בגלל ריבוי הקדישים, אבדנו את הערך האמיתי לקדיש

יהושע מהגולן

משתמש ותיק
שמתי לב לאחרונה כי מי שישים ליבו למילות הקדיש ופירושן אמור להתרגש, מדובר בהילול ה' ובהבעת רצון לקידוש שמו בעולם.
אלא שכשניסתי לכוון בקדיש את המילים כמו שצריך ולחשוב טוב על מה אני עונה אמן. שמתי לב כי ריבוי הקדישים שנייה אחרי קדיש שוב קדעיש, גורם לזילות ולחוסר הדרת קודש.
זה בדיוק כמו שאדם יאמר הלל רצוף עשרים פעם, לא תהיה לו ההתרגשות כשאומרה פעם אחת בראש חודש.
על כן אמרתי שמן הסתם חז"ל לא תיקנו כל כך הרבה קדישים וזה מנהגים שהתפתחו עם הזמן,
השאלה: בזמן חז"ל כמה קדישים היו אומרים בתפילה?
 

מתון מתון

משתמש ותיק
יהושע מהגולן אמר:
שמתי לב לאחרונה כי מי שישים ליבו למילות הקדיש ופירושן אמור להתרגש, מדובר בהילול ה' ובהבעת רצון לקידוש שמו בעולם.
אלא שכשניסתי לכוון בקדיש את המילים כמו שצריך ולחשוב טוב על מה אני עונה אמן. שמתי לב כי ריבוי הקדישים שנייה אחרי קדיש שוב קדעיש, גורם לזילות ולחוסר הדרת קודש.
זה בדיוק כמו שאדם יאמר הלל רצוף עשרים פעם, לא תהיה לו ההתרגשות כשאומרה פעם אחת בראש חודש.
על כן אמרתי שמן הסתם חז"ל לא תיקנו כל כך הרבה קדישים וזה מנהגים שהתפתחו עם הזמן,
השאלה: בזמן חז"ל כמה קדישים היו אומרים בתפילה?

אם שימת הלב עוררה בקרבך רגש אמיתי שוב לא אמור להפריע לך ריבוי הקדישים, כמו [להבדיל בק"ל] שריבוי ארוחות היום לא מפריעים למי שיש לו חוש בזה..
ואף שרז"ל תיקנו שהחיינו על מצוה הבאה מזמן לזמן שחביבה יותר, עדיין הנדון על חביבות נעלה מאד.
נ.ב. [מומלץ לראות עובד ד' אמיתי בעניית קדיש (כגון: הגרי"מ שכטר שליט"א].
 

זאת תורת

משתמש ותיק
מתון מתון אמר:
יהושע מהגולן אמר:
שמתי לב לאחרונה כי מי שישים ליבו למילות הקדיש ופירושן אמור להתרגש, מדובר בהילול ה' ובהבעת רצון לקידוש שמו בעולם.
אלא שכשניסתי לכוון בקדיש את המילים כמו שצריך ולחשוב טוב על מה אני עונה אמן. שמתי לב כי ריבוי הקדישים שנייה אחרי קדיש שוב קדעיש, גורם לזילות ולחוסר הדרת קודש.
זה בדיוק כמו שאדם יאמר הלל רצוף עשרים פעם, לא תהיה לו ההתרגשות כשאומרה פעם אחת בראש חודש.
על כן אמרתי שמן הסתם חז"ל לא תיקנו כל כך הרבה קדישים וזה מנהגים שהתפתחו עם הזמן,
השאלה: בזמן חז"ל כמה קדישים היו אומרים בתפילה?

אם שימת הלב עוררה בקרבך רגש אמיתי שוב לא אמור להפריע לך ריבוי הקדישים, כמו [להבדיל בק"ל] שריבוי ארוחות היום לא מפריעים למי שיש לו חוש בזה..
ואף שרז"ל תיקנו שהחיינו על מצוה הבאה מזמן לזמן שחביבה יותר, עדיין הנדון על חביבות נעלה מאד.
נ.ב. [מומלץ לראות עובד ד' אמיתי בעניית קדיש (כגון: הגרי"מ שכטר שליט"א].
גם באוכל, ריבוי האוכל מביא למאיסה בו.
 
