מה אתם מתכוונים בתפילות מוסף - לבקש או לנדור ממש? והאם זה לעיכובא?

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
למשל היום במוסף של ר"ח (אבל לא רק):
"שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו".
ואני נבוך כל פעם מחדש
האם במילים אלו אנו אמורים לבקש שתי בקשות כדלהלן:
1. שתעלנו וכו'.
2. שנעשה לפניך וכו' . 

או אולי בעצם בתפילה זו מתייחסים אנו לתביעה האוטומטית המתעוררת כלפינו, שהלא הגיע היום זמן הקרבת קרבן מוסף - ואנו איננו מקריבים כלום!
ולכן נתקנה תפילה זו שבה אנו מתנצלים ומבהירים לפני השי"ת שאין זה סתם מתוך התעלמות וזלזול בחובותינו לעשות בבית בחירתך וכו'.
אלא שמאחר שגלינו ונתרחקנו ותכל'ס אין אנחנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות ולהקריב לפניך כפי שציויתנו וכו'.
לפיכך קודם כל מצפים ומבקשים אנו להסיר את החסמים המונעים אותנו מלקיים חובותינו  - יה"ר מלפניך שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו וכו'.
ורק אחר כך - אף אנו מצידנו מצהירים/נודרים שברגע שיוסרו החסמים - שם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצווה עלינו בתורתך וכו'
ואת מוסף יום... הזה נעשה ונקריב וכו'. 


וכמדומה שפירוש בהיר זה בכל תפילות המוספים - 'זורם' הרבה יותר מכמה אנפי ואכמ"ל.
דוק ותשכח.
 
אלא שאליה וקוץ בה!
שהרי אם כנים אנו שזו התחייבות ולא סתם בקשה - מהיכ"ת שנצא יד"ח תפילת מוסף אם חשבנו להיפך ולא ידענו מעולם שזהו מעמד הצהרה והתחייבות לעשות לפניך את קרבנות חובותינו. 

ואתן משל:
וכי תעלה על דעתך שהאומר קריאת שמע בלי לדעת כלל שזה משהו רשמי מחייב והוא חושב שזהו סתם קיום מצוה וריוח של שכר ע"י אמירת טקסט בעל כח סגולי (סוג של פיטום הקטורת) יצא ידי חובת קבלת עול מלכות שמים? 
ואף כאן לפי ההבנה דלעיל - הרי זהו
נדר התחייבות וקבלת עול להקריב. 

​​​​​​(ולא קשור כלל לשאלת מצוות צריכות כוונה וגם לא לענין כוונת התפילה.
כי הגם ​​​​שיוצאים בדיעבד בלי לכוין בתפילה - הרי כאן בסתמא זו ממש כוונה הפכית, שבמקום הצהרה והתחייבות ונדר - אומרים המילים מתוך וודאות שזו רק בקשה בלבד)
 

HaimL

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
למשל היום במוסף של ר"ח (אבל לא רק):
"שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו".
ואני נבוך כל פעם מחדש
האם במילים אלו אנו אמורים לבקש שתי בקשות כדלהלן:
1. שתעלנו וכו'.
2. שנעשה לפניך וכו' . 

או אולי בעצם בתפילה זו מתייחסים אנו לתביעה האוטומטית המתעוררת כלפינו, שהלא הגיע היום זמן הקרבת קרבן מוסף - ואנו איננו מקריבים כלום!
ולכן נתקנה תפילה זו שבה אנו מתנצלים ומבהירים לפני השי"ת שאין זה סתם מתוך התעלמות וזלזול בחובותינו לעשות בבית בחירתך וכו'.
אלא שמאחר שגלינו ונתרחקנו ותכל'ס אין אנחנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות ולהקריב לפניך כפי שציויתנו וכו'.
לפיכך קודם כל מצפים ומבקשים אנו להסיר את החסמים המונעים אותנו מלקיים חובותינו  - יה"ר מלפניך שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו וכו'.
ורק אחר כך - אף אנו מצידנו מצהירים/נודרים שברגע שיוסרו החסמים - שם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצווה עלינו בתורתך וכו'
ואת מוסף יום... הזה נעשה ונקריב וכו'. 


וכמדומה שפירוש בהיר זה בכל תפילות המוספים - 'זורם' הרבה יותר מכמה אנפי ואכמ"ל.
דוק ותשכח.
 
