שאלות בהושענא לשבת

HaimL

משתמש ותיק
1. יוֹשֶֽׁבֶת וּמַמְתֶּֽנֶת עַד־כְּלֽוֹת שַׁבָּֽת.
א"מ לי, דלכאורה אינו שבח אלא גנות, כביכול יום השבת נראה כמשאוי על ישראל.

2. דעה כיוונו לבור שביעי לנופש.
מהו פירושו, דכביכול בררו מדעתם. הלא שבת מקדשא וקיימא.

3. חכמו ולקטו בשישי לחם משנה.

לשון רש"י בחומש,
לקטו לחם משנה" - כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד וכו'
---
א"כ, לא לקטו לחם משנה מחכמתם, אלא כך יצא הדבר, מאת השם.

4. כהושעת משמחיך בבנין שני המחודש, נוטלין לולב כל שבעה במקדש.
קצת תמוה דמה השייכות בין בניין בית שני לנטילת לולב במקדש, שהיא מדאורייתא.
 
 

chaim

משתמש ותיק
מענין לענין באותו ענין האם כולם אומרים הושענות בשבת, כי כמדומני שיש קהילות שלא אומרים הושענות כלל בשבת.
אשמח אם מי שהוא יודע להרחיב בענין
 

זעירא קטינא

משתמש ותיק
בנוגע לשאלה 1 שמעתי שאחד שאל זאת למרן הגר"ח בליל שבת חול המועד סוכות תשע"ב כמה שעות קודם שמתה עליו אשתו וביאר לו שלפעמים יש אבילות בשבת ולא מתאבלים עד צאת השבת משום כבוד שבת והדברים נוראים
אבל ההסבר הפשוט שמחכים עד הזמן המאוחר שיצא שבת
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
chaim אמר:
מענין לענין באותו ענין האם כולם אומרים הושענות בשבת, כי כמדומני שיש קהילות שלא אומרים הושענות כלל בשבת.
אשמח אם מי שהוא יודע להרחיב בענין
בנוסח של הגרש"ז בעל התניא אין אומרים כלל הושענות בשבת (וגם אין סדר שונה של ההושענות - אלא הכל לפי סדר אחד).
 
 

שואל כעניין

משתמש ותיק
HaimL אמר:
1. יוֹשֶֽׁבֶת וּמַמְתֶּֽנֶת עַד־כְּלֽוֹת שַׁבָּֽת.
א"מ לי, דלכאורה אינו שבח אלא גנות, כביכול יום השבת נראה כמשאוי על ישראל.
יש בשם צדיקים,

שצריכים לתת את הפסיק כך: יושבת וממתנת עד כלות,  שבת.

דהיינו שכל ששת ימי המעשה משתוקקים לשבת
 
 

תולעת ספרים

משתמש ותיק
הספרדים לא אומרים הושענות לשבת, ויש מהמרוקאים שאומרים. ומ"מ נדפס בסידורי הספרדים.
 

well

משתמש ותיק
1. ממתנת לא הכונה כעברית של ימינו שמחכים מתי כבר יגיע הזמן, אלא ממתנת היינו דשומרת שבת עד הרגע האחרון בסבלנות, ולא מקדימה להוציא השבת לפני זמנה ופשוט.
2. זה גופא השבח שכוונו לדבר אמיתי.
4. לענ"ד הטעם כדי לקשר את הפיסקה לחג הסוכות.

ואוסיף גם אני מדילי:
5. כולנו אנו לי-ה ועיננו לי-ה שונים , לכאו' תמוה הרי בגמ' אמרו ע"ז שזה כמו לומר מודים מודים שמשתקים אותו, ומתרצת גמ' שיש כאן ב' עניינים אנו לי-ה ועיננו לי-ה מיחלות, וא"כ אדרבא אין כאן "שונים" אלא ב' עניינים שונים.
 

מָרְדֳּכַי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
1. יוֹשֶֽׁבֶת וּמַמְתֶּֽנֶת עַד־כְּלֽוֹת שַׁבָּֽת.
א"מ לי, דלכאורה אינו שבח אלא גנות, כביכול יום השבת נראה כמשאוי על ישראל.

2. דעה כיוונו לבור שביעי לנופש.
מהו פירושו, דכביכול בררו מדעתם. הלא שבת מקדשא וקיימא.