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
בעבר כתב כאן אחד מהניקים שליט"א שבירר אלו קדישים הם המחויבים [כמדומה שבעה ביום] ולהם הוא מאזין בעמידה דוקא ובאימה וביראה ומכוין בהם ככל יכלתו ועונה אמן יש"ר בכל כוחו וכו'
ולשאר הקדישים הוא מאזין ועונה אמן כדאמרי אינשי...
 

מתון מתון

משתמש ותיק
זאת תורת אמר:
מתון מתון אמר:
יהושע מהגולן אמר:
שמתי לב לאחרונה כי מי שישים ליבו למילות הקדיש ופירושן אמור להתרגש, מדובר בהילול ה' ובהבעת רצון לקידוש שמו בעולם.
אלא שכשניסתי לכוון בקדיש את המילים כמו שצריך ולחשוב טוב על מה אני עונה אמן. שמתי לב כי ריבוי הקדישים שנייה אחרי קדיש שוב קדעיש, גורם לזילות ולחוסר הדרת קודש.
זה בדיוק כמו שאדם יאמר הלל רצוף עשרים פעם, לא תהיה לו ההתרגשות כשאומרה פעם אחת בראש חודש.
על כן אמרתי שמן הסתם חז"ל לא תיקנו כל כך הרבה קדישים וזה מנהגים שהתפתחו עם הזמן,
השאלה: בזמן חז"ל כמה קדישים היו אומרים בתפילה?

אם שימת הלב עוררה בקרבך רגש אמיתי שוב לא אמור להפריע לך ריבוי הקדישים, כמו [להבדיל בק"ל] שריבוי ארוחות היום לא מפריעים למי שיש לו חוש בזה..
ואף שרז"ל תיקנו שהחיינו על מצוה הבאה מזמן לזמן שחביבה יותר, עדיין הנדון על חביבות נעלה מאד.
נ.ב. [מומלץ לראות עובד ד' אמיתי בעניית קדיש (כגון: הגרי"מ שכטר שליט"א].
גם באוכל, ריבוי האוכל מביא למאיסה בו.
השאלה מה נכנס לגדר ריבוי גם תלוי בחביבות,
לידיעתי אדם בינוני לועס מספר פעמים כפול ומשולש מ[להבדיל בק"ל] מנין הקדישים.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
מתון מתון אמר:
אם שימת הלב עוררה בקרבך רגש אמיתי שוב לא אמור להפריע לך ריבוי הקדישים
כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים (פוסקים)
 

מאמין

משתמש ותיק
ובא לציון גואל אתה אומר רק פעם ביום.
אתה מכוון בזה כמו שנראה לך שצריך לכוון בקדיש ?
 

מתון מתון

משתמש ותיק
חימקו אמר:
מתון מתון אמר:
אם שימת הלב עוררה בקרבך רגש אמיתי שוב לא אמור להפריע לך ריבוי הקדישים
כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים (פוסקים)

לכאו' כוונת הפוסקים לריבוי אמירת קדישים חוץ מסדר התפילה [וגם ע"ז פליג הגה"ק מבוטשאטש זי"ע באשל אברהם סי' קל"ב א'].
 

חימקו

משתמש ותיק
מתון מתון אמר:
לכאו' כוונת הפוסקים לריבוי אמירת קדישים חוץ מסדר התפילה
משמע גם בתוך התפילה
ערוך השולחן אורח חיים סימן נה 

הקדמונים לא אמרו רק שבעה קדישים בכל היום ג' בשחרית אחד אחר ישתבח והשני אחר תחנון והשלישי אחר ובא לציון גואל ושנים במנחה אחד אחר אשרי והשני אחר תחנון ושנים בערבית אחד קודם שמ"ע והשני אחר שמ"ע על שם שבע ביום הללתיך [רוקח] ואח"כ הוסיפו עוד ג' היינו בכל תפלה לאחר עלינו וכתבו שכל איש צריך לקיים בכל יום אותיות צדי"ק והיינו צדיק אמנין ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות [מג"א סי' כה, תכג] ותקנו קדיש לאחר עלינו מפני היתומים שלא יוכלו להתפלל לפני העמוד וקראו לזה קדיש יתום וביום קריאת התורה עוד קדיש לאחר קריאת התורה ויותר אין מקום לקדישים ועכ"ז הוסיפו עוד אחד אחר שיר של יום מפני היתומים המרובים אבל יותר מזה חלילה להוסיף ובזה מקיימים דגל השכינה הקדושה וח"ו לומר הקדיש במרוצה וחפזון וזה דרך עמי הארץ אלא יאמרוהו בכונה ובהתבוננות ולהצטער על גלות השכינה הקדושה: 
 

