דף יב איך ייתכן שרב ושמואל נחלקו אם אחשורוש היה מלך חכם או טיפש? הרי לפי"ז יוצא שכ"א סבר שחבירו אינו חכם

כרוב ממשח

משתמש ותיק
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
רב ושמואל; חד אמר: מלך פיקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פיקח היה - שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו. ומאן דאמר טפש היה - דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא, דאי מרדו ביה הנך - הני הוו קיימי בהדיה. 

איך ייתכן שרב ושמואל נחלקו אם אחשורוש היה מלך חכם או טיפש? הרי לפי"ז יוצא שכ"א סבר שחבירו אינו חכם
וכי ייתכן מחלוקת כזאת שכ"א יסבור שרעהו טיפש?
הרי לפי מ"ד שטיפש היה, אולי סבר אחשורוש כהמ"ד השני? וכן להיפך.
 

שמואל יעקב

משתמש רגיל
מצרף 'דברים' שהיה אומר ראש ישיבת קרית מלך הגאון רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצללה"ה ביום הפורים
שיש בהם תירוץ יפה על השאלה


אי אפשר לצאת ידי חובה בלי מילתא דבדיחותא
נו שבו על מקומותיכם והאזינו בניחותא
סיפור קצר על מורי ורבי
לשמו ולזכרו תאות נפשי ולבי

רבינו דרך לימודו היתה בהעמקה גדולה
והבנת שיעוריו היא מלאכה לא קלה
אולם גם בענינים פוליטיים היה נוהג לומר סברות ודיוקים
בעניני המצב אשר בהם ראשי המדינה עסוקים

וגם כאשר ראש הממשלה היה נושא דרשה
על אף הידוע לכל שהוא רשע מרושע
דיוקים שלמים היה מוצא בכל אות
הגם שהכל יודעים כי רוב הדברים הם דברי הבל ושטויות

אירע פעם בבוקרו של יום הפורים
כאשר השתיה כדת והכל שיכורים
נכנס בחור שנון עם שיניים חריפות
והקשה קושיא הגונה כאשר הוא ידע להקשות

בגמרא מגילה יש מחלוקת, הדבר לא ברור
האם אחשורוש היה מלך פקח או שמא שוטה גמור
חכם אחד טוען שמזאת אשר קירב את הרחוקים לסעודה ראשונה
מוכח שהוא פיקח כי זו נקודה נכונה

כי עם בני עירו אינו זקוק להיות מתוח
אותם הוא יכול לפייס בהם הוא תמיד בטוח
בא השני וטוען אדרבה מכאן מוכח
שהוא שוטה גמור שהרי זה דבר מגוחך

כי דוקא את בני עירו היה לו להזמין ראשונה לסעודה
שהרי להם הוא זקוק בעת פקודה
כי הם יעמדו לימינו בכל עת ובכל רגע
בזמן מרידה במלכות בעת צרה ופגע

נמצא אם כן לפי דבריו שמי שסובר שזו סברא ישרה
נכלל חלילה באותה הגדרה
והרי זו היא קושיא גדולה
לכאורה לישב אותה אין זו עבודה קלה

אולם לאמיתו של דבר התשובה היא מאד פשוטה
אמנם כאשר בטעות כזו נכשל איש מלוכה ושליטה
הרי זה מוכיח כי הוא טפש גמור
אין בכך ספק הרי זה פשוט וברור

אולם ראש ישיבה נשאר גדול אפילו
אם בדרכי הפוליטיקה הוא עושה טעות חלילה
כך אמר אותו בחור חריף ומשונן
והכל הבינו למה המכוון

ורבינו בשמעו זאת החל לצחוק עם כל הכח
כמה זמן ארך הצחוק אינני יודע לא הייתי שם נוכח
אולם סבורני שהרבה סיבובים עברו בשעון
כך אני משער בידעי והכירי את אותו גאון
 

כרוב ממשח

משתמש ותיק
פותח הנושא
אייזיק סאלאווייציק אמר:
מה שנא מכל מחלוקת שבתורה שכאו"א משוי חבירו אינו מבין?
בכל מקום יש מחלוק' בהבנה קטנה שעדיין אינה הופכת את הצד השני ל'טיפש'.
אבל כאן הרי לדעת המ"ד טיפש היה מי שאינו מבין כמוהו נקרא "טיפש", דהיינו שהיא הבנה פשוטה מאוד שמי שלא מבין אותה הוא טיפש.
 
