה ע"י אחרים.

ב. עוד נשאל הגרח"ק, את"ל שאף כשלא התחיל ללמוד, וכל שיש לפניו מצוה שאפשר לעשותה ע"י ומצוות ת"ת, מצות ת"ת קודם, מה הדין אם היה לפניו מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחר, ועשה המצוה (כהלכה הנ"ל, שבמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים נאמר שחפצי שמים קודמים לת"ת), וגמר לעשות המצוה, ובא לפניו מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, האם יש לומר שכיון שהיה צריך לדחות מצוות ת"ת למצוה ראשונה, יכול הוא כבר להמשיך גם למצווה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, או שההיתר הוא רק לגבי המצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, אבל לגבי המצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים אין לו היתר, אף שלפני כן כבר הי' לו היתר לדחות מצוות ת"ת, וילך ללמוד וייעשה המצוה השניה ע"י אחרים: והאם יש הבדל אם התחיל ללמוד כבר לפני שבא לפניו המצוה הראשונה, או שלא התחיל ללמוד עדיין, חייב עכשיו להתחיל ללמוד.

והשיב ע"ז הגרח"ק שליט"א שאין הבדל, אלא לימוד התורה שווה יותר מכל מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, ואפילו לא התחיל ללמוד ובא לפניו מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחר, לא יעשה המצוה אלא ילמוד תורה וייעשה המצוה ע"י אחרים. ואף אם כבר הפסיק מללמוד, או שלא התחיל ללמוד משום שהיה לו מצוה אחרת שהי' צריך לקיים, מ"מ כל שנגמר המצוה צריך ללמוד ולא לעסוק במצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים: (ולשון הרמב"ם שכתב "לא יפסיק" צ"ב).

ג. וחשבתי דאף אחר הוראת מרן שה"ת שליט"א עדיין יש לשאול, הוא רק באופן שכאשר התחיל במצוה שאי אפשר לקיימו ע"י אחרים, כל ההיתר שלו הי' רק מדין דחפצי שמים שא"א לעשותם ע"י אחר שווים יותר, ו"דוחים" את חיוב ת"ת, אבל עדיין הוא בגדר שיש כאן מצוות ת"ת ורק שהיא נדחית מפני המצוה היותר חשובה ממנו, ולכן ברגע שנגמר המצוה שיש לה קדימה למצוות ת"ת חוזר ומתעורר מצוות ת"ת וחייב ללמוד ולא לעסוק במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחר.
אבל מה יהיה הדין אם הי' במצב שאסור לו ללמוד, וכגון במקום ערוה או בביה"כ או במבואות המטונפות, [דלכאורה אינו נחשב כאונס במצוות ת"ת, אלא שאין עליו מצוות ת"ת אז כלל], ובא לפניו מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, (שמותר לעשותו בביה"כ או במקום שאינו נקי), והתחיל בה, ואח"כ הלכה לה הערוה מלפניו, או שיצא מביה"כ, ונלקח הטינוף מלפניו, האם כשגמר מצווה זו, ועכשיו יש לפניו מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, שמא י"ל דרק אם התחיל המצוה הראשונה בתורת "דיחוי" אז כיון שמצוות ת"ת לא נעקרה ממקומה, רק נדחקה לצד מפני המצוה היותר חשובה אז צריך לחזור לתלמודו מיד כשנגמר המצוה, אבל בנידון דידן, שהתחיל במצוה הראשונה בהיתר גמור, כיון שאז בבא המצוה זו לפניו, היה אסור בת"ת, האם בכה"ג נאמר שאין מצוות ת"ת באה עדיין כיון שהתחיל בהיתר, ולשון הרמב"ם הוא שכאשר יש לפניו מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, יעשה המצוה ו"ויחזור לתלמודו", ויש לפרש דהיינו שיחזור לחיוב ת"ת שהיה חייב בה ונדחה, אבל אם כאשר התחיל במצוה לא היה עליו מצות ת"ת כלל, שמא אין צריך להתחיל מיד ללמוד, אלא יכול לקיים מצוה שאפשר לקיימה ע"י אחר. [ואם אין לפניו מצוה אחרת פשוט שעכשיו חל עליו מצוות ת"ת, אבל אם יש לפניו מצוה אולי י"ל שכיון שהתחיל בהיתר מותר..