יהושע מהגולן

משתמש ותיק
פותח הנושא
מתון מתון אמר:
יהושע מהגולן אמר:
שמתי לב לאחרונה כי מי שישים ליבו למילות הקדיש ופירושן אמור להתרגש, מדובר בהילול ה' ובהבעת רצון לקידוש שמו בעולם.
אלא שכשניסתי לכוון בקדיש את המילים כמו שצריך ולחשוב טוב על מה אני עונה אמן. שמתי לב כי ריבוי הקדישים שנייה אחרי קדיש שוב קדעיש, גורם לזילות ולחוסר הדרת קודש.
זה בדיוק כמו שאדם יאמר הלל רצוף עשרים פעם, לא תהיה לו ההתרגשות כשאומרה פעם אחת בראש חודש.
על כן אמרתי שמן הסתם חז"ל לא תיקנו כל כך הרבה קדישים וזה מנהגים שהתפתחו עם הזמן,
השאלה: בזמן חז"ל כמה קדישים היו אומרים בתפילה?

אם שימת הלב עוררה בקרבך רגש אמיתי שוב לא אמור להפריע לך ריבוי הקדישים, כמו [להבדיל בק"ל] שריבוי ארוחות היום לא מפריעים למי שיש לו חוש בזה..
ואף שרז"ל תיקנו שהחיינו על מצוה הבאה מזמן לזמן שחביבה יותר, עדיין הנדון על חביבות נעלה מאד.
נ.ב. [מומלץ לראות עובד ד' אמיתי בעניית קדיש (כגון: הגרי"מ שכטר שליט"א].
אתה מנסה לבדוק אותי?
נניח ויש גדולים שהגיעו לדרגות גבוהות שלא מפריע להם ריבוי הקדישים. אבל יש עוד אנשים חוץ מהם, וצריך להתחשב בהם. אם הם רוצים שיעשו להם מניין לאנשים כמותם וישימו כמה קדישים שהם רוצים.
ריבוי ארוחות מפריע לאדם מן השורה אלא אם כן מדובר ברעבתן.
בנוסף גם כאלו שכלל אינם מכוונים בקדיש, בוודאי אם יהיו פחות קדישים יותר ישימו ליבם.
 
 

יהושע מהגולן

משתמש ותיק
פותח הנושא
חימקו אמר:
מתון מתון אמר:
לכאו' כוונת הפוסקים לריבוי אמירת קדישים חוץ מסדר התפילה
משמע גם בתוך התפילה
ערוך השולחן אורח חיים סימן נה 

הקדמונים לא אמרו רק שבעה קדישים בכל היום ג' בשחרית אחד אחר ישתבח והשני אחר תחנון והשלישי אחר ובא לציון גואל ושנים במנחה אחד אחר אשרי והשני אחר תחנון ושנים בערבית אחד קודם שמ"ע והשני אחר שמ"ע על שם שבע ביום הללתיך [רוקח] ואח"כ הוסיפו עוד ג' היינו בכל תפלה לאחר עלינו וכתבו שכל איש צריך לקיים בכל יום אותיות צדי"ק והיינו צדיק אמנין ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות [מג"א סי' כה, תכג] ותקנו קדיש לאחר עלינו מפני היתומים שלא יוכלו להתפלל לפני העמוד וקראו לזה קדיש יתום וביום קריאת התורה עוד קדיש לאחר קריאת התורה ויותר אין מקום לקדישים ועכ"ז הוסיפו עוד אחד אחר שיר של יום מפני היתומים המרובים אבל יותר מזה חלילה להוסיף ובזה מקיימים דגל השכינה הקדושה וח"ו לומר הקדיש במרוצה וחפזון וזה דרך עמי הארץ אלא יאמרוהו בכונה ובהתבוננות ולהצטער על גלות השכינה הקדושה: 

