דף ז מגילה דף ז עמוד ב - סעודת פורים של רבה ורבי זירא

בבלי

משתמש ותיק
מסופר בגמרא במגילה בדף ז עמוז ב
רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.
מה בא ללמדנו סיפור זה?

אשמח לתשובות מקורות
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:

פפפפ

משתמש ותיק
בבלי אמר:
מסופר בגמרא במגילה בדף ז עמוז ב
 רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. 
מה בא ללמדנו סיפור זה?

אשמח לתשובות מקורות
כמה המצוה גדולה !! וכמה היא מסוכנת !!!!!
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בבלי אמר:
מסופר בגמרא במגילה בדף ז עמוז ב
 רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. 
מה בא ללמדנו סיפור זה?

אשמח לתשובות מקורות



כתב שם המאירי (ד''ה חייב אדם) וז"ל: חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר, ומכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו, ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים ע"כ.
 

בבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
לפי איך שאני הבנתי את המאירי שהביא ר' @נדיב לב [אשמח שאם אני טועה בהבנתי את המאירי אז שיבאר את המאירי נכון] אז הגמרא הביאה מעשה זה כדי לספר לאיזה רמה לא צריך להגיע?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בבלי אמר:
לפי איך שאני הבנתי את המאירי שהביא ר' @נדיב לב [אשמח שאם אני טועה בהבנתי את המאירי אז שיבאר את המאירי נכון] אז הגמרא הביאה מעשה זה כדי לספר לאיזה רמה לא צריך להגיע?
כוונת הגאונים שהביא המאירי, שממעשה זה לומדים שאין הלכה כרבא במש"כ בגמ' שם "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך". וגרסו במעשה רבא ולא רבה.
 

בבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הבנתי.
אשמח לעוד תירוצים.
נ.ב. מי היו הגאונים הללו שדיבר עליהם המאירי?
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
אחד השיחות המפורסמות והידועות של הרבי מחב"ד, בביאור הסיפור הנ"ל, אני בטוח שחייליו כאן בפורום ימצאו את המקור.
 

מצולות ים

משתמש ותיק
זכורני שכך מפרשים את דעת הרמב"ם שפסק לשתות ולישן, שמקורו הוא ממעשה זה שהדרך להגיע לעד דלא ידע בצורה של שתיית יתר מביא לתוצאה גרועה.
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
בבלי אמר:
מסופר בגמרא במגילה בדף ז עמוז ב
 רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. 
מה בא ללמדנו סיפור זה?

אשמח לתשובות מקורות
עיי' מהרש"א, הוא מסביר ש'שחטיה' זה לא כפשוטו, אלא שהשקה אותו הרבה עד שהיה קרוב למיתה.

ובספר אורה ושמחה להגרש"י בורנשטיין זצ"ל, מאריך לבאר הסיפור הזה. [אם אני לא טועה, עיקרי הדברים שם הם שנס פורים הוא בחינה של 'תחיית המתים', כלומר שכבר נגזרה מיתה על כנסת ישראל והיא שבה לחיים. ורבה קיים תחיית המתים ברבי זירא מכוח מה שזה עניינו ומהותו של היום. שוב, ראיתי את זה מזמן, והמאמר שם ארוך מאוד, בטוחני שלא דייקתי כלל וכלל].
 
 
נדיב לב אמר:
בבלי אמר:
לפי איך שאני הבנתי את המאירי שהביא ר' @נדיב לב [אשמח שאם אני טועה בהבנתי את המאירי אז שיבאר את המאירי נכון] אז הגמרא הביאה מעשה זה כדי לספר לאיזה רמה לא צריך להגיע?
כוונת הגאונים שהביא המאירי, שממעשה זה לומדים שאין הלכה כרבא במש"כ בגמ' שם "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך". וגרסו במעשה רבא ולא רבה.
עיין בפרי חדש שהשיב בזה דאדרבה מהמשך המעשה חזינן גודל החיוב שלשנה אחרת א"ל דלאו בכל שעתא מתרחיש ניסא ולהכי לא בא לאכול עמו, ומשמע דהא מיהת אעפי"כ השתכר גם בשנה הבאה אלא שלא אכל עמו מפני הסכנה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
בבלי אמר:
מסופר בגמרא במגילה בדף ז עמוז ב
 רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. 
מה בא ללמדנו סיפור זה?

אשמח לתשובות מקורות
היום נוטים לומר שמי שמכה או עושה מעשה אלימות כשהוא שיכור זה מראה שהוא אדם גס, וזה נסתר מדברי הגמ' האלו, וזה ודאי לימוד גדול.
 
 

ששמואל

משתמש ותיק
בבלי אמר:
מה בא ללמדנו סיפור זה?
הגמ' רוצה לדחות את דברי רבא דחייבי איניש לבסומי עד דלא ידע ומביאה את המעשה כדי להראות שלא ראוי לנהוג כך.
בבלי אמר:
ט"ז תרצה ב על דברי הרמ"א די"א שאין צריך להשתכר כל כך וכו'
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
חולין ח, א
דאמר ר' זירא אמר שמואל: ליבן סכין ושחט בה - שחיטתו כשירה, חידודה קודם לליבונה,

חתם סופר שם
ושמעתי ממורי הגאון הפלאה זצ"ל בשמחת פורים הא דפשיטא לר"ז דחידודא קודם לליבונא ומרווח רווח דאמרינן פ"ק דמגלה קם רבה ושחטי' לר"ז ואפשר שחטו בסכין רותח שהי' מונח על השלחן בסעודת פורים וידע ר"ז והרגיש בנפשי'. והנה אף על גב דלחוכא ולשמחת פורים אמרה נ"ל הואיל ונפיק מפומי' דגברא קדישא לא יגע לריק ח"ו וכו'
 
חלק עליון תַחתִית