'ויקרב' בפתח תחת הקו"ף? | 'ענו ואמרו' בקמץ תחת המ"ם?

חייל של הרבי

משתמש ותיק
שמעתי היום ש"ץ עם נוסח מעניין בשני דברים:
א. 'ויקרב משיחה' עם פתח תחת הקו"ף.
ב. 'זה א-לי ענו ואמרו' עם קמץ תחת המ"ם, והטעם על המ"ם (אם כי בהכל הוא אמר במלעיל, אבל מ"מ אני משער שהטעם צריך להיות על המ"ם בלאו הכי, כעין המילים שבאתנחתא וסוף פסוק).

מה מקור הנוסחאות האלו? ומי בדיוק נוהגים כך? (הש"ץ היה יהודי בעל חזות חסידית, הגייה אשכנזית כמו של ליטאים, מן הסתם נוסח ספרד [לא ממש עקבתי אבל הוא אמר 'ויצמח פורקנה']. הוא גם אמר 'יתגדל ויתקדש' בצירי כמו רוב הליטאים).

 
 

חייט

משתמש רשום
יתכן וזה תלוי במשמעות המלה ואמרו מכיון שיש 2 אפשרויות 1 שייך לאחורה ו2 שייך לקדימה
אם נשייך לאחורה אם כן העצירה אחרי ואמרו יותר משמעותית וצריך בקמץ אבל אם שייך לקדימה אז בשווא
 

אליהוא

משתמש רגיל
אכן משונה הנוסח 'אמרו' במם קמוצה, שביא צורת הפסק.
כי הרי צריך לחלק את הקטע:
"זה א-לי" ענו,      ואמרו "ה' ימלך לעלם ועד".
כלומר, לא נראית שום הצדקה לעצור אחרי 'אמרו' ולהפוך אותו לסוף הפסוקית.
ומי שמכיר את רז"ה והביקורת נגדו [ראו לדוגמה דברי הרב שריה בסידור אזור אליהו]
יבין שלא תמיד עלינו לקבל כל דבריו.
 
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
חייל של הרבי אמר:
זה א-לי ענו ואמרו' עם קמץ תחת המ"ם
רז"ה
וכן מנהג הרבה מאוד חסידים.
אמנם בכל הסידורים עד זמנו אינו כן אלא בשוא. וכתב היעבץ בלוח ארש סימן קמא בביאור הדבר וז"ל:
ואמרו. המ"ם בשוא, לא כמו שכתב בשערי תפלה המ"ם קמוצה בהפסק מאמר. וטעות הוא, שאף על פי שיש קצת העמדה במלת ואמרו, אינו הפסק גמור כמו באס"ף, כי עדיין לא נשלם בו המאמר, שהוא נקשר למה שלאחריו, לא יובן דבר מה אמרו כי אם בפסוק ה' ימלוך הנמשך עמו. ומה שכתב בשערי תפלה שאחריו פסוק שלם ואין הפסק גדול מזה, אומר אני מה בכך שהוא פסוק שלם, עם כל זה הוא מחובר ללשון שלפניו, וכן בתורה וענו הלוים ואמרו אמן, שבשניהם טעמים מפסיקים לא הפסק גמור, על כן לא נשתנו לקמצים. ע"ש עוד.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
אברהם לוי אמר:
אמנם בכל הסידורים עד זמנו אינו כן אלא בשוא.
במחזורי אשכנז הישנים בנוסח הנאמר עם הפיוטים "זה צור ישענו פצו פה ואמרו" בדרך כלל המם בקמץ. בנוסח הרגיל אני לא זוכר בוודאות אבל כמדומני אכן זה בשוא.
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
שמעתי היום ש"ץ עם נוסח מעניין בשני דברים:
א. 'ויקרב משיחה' עם פתח תחת הקו"ף.
ב. 'זה א-לי ענו ואמרו' עם קמץ תחת המ"ם, והטעם על המ"ם (אם כי בהכל הוא אמר במלעיל, אבל מ"מ אני משער שהטעם צריך להיות על המ"ם בלאו הכי, כעין המילים שבאתנחתא וסוף פסוק).

מה מקור הנוסחאות האלו? ומי בדיוק נוהגים כך? (הש"ץ היה יהודי בעל חזות חסידית, הגייה אשכנזית כמו של ליטאים, מן הסתם נוסח ספרד [לא ממש עקבתי אבל הוא אמר 'ויצמח פורקנה']. הוא גם אמר 'יתגדל ויתקדש' בצירי כמו רוב הליטאים).
תיאור עסיסי על אחד ששמע בעל תפילה חסיד קרלין לראשונה...
 

יחיד ורבים

משתמש ותיק
כי הרי צריך לחלק את הקטע:
"זה א-לי" ענו, ואמרו "ה' ימלך לעלם ועד".
וכן צריך לחלק את הקטע הקודם:
משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה,
ואמרו כולם: מי כמוכה וגו'

[והשמחה בשעת אמירת השירה מבוארת בפסוק (תהלים סו, ו) "הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו", וכן במדרש (שמו"ר בשלח כג, ד) ""אז ישיר, ואין אז אלא שמחה"].
 
נערך לאחרונה:
חלק עליון תַחתִית