את ההקדיש שאחרי עלינו אפשר לבטל, כי אם התנאים והאמרואים לא חששו לצ' אמנין י' קדישים, גם אנו לא צריכים לחשוש. בנוסף שאין זה עיקר הטעם אלא היתומים, ואחרי שכבר היה נהוג בגלל היתומים מצאו לזה רמז נאה. וכיום ברוך ה' לא מצויים היתומים לכן יכולים לומר רק קדיש אחד ולא אחרי שיר של יום. או אחרי שיר של יום ולא אחרי עלינו.
בנוסף אפשר למצא לזה פתרון שאם יש יתום הוא יאמר את הקדיש של החזן עצמו (הקדיש שאחרי ובא לציון).
 
 

חימקו

משתמש ותיק
יהושע מהגולן אמר:
כי אם התנאים והאמרואים לא חששו לצ' אמנין י' קדישים, גם אנו לא צריכים לחשוש.
אולי אנחנו זקוקים ליותר זכויות.
יהושע מהגולן אמר:
בנוסף אפשר למצא לזה פתרון שאם יש יתום הוא יאמר את הקדיש של החזן עצמו (הקדיש שאחרי ובא לציון).
זה קדיש ששיך לציבור וצריך שיאמר אותו גדול.
 

יהושע מהגולן

משתמש ותיק
פותח הנושא
חימקו אמר:
יהושע מהגולן אמר:
כי אם התנאים והאמרואים לא חששו לצ' אמנין י' קדישים, גם אנו לא צריכים לחשוש.
אולי אנחנו זקוקים ליותר זכויות.
יהושע מהגולן אמר:
בנוסף אפשר למצא לזה פתרון שאם יש יתום הוא יאמר את הקדיש של החזן עצמו (הקדיש שאחרי ובא לציון).
זה קדיש ששיך לציבור וצריך שיאמר אותו גדול.
1 ריבוי זכויות הוא בכוונה. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמיים.
2. אתה מתכוון ליתומים קטנים? כמעט לא מצוי! ואם יש אז אין בעייה שיוסיפו. בעבר שהחזן היה תפקיד נכבד היה מקום לומר שליתומים יתנו קדיש אחר, אבל כיום שכל אחד עולה חזן כבר אין בזה בעייה.

 
 

חימקו

משתמש ותיק
יהושע מהגולן אמר:
אבל כיום שכל אחד עולה חזן כבר אין בזה בעייה.
נכון, בפשטות אם החזן הוא יתום לא ברור למה הוא אומר בכלל קדיש יתום. הוא הרי אמר כמה וכמה קדישים וכל התקנה לומר קדיש יתום אחרי עלינו זה ליתומים שאינם עולים לעמוד. וזה תמוה כי כך כל הגדולים נוהגים, וצריך טעם לזה.
 

יהושע מהגולן

משתמש ותיק
פותח הנושא
אנשים חושבים שאם הם יבטלו קדישים הם הם עלולים להסתכן בכך. אך ההיפך הוא הנכון, הרי הפוסקים עצמם אמרו שלא להרבות בקדישים.
ועוד שיש הרבה בחורי ישיבות שבורחים לפני סוף התפילה ופעם דיברתי עם אחד על זה ואמר לי, באמת נראה לך שיש לי כוח לסבול את כל האריכות הזאת, כשאני יכול ביחידות לסיים את התפילה ברבע שעה?
ועוד אמר על כל מיני בעלי קריאה שמאריכים בקריאה בצורה מעצבנת.
ובוודאי שהקולר עלינו שהרי אם הדבר גורם לאנשים לברוח, וגם אלה שנשארים עכ"פ סובלים מזה, ראוי לנו לפעול למען הדבר.
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
יהושע מהגולן אמר:
יש הרבה בחורי ישיבות שבורחים לפני סוף התפילה ופעם דיברתי עם אחד על זה ואמר לי, באמת נראה לך שיש לי כוח לסבול את כל האריכות הזאת, כשאני יכול ביחידות לסיים את התפילה ברבע שעה?
א"א לשנות את התפילה של הציבור עבור הבחורים, כשם שלא משנים אותה עבור הילדים.
אמנם המנין של הבחורים עצמו צריך להיות מנין שמתאים לבחורים, עם קדיש יתום רק במקרה שיש בחור יתום שאינו חזן, ומהירות התפילה לפי הלשון החותכת והמח המהיר של צעירי הצאן... מה לעשות? בחורים חושבים מהר... זו עובדה. 
 
