המשמעות המקורית של הגשם מול ימינו אנו. (והחילוק בזה בין גשם למטר)

אח שלך

משתמש ותיק
היום כשחזרנו מביהכ"נ אחרי תפילת גשם (שנאמרה ע"י הש"ץ עם הקיטל והניגון המרטיט שדומה לניגון של נעילה)
מישהו אמר בחיוך שמסתמא בעבר היו מאחלים אחרי מוסף של שמחת תורה "שיתקבלו כל התפילות" כפי שרגילים לומר אחרי תפילות ר"ה ויו"כ.

ורצה לומר בזה שבעצם פעם חיו בספק של ממש על החיים והתפילה על הגשם היתה באמת תפילה על החיים עצמם. 
אך מאז שהקב"ה ברוב טובו וחסדו שינה באופן דרמטי את ההנהגה עמנו בכך שנתן לנו יכולות להתפיל מי ים - כל התפילה הזו על הגשמים היא רק להרווחה בעלמא שיהיה מים יותר בזול. 

ובאוירה של שמחת יו"ט אחד הוסיף בבדיחותא שזה הפשט היום במילים "תרא כי נפשנו אפפו מים"
כי אנו מוקפים במים ובברזים ואמבטיות וניאגרות וקולר ומיחם ומכונת כביסה ובריכות ומקוואות מכל הכיוונים ללא כל הגבלת שימוש. 

[ולפי דבריהם חשבתי שאם כבר מנגנים על הגשם אז היום היה מתאים לנגן ניגונים שמחים ועליזים בכל אמירת משיב הרוח ומוריד הגשם ובעיקר במכלכל חיים בחסד.
וזה על דרך השמחה שבאמירת "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה" (שו"ע)
ועל דרך ההלל הגדול שהיו אומרים כשירד להם גשם וניצלו ממוות נוראי כמבואר במסכת תענית.
וק"ו כמה ראוי להלל מי שבכלל לא נצרך להכנס לסכנה ואינו יודע מה היא רק מהסיפורים או מזכרונות ילדות על הדאגה שהיתה מהכותרות הראשיות האדומות על מפלס הכנרת והקו האדום] 

אחרים טענו לעומתו הס מלהזכיר!
הרי ידוע שהמים מהים הם לא בריאים ולא טובים וכו'. 

היה גם מי שהביא מפדר"א שיש שני סוגי גשם.
יש מטר עליון מאוצרו של הקב"ה שבו יש הארת פנים מיוחדת ושפע רוחני וגשמי וכו' 
​​​​​​(ואפילו פרוטה שבכיס מתברכת כדאיתא בגמ' איפשהו)
ויש סתם גשם


מה דעתכם?





ובאמת זה פתח לשאלה כללית חדשה ורחבה עם נפק"מ רבות.
הרי יש לבטחון התזונתי היחסי הלזה תופעת לוואי ידועה - שבגלל זה אנו לא פונים לה' מתוך מצוקה והיסטריה אלא רגועים יחסית בכל הנוגע למים.
​​​​​​(ואפילו לא מתענינים בדברים הנכתבים על הנושא...)
וא"כ האם כל שפע שגורם בעקיפין שלא נתלה עינינו למרום בלחץ ובהלה - זהו חסרון ונזק שבשבילו יהיה כדאי להפסיד את ההארה וההטבה והבטחון והשלווה רק כדי שנילחץ ונתפלל? 
 

בבא קמא

משתמש ותיק
השאלה שלך עצמה משקפת את עומק האומללות, עולם כל כך משובש, כל כך לא טבעי, כל כך מעוות, הופך ללכתחילה עד כדי שכבר אין צריך להתפלל על גשם.
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
קודם כל גם היום יש הרבה משמעות לירידת גשמים, גם אחרי כל ההתפלות, כמו ששומעים כל הזמן על קושי החקלאים וכדומה. גם אם זה לא נוגע לנו בצורה ישירה, אבל ענין של ערבות ודאי יש כאן ואנחנו מתפללים על האומה כמו שהכהן הגדול היה מבקש במיוחד על אנשי השרון. וזה חוץ ממה שזה נוגע לנו בעקיפין ביחס למחירים וכד'