כרוב ממשח אמר:
אייזיק סאלאווייציק אמר:
מה שנא מכל מחלוקת שבתורה שכאו"א משוי חבירו אינו מבין?
בכל מקום יש מחלוק' בהבנה קטנה שעדיין אינה הופכת את הצד השני ל'טיפש'.
אבל כאן הרי לדעת המ"ד טיפש היה מי שאינו מבין כמוהו נקרא "טיפש", דהיינו שהיא הבנה פשוטה מאוד שמי שלא מבין אותה הוא טיפש.
והרי יש מקומות שאחד אומר להשני: רחנמא ליצלן מהאי דעתא, שכפה"נ הכונה בזה למה שאומרים היום אתה טיפש.
 
 

חידוד

משתמש ותיק
יש תירוץ ידוע, שמי שרב ושמואל לא היו במקום אלא דברו אחר שנים רבות, מי שטועה בשעת מעשה כשהמצב ידוע לו היטב הוא טיפש אבל ממרחק הזמן לפעמים קשה לשפוט את המצב באופן הנכון ואין זה טפשות.
כמדומה שאומרים תירוץ זה בשם ר' ברוך פינס.
ויש לדקדק בזה אם התי' עולה יפה מכמה פנים.
 

כרוב ממשח

משתמש ותיק
פותח הנושא
אייזיק סאלאווייציק אמר:
כרוב ממשח אמר:
אייזיק סאלאווייציק אמר:
מה שנא מכל מחלוקת שבתורה שכאו"א משוי חבירו אינו מבין?
בכל מקום יש מחלוק' בהבנה קטנה שעדיין אינה הופכת את הצד השני ל'טיפש'.
אבל כאן הרי לדעת המ"ד טיפש היה מי שאינו מבין כמוהו נקרא "טיפש", דהיינו שהיא הבנה פשוטה מאוד שמי שלא מבין אותה הוא טיפש.
והרי יש מקומות שאחד אומר להשני: רחנמא ליצלן מהאי דעתא, שכפה"נ הכונה בזה למה שאומרים היום אתה טיפש.
עדיין נראה לי שיש הבדל גדול בין רחמנא ליצלן מהאי דעתא לבין קריאת "טיפש" על מי שאינו חושב כמותו
 

מצד שני

משתמש רשום
כרוב ממשח אמר:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
רב ושמואל; חד אמר: מלך פיקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פיקח היה - שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו. ומאן דאמר טפש היה - דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא, דאי מרדו ביה הנך - הני הוו קיימי בהדיה. 

איך ייתכן שרב ושמואל נחלקו אם אחשורוש היה מלך חכם או טיפש? הרי לפי"ז יוצא שכ"א סבר שחבירו אינו חכם
וכי ייתכן מחלוקת כזאת שכ"א יסבור שרעהו טיפש?
הרי לפי מ"ד שטיפש היה, אולי סבר אחשורוש כהמ"ד השני? וכן להיפך.

יתכן שיש להפריד את השקלא וטריא ביניהם לשני חלקים. היתה מחלוקת כללית ביניהם אם אחשורוש מלך חכם היה או טיפש, והיא לא היתה בנויה כלל על יחסו לנתיניו הקרובים והרחוקים, אלא על כלל המגילה. לימים הוכיח אחד מהם את חכמתו של אחשורוש מזה שקירב את הרחוקים תחילה, השיב על כך הבר פלוגתא - אדרבא, גם בזה טעה. אבל לא שטען שטעות זו עצמה היא טעות של טפשים, אלא שאין ממנה ראיה לחכמה דווקא. (וכן יתכן כמובן להיפך, תחילה הוכיח האחד את טיפשותו והשני ענה לעומתו ששזה דוקא כן חכם, העיקר הרעיון).
 