 

יהושע מהגולן

משתמש ותיק
פותח הנושא
יתכן ומסתבר אמר:
יהושע מהגולן אמר:
יש הרבה בחורי ישיבות שבורחים לפני סוף התפילה ופעם דיברתי עם אחד על זה ואמר לי, באמת נראה לך שיש לי כוח לסבול את כל האריכות הזאת, כשאני יכול ביחידות לסיים את התפילה ברבע שעה?
א"א לשנות את התפילה של הציבור עבור הבחורים, כשם שלא משנים אותה עבור הילדים.
אמנם המנין של הבחורים עצמו צריך להיות מנין שמתאים לבחורים, עם קדיש יתום רק במקרה שיש בחור יתום שאינו חזן, ומהירות התפילה לפי הלשון החותכת והמח המהיר של צעירי הצאן... מה לעשות? בחורים חושבים מהר... זו עובדה. 
הבחורים הם דור ההמשך, יהיה יום בו הם יהיו המבוגרים, והאמת שזה גם קשה באותה מידה למבוגרים רק שהמבוגרים כטבעם של אנשים בוגרים יותר מסודרים ומבוססים התנהגותית. ובחורים לעומת זאת צריכים שמירה כי הם פועלים יותר על פי גירויים ודחפים.
אבל זה שזה קשה לבחורים זה מוכיח שזה באמת קשה גם למבוגרים.
 
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
יהושע מהגולן אמר:
יתכן ומסתבר אמר:
יהושע מהגולן אמר:
יש הרבה בחורי ישיבות שבורחים לפני סוף התפילה ופעם דיברתי עם אחד על זה ואמר לי, באמת נראה לך שיש לי כוח לסבול את כל האריכות הזאת, כשאני יכול ביחידות לסיים את התפילה ברבע שעה?
המנין של הבחורים עצמו צריך להיות מנין שמתאים לבחורים... ומהירות התפילה לפי הלשון החותכת והמח המהיר של צעירי הצאן... מה לעשות? בחורים חושבים מהר... זו עובדה. 
1. הבחורים הם דור ההמשך, יהיה יום בו הם יהיו המבוגרים.

2. האמת שזה גם קשה באותה מידה למבוגרים...
1. גם הילדים הם דור ההמשך, ואעפ"כ מחנכים אותם לפי טבעם, ואין צורך להכביד על הצעירים להאריך במקום שטבעם הוא לקצר ולכוין במהירות וחדות, בפרט שהצעירים אינם יכולים להתחבר לרגש שבתפילה, והאריכות של המבוגרים הבודדים המצויים במנין שלהם גורמת להם רק שיעמום ותו לא. 

2. המבוגרים דרכם לחשוב יותר לאט, וכן יש להם יכולת להתחבר ריגשית לעניני התפילה, ואם יקצרו בתפילה יתר על המידה זה יפחית להם מהכוונה והרגש שהם עיקר התפילה, ואם רוב המנין לא רוצים לכוין ולהתרגש, על כגון דא אמרו חז"ל דלא מיקרי רוב, וכן פסק הפרי מגדים. 

יש מנינים שמצוי בהם אריכות יתירה הנובעת מהצגות... ולא על כגון דא התכוונתי... 