מעבר לזה כמו שכתבת, הרי הגמרא אומרת שיום שיש בו ירידת גשמים שקול לתחיית המתים ועוד הרבה הפלגות, שמהם נראה שזה לא ענין טכני בלבד שיש לנו אוכל, אלא זה זמן של שפע מהקב"ה
 

תורה לשמה

משתמש רגיל
עדיין אין משהוא שיחליף את הגשם הטבעי לשדות לגידול חקלאי, לולי גשם חורפי מתרבים מכרסמים המזיקים לגידולים, וכן לאוויר נקי שהגשם שוטף את כל הלכלוך והאבק, להטיס מטוסי כיבוי עשרים וארבע שעות שיטפטפו עלינו ולהעמיד מאווררי קור בכל פינה עדיין רחוק מהמציאות, כך שתמיד נצטרך ל-''ידך המלאה הפתוחה הקדושה והטהורה'' ובא לא נספיד את התפילות
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אמרו לי
במושב יסודות כותבים כל יום בחורף את כמות הגשמים בלוח המודעות של בית הכנסת
והתפילות ממש מושפעות מזה

בכל אופן עיקר העניין שמקובל להגיד שהגשם זה לא רק סיבה זה גם סימן על היחס של הקב"ה אלינו
ועל השפע המגיע או חלילה לא
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
זה לשון הפסוק בתורה הקדושה - המדבר בענין ייחודה של 'ארץ ישראל' על פני שאר הארצות.

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק: והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה  מים: ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה:

ומפרש רש"י - שעל שבחה של הארץ הכתוב מדבר -

והשקית ברגלך - ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:
כגן הירק - שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף:


והרמב"ן מפרש שעל יחודה של הארץ כמקום לעבודת האלוקים והקשר התמידי עימו הכתוב מדבר -

ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמר, שאמר להם ושמרתם את כל המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה, אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בענין אחר, וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה. ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השניה (להלן פסוקים יג - יז), כי אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש תמיד, ואם לא תשמעו ועצר את השמים וגו' ואבדתם מהרה ברעב מעל הארץ הטובה, שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר:
והנה הפרשה הזו תזהיר במנהגו של עולם, וממנה נלמד כי אף על פי שהכל ברשותו ונקל בעיני ה' יתברך להאביד יושבי ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם, אבל ארץ כנען תאבד יותר מהרה שלא יתן בה מטרות עוזו. החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יותר מן הבריא שלא בא עליו החולי, וכך המדה בעני ובעשיר ומאיר עיני שניהם ה':


על כל פנים, גם רש"י שמעמיד את מצרים כמקום שמתפילים בהם מים בעבודה רבה ומואמצת [וכמובן שהיום הכל נעשה על ידי מכונות בלא הרבה מאמץ, אולם גם במצרים זה כך ובטלה ייחודה של ארץ ישראל], ובין הרמב"ן שמעמיד על הקרבת אלוקים שהדבר דורש, כאשר חיים על התפלת מים - ממילא בטלה מעלת ארץ ישראל.

ולסיכום: מעלת ארץ ישראל לפי הרמב"ן היא בדווקא שאין בה בטחון תזונתי. [ומסתבר שאף לפי הרמב"ן יש בזה גם ממעלתה של ארץ ישראל, שבכל זמן שיורד גשם יש בזה הארת פנים וגילוי רצון אלינו מהשם יתברך, מה שאין בפעולות שגרתיות שנעשים כדרך הטבע].

[ובדרך אגב, נקודה להתבוננות, ובלא קשר לכותב הנכבד והיקר שליט"א, שמביא תמיד את שני ההיבטים, כמה פעמים שמתי לב, שדוקא אותם שרוממות ההתרגשות מארץ ישראל בגרונם (וכמובן גם בלבם פנימה), הם אלו שמתלהבים גם מה'בטחון התזונתי' שזכינו לו בעקבות התפלת מי הים, שבעצם מבטלת את מעלתה וייחודה של ארץ ישראל].