3. חכמו ולקטו בשישי לחם משנה.

לשון רש"י בחומש,
לקטו לחם משנה" - כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד וכו'
---
א"כ, לא לקטו לחם משנה מחכמתם, אלא כך יצא הדבר, מאת השם.

4. כהושעת משמחיך בבנין שני המחודש, נוטלין לולב כל שבעה במקדש.
קצת תמוה דמה השייכות בין בניין בית שני לנטילת לולב במקדש, שהיא מדאורייתא.
 

לגבי 1!
זכור לי, שקראתי על האמרי חיים.
שהיה אומר את זה בצחות!
כשליל הסדר היה במוצאי שבת...
כי זה היה הלילה שלו!
והיה קשה לו (כביכול) לחכות...
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
well אמר:
1. ממתנת לא הכונה כעברית של ימינו שמחכים מתי כבר יגיע הזמן, אלא ממתנת היינו דשומרת שבת עד הרגע האחרון בסבלנות, ולא מקדימה להוציא השבת לפני זמנה ופשוט.
2. זה גופא השבח שכוונו לדבר אמיתי.
4. לענ"ד הטעם כדי לקשר את הפיסקה לחג הסוכות.
1. הלשון קשה, דהל"ל מאחרת צאת שבת וכה"ג. בדומה לפיוט לשבת שכתוב בו המאחרים לצאת מן השבת וכו'.

2. אבל מי והיכן כיוונו? זה מדרש או גמרא שאני מפספס
?

4. פשיטא, אבל מה השייכות בין הרישא (בניין בית שני) לבין הסיפא, דאז משמע כביכול ששייך דווקא בבית שני, וזה אינו.
 
 

well

משתמש ותיק
1. אני לא בקי כ"כ בענייני לשון וכדומה, אבל לענ"ד אין כאן לשון קשה אלא זהו בדיוק הלשון כמו שכתבתי מקודם, ורק לפי העברית של ימינו זה נשמע לשון קשה.
2. אני הבנתי שהכונה למדרש שעם ישראל בחרו לשבות בשבת בזמן שעבוד מצרים.
טור סי' רפא: ישמח משה כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השיעבוד שהכבידו עליהם בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו .
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
well אמר:
1. אני לא בקי כ"כ בענייני לשון וכדומה, אבל לענ"ד אין כאן לשון קשה אלא זהו בדיוק הלשון כמו שכתבתי מקודם, ורק לפי העברית של ימינו זה נשמע לשון קשה.
2. אני הבנתי שהכונה למדרש שעם ישראל בחרו לשבות בשבת בזמן שעבוד מצרים.
טור סי' רפא: ישמח משה כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השיעבוד שהכבידו עליהם בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו .
1. לדעתי, זה לא שייך דווקא לעברית של ימינו אבל ניחא
2. אכן, זהו מה שחיפשתי. ואכתי קצת קשה דכבר הייתה שבת בעולם, דהיא זכר למעש"ב, ופשיטא דיבחר מרע"ה ביום השביעי.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
חכמו ולקטו בשישי לחם משנה.
לפי דרכו המיוחדת של הפייט (רבי מנחם ברבי מכיר, בן דורו של רש"י), ביום הששי מצאו בני ישראל במפתיע כמות כפולה של מן. מה עושים? חכמו ולקטו לחם משנה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
3. חכמו ולקטו בשישי לחם משנה.

לשון רש"י בחומש,
לקטו לחם משנה" - כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד וכו'
---
א"כ, לא לקטו לחם משנה מחכמתם, אלא כך יצא הדבר, מאת השם.

הפייטן תפס פשוטו של מקרא.
ועוד י"ל מה שמצאו בשעת המדידה כפליים, אין הפשט שלקטו בשישי כמו בכל יום אלא הוסיפו ללקט עוד מעט בשביל שבת, ואין הברכה שורה אלא על תוספת אפילו מועטה. ובכך נרויח להבין מה החכמה הגדולה לפי פשוטו שלקטו גם לשבת? אולם לפ"ז החכמה היא במה שלקטו מעט בשביל שבת, ונמצא הרבה.
לשון חכמו על הלקיטה בשישי בשביל שבת ולא ביום חמישי שאז בשעת המדידה לא היה נכפל בכמות אלא אדרבה מבאיש.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
HaimL אמר:
3. חכמו ולקטו בשישי לחם משנה.