 
 

שפרינגר

משתמש ותיק
הרי חייבונו לומר בכל יום יותר ממאה פעמים "ברוך אתה ה'", ולא חששו שאמירת אותו הנוסח הרבה פעמים יגרום לזילות, כי אם אדרבא, ריבוי הברכות גורם לאדם לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו (ראה רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ד). ומכיון שכך תיקנו, הרי ברור שע"י שחושבים על תוכן הענין אפשר ואפשר לבוא לידי יראת ה' ולא לידי זילות.
וראה בספר התניא פרק מא: וזהו שתקנו בתחלת ברכות השחר קודם התפלה אלקי נשמה וכו' ואתה נפחתה כו' ואתה עתיד ליטלה ממני כו' כלומ' מאחר שאתה נפחתה בי ואתה עתיד ליטלה ממני לכן מעתה אני מוסרה ומחזירה לך לייחדה באחדותך וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא והיינו על ידי התקשרות מחשבתי במחשבתך ודיבורי בדיבורך באותיות התורה והתפלה ובפרט באמירה לה' לנכח כמו ברוך אתה וכה"ג.
ומסופר על הרה"ג ר' דוד צבי חן הרב בטשערניגאָוו, שבהיותו ילד היה אצל אדמו"ר הצמח צדק, ובין הדברים אמר לו הרבי: פאָלג מיר ווער אויס אינגל (שמע בקולי והפסק להיות נער); כשאתה עומד לברך על מאכל או משקה ועליך לומר ברוך אתה, היזכר למי אתה עומד לומר ברוך אתה. ומני אז היה מנהגו של הרד"ץ כל ימיו, שלפני כל ברכה על מאכל או משקה היה מסמיך את ידו למצחו כמי שצריך להיזכר על ענין עמוק. הגיעו הדברים לידי כך, שכאשר הגיע פעם הקיסר לביקור בטשערניגאָוו, יצא הרד"ץ לקראתו כשהוא נושא ספר-תורה, וכשהגיע בסמיכות לקיסר – עמד על מקומו, הניח את ידו על מצחו ובירך "שנתן מכבודו לבשר ודם" בקול רם. והיה צורך להרגיע את הקיסר ולהסביר לו את פשר הענין, שלא יקפיד על כך שהיהודי העומד לידו מתנהג בצורה מוזרה ומרים עליו את קולו (תורת מנחם חי"א ע' 133).
 

יהושע מהגולן

משתמש ותיק
פותח הנושא
שפרינגר אמר:
הרי חייבונו לומר בכל יום יותר ממאה פעמים "ברוך אתה ה'", ולא חששו שאמירת אותו הנוסח הרבה פעמים יגרום לזילות, כי אם אדרבא, ריבוי הברכות גורם לאדם לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו (ראה רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ד). ומכיון שכך תיקנו, הרי ברור שע"י שחושבים על תוכן הענין אפשר ואפשר לבוא לידי יראת ה' ולא לידי זילות.
וראה בספר התניא פרק מא: וזהו שתקנו בתחלת ברכות השחר קודם התפלה אלקי נשמה וכו' ואתה נפחתה כו' ואתה עתיד ליטלה ממני כו' כלומ' מאחר שאתה נפחתה בי ואתה עתיד ליטלה ממני לכן מעתה אני מוסרה ומחזירה לך לייחדה באחדותך וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא והיינו על ידי התקשרות מחשבתי במחשבתך ודיבורי בדיבורך באותיות התורה והתפלה ובפרט באמירה לה' לנכח כמו ברוך אתה וכה"ג.
ומסופר על הרה"ג ר' דוד צבי חן הרב בטשערניגאָוו, שבהיותו ילד היה אצל אדמו"ר הצמח צדק, ובין הדברים אמר לו הרבי: פאָלג מיר ווער אויס אינגל (שמע בקולי והפסק להיות נער); כשאתה עומד לברך על מאכל או משקה ועליך לומר ברוך אתה, היזכר למי אתה עומד לומר ברוך אתה. ומני אז היה מנהגו של הרד"ץ כל ימיו, שלפני כל ברכה על מאכל או משקה היה מסמיך את ידו למצחו כמי שצריך להיזכר על ענין עמוק. הגיעו הדברים לידי כך, שכאשר הגיע פעם הקיסר לביקור בטשערניגאָוו, יצא הרד"ץ לקראתו כשהוא נושא ספר-תורה, וכשהגיע בסמיכות לקיסר – עמד על מקומו, הניח את ידו על מצחו ובירך "שנתן מכבודו לבשר ודם" בקול רם. והיה צורך להרגיע את הקיסר ולהסביר לו את פשר הענין, שלא יקפיד על כך שהיהודי העומד לידו מתנהג בצורה מוזרה ומרים עליו את קולו (תורת מנחם חי"א ע' 133).
מציאות היא מציאות. וזה גורם לחוסר התרגשות. זה כמו להיות כל השנה בבית קדשי הקדשים, זה כמו לשמור שבת כל השבוע, זה כמו להתנהג כביום כיפור כל השנה, זה כמו לשמוח שמחת פורים כל השנה, זה כמו לשיר את אותו שיר כל הזמן, זה כמו להתפלל כל הזמן ללא הפסקה, זה כמו לדבר כל הזמן עם אותו בן אדם.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יהושע מהגולן אמר:
ריבוי הקדישים גורם לזילות ולחוסר הדרת קודש.
וגם זֹה רעה חולה: כל עיקר טיבו של הקדיש (תפלה למען שמו הגדול יתברך) נשכח מלב; בתודעת הבריות הוא נצרב כתפלה לעילוי נשמה (דוגמת התפלה 'קל מלא רחמים'), ובעת אמירת קדיש כל מעייניהם של ה'חיובים' אינם נתונים כי אם בנפטר ובעילוי נשמתו.
 