ולעצם הענין: הגשם נצרך מאוד להמון דברים, לא רק כדי להשקות את האדמה, כמובן.

[אין ספק שכל זה לא צריך למנוע אותנו מלהודות לבורא ית' על ההמצאה של התפלת מי הים, אפילו שהיינו מאוד רוצים לקבל ממנו חיוך תמידי על ידי קיום ההבטחה של ונתתי גשמיכם בעיתם. ובדיוק כמו שצריך להודות לו על המצאת כיפת הברזל, אפילו שהיינו מעדיפים שהוא יסיר מאיתנו את האיום כולו].
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
תודה להרב @ספר וסופר שליט"א על ציטוט דברי רש"י והרמב"ן שהעיון בהם הוא באמת היסוד לסוגיא זו.

רק הערה קטנה על המסקנא שהסיק בדעת הרמב"ן שזהו שבחה של הארץ.
ולכן הסיק כבודו שההתפלה בימינו היא ביטול מעלתה.

לענ"ד זה כבר נטילת קומץ משיטת רש"י ובלילתו בעיסת הרמב"ן...
כי להרמב"ן לא מדובר על שבח הארץ אלא יש כאן רק אזהרה בלבד.

והרמב"ן מוסיף שכאשר טבע הארץ יותר עלול לסכנה כי היא תלויה בגשם לכן יותר יש לפחד מלחטוא.
אבל היכן נאמר כאן שזו מעלתה הבלעדית של הארץ ואין ענין כלל במהלך של כעין ימות המשיח שבהם אין פחד ולא דאגה וכו'.

נ. ב. הבטחון בה' הוא לאו דוקא בכך שבעזרת ה' המצב יהיה כל הזמן זקוק להנשמה צמודה ויחיו במתח ודאגה עד שיבוא הקב"ה ויחלצנו ממיצר לזמן קצר וחוזר חלילה.

תוספת מאוחרת בקשר לכיפת ברזל: 
הנה למאן דס"ל שהמצב של מתח עדיף כי כך נושאים עיניים למרום ולא מגיעים לוישמן ויבעט. 
לפי זה למה לא נמשיך באותו הקו ונרצה בהמשכיות המצב שיש סכנה ומוכרחים כיפת ברזל.
או ליתר דיוק נשאף שלא תהיה כלל כיפת ברזל ורק השגחה פרטית גלויה תעזור להינצל כמו במלחמת המפרץ? 
הרי זה ק"ו מהחלום המתוק שהוזכר כאן והשאיפה לחזור להיות במצב סדיר של כמעט סכנת מיתת צמא שלכו"ע היא יותר קשה ואיומה ומתמשכת מחרב ומטילים. 
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
תודה להרב @ספר וסופר שליט"א על ציטוט דברי רש"י והרמב"ן שהעיון בהם הוא באמת היסוד לסוגיא זו.

רק הערה קטנה על המסקנא שהסיק בדעת הרמב"ן שזהו שבחה של הארץ.
ולכן הסיק כבודו שההתפלה בימינו היא ביטול מעלתה.

לענ"ד זה כבר נטילת קומץ משיטת רש"י ובלילתו בעיסת הרמב"ן...
כי להרמב"ן לא מדובר על שבח הארץ אלא יש כאן רק אזהרה בלבד.

והרמב"ן מוסיף שכאשר טבע הארץ יותר עלול לסכנה כי היא תלויה בגשם לכן יותר יש לפחד מלחטוא.
אבל היכן נאמר כאן שזו מעלתה הבלעדית של הארץ ואין ענין כלל במהלך של כעין ימות המשיח שבהם אין פחד ולא דאגה וכו'.

נ. ב. הבטחון בה' הוא לאו דוקא בכך שבעזרת ה' המצב יהיה כל הזמן זקוק להנשמה צמודה ויחיו במתח ודאגה עד שיבוא הקב"ה ויחלצנו ממיצר לזמן קצר וחוזר חלילה.

תודה על התגובה, אני לא יודע אם זה המנהג בפורום, אולם אני מוכרח לומר שההתכתבויות איתך מעשירות וממוקדות, זה מהנה ומחכים. תודה.

