דף יח יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו

נתן הבבלי

משתמש ותיק
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב​
אמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו. וצ"ב הרי בא תקלה ע"י שהרי החושד בכשרים לוקה בגופו, וכל שנענש חבירו ע"י, אין מכניסין אותו במחיצת הקב"ה, וכי לזה תקרא יהא חלקי?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
הרי הגמ' שם העמידה בקלא דפסיק, ובהכרח דאין בזה ממש, אלא מצד אויביו ושונאיו שיזמו הם בעצמם את הקול והחשד.

וכעין זה נמצא בגמ' שבת קיח. וכתב המהרש"א - כך המקום כו'. גם שאמרו בפ' כל כתבי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו ואין בו מ"מ אין אדם רוצה שיהיה נחשד וגם נראה שלא אמר כך יהא חלקי כו' אלא במי שלא היה מביא את עצמו לידי חשד אבל בכל הני דשמעתין דמתוך מעשיו מביא עצמו לידי חשד לא אמר ר"י יהא חלקי עמו דלא היה לו להביא עצמו לידי חשד וק"ל: וכן כתב היעב"ץ בספר מגדל עוז - בית מדות - עליית הזכירה עיי"ש.
והמאירי שבת קיח. כתב: יהא חלקי עם מי שחושדים אותו בדבר ואין בו ומ"מ דוקא שיתרחק הוא מדבר המביא לידי חשד כמו שאמרו הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ע"כ. וכן כתב במו"ק שם.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
שיזמו הם בעצמם את הקול והחשד.
נדיב לב אמר:
שלא היה מביא את עצמו לידי חשד אבל בכל הני דשמעתין דמתוך מעשיו מביא עצמו לידי חשד לא אמר ר"י יהא חלקי עמו דלא היה לו להביא עצמו לידי חשד
 
נדיב לב אמר:
שיתרחק הוא מדבר המביא לידי חשד
זה יפה מאוד לתרץ איך שייך לומר "יהא חלקי" אם אסור להביא עצמו לידי חשד, וע"ז מתרצים שלא הביא עצמו לידי חשד, אלא הם עצמם יזמו את הקול והחשד.
אבל זה לא מיישב את קושיית פותח האשכול ששאל מהגמ' וכל שנענש חבירו ע"י, אין מכניסין אותו במחיצת הקב"ה. וזה מיירי גם כשהוא לא אשם בזה, וא"כ מה לי בזה שהוא לא הביא עצמו לידי חשד, מ"מ החושד נענש בגלל שחשד אותו. אז למרות שהוא לא הגורם לזה שייענש חבירו אבל הוא חלק מגרימת החשד, כי לולא מעשיו לא היה פלוני חושדו כי לא היה במה לחשוד, ולא היה נענש.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
זה יפה מאוד לתרץ איך שייך לומר "יהא חלקי" אם אסור להביא עצמו לידי חשד, וע"ז מתרצים שלא הביא עצמו ליגי חשד, אלא הם עצמם יזמו את הקול והחשד.
אבל זה לא מיישב את קושיית פותח האשכול ששאל מהגמ' וכל שנענש חבירו ע"י, אין מכניסין אותו במחיצת הקב"ה. וזה מיירי גם כשהוא לא אשם בזה, וא"כ מה לי בזה שהוא לא הביא עצמו לידי חשד, מ"מ החושד נענש בגלל שחשד אותו. אז למרות שהוא לא הגורם לזה שייענש חבירו אבל הוא חלק מגרימת החשד, כי לולא מעשיו לא היה פלוני חושדו כי לא היה במה לחשוד, ולא היה נענש.

הטעות במה שכתבת "לולא מעשיו לא היה פלוני חושדו".
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כי החשד אינו בשל מעשי הנחשד,
אלא אך ורק מפני הקול שהוציאו עליו אויביו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כי החשד אינו בשל מעשי הנחשד,
אלא אך ורק מפני הקול שהוציאו עליו אויביו.

הובא מקור רק על זה שעל מי שהחשד הוא מחמת מעשיו לא נאמר "יהא חלקי".אבל לא הובא מקור שרק היכן שהחשד הוא מחמת מעשיו של הנחשד אז אמרינן שאם נענש מישהו על ידו אינו נכנס למחיצתו של הקב"ה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב​
אמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו. וצ"ב הרי בא תקלה ע"י שהרי החושד בכשרים לוקה בגופו, וכל שנענש חבירו ע"י, אין מכניסין אותו במחיצת הקב"ה, וכי לזה תקרא יהא חלקי?
כל שנעש חבירו על ידו וכו'
מה המקור לזה?
 
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
נתן הבבלי אמר:
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב​
אמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו. וצ"ב הרי בא תקלה ע"י שהרי החושד בכשרים לוקה בגופו, וכל שנענש חבירו ע"י, אין מכניסין אותו במחיצת הקב"ה, וכי לזה תקרא יהא חלקי?
כל שנעש חבירו על ידו וכו'
מה המקור לזה?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמט עמוד ב
ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
נתן הבבלי אמר:
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב​
אמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו. וצ"ב הרי בא תקלה ע"י שהרי החושד בכשרים לוקה בגופו, וכל שנענש חבירו ע"י, אין מכניסין אותו במחיצת הקב"ה, וכי לזה תקרא יהא חלקי?
כל שנעש חבירו על ידו וכו'
מה המקור לזה?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמט עמוד ב
ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 
אפשר דהיינו דוקא בכגון שגורם לחבירו להענש כגון שמקפיד עליו או כמעשה דנבות אבל הכא נענש מאליו.
 
 
חלק עליון תַחתִית