חדא

משתמש ותיק
גם במשנ"ב פסק שטוב למעט בקדישים וצ"ע על מי שלא נוהג כך
ונדפס בעבר בקובץ חצי גיבורים מאמר ארוך ע"כ מר"מ קוטקס מהלוח
 

מרכבות פרעה

משתמש ותיק
הרב הענקין בגבורות אליהו מאריך בזה והוא מאוד נגד ריבוי הקדישים הנהוג כיום, וכמפורש נמי בשו"ע לא ירבה בקדישים, ודעתו דבסיום התפילה יאמר רק קדיש אחד אחר כל התפילה, וקדיש דרבנן בהתחלה אומרים רק אם יש מנין שאמרו קרבנות יחד.
המנהג לומר קדיש אחר מזמור שיר וודאי אין לה מקור, שהרי כל אמירת מזמור שיר הוא מנהג חדש, ושייך רק לנוסח ספרד בעיקר, וכמש"כ בסידור אזור אליהו
 

שמואל הכהן

משתמש רגיל
אצל הגאון ר' שריה דבליצקי זצ"ל (כפי נוסח אשכנז) חילקו את הקדישים בסיום התפילה לחיובים שונים, ואם לא היו חיובים אמרו רק קדיש אחד אחר קווה -(דרבנן). ובשבת אחר שש"י (גם שם אמרו קדיש דרבנן כי עלינו ושש"י לא מהווה הפסק לפטום הקטורת-הרי גם שם אומרים כמה פסוקים אחר תנא דבי אליהו).
 

יוסיף דעת

משתמש חדש
כמדומני שחלק עיקרי בקושי בכוונה בקדיש הוא מחמת שנאמר ע"י החזן ולא ע"י המתפלל,
וכשם שקשה לכוון בהקשבה לחזן בחזרת הש"ץ,
ובזה יתורצו הרבה מהקושיות שהקשו כאן בהשוואה לקטעים אחרים בתפילה.
ומי שרוצה לנסות את העקרון שאני אומר,
שילך להתפלל בסוכות - ובפרט בהושענא רבא - בביהכנ"ס החורבה, אשר נוהגים שם באמירת ההושענות שהחזן אומר "הושע נא למען אמיתך" והקהל עונה "הושע נא", וכן הלאה, ויראה היכן נקל עליו יותר לכוון, באמירה ע"י עצמו או בהקשבה לחזן.

אמנם הדברים אמורים ביחס לתרבות התפילה האשכנזית שבה כל אחד מחפש ביטוי עצמי,
אבל הספרדים רגילים רבות בהקשבה לחזן, וכל צורת התפילה היא הרבה יותר ציבורית.
בזה יבואר החילוק שיש בין האשכנזים לספרדים בעניין הקדישים, שהספרדים מרבים בהם הרבה יותר מהאשכנזים.
 
חלק עליון תַחתִית