אין ספק בעולם, שהאזהרה שבאה עם כניסת ישראל לארץ, היא אזהרה שבאה מחמת מעלה, וזה לא רק רצון נחמד של אלוקים לעדכן את היהודים שבאים לארצו, שידעו שזה מה שהולך להיות, כי במקרה זה המצב בארץ ישראל בשונה משאר הארצות.

וברור בלי ספק - ואני מאמין שעד כאן גם אתה מסכים איתי - שזה בודאי מייחודיותה של ארץ ישראל, ויש כאן ענין שנוגע 'בעצם' לארץ ישראל, שהיא מקום השכינה, שלכן היא בנויה באופן שהיא תלויה בבורא תמיד.

אלא שאתה אומר, שיתכן ויהיה זמן יותר נשגב, שהשהייה בארץ ישראל תהיה במהלך אחר שלא יזקיק את המצב הזה. יתכן בהחלט.

ועתה נשאל, מהו המצב ההוא, ומה צריך להשתנות בבסיס הקשר בין בורא עולם ובין בניו [בשונה מיושבי הארץ הקדושה בתקופת הזקנים, השופטים, הנביאים, המלכים, ויושבי הארץ בבית שני] כדי שדבר כל כך עקרוני ישתנה? הרי הפרשה הזאת היא הרקע לכל קריאת שמע יום ולילה של כל היהודים בכל הדורות, והיינו שלדברי הרמב"ן פרשה קטנה זו היא הקדמה ורקע לערוץ הקשר לבורא העולם המבוסס על שכר ועונש [פרשה שניה].

בענין זה בודאי תסכים איתי שלא מספיק זה שחזרנו לארץ, הרי כל עיקרה של הפרשה - ליושבי הארץ נאמרה!

וכמובן, אין הכוונה בפרשה שיושבי הארץ חיים בדאגה, אלא הם חיים בנחת ומנוחה איש תחת גפנו ותחת תאנתו, אולם כל מנוחתם ובטחונם הוא מכח הקשר החי והעצום והמוחשי שבינם ובין בוראם, עד שהם נתלים בו כבן באביו ובאמו. וככל מערכת יחסים שאם אתה בטוח בה אין בה כל סיבה לדאגה. ואין לך בן שבטוח באביו, שהוא כל הזמן לחוץ אולי אבא לא יתן לי מחר מה שאני צריך. רק שהפרשה מזהירה שבשביל זה צריך שהקשר הזה יתקיים, כי בלי זה, באמת אין במה להיות בטוח.

ולדעתי אם תהיה סיבה שהמצב הזה יפסק, הוא לא יקרה באופן שנחזור חיצונית להנהגת מצרים, אלא שנעבור להנהגה עליונה יותר, ולקשר תמידי שעליה נאמר - מים רבים לא יכולו לכבות את האהבה וכו', וכידוע מה שכתב בענין זה הגר"א בתיקונים.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
קודם כל גם היום יש הרבה משמעות לירידת גשמים, גם אחרי כל ההתפלות, כמו ששומעים כל הזמן על קושי החקלאים וכדומה. גם אם זה לא נוגע לנו בצורה ישירה, אבל ענין של ערבות ודאי יש כאן ואנחנו מתפללים על האומה כמו שהכהן הגדול היה מבקש במיוחד על אנשי השרון. וזה חוץ ממה שזה נוגע לנו בעקיפין ביחס למחירים וכד'

מעבר לזה כמו שכתבת, הרי הגמרא אומרת שיום שיש בו ירידת גשמים שקול לתחיית המתים ועוד הרבה הפלגות, שמהם נראה שזה לא ענין טכני בלבד שיש לנו אוכל, אלא זה זמן של שפע מהקב"ה

עד כמה שהבנתי קשיי החקלאים הם לא מהעדר גשם
אלא משום שזה לא כלכלי לגדל כאן בארץ
עם כוח עבודה יקר
והרבה יותר זול לייבא מחו"ל פירות וירקות
ולא בגלל מחיר המים [וזה בכלל לא רלוונטי אחרי הסבסוד שיש מטעם המדינה לחקלאים]
מה שכן מקשה על החקלאים הוא מכות קור [שהייתה בשנה שעברה וכיוצא בזה]

