דף ב מגילה ב. לימוד "כימים"

תיובתא

משתמש ותיק
במגילה דף ב. מובאת מחלוקת מהיכן לומדים שמותר לקרוא גם בי"א ובי"ב. דעת ר"ש בר אבא דגמרינן מ"זמניהם", ודעת ר' שמואל בר נחמני דגמרינן מ"כימים". הגמרא מבארת שר"ש בר שמן לא למד מ"כימים" משום ש"ההוא לדורות הוא דכתיב".
לכאורה מהפסוק עצמו המופיע לפני המילה "כימים" כתוב מפורש שינהגו ימי הפורים "בכל שנה שנה", וא"כ מדוע צריך ללמוד זאת מ"כימים"?

הפסוקים במגילה פרק  ט'
 כא לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם--לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:  בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה.  כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.
 

HaimL

משתמש ותיק
נראה לי שהפשט הוא כזה.

אם לא היה כתוב כימים אשר נחו בהם וגו', רק היה כתוב בכל שנה ושנה לעשות אותם ימי משתה ושמחה וכו', אז לא הייתי לומד חיוב קריאת המגילה לדורות, שהרי מפורש בפסוק שהם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, ותו לא.

עכשיו שכתוב כימים אשר נחו, משמע שצריך להזכיר במפורש את הימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם, והיינו ע"י קריאת המגילה. ממילא לרב שמן בר אבא צריך את כימים כדי ללמד על קריאת המגילה לדורות, ולא אייתר ליה כימים עבור י"א וי"ב
 

נוריאל עזרא

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
במגילה דף ב. מובאת מחלוקת מהיכן לומדים שמותר לקרוא גם בי"א ובי"ב. דעת ר"ש בר אבא דגמרינן מ"זמניהם", ודעת ר' שמואל בר נחמני דגמרינן מ"כימים". הגמרא מבארת שר"ש בר שמן לא למד מ"כימים" משום ש"ההוא לדורות הוא דכתיב".
לכאורה מהפסוק עצמו המופיע לפני המילה "כימים" כתוב מפורש שינהגו ימי הפורים "בכל שנה שנה", וא"כ מדוע צריך ללמוד זאת מ"כימים"?

הפסוקים במגילה פרק  ט'
 כא לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם--לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:  בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה.  כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.
אולי בפשט הפסוקים אפשר להבין שאותו דור קיבל עליו כל שנה ושנה ותו לא.
 
חלק עליון תַחתִית