ותוסף אסתר ותדבר... להעביר את רעת המן האגגי וכו' למה הוצרכה לבקש?

ששמואל

משתמש ותיק
מגילה טו:
ת"ר מה ראתה אסתר שזימנה את המן, ר"א אומר פחים טמנה לו וכו' רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא וכו'.
ופירש רש"י דכי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה.

ותימה שהרי התוכנית הצליחה מעל ומעבר למשוער, שלמרות שהיא הסכימה למסור את נפשה עבור כלל ישראל כדי שגם המן ימות היא הצליחה להביא למצב שהרגו רק את המן ואילו היא נשארה לחיות.

ואם כן למה אח"כ אסתר הייתה צריכה שוב לפנות לאחשוורוש ע"מ להשיב את רעת המן האגגי וכו' ובמפרשים מתואר שהיה ויכוח שלם ביניהם כיון שאחשוורוש לא רצה להשיב את הספרים וי"מ שבאמת הגזירה לא התבטלה ורק ניתן רשות ליהודים לעמוד על נפשם, ומה הוצרך לכל זה הרי ברגע שהמן נהרג הגזירה התבטלה אוטומטית ???
וצע"ג
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
מתוך חברותא-

ואיתא במס' תענית [כ"ט ע"א], דכאשר היו גוזרין גזירה, ואח"כ מת אחד מן היועצים, היו מבטלין את הגזירה [משום דהיו סבורים שאירע להם כך מפני הגזירה שגזרו, רש"י שם]. והקשה בעל מדרש שמואל, אם כן, אמאי הוצרכה אסתר להתחנן למלך להעביר את רעת המן, הרי כבר תלו אותו על העץ, ובטלה הגזירה ! ? ותירץ, דבאמת לא לצורך ביטול הגזירה התחננה, אלא לתוספת טובה. עוד תירץ, דהוצרכה להתחנן עבור המקומות הרחוקים, שאפשר שלא ישמעו את אשר אירע להמן, ויהרגו את היהודים שבמקומם [ואפ"ה חשיב שנתבטלה הגזירה, כיון שלא יהרגו כל היהודים]. לכן התחננה אסתר, שיישלחו רצים לכל מדינות המלך. עוד תירץ, דכי אמרינן דכשמת חד מינייהו - בטלה גזירתא, היינו כשמת מאליו או נפל מן הגג. שאז אומרים שבודאי לא הסכימו מן השמים לאותה גזירה, ולכן גזרו עליו מיתה. אבל כשהמלך הורגו ברצונו, אז בודאי לא מבטלי לה. אמנם אסתר לא ידעה מזה, ולכן זימנה את המן. אבל כשראתה שאפילו אחר שנהרג המן - לא כתבו להשיב את הספרים, אז ידעה חילוק זה, ולכן באה בתחנונים את המלך, להעביר את רעת המן. עיי"ש עוד.
 

ששמואל

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי רציני אמר:
דבאמת לא לצורך ביטול הגזירה התחננה, אלא לתוספת טובה. עוד תירץ, דהוצרכה להתחנן עבור המקומות הרחוקים, שאפשר שלא ישמעו את אשר אירע להמן, ויהרגו את היהודים שבמקומם [ואפ"ה חשיב שנתבטלה הגזירה, כיון שלא יהרגו כל היהודים]. לכן התחננה אסתר, שיישלחו רצים לכל מדינות המלך.
לא כ"כ משמע כן במפרשי המגילה שדנים מה היה המו"מ בין אסתר לאחשוורוש (עיי' בגר"א, במלבי"ם, ברלב"ג ועוד)
יהודי רציני אמר:
אמנם אסתר לא ידעה מזה, ולכן זימנה את המן. אבל כשראתה שאפילו אחר שנהרג המן - לא כתבו להשיב את הספרים, אז ידעה חילוק זה, ולכן באה בתחנונים את המלך, להעביר את רעת המן.
חידוש עצום
ושמעתי מהגרב"ד פוברסקי שליט"א שהכלל הזה לא היה חוק אלא סוג של מנהג שכיון שהם ראו שאחד מגוזרי הגזירה מת ראו את זה כסימן משמים שהגזירה לא הייתה טובה ומבטלים אותה.
ועל כן היה צריך שיעמדו ויאמרו שאכן הגזירה התבטלה בעקבות מותו של המן ואחשוורוש לא רצה "להפעיל" את הכלל הזה.
עוד שמעתי שאם היה מת מדבר אחר אז היו מבטלים כסימן משמים אבל המן שנתלה בגלל הגזירה אינו סימן (תליא במחלוקת המפרשים למה אחשוורוש ציווה להרוג את המן).
ואכתי צ"ע
 
ברור שהיתה צריכה לבקש!
המן נתלה, אבל המלך לא ביטל את האגרות הראשונות!
וגם אחרי שביקשה והתחננה - לא הועיל לה לבטל אותן, רק לתת רשות ליהודים לעמוד על נפשם. והאגרות השניות נועדו לזה אבל לא היה בהן ביטול הראשונות.
ולכן שונאי היהודים קמו להרוג אותם בי"ג אדר, רק שהיהודים ניצחו. 
 
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ברור שהיתה צריכה לבקש!
המן נתלה, אבל המלך לא ביטל את האגרות הראשונות!
וגם אחרי שביקשה והתחננה - לא הועיל לה לבטל אותן, רק לתת רשות ליהודים לעמוד על נפשם. והאגרות השניות נועדו לזה אבל לא היה בהן ביטול הראשונות.
ולכן שונאי היהודים קמו להרוג אותם בי"ג אדר, רק שהיהודים ניצחו. 
נא לקרוא את השאלה, השאלה היתה שהרי כשמת אחד מהם בטלה הגזירה, ואם כן למה לא באמת לא בטלו האגרות הראשונות, שהם לא בטלו אנחנו רואים, השאלה למה.
 
 
חלק עליון תַחתִית