בהקשר למה שהבאת מגדול יום גשמים וכו'
אולי זה טענה
אבל צודק פותח האשכול שהיום קשה להתפלל על הגשם כמו שהתפללו פעם בצורה טבעית
מחמת התלותיות שחיי נפש היו תלויים בזה
 

יחי

משתמש ותיק
הנושא הוא לא רק ש'קשה להתפלל היום כמו פעם'
אלא שנגד עינינו חג שלם איבד הרבה מתוכנו (הנשאר) וממשמעות תפילותיו ועבודתו.
וכל זה בשעה שהרבה יש כאלו שהם כ"כ מלומדה ובקושי שמו לב (יש פשוטים שלא שמים לב לפירוש המילים, ואם הם עובדים ומכוונים הרי שבוכים על 'גשם' כאילו זה שם של מלאך ולא חלו שגשם דהיום אינו גשם דפעם), ורק אחרי כן מתחילים התירוצים שגדול יום גשמים וכ',
וא"כ התפילה ועבודת ה' אצלם הוא משהו שמנותק לגמרי מחייהם האמיתיים. וכעדר קופים עובדי בורא מתוך מחזור.

זה דבר שהוא מעיקרי היהדות.
ועוד הרבה יש להאריך בזה בכלל ובפרט.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
תוספת מאוחרת בקשר לכיפת ברזל:
הנה למאן דס"ל שהמצב של מתח עדיף כי כך נושאים עיניים למרום ולא מגיעים לוישמן ויבעט.
לפי זה למה לא נמשיך באותו הקו ונרצה בהמשכיות המצב שיש סכנה ומוכרחים כיפת ברזל.
או ליתר דיוק נשאף שלא תהיה כלל כיפת ברזל ורק השגחה פרטית גלויה תעזור להינצל כמו במלחמת המפרץ?
הרי זה ק"ו מהחלום המתוק שהוזכר כאן והשאיפה לחזור להיות במצב סדיר של כמעט סכנת מיתת צמא שלכו"ע היא יותר קשה ואיומה ומתמשכת מחרב ומטילים.
א. לא באתי להביע עמדה אישית בתור בן אדם מה עדיף לי באופן אישי [אם לא ידוע לך, אני חושב שאני רחוק מאוד מאיך שהתורה תופסת 'צורת אדם', ק"ו יהודי], אלא באתי ללמוד על השאלה שלך מתוך התורה.
ב. כמו שמפורש בתורה ובחז"ל 'גשם' הבא מלמעלה הוא כלי הקשר בין הבורא לנבראים, ובו מתברר על מצב הקשר הזה, כך הבורא ברא את עולמו, 'מעשה ידיו מגיד הרקיע'. ומפורש, שגם בזמן התנ"ך היה מצב הנהגה מסוג אחר, וכמו בארץ מצרים.
ג. מלחמה ושלום, הוא גם אות על קיום התורה ורצונו, והאות הוא בזה שיש 'שלום', ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, וחרב לא תעבור בארצכם.

את החילוק בין מלחמות לגשם אני משאיר לך לפרש.

לסיום אוסיף עוד משהו, דברי רש"י הקדוש בפרשת תולדות, על הפסוק 'ויתן לך האלהים':
האלהים - מהו האלהים, בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך, וממנו למד שלמה כשעשה הבית וסידר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך (מ"א ח לט) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר (שם שם מג) ואתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר:

ועתה נשאל, מה אתה מציע לעשות, אם יוודע לנו שהקב"ה התחיל לנהוג איתנו כפי שהוא נוהג עם הנכרים? זה מעלה או חיסרון?
 

