ויאמר דוד אל גד מה מקור אמירתו

שאר לעמו

משתמש ותיק
הרגשת הלב שלא לאומרו, כהגר"א.
שאין זה פסוקי דרחמי - שהרי מ"מ הוא עונש.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
לא האריז"ל ולא כלום, זה לא מהדברים שהגר"א יש לו שיטה "מחודשת", אלא זה תוספת הנזכרת לראשונה בקיצור שלה (לא השל"ה עצמו), וכמה אחרונים כתבו שלא לאמרו. לכתוב שהגר"א כתב לא לאמרו כאילו זה חידוש שלו, זהו עיוות (אף שאין כאן שקר).
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
הנושא כאן הוא בגלל שהפסוק 'נפלה נא ביד ד' ' מדבר על פורענות, ולכן אין נכון לאמרו. אבל נדמה לי עדיין שרוב הציבור נוהג כן לאמרו.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
לכתוב שהגר"א כתב לא לאמרו כאילו זה חידוש שלו, זהו עיוות (אף שאין כאן שקר).
אבל כשהגר"א אומר לא לומר זה משהו אחר לגמרי, ההיקף והדרגה של הגאון היו ברמות בלתי נתפסות
בפרט שהרבה מהציבור נוהרים אחר הליכותיו והנהגותיו.
הנהגה זו מובאת בס' שערי רחמים בשם הגר"א ובספר קשר גודל סי' יט כ' בשם גורי האר"י לא לאומרו
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
אבל נדמה לי עדיין שרוב הציבור נוהג כן לאמרו.
במחחלה מ"רוב הציבור" אבל הרבה אומרים מה שכתוב בסידור...
(גם אם היה מופיע פסוק אחר ב"תפילת כל פה" היו אומרים...)
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
שאלה:

האם יש טעם להגיד את הפס' "ויאמר דוד אל גד" אחרי שהגר"א והאר"י אמרו לא לומר, ומנהג האשכנזים העתיק (לפחות בגרמניה) היה לא להגיד?

התשובה:

המשיב: מו"ר הרב אביגדר נבנצל שליט"א

שלום רב, המנהג המקובל הוא להגיד את הפסוק "ויאמר דוד אל גד וכו'" ואין לשנות. מי שלא נוהג כך או שנוקט כפסקי הנ"ל לא חייב לאמר זאת.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
לכתוב שהגר"א כתב לא לאמרו כאילו זה חידוש שלו, זהו עיוות (אף שאין כאן שקר).
לא כתבתי שהגר"א אמר לא לאמרו
הספר מעשה רב לא נכתב בידי הגר"א (כרוב ספריו) וגם לא משמו אלא הוא מנהגים שהיה נוהג שקובצו לאחר מותו בידי תלמיד(ים)
לא כתבתי שזו שיטה מחודשת שלו אלא רק ציינתי שהגר"א נהג לא לאמרו
על מי שקרא אי פעם מעשה רב יודע זאת ע"כ לא חששתי שהניסוח מטעה
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
ודאי כדבריכם שהגר"א אמר לא לאומרו, וזה ידיעה חשובה
אבל יש הרבה דברים שנוסחת הגר"א היא כנגד הנוסחה המקובלת המאחרונים וכד', וכאן צריך לדעת שהוא בסה"כ הוספה שאין לה בית אב, וממילא אם יש גם התנגדות מהגר"א ודאי שלכו"ע ראוי שלא לומר
 

אליהו52

משתמש ותיק
ערוך השולחן אורח חיים סימן קלא סעיף ח
בטור כתב לומר בשעת נפילת אפים רבון כל העולמים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא רחם עלינו שאנחנו עבדך ומעשה ידי בשר ודם מה אנו מה חיינו וכו' מה נאמר לפניך ה' אלהינו כי אנחנו העוינו והרשענו ואין לנו כהן לעשות חובותינו ולא כה"ג וכו' ולא מזבח וכו' ולכן יהי רצון מלפניך שתהא תפלתינו מקובלת ותחשב לפניך כפרים וכבשים כאלו הקרבנו אותם על גבי המזבח ותרצנו עכ"ל ועוד יש שם תפלה אחרת מירושלמי ע"ש אבל מנהגינו לומר מזמור רחום וחנון חטאתי וגו' עד יבושו רגע ויש אומרים מקודם פסוק ויאמר דוד אל גד צר לי מאד וגו' ואנו אין נוהגין לאמרו ומנהג ספרד לומר מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא וכן הוא בזוהר ויכוין למסור נפשו והזהיר דאם לא כיון מילוי אלא בלבא רחיקא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומין ע"ש ולכן נמנעו מלאומרו באשכנז [מג"א ססק"ה]:
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
אליהו52 אמר:
ערוך השולחן אורח חיים סימן קלא סעיף ח
בטור כתב לומר בשעת נפילת אפים רבון כל העולמים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא רחם עלינו שאנחנו עבדך ומעשה ידי בשר ודם מה אנו מה חיינו וכו' מה נאמר לפניך ה' אלהינו כי אנחנו העוינו והרשענו ואין לנו כהן לעשות חובותינו ולא כה"ג וכו' ולא מזבח וכו' ולכן יהי רצון מלפניך שתהא תפלתינו מקובלת ותחשב לפניך כפרים וכבשים כאלו הקרבנו אותם על גבי המזבח ותרצנו עכ"ל ועוד יש שם תפלה אחרת מירושלמי ע"ש אבל מנהגינו לומר מזמור רחום וחנון חטאתי וגו' עד יבושו רגע ויש אומרים מקודם פסוק ויאמר דוד אל גד צר לי מאד וגו' ואנו אין נוהגין לאמרו ומנהג ספרד לומר מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא וכן הוא בזוהר ויכוין למסור נפשו והזהיר דאם לא כיון מילוי אלא בלבא רחיקא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומין ע"ש ולכן נמנעו מלאומרו באשכנז [מג"א ססק"ה]:
ערוך השולחן כנראה מביא מנהג ליטא. יתכן שנמשכו אחרי הגר"א.