לשון רש"י בחומש,
לקטו לחם משנה" - כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד וכו'
---
א"כ, לא לקטו לחם משנה מחכמתם, אלא כך יצא הדבר, מאת השם.

הפייטן תפס פשוטו של מקרא.
ועוד י"ל מה שמצאו בשעת המדידה כפליים, אין הפשט שלקטו בשישי כמו בכל יום אלא הוסיפו ללקט עוד מעט בשביל שבת, ואין הברכה שורה אלא על תוספת אפילו מועטה. ובכך נרויח להבין מה החכמה הגדולה לפי פשוטו שלקטו גם לשבת? אולם לפ"ז החכמה היא במה שלקטו מעט בשביל שבת, ונמצא הרבה.
לשון חכמו על הלקיטה בשישי בשביל שבת ולא ביום חמישי שאז בשעת המדידה לא היה נכפל בכמות אלא אדרבה מבאיש.
משמע שלקיטת המן לא הייתה לפי שום תפיסת כמות, אלא,

וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אׇכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃

ולגבי הלקיטה ביום השישי, משמע שהיא הייתה עבורם הפתעה גמורה,

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃

ורק בדיעבד, אמר להם משה שהוא לשבת,

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר השם שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לשם מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
בשעת הלקיטה ביום ששי טרם ידעו כי למחר לא יומטר עליהם המן. לתשומת לב @הנדיב.
 

אור עולם

משתמש ותיק
א. לגבי השאלה על "דעה כיוונו", אמת ששבת קביעא וקיימא, אבל נראה שלא היה להם א"ז במסורת (אולי רק שבט לוי).

ב. ע"פ הגר"א לא אומרים בשבת.

ג. כהושעת קהלת ועמו בבית עולמים, רצוך בחגגם שבעה ושבעה ימים, כן הושע נא. האם נרמז כאן מנהג קריאת מגילת קהלת בשבת זו בכך שנקט הפייטן לשון 'קהלת' דווקא?

ג. כהושעת שבים עולי גולה לפדיום, תורתך בקראם בחג יום יום, כן הושע נא. לכאו' קאי על הפסוקים בעזרא. במה נושעו שם?

ד. כהושעת חבוט ערבה שבת מדחים, מורביות מוצא ליסוד מזבח מניחים, כן הושע נא. כהושעת ברכות וארוכות וגבוהות מעלסים, בפטירתן יופי לך מקלסים, כן הושע נא. – זה בולט יותר בפיוט "כהושעת אלים בלוד" שכל עניינו להביא דוגמאות של ישועות שהקב"ה היה עם ישראל בעת צרתם והושיעם. ומה זה קשור לכאן?
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש מזרע אהרן אמר:
מי אמר שהפייטן סבר כרש"י שהיה כאן נס? אולי הוא פירש "לקטו לחם משנה" מדעתם?
אני הבאתי את פירש"י ז"ל כתבלין, אבל, מפשט המקרא (שהעתקתי לעיל), נראה שלא לקטו מדעתם, דהא כתיב,

וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃

ומשמע שהיה תמוה אצלם, על שנמצא לחם משנה, ולא שהבינו ללקוט לח"מ לכתחילה.

ובכלל, כפי שגם העתקתי לעיל, לא משמע שהייתה להם תפיסה כמותית בלקיטה,

וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר

ועצם זה שמדדו, שמא היו מחויבים מכוח הציווי לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת וגו', אבל בלקיטה עצמה, לא משמע שמדדו, אלא רק בדיעבד, באהליהם.


 
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
מי אמר שוַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה זה לשאול אותו מה קרה? אולי זה להתלונן על הלוקטים יותר מהמותר? (ובזה יותר מובן שבאו הנשיאים, כי לא מצינו שבנ"י שולחים את הנשיאים למשה לשאול שאלות)

גם וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אפשר לפרש בפשוטו שהכוונה שעשו כאשר דיבר משה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַֽאֲשֶׁר בְּאָֽהֳלוֹ תִּקָּֽחוּ ולא לקטו יותר מהמותר.

