איתא בשו"ע סוסי' צא: הגה. ובעת זעם יש לחבק הידים בשעת התפילה כעבדא קמיה מאריה, ובעת שלום יש להתקשט בבגדים נאים להתפלל (טור).
והמקור מהגמ' פ"ק דשבת.
אני שואל: האם ידוע לכם על מישהו שמקפיד בהלכה זו?
וכיצד מגדירים מתי הוא עת זעם ועת שלום? טוב, כולם יודו שבזמן השואה זה היה עת זעם. ומה הדין בזמן שטילים מתעופפים או סכינים? האם זה עת זעם? אולי מצד שני אם אין אבידות רבות, אינו נקרא עת זעם כי ה' שומר עלינו. בקיצור, למדתי הלכה זו והייתי נבוך כלפיה.
והמקור מהגמ' פ"ק דשבת.
אני שואל: האם ידוע לכם על מישהו שמקפיד בהלכה זו?
וכיצד מגדירים מתי הוא עת זעם ועת שלום? טוב, כולם יודו שבזמן השואה זה היה עת זעם. ומה הדין בזמן שטילים מתעופפים או סכינים? האם זה עת זעם? אולי מצד שני אם אין אבידות רבות, אינו נקרא עת זעם כי ה' שומר עלינו. בקיצור, למדתי הלכה זו והייתי נבוך כלפיה.