בורסקאי

משתמש ותיק
אולי המחלוקת היא לא על רמת האיי קיו של אחשורוש שהרי רב ושמואל לא באו לדבר על הפסיכומטרי שלו,

חכם וטיפש היא שאלה הנמדדת לפי מעשיו של אדם, האם הדברים שהוא עושה יש בהם תבונה או סכלות,ולא על גופו של אדם,

ולכן השאלה שנחלקו בה על "מלכותו" דהיינו הפעולות שעשה, ודייקא מלשון הגמרא "מלך חכם היה" "מלך טיפש היה"
ודאתינא להכי א"ש דשייך לחלוק על דברים שנעשו האם היו פעולות חכמות או טפשות,

והנעל"ד כתבתי.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
בברכות לט. ישנו מלגלג ומברך, והגמ' מחשיבה זאת כמח' תנאים, גם המלגלג, ולא חששו לפגיעה שיש בזה במ"ד השני. יעויי"ש.
 
כרוב ממשח אמר:
אייזיק סאלאווייציק אמר:
כרוב ממשח אמר:
בכל מקום יש מחלוק' בהבנה קטנה שעדיין אינה הופכת את הצד השני ל'טיפש'.
אבל כאן הרי לדעת המ"ד טיפש היה מי שאינו מבין כמוהו נקרא "טיפש", דהיינו שהיא הבנה פשוטה מאוד שמי שלא מבין אותה הוא טיפש.
והרי יש מקומות שאחד אומר להשני: רחנמא ליצלן מהאי דעתא, שכפה"נ הכונה בזה למה שאומרים היום אתה טיפש.
עדיין נראה לי שיש הבדל גדול בין רחמנא ליצלן מהאי דעתא לבין קריאת "טיפש" על מי שאינו חושב כמותו
הוא הרי לא כנהו כן, רק נחלקו מה היה אחשוראש, עי"ש. נראה שטעית ועי"ש עוד בשוטינשטיין.
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
נשאלה שאלה זו בעבר
viewtopic.php?f=90&t=15642
ניסיתי למצוא אז מקור.
אשמח אם תתייחס לכך, הרב הניק @שמואל יעקב 
מוחל וסולח אמר:
בבלי אמר:
שמעתי פעם שאלה על מחלוקת זו.

חד אמר פיקח היה, משמע היה פועל כמוהו.
חד אמר טיפש היה, משמע, הוא עצמו לא היה נוהג כך, ומי שנוהג כך הרי הוא טיפש.

יוצא, שמילא אחד סבר על חברו שהינו פיקח,
אך האם גם משמע מכך, שאחד סבר שחברו טיפש, ח"ו?
 
מוחל וסולח אמר:
תורתו אומנותו אמר:
אגב, כמדומני שזו היתה שאלתו של הרב שך, ואם זכרוני אינו מטעני, תשובתו היתה כזו: זה מה שקורה כשרבנים מתעסקים בפוליטיקה.
לי אישית אמירה כזו לא נשמעת הגיונית, אולי אמר כזאת אך הוסיף הסבר או מילה שמשנה את משמעות המשפט.
אשמח אם יש מי שמכיר או יודע להכחיש.
 

יחיה

משתמש ותיק
כרוב ממשח אמר:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
רב ושמואל; חד אמר: מלך פיקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פיקח היה - שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו. ומאן דאמר טפש היה - דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא, דאי מרדו ביה הנך - הני הוו קיימי בהדיה. 

איך ייתכן שרב ושמואל נחלקו אם אחשורוש היה מלך חכם או טיפש? הרי לפי"ז יוצא שכ"א סבר שחבירו אינו חכם
וכי ייתכן מחלוקת כזאת שכ"א יסבור שרעהו טיפש?
הרי לפי מ"ד שטיפש היה, אולי סבר אחשורוש כהמ"ד השני? וכן להיפך.

לענ"ד, קושיה מעיקרא ליתא, עפ"י הידוע: "דברים שרואים משם - לא רואים מכאן".
גם ביום יום, אם מתווכחים בני אדם, אודות מעשה מסוים, או מדיניות כל שהיא, של מישהו בביתו ובמשרתו, האחד סבור שההוא מתנהל בחכמה, ולעומתו השני אומר שהיא סכלות, אין הדבר מלמד על המתדיינים בעצמם, מפני שאינם נמצאים במקום אותו הנידון: "עד שתגיע למקומו", רק יכולים לפלפל, כ"א מזווית ראייתו, ומנקודת מבטו, ולא יותר.
 

כרוב ממשח

משתמש ותיק
פותח הנושא
יחיה אמר:
כרוב ממשח אמר:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
רב ושמואל; חד אמר: מלך פיקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פיקח היה - שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו. ומאן דאמר טפש היה - דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא, דאי מרדו ביה הנך - הני הוו קיימי בהדיה. 