אלא שאליה וקוץ בה!
שהרי אם כנים אנו שזו התחייבות ולא סתם בקשה - מהיכ"ת שנצא יד"ח תפילת מוסף אם חשבנו להיפך ולא ידענו מעולם שזהו מעמד הצהרה והתחייבות לעשות לפניך את קרבנות חובותינו. 
ואתן משל:
וכי תעלה על דעתך שהאומר קריאת שמע בלי לדעת כלל שזה משהו רשמי מחייב והוא חושב שזהו סתם קיום מצוה וריוח של שכר ע"י אמירת טקסט בעל כח סגולי (סוג של פיטום הקטורת) יצא ידי חובת קבלת עול מלכות שמים? 
ואף כאן לפי ההבנה דלעיל - הרי זהו
נדר התחייבות וקבלת עול להקריב. 
​​​​​​(ולא קשור כלל לשאלת מצוות צריכות כוונה וגם לא לענין כוונת התפילה.
כי הגם ​​​​שיוצאים בדיעבד בלי לכוין בתפילה - הרי כאן בסתמא זו ממש כוונה הפכית, שבמקום הצהרה והתחייבות ונדר - אומרים המילים מתוך וודאות שזו רק בקשה בלבד)
מהיכא תיתי שצריך לנדור ולהישבע לקיים את המצוות, הלא מושבע ועומד מה"ס.
וזה שלומדים שנשבעים על המצוות, כדי לזרז את עצמו, ולא מקרי שבועת שווא (דהא כבר מושבע ועומד) הוא חידוש. וכאן שהיא מצווה של הציבור (שהרי הפסקה ושם נעשה לפניך קאי אתמידים ומוספים) ועוד שכהנים זריזים הם, מה שייך להישבע או לנדור על זה. 
 
 

חיים ליצא

משתמש ותיק
פרוש יפה אך אליה וקוץ בה
שהרי די ברור באם כל הציבור בראשות רבניו ידרשו להקריב מוסף ותמיד שנוכל לעשות זאת
אם כן על אף שהאדם הפרטי אינו יכול הציבור כן יכול
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברור שהציבור יכול. וזהו סוג של נדר ציבורי בתפילת הציבור.
(במילים אחרות אולי נקרא לזה - נדר של רבים על דעת רבים).

נ. ב. לדידי פשיטא לי שכל אמירה והצהרה רשמית בעמידה לפני ה' ש''כך וכך נעשה מיד לכשנוכל'' - הריהי נדר מאליה גם בלי להגיד את המילה 'הרינו נודרים'.

ולמי שהרהר בקול ותמה הלמאי יש צורך לנדור דבר שכבר מחוייבים בו, יתכבד נא לעיין בנדרים דף ז.
"מנין שנשבעים לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך... לזרוזי נפשיה" וכו'.
(ואין שום 'לזרוזי נפשיה אם היה זה רק 'סתם בכאילו', חלוייס תוירת 'נדר פלצבו'... )
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
כאמור לא אאריך בכל הדברים שמסתדרים בהבנת הנוסח - אחרי התובנה הפשוטה הזו שזה מונולוג שלם של התנצלות ווידוי על העבר ובקשה לחידוש הקשר עם התחייבות מצידנו.

אבל אציין רק בהקשר הספציפי של ראש חודש שרבי יחזקאל אברמסקי העיר הערה נפלאה למה רק בראש חודש אומרים "מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו", שזה גישה ישירה לתכל'ס = להקריב מוסף.
ואילו בכל החגים הולכים סחור סחור ומקדימים ש"אין אנחנו יכולים לעלות ולראות ולעשות חובותינו" וכו'
(ולכן) "יהי רצון... שתעלנו... ותטענו... ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו..." (ורק אז מגיעים סופסוף לתכל'ס) "ואת מוסף יום... נעשה"

ותירץ הרב אברמסקי תירוץ פשוט בתכלית, שבשבת ויום טוב כלפי קרבן מוסף של אותו היום העסק כבר אבוד - כי זה איסור מלאכה לבנות מזבח, ולכן מדברים רק באופן כללי על שכעת איננו יכולים להקריב, ומבקשים שפעם אחרת כן נוכל למלא חובותינו, ומבטיחים שכך אכן נעשה.

