חלוקת מנין גדול לכמה מנייני 'חיובים' קטנים

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
מה עם "ברב עם הדרת מלך".

האם יכול להיות עילוי נשמה ע"י שממעטים בכבוד שמים, ויוצרים מנינים קטנים מפורדים ומחולקים, תחת מנין גדול ומכובד.

האם זהו רק כורח טכני הנובע מרגש לא נכון ולא תורני.

האם ישנם מקורות קדומים למציאות זו.
 

יושב ציון

משתמש רגיל
המצפה לישועת ה' אמר:
מה עם "ברב עם הדרת מלך".

האם יכול להיות עילוי נשמה ע"י שממעטים בכבוד שמים, ויוצרים מנינים קטנים מפורדים ומחולקים, תחת מנין גדול ומכובד.

האם זהו רק כורח טכני הנובע מרגש לא נכון ולא תורני.

האם ישנם מקורות קדומים למציאות זו.
שמעתי שהרבה מגדולי הפוסקים לא היה דעתם ניחא מחלוקת המנינים מהאי טעמא.
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
פותח הנושא
Elhanan אמר:
גדול השלום.
בדר"כ זה גורם שלא יהיו מריבות קדימה.
למה שלא יערכו תורנות. (כדרך שעורכים תורנות בחלוקת הקדישים בסוף התפילה במקומות שנוהגים כדעת החזו"א זללה"ה)

אם באמת אין בחלוקה זו עילוי נשמה, אלא חלילה להיפך, זו קצת אונאה לכאורה. 
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן סא ד"ה הנה לחלוק:
הנה לחלוק אלו שבאו להתפלל לשני מניינים, שמנין אחד יתפללו בביכ"נ ומנין אחד יתפללו בחדר שני, לענ"ד אין לעשות זה. לא מיבעיא אם חדר השני אין שם ס"ת, שהוא גרוע. דהרי חזינן שאין נפילת אפים כשליכא ס"ת, כדאיתא באו"ח סימן קל"א סעיף ב' ברמ"א, דלכן מסתבר שאף התפילה עצמה עדיפא כשאיכא ס"ת (ראה גם אג"מ יו"ד ח"ג סי' קכ"ט אות ב'). וכן אם חדר השני אין עליו קדושת ביהכ"נ - הרי ודאי עדיפא להתפלל במקום שאיכא קדושת ביהכ"נ, כדאיתא בברכות דף ח' ע"א. אלא אף שיש גם שם קדושת ביהכ"נ, הרי ודאי עדיף להתפלל ברוב עם (משנה ברורה סי' צ' סעי' ט' ס"ק כ"ח). ואף אם הם אבלים שאינן אחין, נמי אין לעשות כן. אלא כשיש בלא זה שני מניינים (והמניין השני מתפלל בחדר אחר) מאיזה טעם, טוב שכל אבל - אף כשהן אחין - אם יכול לעבור לפני התיבה, יתפלל במנין אחר. וכן הוא באבלים שאינם אחים.
וראה עוד במשנה הלכות ח"ו סמ"ח להצדיק המנהג.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
האם זהו רק כורח טכני הנובע מרגש לא נכון ולא תורני.
גְּדוֹלָה אֲבֵלוּת, שֶׁמְּסַכֶּלֶת דַּעַת נְבוֹנִים, מַקְהָה רֶגֶשׁ יְשָׁרִים, וּמְבַהֶמֶת נֶפֶשׁ עֲדִינִים.​
 

חימקו

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
Elhanan אמר:
גדול השלום.
בדר"כ זה גורם שלא יהיו מריבות קדימה.
למה שלא יערכו תורנות. (כדרך שעורכים תורנות בחלוקת הקדישים בסוף התפילה במקומות שנוהגים כדעת החזו"א זללה"ה)

אם באמת אין בחלוקה זו עילוי נשמה, אלא חלילה להיפך, זו קצת אונאה לכאורה. 
אתה צודק שכך היה צריך להיות, רק לך ותנסה, לכן תהיה חכם ואל תהיה צודק.
 
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
המצפה לישועת ה' אמר:
האם זהו רק כורח טכני הנובע מרגש לא נכון ולא תורני.
גְּדוֹלָה אֲבֵלוּת, שֶׁמְּסַכֶּלֶת דַּעַת נְבוֹנִים, מַקְהָה רֶגֶשׁ יְשָׁרִים, וּמְבַהֶמֶת נֶפֶשׁ עֲדִינִים.​
בכוונה כתבתי בצורה מרומזת ועדינה, קשה לזלזל ביהודים בשעת מצוקתם, ובודאי לא כשהם סבורים שהם עושים דברים טובים.

אבל היסוד בעצמו נכון, הרגש צריך תמיד להיות מונחה על פי התורה, ולא מרגשות אחרים.

ראו מה שביאר הרש"ר הירש (על התורה), בטעם האיסור לכהנים להיטמאות, כיון שבדתות אחרות, כהני הדת וכמריה מככבים בעיקר בהלויות, שם יותר קל לחבר אנשים לרגשות דתיים, שם כל אדם נתקל בצורך להאמין במשהו יותר גבוה, אבל בחיי היום-יום לא תפגוש אותם כמעט, שם החיים המציאותיים אומרים את דברם.

אבל היהדות, הדת הנצחית והאמיתית, לא כן עמה.