כרם

משתמש ותיק
הנחש נענש בחטא עץ הדעת: "ונחש עפר לחמו" - שלחמו מצוי לו בכל מקום.
מה העונש בזה?
הקב"ה אומר לו: קח אוכל, לא רוצה לראות אותך, לא רוצה לשמוע אותך!
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
יחי אמר:
הנושא הוא לא רק ש'קשה להתפלל היום כמו פעם'
אלא שנגד עינינו חג שלם איבד הרבה מתוכנו (הנשאר) וממשמעות תפילותיו ועבודתו.
וכל זה בשעה שהרבה יש כאלו שהם כ"כ מלומדה ובקושי שמו לב (יש פשוטים שלא שמים לב לפירוש המילים, ואם הם עובדים ומכוונים הרי שבוכים על 'גשם' כאילו זה שם של מלאך ולא חלו שגשם דהיום אינו גשם דפעם), ורק אחרי כן מתחילים התירוצים שגדול יום גשמים וכ',
וא"כ התפילה ועבודת ה' אצלם הוא משהו שמנותק לגמרי מחייהם האמיתיים. וכעדר קופים עובדי בורא מתוך מחזור.

זה דבר שהוא מעיקרי היהדות.
ועוד הרבה יש להאריך בזה בכלל ובפרט.
בלי לתקוף את עצמנו - נהניתי מהההגדרה "מתחילים למצוא תירוצים שגדול יום הגשמים". 

אבל יורשה לי קצת הרהורי 'כפירה' ברלוונטיות של גדול יום הגשמים בזמנינו. 
כי לאחר שהקב"ה שינה את מצבנו שכבר איננו כמו חולה מסוכן שחי על כדורים = גשם. 
אז אולי הגשם כבר לא מעיד על יום מיוחד שמקביל ליום שנבראו שמים וארץ וכו' וכו' . 
כי בימינו ביום זה של הגשם לא נבראים שמים וארץ והוא לא מחייה מתים.
כי תכל'ס "אנחנו אלה פה היום כולנו חיים", "חיים כולכם היום"
והגשם הוא להרווחה וריבוי איכות חיים. 

וכמו שהיה לפני המבול שהספיק להם גשם לארבעים שנה. 
​​​​​​(ויש תופעת לוואי כפי שהזכירו כבר)
וכן כמו שבימות המשיח העולם יבריא מהרבה מחלות שבטבעו כך כעת בזעיר אנפין. 



נ. ב. 
אולי כעת גדול כל יום ויום רגיל וסתמי בחיינו כיום ש"כוננת ארץ ותעמוד"!
ככתוב: "תכנת עמודיה סלה".
ועל זה מתאים אולי שגם בלי גשם בכל יום ויום אברככה "עוד יהללוך
סלה"
על הברכה הנפלאה שהעניק לנו:
זה הים גדול ורחב ידים, שם המון מים מן השמים. 

ויש כהנה רבות בתנ"ך פסוקי שבח מיוחדים על הנהגת היציבות שה' רוקע הארץ ויוסדה ומייצבה לדור דורים סלה נצח ועד. 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
ידידי @אח שלך היקר

יש הרבה מה להגיב על דבריך, אולם ככל הנראה ההבדלים בינינו גדולים, וכיון שעיקר התגובה תלויה בשורש הגישה לדברי תורה בכלל ולהשגחה בפרט, בקלות ניתן להבין אחד את השני בצורה לא מוצלחת כלל, לכן אוותר על התגובה, ואכוון את דברי לענין שולי לכאורה בדבריך, אלא שהוא יסודי מאוד באופן כללי.

האופן לקרוא פסוקים.

הרבה פעמים כשיש ויכוח בין שנים, נמצא האחד אומר לשני - אכן יש אמת בדבריך, אולם אני על פי הפשט מדבר.
לכן אני רוצה להבהיר את ההבהרה שלהלן, כדי להסביר, שכאשר יש הבדל בגישה, ההבדל הוא מרובד הפשט ועד לסוד, וממילא לא ניתן לגשר על הפערים בינינו על ידי שנאמר שכך הוא על פי הפשט.