אבל בראש חודש בעת התפילה זה עדיין רלוונטי להקריב בו ביום - כי מקריבין אע"פ שאין בית ורק צריך שיתאפשר לנו להקים מזבח ולהקריב עליו.
​​​​​​
(ולכן בראש חודש מזכירים בדוקא את המזבח לבדו שזה עדיין רלוונטי להיום - "מזבח חדש בציון תכין".
משא"כ בשבת ויום טוב שבלא"ה מדברים רק על העתיד - אז מבקשים בקשה מושלמת על כל הבית כולו).

ונפלא! 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לפענ"ד, אין כאן לא בקשה ולא נדר, אלא תיאור השתלשלות הדברים: לכשֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, אזי (כבדרך ממילא) נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ שָׁם אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
לפענ"ד, אין כאן לא בקשה ולא נדר, אלא תיאור השתלשלות הדברים: לכשֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, אזי (כבדרך ממילא) נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ שָׁם אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם.
גא"מ. הרי כל ענין הברכה סובב על הקרבנות. והרי א"א לבקש מהקב"ה על הקרבן עצמו אלא שיתאפשר לנו להקריב, וזו משמעות הברכה.
 
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
אגב- מה הפי' ואת מוסף יום השבת הזה [ החודש הזה] נעשה ונקריב לפניך. הרי השבת הזה לא נקריב את הקרבן.
ופשוטו, שאז נעשה את המוסף של שבת ההיא. אבל הרי אומרים 'הזה'.

ושמעתי א. בשם הבני יששכר שכ' בא' מספריו, שלעתיד לבוא נקריב את כל הקרבנות ש'חסכנו' בגלות את כל מוספי השבת והמועדים וכו'.
ב. בשם הגר"ש אלתר שליט"א, שאמר בדרשה בהגל הראשון [של הקורונה], שאומרים שודאי שיבנה ביהמש נעשה ונקריב הכל בדיוק לפםי ההלכה, תמידים כסדרן ומוספין כהלכתם כנדרש. אך ביום השבת הזה נעשה ונקריב - איך? באהבה כמצות רצונך- נקבל האהבה את רצונך, שגזרת עלינו גלות, בזה נקריב לפניך את הקרבנות כהיום ונצא ידי חובתינו בונשלמה פרים שפתינו וביום השבת וכו'. ןבזה סיים, ודאי כשהכל יחזור, נחזור לבתי הכנסת, נתאסף כולנו יחדיו באסיפת מרעים וכו' וכו', אך עכשיו מצות רצונך שנתפלל במסתור וכו'. נעשה ונקריב לפניך
תודה
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ויש לרמֵּז כן אף בתחלת הברכה: "תִּקַּנְתָּ שַׁבָּת רָצִיתָ קָרְבְּנוֹתֶיהָ, צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ עִם סִדּוּרֵי נְסָכֶיהָ".
כלומר, משום שכשתִּקַּנְתָּ שַׁבָּת - רָצִיתָ קָרְבְּנוֹתֶיהָ, לכן צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ עִם סִדּוּרֵי נְסָכֶיהָ - ש'כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה', וה"ה בקרבן מוסף שבת.
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
דעתו יפה אמר:
אגב- מה הפי' ואת מוסף יום השבת הזה [ החודש הזה] נעשה ונקריב לפניך. הרי השבת הזה לא נקריב את הקרבן.
ופשוטו, שאז נעשה את המוסף של שבת ההיא. אבל הרי אומרים 'הזה'.

ושמעתי א. בשם הבני יששכר שכ' בא' מספריו, שלעתיד לבוא נקריב את כל הקרבנות ש'חסכנו' בגלות את כל מוספי השבת והמועדים וכו'.
ב. בשם הגר"ש אלתר שליט"א, שאמר בדרשה בהגל הראשון [של הקורונה], שאומרים שודאי שיבנה ביהמש נעשה ונקריב הכל בדיוק לפםי ההלכה, תמידים כסדרן ומוספין כהלכתם כנדרש. אך ביום השבת הזה נעשה ונקריב - איך? באהבה כמצות רצונך- נקבל האהבה את רצונך, שגזרת עלינו גלות, בזה נקריב לפניך את הקרבנות כהיום ונצא ידי חובתינו בונשלמה פרים שפתינו וביום השבת וכו'. ןבזה סיים, ודאי כשהכל יחזור, נחזור לבתי הכנסת, נתאסף כולנו יחדיו באסיפת מרעים וכו' וכו', אך עכשיו מצות רצונך שנתפלל במסתור וכו'. נעשה ונקריב לפניך
תודה

הבני יששכר בשם הרמ"ע מפאנו
 
חלק עליון תַחתִית