 
 

אליהו52

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
אליהו52 אמר:
ערוך השולחן אורח חיים סימן קלא סעיף ח
בטור כתב לומר בשעת נפילת אפים רבון כל העולמים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא רחם עלינו שאנחנו עבדך ומעשה ידי בשר ודם מה אנו מה חיינו וכו' מה נאמר לפניך ה' אלהינו כי אנחנו העוינו והרשענו ואין לנו כהן לעשות חובותינו ולא כה"ג וכו' ולא מזבח וכו' ולכן יהי רצון מלפניך שתהא תפלתינו מקובלת ותחשב לפניך כפרים וכבשים כאלו הקרבנו אותם על גבי המזבח ותרצנו עכ"ל ועוד יש שם תפלה אחרת מירושלמי ע"ש אבל מנהגינו לומר מזמור רחום וחנון חטאתי וגו' עד יבושו רגע ויש אומרים מקודם פסוק ויאמר דוד אל גד צר לי מאד וגו' ואנו אין נוהגין לאמרו ומנהג ספרד לומר מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא וכן הוא בזוהר ויכוין למסור נפשו והזהיר דאם לא כיון מילוי אלא בלבא רחיקא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומין ע"ש ולכן נמנעו מלאומרו באשכנז [מג"א ססק"ה]:
ערוך השולחן כנראה מביא מנהג ליטא. יתכן שנמשכו אחרי הגר"א.

הוא לא היה ליטאי אלא רוסי כך שצריך הוכחה להשערתך שהוא הביא מנהג ליטא בדווקא
 

אמלתרא

משתמש רגיל
ראיתי פע בספה"ק ב'עשרה מאמרות' לרמ"ע מפאנו, מזכיר פסוק זאת לאומרו בנפילת אפים, ויש שם ביאור ע"ז, שהנפי"א מעין מסי"נ

אחפש אי"ה
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
אמלתרא אמר:
ראיתי פע בספה"ק ב'עשרה מאמרות' לרמ"ע מפאנו, מזכיר פסוק זאת לאומרו בנפילת אפים, ויש שם ביאור ע"ז, שהנפי"א מעין מסי"נ

אחפש אי"ה

באמת טוב אם תביא, יהיה חידוש
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
אמלתרא אמר:
ראה היטב בדבריו מאמר חיקו"ד ח"א פרק כ"ג, ובמפרשים

יש"כ, הפסוק מוזכר לעניין ללמוד ממנו איזה הבנה בעניין מסירות הנפש של תחנון, כפי שיעקב אבינו ג"כ מוזכר שם, אך אכן אין כתוב כלל "לאמרו" (ואדרבא יש לדייק ההפיך מדשתיק הרמ"ע להזכיר שאומרים).
(אגב הרמ"ע מפאנו מזכיר זה לענין מסי"נ בפועל, ואכן לקמן בפכ"ו מבאר עניין מסי"נ בפועל בפרק המקורי של נפ"א שהוא "אליך ד' נפשי אשא", אבל אנחנו הרי חוששים מעניין המסי"נ והסכנה ולכן האשכנזים לא אומרים כלל את הפרק הזה של מסי"נ, ולכן יהיה מגוחך כמובן לומר דווקא את הפסוק ויאמר דוד. (אצל הספרדים האומרים אליך נפשי אשא לא נכנס כלל פסוק זה של ויאמר דוד).

רמ''ע מפאנו.jpg
 

אאבבגג

משתמש רגיל
אליהו52 אמר:
חזק וברוך אמר:
אליהו52 אמר:
ערוך השולחן אורח חיים סימן קלא סעיף ח
בטור כתב לומר בשעת נפילת אפים רבון כל העולמים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא רחם עלינו שאנחנו עבדך ומעשה ידי בשר ודם מה אנו מה חיינו וכו' מה נאמר לפניך ה' אלהינו כי אנחנו העוינו והרשענו ואין לנו כהן לעשות חובותינו ולא כה"ג וכו' ולא מזבח וכו' ולכן יהי רצון מלפניך שתהא תפלתינו מקובלת ותחשב לפניך כפרים וכבשים כאלו הקרבנו אותם על גבי המזבח ותרצנו עכ"ל ועוד יש שם תפלה אחרת מירושלמי ע"ש אבל מנהגינו לומר מזמור רחום וחנון חטאתי וגו' עד יבושו רגע ויש אומרים מקודם פסוק ויאמר דוד אל גד צר לי מאד וגו' ואנו אין נוהגין לאמרו ומנהג ספרד לומר מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא וכן הוא בזוהר ויכוין למסור נפשו והזהיר דאם לא כיון מילוי אלא בלבא רחיקא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומין ע"ש ולכן נמנעו מלאומרו באשכנז [מג"א ססק"ה]:
ערוך השולחן כנראה מביא מנהג ליטא. יתכן שנמשכו אחרי הגר"א.

הוא לא היה ליטאי אלא רוסי כך שצריך הוכחה להשערתך שהוא הביא מנהג ליטא בדווקא
ליטאי ורוסי זה ממש היינו הך, וחלק גדול ממה שאנו מכנים ליטאים היום מקורם בערים ששוכנות בבלרוסיה ולאו דווקא בליטא, והכל היה קרוי רוסיה, גם ליטא גם בלרוסיה גם לטביה וכו'
 
 
חלק עליון תַחתִית