הכוונה להתחלת עבודה שבכלל זה שנים רבים בתחילת ימי אדם על אדמה
פתחתי אשכול זה עקב האשכול הנפלא בענין לשון הגר"א שכתב ש"אסור לכוין בתפלה לצורך עצמו"
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=194&t=16091
ושם הבאתי מערכה מהשדה חמד שבכלל לשון אסור לא תמיד מדינא ויתכן ממדת חסידות, וכן ברור לי בנוגע אותו לשון של הגר"א שנכתב בנוגע חסידים הראשונים
אך לדידי נראה שלא בלבד שאינו אסור, אלא סתם בני אדם הדין להיפך שאסור שיהיה הדגוש בתחילת העבודה על כבוד שמים
שכבר אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, והכוונה בזה הוא שנשים וקטנים ועמי הארץ אין להם דעת לכוון לשמה ורק אחר עבודה בהתמדה שלא לשמה בא לשמה, כמו שהאריך בזה הרמב"ם ועוד הרבה.
וכן מצינו בטעם מצות רבות, כמו שידוע מהחינוך בטעם כיבוד אב, שתכלית להשריש בנו מדת הכבוד והיראה וממנו נבא לכבוד שמים ויראתו, וכן כתבו בטעם אהבת אשתו שתכליתו לפתח מדת האהבה כדאי לבא לידי אהבת ה'.
וכן נראה בנוגע תפלה שאדם שאין מושרש בו מדת בהקשה בכל לבו לצורך צרכיו, אז הרי זה הזנחה במדת ה"צורך" למלאות חסרונו, והרי זה הזנחה במדת הבטחון עד כמה הקב"ה יכול למלאות חסרונו, כי זהו טבע האדם לבקש צרכיו ממי שיודע שיכול למלאות אותו ובפרט אם יודע שיש אחד הממתין למלאות צרכיו בכל לבו כשהנצריך יבא לבקש ממנו.
ולכן קודם שנתפתח אצל האדם מדות הללו, אין מקום כלל לבא לבקש למען כבוד שמים, שזהו בדרגה העליונה בהסולם העולה בית א-ל.
ואני אוסיף עוד שגם התפלה לצורך גבוה צריך לבא מהרובד שהוא לצורך עצמו!!!
דהיינו שהבקשה לכבוד שמים אינו בקשה תלוש מהאדם, שהוא מכוון רק לכבוד שמים והוא בחינת אין ואינו נמצא כלל וכלל. אלא הכוונה בתפלה למען כבוד שמים הוא, שהאדם יבא למדריגה שנפשו משתוקק וחפץ גילוי אלקית בעולם, דהיינו שהענין של גילוי אלקית בעולם יהא נעשה "צורך עצמו", שיהא כפשוטו תענוג וצורך אצלו להתענג על כבוד שמים.
פתחתי אשכול זה עקב האשכול הנפלא בענין לשון הגר"א שכתב ש"אסור לכוין בתפלה לצורך עצמו"
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=194&t=16091
ושם הבאתי מערכה מהשדה חמד שבכלל לשון אסור לא תמיד מדינא ויתכן ממדת חסידות, וכן ברור לי בנוגע אותו לשון של הגר"א שנכתב בנוגע חסידים הראשונים
אך לדידי נראה שלא בלבד שאינו אסור, אלא סתם בני אדם הדין להיפך שאסור שיהיה הדגוש בתחילת העבודה על כבוד שמים
שכבר אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, והכוונה בזה הוא שנשים וקטנים ועמי הארץ אין להם דעת לכוון לשמה ורק אחר עבודה בהתמדה שלא לשמה בא לשמה, כמו שהאריך בזה הרמב"ם ועוד הרבה.
וכן מצינו בטעם מצות רבות, כמו שידוע מהחינוך בטעם כיבוד אב, שתכלית להשריש בנו מדת הכבוד והיראה וממנו נבא לכבוד שמים ויראתו, וכן כתבו בטעם אהבת אשתו שתכליתו לפתח מדת האהבה כדאי לבא לידי אהבת ה'.
וכן נראה בנוגע תפלה שאדם שאין מושרש בו מדת בהקשה בכל לבו לצורך צרכיו, אז הרי זה הזנחה במדת ה"צורך" למלאות חסרונו, והרי זה הזנחה במדת הבטחון עד כמה הקב"ה יכול למלאות חסרונו, כי זהו טבע האדם לבקש צרכיו ממי שיודע שיכול למלאות אותו ובפרט אם יודע שיש אחד הממתין למלאות צרכיו בכל לבו כשהנצריך יבא לבקש ממנו.
ולכן קודם שנתפתח אצל האדם מדות הללו, אין מקום כלל לבא לבקש למען כבוד שמים, שזהו בדרגה העליונה בהסולם העולה בית א-ל.
ואני אוסיף עוד שגם התפלה לצורך גבוה צריך לבא מהרובד שהוא לצורך עצמו!!!
דהיינו שהבקשה לכבוד שמים אינו בקשה תלוש מהאדם, שהוא מכוון רק לכבוד שמים והוא בחינת אין ואינו נמצא כלל וכלל. אלא הכוונה בתפלה למען כבוד שמים הוא, שהאדם יבא למדריגה שנפשו משתוקק וחפץ גילוי אלקית בעולם, דהיינו שהענין של גילוי אלקית בעולם יהא נעשה "צורך עצמו", שיהא כפשוטו תענוג וצורך אצלו להתענג על כבוד שמים.