איך ייתכן שרב ושמואל נחלקו אם אחשורוש היה מלך חכם או טיפש? הרי לפי"ז יוצא שכ"א סבר שחבירו אינו חכם
וכי ייתכן מחלוקת כזאת שכ"א יסבור שרעהו טיפש?
הרי לפי מ"ד שטיפש היה, אולי סבר אחשורוש כהמ"ד השני? וכן להיפך.

לענ"ד, קושיה מעיקרא ליתא, עפ"י הידוע: "דברים שרואים משם - לא רואים מכאן".
גם ביום יום, אם מתווכחים בני אדם, אודות מעשה מסוים, או מדיניות כל שהיא, של מישהו בביתו ובמשרתו, האחד סבור שההוא מתנהל בחכמה, ולעומתו השני אומר שהיא סכלות, אין הדבר מלמד על המתדיינים בעצמם, מפני שאינם נמצאים במקום אותו הנידון: "עד שתגיע למקומו", רק יכולים לפלפל, כ"א מזווית ראייתו, ומנקודת מבטו, ולא יותר.
וכי רב ושמואל לא הבינו את מה שכתבת?
ובכל זאת נחלקו אם אחשורוש היה חכם או טיפש - למרות ש"דברים שרואים משם - לא רואים מכאן"
 

יחיה

משתמש ותיק
כרוב ממשח אמר:
יחיה אמר:
כרוב ממשח אמר:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
רב ושמואל; חד אמר: מלך פיקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פיקח היה - שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו. ומאן דאמר טפש היה - דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא, דאי מרדו ביה הנך - הני הוו קיימי בהדיה. 

איך ייתכן שרב ושמואל נחלקו אם אחשורוש היה מלך חכם או טיפש? הרי לפי"ז יוצא שכ"א סבר שחבירו אינו חכם
וכי ייתכן מחלוקת כזאת שכ"א יסבור שרעהו טיפש?
הרי לפי מ"ד שטיפש היה, אולי סבר אחשורוש כהמ"ד השני? וכן להיפך.

לענ"ד, קושיה מעיקרא ליתא, עפ"י הידוע: "דברים שרואים משם - לא רואים מכאן".
גם ביום יום, אם מתווכחים בני אדם, אודות מעשה מסוים, או מדיניות כל שהיא, של מישהו בביתו ובמשרתו, האחד סבור שההוא מתנהל בחכמה, ולעומתו השני אומר שהיא סכלות, אין הדבר מלמד על המתדיינים בעצמם, מפני שאינם נמצאים במקום אותו הנידון: "עד שתגיע למקומו", רק יכולים לפלפל, כ"א מזווית ראייתו, ומנקודת מבטו, ולא יותר.
וכי רב ושמואל לא הבינו את מה שכתבת?
ובכל זאת נחלקו אם אחשורוש היה חכם או טיפש - למרות ש"דברים שרואים משם - לא רואים מכאן"

רב ושמואל עצמם, מתכוונים לומר ש"לפי ראות עיניהם": מלך פיקח היה, או מלך טיפש היה.
לשניהם ברור שכ"ז עפ"י הפרספקטיבה המקומית שלהם.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
יחיה אמר:
כרוב ממשח אמר:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
רב ושמואל; חד אמר: מלך פיקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פיקח היה - שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו. ומאן דאמר טפש היה - דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא, דאי מרדו ביה הנך - הני הוו קיימי בהדיה. 

איך ייתכן שרב ושמואל נחלקו אם אחשורוש היה מלך חכם או טיפש? הרי לפי"ז יוצא שכ"א סבר שחבירו אינו חכם
וכי ייתכן מחלוקת כזאת שכ"א יסבור שרעהו טיפש?
הרי לפי מ"ד שטיפש היה, אולי סבר אחשורוש כהמ"ד השני? וכן להיפך.