בפשוטן של מקראות לא חייבים לפרש נס לא כאן ולא כאן!
 

בן ראם

משתמש ותיק
אור עולם אמר:
ג. כהושעת קהלת ועמו בבית עולמים, רצוך בחגגם שבעה ושבעה ימים, כן הושע נא. האם נרמז כאן מנהג קריאת מגילת קהלת בשבת זו בכך שנקט הפייטן לשון 'קהלת' דווקא?
אכן, נראה פשוט. אם כי צריך לברר ממתי המנהג לקרוא קהלת, ואם הוא קדם לפייט.
אור עולם אמר:
ג. כהושעת שבים עולי גולה לפדיום, תורתך בקראם בחג יום יום, כן הושע נא. לכאו' קאי על הפסוקים בעזרא. במה נושעו שם?
אני הבנתי שעצם גאולתם מגלות בבל ועלייתם לא"י.
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
HaimL אמר:
נדיב לב אמר:
HaimL אמר:
3. חכמו ולקטו בשישי לחם משנה.

לשון רש"י בחומש,
לקטו לחם משנה" - כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד וכו'
---
א"כ, לא לקטו לחם משנה מחכמתם, אלא כך יצא הדבר, מאת השם.

הפייטן תפס פשוטו של מקרא.
ועוד י"ל מה שמצאו בשעת המדידה כפליים, אין הפשט שלקטו בשישי כמו בכל יום אלא הוסיפו ללקט עוד מעט בשביל שבת, ואין הברכה שורה אלא על תוספת אפילו מועטה. ובכך נרויח להבין מה החכמה הגדולה לפי פשוטו שלקטו גם לשבת? אולם לפ"ז החכמה היא במה שלקטו מעט בשביל שבת, ונמצא הרבה.
לשון חכמו על הלקיטה בשישי בשביל שבת ולא ביום חמישי שאז בשעת המדידה לא היה נכפל בכמות אלא אדרבה מבאיש.
משמע שלקיטת המן לא הייתה לפי שום תפיסת כמות, אלא,

וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אׇכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃

ולגבי הלקיטה ביום השישי, משמע שהיא הייתה עבורם הפתעה גמורה,

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃

ורק בדיעבד, אמר להם משה שהוא לשבת,

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר השם שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לשם מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃
עיין בקטע הבא בפיוט:
כהושעת טפוליך הורו הכנה במדעם, יישר כחם והודה למו רועם.

וראיתי מפרשים בשם המטה לוי (?) דהם לקחו יותר כהכנה לשבת ובאו ושאלו את משרע״ה ואכן הודה להם שכך צוה הקב״ה מלכתחילה כבר ביום הראשון.

הורו הכנה במדעם - לקטו יותר כהכנה לשב״ק ואחר שזה הצליח (דלא כרגיל ש׳ולא העדיף׳) באו ושאלו למשה
יישר כוחם והודה למו - ׳הוא אשר דבר ה׳ אכן אתם צודקים וכך אמר לי השי״ת

וחיפשתי ׳חבר׳ במדרשים ומפרשי הפשט שיפרשו כך את הפסוק ׳הוא אשר דבר׳ ובנתיים לא מצאתי.
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
HaimL אמר:
well אמר:
2. אני הבנתי שהכונה למדרש שעם ישראל בחרו לשבות בשבת בזמן שעבוד מצרים.
טור סי' רפא: ישמח משה כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השיעבוד שהכבידו עליהם בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו .
2. אכן, זהו מה שחיפשתי. ואכתי קצת קשה דכבר הייתה שבת בעולם, דהיא זכר למעש"ב, ופשיטא דיבחר מרע"ה ביום השביעי.
אכן עדיין קשה קצת אך לא על הפייטן (לבד)
וביותר שהרי במדרש גם מובא שבנ״י היה להם מגילות ומשתעשעים בהם בכל שבת.