הכהנים, שהם מורי התורה להמון העם, כידוע, אדרבה, מוזהרים הם שלא להתקרב להלויות ולמתים, היהדות היא הדת של החיים, את התורה הם יצוו ויזהירו דווקא במקום החיים המציאותיים, ולא במקומות אחרים, כך התורה תכנס ותהיה בתוך החיים בעצמם, ולא כרגשות חיצוניים. ע"ש ותמצא נחת.
 

יאיר1

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
Elhanan אמר:
גדול השלום.
בדר"כ זה גורם שלא יהיו מריבות קדימה.
למה שלא יערכו תורנות. (כדרך שעורכים תורנות בחלוקת הקדישים בסוף התפילה במקומות שנוהגים כדעת החזו"א זללה"ה)

אם באמת אין בחלוקה זו עילוי נשמה, אלא חלילה להיפך, זו קצת אונאה לכאורה. 
גם אני יודע שזה פחות טוב [וכבר הביאו הרבה מקורות, ועוד היד נטויה] ולכן אינני מחלק מניינים לעצמי.
אבל זו ממש לא אונאה. מאחר ובדרך זה גדול השלום, מה לך עילוי נשמה גדול מזה??
ובמקום, שיש אדם ש'רבים שומעים לו' [כגון - גבאי, ת"ח, וגם חברמן], לענ"ד צריך לחלק מנין!! כי אם הוא לא יחלק, אחרים ילמדו ולא יחלקו, ואז יש לחשוש שבקרוב מאד תעשה מחלוקת, או אי אלו אי נעימויות ושות'...
ואין לך עילוי נשמה גדול יותר, מלעשות שלום.
ובזה במיעוט עם נמצא ההדרת מלך.
כך שאין כאן הונאה כלל וכלל
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
פותח הנושא
יאיר1 אמר:
המצפה לישועת ה' אמר:
Elhanan אמר:
גדול השלום.
בדר"כ זה גורם שלא יהיו מריבות קדימה.
למה שלא יערכו תורנות. (כדרך שעורכים תורנות בחלוקת הקדישים בסוף התפילה במקומות שנוהגים כדעת החזו"א זללה"ה)

אם באמת אין בחלוקה זו עילוי נשמה, אלא חלילה להיפך, זו קצת אונאה לכאורה. 
גם אני יודע שזה פחות טוב [וכבר הביאו הרבה מקורות, ועוד היד נטויה] ולכן אינני מחלק מניינים לעצמי.
אבל זו ממש לא אונאה. מאחר ובדרך זה גדול השלום, מה לך עילוי נשמה גדול מזה??
ובמקום, שיש אדם ש'רבים שומעים לו' [כגון - גבאי, ת"ח, וגם חברמן], לענ"ד צריך לחלק מנין!! כי אם הוא לא יחלק, אחרים ילמדו ולא יחלקו, ואז יש לחשוש שבקרוב מאד תעשה מחלוקת, או אי אלו אי נעימויות ושות'...
ואין לך עילוי נשמה גדול יותר, מלעשות שלום.
ובזה במיעוט עם נמצא ההדרת מלך.
כך שאין כאן הונאה כלל וכלל

שומע.

בקיצור, באמת זה מצב של בדיעבד גדול, רק מה נעשה ובמציאות רוב האנשים לא חכמים, ולא מנווטים את הליכותיהם על פי התורה, ויכולים לבוא לידי מחלוקת, ולכן מטעם גדול השלום, רצוי לנו לעבור על הדין המקורי כדי לשמח את האנשים וליצור 'שלום' ביניהם.

יתכן מאוד שבמציאות אתה צודק. אמנם ראוי לעורר ולהעיר את תשומת לב האנשים על כך, שידעו את אשר לפניהם.
 
 

יאיר1

משתמש ותיק
בספרים מעוררים על זה.
אבל לעורר יותר מכך, להעיר לאדם, או לצאת בפרסום, יפגע בשלום האמור - לענ"ד.
ומי שמכלכל דרכיו במשפט התורה, ולא מערב רגשות כל כך, יודע את זה, ונוהג כך.
אגב, אולי היה נכון לעורר, שעם כל החשיבות של קדיש וש"צ, צריך לדעת מה המשקל של זה, לא רק בענין של מחלוקת, אלא בענין של הקדשת זמן.
רואים לפעמים אפי' ת"ח שמשבשים את הלו"ז כדי להיות חזן.
וזה נ"ל שיבוש של סדרי העדיפויות..
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יאיר1 אמר:
רואים לפעמים אפי' ת"ח שמשבשים את הלו"ז כדי להיות חזן. וזה נ"ל שיבוש של סדרי העדיפויות.
ויש שעשתי עשר חודש ברציפות אינם מתפללים תפלה כהלכה, בישוב הדעת ובכוונה ראויה. ברי שאין כאן אלא השליית היצר; אך הוא אשר אמרנו: האבלות משיבה חכמים אחור, ודעתם תשׂכּל.
 
 

יאיר1

משתמש ותיק
ורב חשוב אחד אמר לי בהקשר לכוונה בתפילה.
שצריך להתאמץ ולמצוא מנין ממוצע שיוכל להתפלל בו בכוונה.
ושום דבר אינו שחור ולבן בהקשר זה, וצריך לעשות בדעת, מי שדעתו לא סוכלה.
 
חלק עליון תַחתִית