הטוב והמטיב

אריך

משתמש ותיק
מה המשמעות של "הטוב והמטיב"? למה לא מספיק לומר "טוב", וממילא נבין שהוא מטיב, כי מחוק הטוב להיטיב. או לחילופין לומר "מטיב", וברור שאם מטיב הרי שהוא טוב.
[ובברכות מח: דרשו הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה, האם יש קשר שמ'הטוב' יצא שלא הסריחו, ומ'המטיב' יצא שניתנו לקבורה?]
 

אריך

משתמש ותיק
פותח הנושא
למה לא מצינו כן בעוד שבחים, כגון: הרחום המרחם עלינו. המלך המולך עלינו.
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
אומרים בימים נוראים "הטוב ומטיב לרעים ולטובים",
לכאורה פירושו שעל אף שהקב"ה הוא טוב מ"מ מהי"ת במטיב גם לרעים, ועל זה משבחים שהוא מטיב אף לרעים,
ולפי זה אומרים "המלך הטוב, והמטיב לכל", דהיינו שאינו מטיב רק לטובים אלא לכל בריותיו רעים וטובים כאחד.

כמו כן יש להוסיף שהטבה אינה באה בהכרח מחמת היות המטיב במהותו טוב, כמו שמצינו שבימי בית שני היו גומלי חסדים ואעפ"כ היו שונאי חינם שזהו הפך הטוב, ולכן נאמר "הטוב" היינו שבמהותו הוא טוב, ונוסף על כך שלא רק מטיב לטובים אלא אף לרעים.

ויש להוסיף על זה שהנה בהמשך ברכת הטוב והמטיב מבקשים שהקב"ה ייטיב לנו ומוסיפים בסוף שמכל טוב לעולם אל יחסרנו, היינו שמבקשים שלא יפסיק להיטיב עמנו, וידועים דברי הגר"א שאיך אפשר לבקש שלעולם לא יסיר הקב"ה חסדו מאיתנו, הלא אם נהיה ראויים נקבל חסדו ואם לא לא נקבל ומה שייך "ואל תטשנו ד' אלו' לנצח", הלא בנו תלוי הדבר.
ומיישב שאם הטבת הבורא עמנו היתה בזכות ובדין אזי באמת לא שייך לבקש כך, אך מאחר והטבת הבורא עמנו הינה בחסד ולא מכח מעשינו לכן אנו יכולים לבקש שימשיך חסד זה לנצח.
וממילא מובן שאחר שאנו מדגישים שההטבה היא "לכל" - אף לרשעים, ממילא שייך לבקש "הוא ייטיב לנו", "לעולם אל יחסרנו", ודוק.
 
חלק עליון תַחתִית