ורציתי בהקשר זה להדגיש כמה נקודות.
א. פשט - הוא אינו ענין העומד לעצמו, אלא הוא מכיל בתוכו את כל הרבדים מהפשט עד הסוד, אלא שהוא הפן של התורה הקרוב ביותר אל 'החוש'.
ב. עיקר חיותנו, הוא מהדרש, מפני שהדרש מדביק את הפער בין העולם הקדוש והטהור של המקרא לעולמנו אנו.
ג. הכותב של המקרא, היה מודע בשעת כתיבתו לזה שיש סוד רמז ודרש, והוא לא בא לטשטש אותו על ידי הפשט.
ד. גם האנשים שעליהם הוא מדבר, כמו האבות, הרועים, הנביאים והמלכים הם אנשים שידעו סוד, וממילא חלק מהפשט הוא להכיר את העולם בו הם חיו.

ה. וזה העיקר - כל דבר בתורה הוא עמוק, והוא צריך להיות בגובה של התורה, ובדיוק כמו שקנינים, חזקות, קדשים, יבמות, שיעבודים, אהלות וכל סוגיא אחרת בש"ס מצריכים לימוד ועמל כדי להשיג בהם צורתא דשמעתתא, כך [ועוד הרבה יותר מכך] פשוטו של מקרא מצריך עמל ויגיעה ורוב הדקדוק במילים, ולהכיר את עולמה של תורה ואת ערכיה וכו' וכו', כדי שהפרשנות שבסופו של דבר תטיל בה תתאים למקרא, ויהיה מוצדק לקרוא את שמו עליה.

ואביא דוגמא אחת לענין זה, מאחד מהוגי הדעות החשובים בדורנו, שידוע שגם עוסק בפשט, ושמעתי ממנו שיעור פעם על 'אברהם אבינו', ותורף דבריו היה, שהדמות של אברהם אבינו בתורה, הוא ההליכה אחרי השם. והיינו שאברהם מתחיל בלך לך בלי לדעת להיכן, וגומר בלך לך אל הר המוריה בלי לדעת מה עתידו וכו' וכו', כל אחד יכול להוסיף דברים בכיוון הזה. דברים פשוטים שכל ילד יודע, שעל השם לא שואלים שאלות והולכים לכל מקום שהוא אומר - את זה אברהם אבינו יישם עד התכלית, דבר גדול מאוד מאוד בלי ספק.

אולם מה לעשות, שלשבח הזה, זכו אבותינו כשהיו בקטנותם ממש, מה שנקרא 'חסד נעורייך' - 'לכתך אחרי במדבר'. ואיך יתכן ששבח על ישראל בקטנותו יהיה אחד עם השבח על מי שנאמר עליו 'האדם הגדול בענקים'?! ובאמת, בתורה לא כתוב על אברהם שהוא הלך אחרי השם, אלא בכל מקום כתוב שהוא הלך לפניו. התהלך לפני והיה תמים, האלוקים אשר התלכו אבותי לפניו - אברהם ויצחק. 
והנה, אין כאן המקום להאריך להסביר את ההבדל בין לפניו ואחריו, אמנם בנוגע לענייננו, כיון שבעברית הפשוטה שלי אין הבדל ביניהם עד שאפילו לא הבחנתי ביניהם, אז על פי הפשט זה אותו הדבר?

זה מה שהיה חשוב לי להדגיש, שגם הפסוקים שהבאת לא מוסיפים לי הרבה, כיון שהדרך שלי לקרוא את אותם הפסוקים הוא שונה.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
כרם אמר:
הנחש נענש בחטא עץ הדעת: "ונחש עפר לחמו" - שלחמו מצוי לו בכל מקום.
מה העונש בזה?
הקב"ה אומר לו: קח אוכל, לא רוצה לראות אותך, לא רוצה לשמוע אותך!
מיוחס לקוצקער.
 
 
הגשם הוא השפע האלוקי המושפע על הארץ
ולכן גדול יום הגשמים וכו'
ותפילת הגשם וכן התחנונים על המים בהושענות הם תפילה שהקב"ה ישפיע עלינו מידו הפתוחה והרחבה
פעם זה היה גשם היום זה שתיק ההשקעות שלך בבורסה יעלה או שהראש כולל ישלם בזמן.
 
חלק עליון תַחתִית