היום כשחזרנו מביהכ"נ אחרי תפילת גשם (שנאמרה ע"י הש"ץ עם הקיטל והניגון המרטיט שדומה לניגון של נעילה)
מישהו אמר בחיוך שמסתמא בעבר היו מאחלים אחרי מוסף של שמחת תורה "שיתקבלו כל התפילות" כפי שרגילים לומר אחרי תפילות ר"ה ויו"כ.
ורצה לומר בזה שבעצם פעם חיו בספק של ממש על החיים והתפילה על הגשם היתה באמת תפילה על החיים עצמם.
אך מאז שהקב"ה ברוב טובו וחסדו שינה באופן דרמטי את ההנהגה עמנו בכך שנתן לנו יכולות להתפיל מי ים - כל התפילה הזו על הגשמים היא רק להרווחה בעלמא שיהיה מים יותר בזול.
ובאוירה של שמחת יו"ט אחד הוסיף בבדיחותא שזה הפשט היום במילים "תרא כי נפשנו אפפו מים"
כי אנו מוקפים במים ובברזים ואמבטיות וניאגרות וקולר ומיחם ומכונת כביסה ובריכות ומקוואות מכל הכיוונים ללא כל הגבלת שימוש.
[ולפי דבריהם חשבתי שאם כבר מנגנים על הגשם אז היום היה מתאים לנגן ניגונים שמחים ועליזים בכל אמירת משיב הרוח ומוריד הגשם ובעיקר במכלכל חיים בחסד.
וזה על דרך השמחה שבאמירת "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה" (שו"ע)
ועל דרך ההלל הגדול שהיו אומרים כשירד להם גשם וניצלו ממוות נוראי כמבואר במסכת תענית.
וק"ו כמה ראוי להלל מי שבכלל לא נצרך להכנס לסכנה ואינו יודע מה היא רק מהסיפורים או מזכרונות ילדות על הדאגה שהיתה מהכותרות הראשיות האדומות על מפלס הכנרת והקו האדום]
אחרים טענו לעומתו הס מלהזכיר!
הרי ידוע שהמים מהים הם לא בריאים ולא טובים וכו'.
היה גם מי שהביא מפדר"א שיש שני סוגי גשם.
יש מטר עליון מאוצרו של הקב"ה שבו יש הארת פנים מיוחדת ושפע רוחני וגשמי וכו'
(ואפילו פרוטה שבכיס מתברכת כדאיתא בגמ' איפשהו)
ויש סתם גשם
מה דעתכם?
ובאמת זה פתח לשאלה כללית חדשה ורחבה עם נפק"מ רבות.
הרי יש לבטחון התזונתי היחסי הלזה תופעת לוואי ידועה - שבגלל זה אנו לא פונים לה' מתוך מצוקה והיסטריה אלא רגועים יחסית בכל הנוגע למים.
(ואפילו לא מתענינים בדברים הנכתבים על הנושא...)
וא"כ האם כל שפע שגורם בעקיפין שלא נתלה עינינו למרום בלחץ ובהלה - זהו חסרון ונזק שבשבילו יהיה כדאי להפסיד את ההארה וההטבה והבטחון והשלווה רק כדי שנילחץ ונתפלל?
מישהו אמר בחיוך שמסתמא בעבר היו מאחלים אחרי מוסף של שמחת תורה "שיתקבלו כל התפילות" כפי שרגילים לומר אחרי תפילות ר"ה ויו"כ.
ורצה לומר בזה שבעצם פעם חיו בספק של ממש על החיים והתפילה על הגשם היתה באמת תפילה על החיים עצמם.
אך מאז שהקב"ה ברוב טובו וחסדו שינה באופן דרמטי את ההנהגה עמנו בכך שנתן לנו יכולות להתפיל מי ים - כל התפילה הזו על הגשמים היא רק להרווחה בעלמא שיהיה מים יותר בזול.
ובאוירה של שמחת יו"ט אחד הוסיף בבדיחותא שזה הפשט היום במילים "תרא כי נפשנו אפפו מים"
כי אנו מוקפים במים ובברזים ואמבטיות וניאגרות וקולר ומיחם ומכונת כביסה ובריכות ומקוואות מכל הכיוונים ללא כל הגבלת שימוש.
[ולפי דבריהם חשבתי שאם כבר מנגנים על הגשם אז היום היה מתאים לנגן ניגונים שמחים ועליזים בכל אמירת משיב הרוח ומוריד הגשם ובעיקר במכלכל חיים בחסד.
וזה על דרך השמחה שבאמירת "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה" (שו"ע)
ועל דרך ההלל הגדול שהיו אומרים כשירד להם גשם וניצלו ממוות נוראי כמבואר במסכת תענית.
וק"ו כמה ראוי להלל מי שבכלל לא נצרך להכנס לסכנה ואינו יודע מה היא רק מהסיפורים או מזכרונות ילדות על הדאגה שהיתה מהכותרות הראשיות האדומות על מפלס הכנרת והקו האדום]
אחרים טענו לעומתו הס מלהזכיר!
הרי ידוע שהמים מהים הם לא בריאים ולא טובים וכו'.
היה גם מי שהביא מפדר"א שיש שני סוגי גשם.
יש מטר עליון מאוצרו של הקב"ה שבו יש הארת פנים מיוחדת ושפע רוחני וגשמי וכו'
(ואפילו פרוטה שבכיס מתברכת כדאיתא בגמ' איפשהו)
ויש סתם גשם
מה דעתכם?
ובאמת זה פתח לשאלה כללית חדשה ורחבה עם נפק"מ רבות.
הרי יש לבטחון התזונתי היחסי הלזה תופעת לוואי ידועה - שבגלל זה אנו לא פונים לה' מתוך מצוקה והיסטריה אלא רגועים יחסית בכל הנוגע למים.
(ואפילו לא מתענינים בדברים הנכתבים על הנושא...)
וא"כ האם כל שפע שגורם בעקיפין שלא נתלה עינינו למרום בלחץ ובהלה - זהו חסרון ונזק שבשבילו יהיה כדאי להפסיד את ההארה וההטבה והבטחון והשלווה רק כדי שנילחץ ונתפלל?