ד. ואת"ל דגם בכה"ג חייב לחזור לתלמודו מיד כאשר מסיים המצוה הראשונה, מה יהיה הדין אם בזמן הפטור ממצות ת"ת כשהי' אסור בת"ת התחיל במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחר האם צריך להפסיק המצוה כשנפסק ההיתר, ויש לו אפשרות ללמוד, כיון שמצוה שאפשר לקיים ע"י אחר אינו דוחה ת"ת כלל, או כיון שהתחיל מצוה זו עצמו בהיתר יכול לסיימו.

ה. ואת"ל שבכה"ג שהוא באמצע המצוה אין צריך להפסיק המצוה כיון שהתחיל בהיתר, אבל אם התחיל מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים לא נקרא התחיל בהיתר לגבי מצוה אחרת שאפשר לעשותה ע"י אחרים, גם אם התחילה בהיתר גמור, מה יהיה הדין אם התחיל לעשות מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, ובאמצע עשייתו מצא אחר שיכול לעשותה האם צריך להפסיק וליתן לאחר לעשותה, כיון דהשתא מיהא הוה מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחר, [וגרוע הוא מהתחיל לעשות מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחר כשהיה פטור, שהרי התם מצוה זו עצמה התחיל בהיתר, משא"כ בניד"ד התחיל בהיתר רק מצוה שא"א לעשות ע"י אחר, והשתא הוא מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחר, וזה לא הותרה לו מעולם].
ה (ב) וכן יש לעיין לצד השני, את"ל שצריך להפסיק מצוה שאפשר לעשותה ע"י גם אם התחילו בהיתר גמור, כל שהשתא פקע התירו, חלה עליו מצוות ת"ת ודוחה המצוה שאפשר לעשותו ע"י אחר, עדיין יל"ע מה הדין אם התחיל מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, ובאמצע המצוה מצא אחר שיכול לעשותה, האם בכה"ג ג"כ צריך להפסיק באמצע המצוה, או שמא י"ל שהתם צריך להפסיק כיון שהפסיק רק מכח זה שהיה אסור לו ללמוד, ולכן כשיכול כבר ללמוד אין לו מה שידחה מצוות ת"ת, משא"כ אם התחיל במצוה שא"א לעשותה ע"י אחר, אף שעכשיו נהיה אפשר לעשותה ע"י אחרים, מ"מ כיון שבמצוה זו עצמה התחיל בהיתר גמור, ולא רק ע"י דיחוי, א"כ לגבי מצוה זו לא חלה עליו מצוות ת"ת כלל, ואינו חוזר לחול עליו עד שיגמור המצוה:
,
 
מקופיא- בכל רגע ורגע יש חיוב ת"ת, רק שאכילה ושינה וכו' הם א"א לעשות ע"י אחרים ולכן זה נקרא "לא יפסיק". למעשה בגמ' מבואר שכשיש ת"ת ויש מצוה ת"ת עדיף אא"כ א"א לעי"א, ואי"ז תלוי אם התחיל בזה ובזה. אלא שיל"ע אם התחיל מצוה אולי יש ענין אחרת לגומרה, וגם למעשה יתכן שכשהתחיל נקרא כבר א"י לעשות ע"י אחרים
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מרן רה''י שליט''א אמר:
אלא שיל"ע אם התחיל מצוה אולי יש ענין אחרת לגומרה, וגם למעשה יתכן שכשהתחיל נקרא כבר א"י לעשות ע"י אחרים
זאת היתה שאלתי
 

על כל פנים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מרן רה''י שליט''א אמר:
אלא שיל"ע אם התחיל מצוה אולי יש ענין אחרת לגומרה, וגם למעשה יתכן שכשהתחיל נקרא כבר א"י לעשות ע"י אחרים
זאת היתה שאלתי
השבתי רק על השאלות הראשונות, וטעם ההיתר להמשיך במצוה שאפשר לעי"א אם יש הוא מצד גמר המצוה ולא מצד אי התחייבות בת"ת מפני שכבר התחיל
 
חלק עליון תַחתִית