לענ"ד, קושיה מעיקרא ליתא, עפ"י הידוע: "דברים שרואים משם - לא רואים מכאן".
גם ביום יום, אם מתווכחים בני אדם, אודות מעשה מסוים, או מדיניות כל שהיא, של מישהו בביתו ובמשרתו, האחד סבור שההוא מתנהל בחכמה, ולעומתו השני אומר שהיא סכלות, אין הדבר מלמד על המתדיינים בעצמם, מפני שאינם נמצאים במקום אותו הנידון: "עד שתגיע למקומו", רק יכולים לפלפל, כ"א מזווית ראייתו, ומנקודת מבטו, ולא יותר.
@לבי במערב @תורתו אומנותו 

ראשית, כל מה שכתבת וכתבו כך גם אחרים באשכול הנוסף, הם דברי עזות.
שיחת רב ושמואל, אינה שיחת חולין של חדר קפה מאחורי בית המדרש.
כיצד עולה על לב לומר זאת?

ועוד, יש כשל לוגי כ"כ ברור בטענה כמו שלך, שהרי אם הם דנים לפי שכלם, כיצד הם יודעים מה היו חשבונותיו של אחשוורוש, שקדם להם במאות שנים? כיצד הם מתיימרים לעשות זאת?

שנית, כל ניתוח והבנה, שלא מתייחס למאפייני האירוע במדוייק, הריהו נדון לכשלון, שהרי הם מתווכחים על סיטואציה שכלל לא התקיימה. ומה שכן התקיים הינו אירוע שונה לחלוטין.

אלא, חייב להיות שרב ושמואל כשהם מתווכחים, הרי הם מדברים על כל מכלול פרטי האירוע, ואין זוית כזו או אחרת ששונה ביניהם, לגבי הבנתם את אופי האירוע.
אלא, הם נחלקים על האמת האחת ואין בלתה, האם המעשה והשיקול שעמד בבסיסו היה חכם או לא.
ובעצם רב ושמואל שנכנסים לכל היקף האירוע, טוענים שכך היו נוהגים, כל אחד לפי דעתו, לו הוא היה מנהל את אותו אירוע.
ואם תטען שלא כך, אלא זו רק הבעת דעה, אך לא מחוייבות לנהוג כך, לו היו הם מנהלים את אותו אירוע, אזי, איזה ערך ואמת יש לויכוח ביניהם.
ויכוח סרק?

שימו לב למשמעות הדברים שאתם מוציאים מפיכם.
 

יחיה

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
יחיה אמר:
כרוב ממשח אמר:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
רב ושמואל; חד אמר: מלך פיקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פיקח היה - שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו. ומאן דאמר טפש היה - דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא, דאי מרדו ביה הנך - הני הוו קיימי בהדיה. 

איך ייתכן שרב ושמואל נחלקו אם אחשורוש היה מלך חכם או טיפש? הרי לפי"ז יוצא שכ"א סבר שחבירו אינו חכם
וכי ייתכן מחלוקת כזאת שכ"א יסבור שרעהו טיפש?
הרי לפי מ"ד שטיפש היה, אולי סבר אחשורוש כהמ"ד השני? וכן להיפך.
לענ"ד, קושיה מעיקרא ליתא, עפ"י הידוע: "דברים שרואים משם - לא רואים מכאן".
גם ביום יום, אם מתווכחים בני אדם, אודות מעשה מסוים, או מדיניות כל שהיא, של מישהו בביתו ובמשרתו, האחד סבור שההוא מתנהל בחכמה, ולעומתו השני אומר שהיא סכלות, אין הדבר מלמד על המתדיינים בעצמם, מפני שאינם נמצאים במקום אותו הנידון: "עד שתגיע למקומו", רק יכולים לפלפל, כ"א מזווית ראייתו, ומנקודת מבטו, ולא יותר.
ראשית, כל מה שכתבת וכתבו כך גם אחרים באשכול הנוסף, הם דברי עזות.
שיחת רב ושמואל, אינה שיחת חולין של חדר קפה מאחורי בית המדרש.
כיצד עולה על לב לומר זאת?

ועוד, יש כשל לוגי כ"כ ברור בטענה כמו שלך, שהרי אם הם דנים לפי שכלם, כיצד הם יודעים מה היו חשבונותיו של אחשוורוש, שקדם להם במאות שנים? כיצד הם מתיימרים לעשות זאת?

שנית, כל ניתוח והבנה, שלא מתייחס למאפייני האירוע במדוייק, הריהו נדון לכשלון, שהרי הם מתווכחים על סיטואציה שכלל לא התקיימה. ומה שכן התקיים הינו אירוע שונה לחלוטין.