כנראה שכמובן לנו הם ידעו וקיבלו שביום השבת שבת א-ל מכל מלאכתו ומ״מ שמח משה כשקיבלו במרה ובהר סיני שזה מצווה דאורייתא לשבות ביום השביעי (ואת זה כמובן לא מוכרח שקיבלו במסורת אבות)
 
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש מזרע אהרן אמר:
מי אמר שוַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה זה לשאול אותו מה קרה? אולי זה להתלונן על הלוקטים יותר מהמותר? (ובזה יותר מובן שבאו הנשיאים, כי לא מצינו שבנ"י שולחים את הנשיאים למשה לשאול שאלות)
מי אמר שבני ישראל שלחו את הנשיאים. שמא תמהו הנשיאים על הלח"מ, ובאו למשה לשאלו ע"ז, מדעתם.

ובפשט המקראות, קשה ליישב אם לא כפירש"י, דכתיב מקמיה,

וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם׃

 והיה משנה" - ליום ולמחרת

"משנה" - על שהיו רגילים ללקוט יום יום של שאר ימות השבוע ואומר אני אשר יביאו והיה משנה לאחר שיביאו ימצאו משנה במדידה על אשר ילקטו וימודו יום יום וזהו לקטו לחם משנה בלקיטתו היה נמצא לחם משנה וזהו על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים נותן לכם ברכה (פויש"ן) בבית למלאות העומר פעמים ללחם יומים
---

דלא רמיזא בקרא דילקטו שני עמרים, רק כתיב והכינו את אשר יביאו, משמע את אותו העומר שיביאו ביום השישי, והוא יספיק להם לשני הימים. רק הנשיאים טעו, דסברו שעומר אחד יתברך לשני הימים, ולא היא, אלא שהלקיטה של כל יום, ביום השישי נמצאה שני עמרים, וע"כ הוצרך משה לפרש להם, אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃, דהוא הוא אשר דיבר השם - בקרא דמקמיה.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש מזרע אהרן אמר:
גם וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אפשר לפרש בפשוטו שהכוונה שעשו כאשר דיבר משה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַֽאֲשֶׁר בְּאָֽהֳלוֹ תִּקָּֽחוּ ולא לקטו יותר מהמותר.
לפירושך, מהי משמעות המילים "המרבה", "והממעיט"?
 
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
HaimL אמר:
לפירושך, מהי משמעות המילים "המרבה", "והממעיט"?
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:
וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה
- זה שהיו לו אוכלים רבים באהלו לקח הרבה, וְהַמַּמְעִיט - זה שהיו לו מעט אוכלים לקח מעט:
וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה - לא לקח יותר מהראוי לו, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר - לא לקח פחות מהמצווה עליו, אלא אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ - כל אחד לקט בדיוק כמה שהוא היה צריך:

לפי הפירוש המקובל מה זה "ויעשו כן בני ישראל"?
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש מזרע אהרן אמר:
HaimL אמר:
לפירושך, מהי משמעות המילים "המרבה", "והממעיט"?
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:
וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה
- זה שהיו לו אוכלים רבים באהלו לקח הרבה, וְהַמַּמְעִיט - זה שהיו לו מעט אוכלים לקח מעט:
וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה - לא לקח יותר מהראוי לו, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר - לא לקח פחות מהמצווה עליו, אלא אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ - כל אחד לקט בדיוק כמה שהוא היה צריך:

לפי הפירוש המקובל מה זה "ויעשו כן בני ישראל"?
ולדבריך, מהו החידוש דווקא בכך שמי שהיו לו אוכלים רבים באהלו לא העדיף, ומי שהיו לו פחות, לא החסיר. 

באותה מידה בדיוק היה יכול המרובה באוכלים ללקוט פחות מעומר לגולגולת ולהחסיר, והממועט יכול היה ללקוט יותר מעומר לגולגולת ולהעדיף. ומהיכ"ת לסבור שהמרובה יעדיף והממועט יחסיר, עד שהתורה צריכה להודיענו, בדווקא, ולא העדיף המרבה וגו'.
 
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
אל תחשוב שהמרבה היינו שאסף יותר מהראוי, והממעיט היינו שאסף פחות, אלא איש לאשר באהלו לקטו, והמרבה והממעיט היינו כנ"ל.

וכן כתב החזקוני
ולא העדיף המרבה פשוטו כמשמעו ולא העדיף המרבה שהשליך המותר על המדה והממעיט לא החסיר שחוזר ולוקט כפי המדה.
 
 
חלק עליון תַחתִית