מתאהב על ידך
משתמש ותיק
למשל היום במוסף של ר"ח (אבל לא רק):
"שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו".
ואני נבוך כל פעם מחדש
האם במילים אלו אנו אמורים לבקש שתי בקשות כדלהלן:
1. שתעלנו וכו'.
2. שנעשה לפניך וכו' .
או אולי בעצם בתפילה זו מתייחסים אנו לתביעה האוטומטית המתעוררת כלפינו, שהלא הגיע היום זמן הקרבת קרבן מוסף - ואנו איננו מקריבים כלום!
ולכן נתקנה תפילה זו שבה אנו מתנצלים ומבהירים לפני השי"ת שאין זה סתם מתוך התעלמות וזלזול בחובותינו לעשות בבית בחירתך וכו'.
אלא שמאחר שגלינו ונתרחקנו ותכל'ס אין אנחנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות ולהקריב לפניך כפי שציויתנו וכו'.
לפיכך קודם כל מצפים ומבקשים אנו להסיר את החסמים המונעים אותנו מלקיים חובותינו - יה"ר מלפניך שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו וכו'.
ורק אחר כך - אף אנו מצידנו מצהירים/נודרים שברגע שיוסרו החסמים - שם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצווה עלינו בתורתך וכו'
ואת מוסף יום... הזה נעשה ונקריב וכו'.
וכמדומה שפירוש בהיר זה בכל תפילות המוספים - 'זורם' הרבה יותר מכמה אנפי ואכמ"ל.
דוק ותשכח.
אלא שאליה וקוץ בה!
שהרי אם כנים אנו שזו התחייבות ולא סתם בקשה - מהיכ"ת שנצא יד"ח תפילת מוסף אם חשבנו להיפך ולא ידענו מעולם שזהו מעמד הצהרה והתחייבות לעשות לפניך את קרבנות חובותינו.
ואתן משל:
וכי תעלה על דעתך שהאומר קריאת שמע בלי לדעת כלל שזה משהו רשמי מחייב והוא חושב שזהו סתם קיום מצוה וריוח של שכר ע"י אמירת טקסט בעל כח סגולי (סוג של פיטום הקטורת) יצא ידי חובת קבלת עול מלכות שמים?
ואף כאן לפי ההבנה דלעיל - הרי זהו נדר התחייבות וקבלת עול להקריב.
(ולא קשור כלל לשאלת מצוות צריכות כוונה וגם לא לענין כוונת התפילה.
כי הגם שיוצאים בדיעבד בלי לכוין בתפילה - הרי כאן בסתמא זו ממש כוונה הפכית, שבמקום הצהרה והתחייבות ונדר - אומרים המילים מתוך וודאות שזו רק בקשה בלבד)
"שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו".
ואני נבוך כל פעם מחדש
האם במילים אלו אנו אמורים לבקש שתי בקשות כדלהלן:
1. שתעלנו וכו'.
2. שנעשה לפניך וכו' .
או אולי בעצם בתפילה זו מתייחסים אנו לתביעה האוטומטית המתעוררת כלפינו, שהלא הגיע היום זמן הקרבת קרבן מוסף - ואנו איננו מקריבים כלום!
ולכן נתקנה תפילה זו שבה אנו מתנצלים ומבהירים לפני השי"ת שאין זה סתם מתוך התעלמות וזלזול בחובותינו לעשות בבית בחירתך וכו'.
אלא שמאחר שגלינו ונתרחקנו ותכל'ס אין אנחנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות ולהקריב לפניך כפי שציויתנו וכו'.
לפיכך קודם כל מצפים ומבקשים אנו להסיר את החסמים המונעים אותנו מלקיים חובותינו - יה"ר מלפניך שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו וכו'.
ורק אחר כך - אף אנו מצידנו מצהירים/נודרים שברגע שיוסרו החסמים - שם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצווה עלינו בתורתך וכו'
ואת מוסף יום... הזה נעשה ונקריב וכו'.
וכמדומה שפירוש בהיר זה בכל תפילות המוספים - 'זורם' הרבה יותר מכמה אנפי ואכמ"ל.
דוק ותשכח.
אלא שאליה וקוץ בה!
שהרי אם כנים אנו שזו התחייבות ולא סתם בקשה - מהיכ"ת שנצא יד"ח תפילת מוסף אם חשבנו להיפך ולא ידענו מעולם שזהו מעמד הצהרה והתחייבות לעשות לפניך את קרבנות חובותינו.
ואתן משל:
וכי תעלה על דעתך שהאומר קריאת שמע בלי לדעת כלל שזה משהו רשמי מחייב והוא חושב שזהו סתם קיום מצוה וריוח של שכר ע"י אמירת טקסט בעל כח סגולי (סוג של פיטום הקטורת) יצא ידי חובת קבלת עול מלכות שמים?
ואף כאן לפי ההבנה דלעיל - הרי זהו נדר התחייבות וקבלת עול להקריב.
(ולא קשור כלל לשאלת מצוות צריכות כוונה וגם לא לענין כוונת התפילה.
כי הגם שיוצאים בדיעבד בלי לכוין בתפילה - הרי כאן בסתמא זו ממש כוונה הפכית, שבמקום הצהרה והתחייבות ונדר - אומרים המילים מתוך וודאות שזו רק בקשה בלבד)