אלא, חייב להיות שרב ושמואל שהם מתווכחים, הרי הם מדברים על כל מכלול פרטי האירוע, ואין זוית כזו או אחרת ששונה ביניהם, לגבי הבנתם את אופי האירוע.
אלא, הם נחלקים על האמת האחת ואין בלתה, האם המעשה והשיקול שעמד בבסיסו היה חכם או לא.
ובעצם רב ושמואל שנכנסים לכל היקף האירוע, טוענים שכך היו נוהגים, כל אחד לפי דעתו לו היה מנהל את אותו אירוע.
ואם תטען שלא כך, אלא זו רק הבעת דעה, אך לא מחוייבות לנהוג כך, לו היו הם מנהלים את אותו אירוע, איזה ערך ואמת יש לויכוח ביניהם.

ויכוח סרק.

שימו לב למשמעות הדברים שאתם מוציאים מפיכם.

"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
יחיה אמר:
מוחל וסולח אמר:
יחיה אמר:

שימו לב למשמעות הדברים שאתם מוציאים מפיכם.

"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".
אין לי הרבה מה להוסיף מלבד להשאיר את השורה למעלה בציטוט. ולקוות שאתה מבין.

כתבת "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"

מדהים!
 
 

עמנואל

משתמש ותיק
רב הכיר את שמואל ושמואל הכיר את רב ובוודאי לא חשב האחד שהשני טיפש או לא פיקח. אין על כך דיון.

הוויכוח הוא על אחשורוש המלך, האם התנהגותו במקרה זו מלמדת על פקחות או על טפשות, וזה מנקודת ראות של שנים רבות לאחר מעשה, ממקום אחר ומאווירה אחרת.

יש מקום להניח שעובדות אחרות סיפקו לכל אחד ראיות נוספות לצד שבו הוא נקט.
 

נחמן זוטא

משתמש ותיק
הויכוח הוא האם המגילה באה ללמד שאחשורוש היה פקח או שוטה, ואין זה ויכוח על עצם העניין שבזה הכל מודו שבזמנים וסיטואציות מסוימות יכול להתפרש כחכמה או טיפשות.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ר' '@מוחל וסולח', רק עתה ראיתי להודעתו (ע"י קישור במק"א).
ויכוח סרק?
חלילה.
יש לימוד רב מהדיון אם אחשורוש טיפש הי' או פיקח (למשל, לגבי ההוראה כלפינו מהמסופר אודותיו במגילה - כולל במעשה זה עצמו, אם ראוי לאדם לקרב בני מאתי' ברישא), אך אין בזה משמעות כלפי המתדיינים עצמם. ופשוט (בעיני) עד למאד.
 

לידע

משתמש ותיק
רב הכיר את שמואל ושמואל הכיר את רב
לשון רש"י בביצה [ט' ע"א] - תקופה שבה היה ערך לתואר רשכבה"ג והיה צורך לדייק אותו -
"ואע"ג דרב אמורא הוא מקשי מיניה מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו - חוץ משמואל"
 

א בוחער

משתמש ותיק
הויכוח הוא האם המגילה באה ללמד שאחשורוש היה פקח או שוטה, ואין זה ויכוח על עצם העניין שבזה הכל מודו שבזמנים וסיטואציות מסוימות יכול להתפרש כחכמה או טיפשות.
לפ"ז זה מחלוקת במציאות!
 

חיים נטע פ

משתמש רשום
בכל מקום יש מחלוק' בהבנה קטנה שעדיין אינה הופכת את הצד השני ל'טיפש'.
אבל כאן הרי לדעת המ"ד טיפש היה מי שאינו מבין כמוהו נקרא "טיפש", דהיינו שהיא הבנה פשוטה מאוד שמי שלא מבין אותה הוא טיפש.
רחמנא ליצלן מהאי דעתא. פ. מרובה ב"ק סה ע'ב עיי"ש. לא נראה כ"כ הבדלי הבחנה קטנה
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לשון רש"י בביצה [ט' ע"א] - תקופה שבה היה ערך לתואר רשכבה"ג והיה צורך לדייק אותו - "ואע"ג דרב אמורא הוא מקשי מיניה מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו - חוץ משמואל"
ייש"כ על ה'מציאה' הכשרה. מהי הראי' מכך לנדו"ד?
 
חלק עליון תַחתִית