תפילת שלמה בחרוזות

ובכן

משתמש ותיק
אחר שמצאתי שאלה זו
בית לה' אמר:
...והיכן מצינו שאנשי כנסת הגדולה חרזו חרוזים?
גבריאל פולארד אמר:
...ובכלל אני שואל, האם מצאנו בתקופת אנשי כנה"ג חריזה?
אמרתי לשתף ברעיון נחמד ששמעתי ממאן דהוא [אם כי נראה כחידודא בעלמא], ששלמה המלך בתפילתו (מלכים א ח, נז-נט), דקדק לחרוז מילות הברכה, וזו תוארה:
יְהִי ה' א'להינו עִמָּנוּ
כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ
אַל יַעַזְבֵנוּ
וְאַל יִטְּשֵׁנוּ:
לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו
וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו
אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ:
 
וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה
אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִי לִפְנֵי ה'
קְרֹבִים אֶל ה'
א'להינו יוֹמָם וָלָיְלָה
לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ
יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
כאן זה יותר ברור
image.png
 

אור זורח

משתמש ותיק
להרב ובכן שליט''א
יישר כח מאוד מאוד

כתוב שבת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר
גם כתב את שיר השירים
 

HaimL

משתמש ותיק
החריזה המוצעת בזה, קשה לומר שהיא חריזה מעלייתא, בגלל שהיא, לדוגמה, מכריחה הפסקה באמצע פסוק, ואפילו בדלא פסיק עניינא. והחריזה בהטיות של הגופים (לנו, אנחנו וכדומה) היא גם לא אמצעי חריזה מקובל.
 

אבוה דשמואל

משתמש רגיל
השורה 'אלוקינו יומם ולילה',
משונה מאוד.
ודאי שתיבת 'אלוקינו' צריכה לעלות שורה, גם במחיר אי-התחרזות עם השורה הקודמת.
גם 'ישראל דבר יום ביומו'.
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
נראה מן הדברים שהדברים נידונו כבר באשכול אחר. אודות זמן המצאת החרוזים בעמינו.
והנני לצרף כאן ידיעה נכבדה מהאברבנאל (שמות ט"ו א') וז"ל
יש אתנו עם בני ישראל שלשה מינים מהשירים. המין האחד הוא מהמאמרים הנעשים במדה במשקל ובמשורה אף ע"פ שיהיו נקראים מבלי ניגון לפי שענין השיר בהם אינו אלא בהסכמת הדבורי' והדמותם והשתוות' בסוף המאמרים רוצה לומר בקצוות בתי השירים שנדמו זה לזה בשלש אותיות אחרונות או בשתים כפי נקודם ואופן קריאתם עם שמירת משקלי המלכים והתנועות עם צחות הלשון ונפילתו על לשון פסוק מכתבי הקדש ונקראו השירים ההם חרוזים לפי שהם שבילים מסודרים מלשון צוארך בחרוזים שהם אבנים טובות ומרגליות נקודות מחוברות ומסודרות בסדר ותבנית ישר. וכן בדברי חז"ל (ב"מ יח) מחרוזות של דגים שהם שורות של דגים מחוברים זה לזה בסדור קשורים בחוטמיהם בגמי ומפני הדמוי הזה נקראו השירים מזה המון חרוזים להיותם שורות שוות ומתיחסות כי היו הדברים בזה המין מהשיר שקולים בענין המלכים והעבדים אשר בנקודות. והמלאכה הזאת בזה המין מהשירים שקולים היא מלאכה משובחת והם מתוקים מדבש ונופת צופים ונעשו בלשוננו הקדוש העברי בשלימות גדול מה שלא נמצא כמוהו בלשון אחר.
הן אמת שמזה המין מהשירים לא מצאנו דבר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי המשנה והגמרא כי היתה התחלתו בגלותנו בין חכמי ישראל שהיו בארצות הישמעאלים שלמדו ממעשיהם במלאכת השיר הזה ויעשו גם המה בחכמה בלשוננו המקודש ויתר שאת ויתר עז ממה שעשו הישמעאלים בלשונם וגם בין חכמי לשון הלאטי"ן ובלשון עם לועז עם ועם כלשונו נמצאו ג"כ מאלו השירים השקולים אבל לא באותו שלמות מופלג שנעשו בלשון העברי ואח"כ נעתקה המלאכה היקרה הזאת אל חכמי עמנו שהיו בארץ פרובינצייא וקאטילונייא וגם במלכות אראגון ומלכות קאשטילייא וידברו באלהים ובכל חכמה ודעת כפלים לתושיה מה מתוק מדבש ומה עז מארי. ולהיות המין הזה מהשירים מחודש בגלות והם חדשים מקרוב באו לא שערום נביאינו וחכמינו הראשונים ז"ל לכן אין לנו במקום הזה צורך לדבר מהם כי לא היתה מהם שירת הים: 
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
כתוב שבת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר
גם כתב את שיר השירים


לדידי, זה לא אומר דבר.

מיני זמר, דומה לי שהכוונה לכלי נגינה, ולא לשירה במובן של פיוט ומליצה.

שיר השירים הינה אכן שירה. אולם ראוי לתת לב, שהמרכיב המרכזי בשירה אינו בכלל החריזה, או האקרוסטיכון, אלא המטאפורה והכפילויות והשימוש במילים נרדפות.
האקרוסטיכון והחריזה הינם עיטורי נוי בשירה העיקרית. רעיון האקרוסטיכון כבר מופיע במפורש במקרא, במזמורי תהלים ובאיכה ובסוף משלי, שנסדרו פסוקים בסדר א' ב'.
אולם החריזה (או הסיומות במילה אחת, כמו ב'ויהי בחצי הלילה'), מופיעה בפירוש רק בפיוט המאוחר, מתקופת הגאונים.

זה חידוש גדול בעקרון לומר שכבר חרזו בימי שלמה.

עיטורים אחרים שאנו מוצאים בשירה במקרא, הוא כגון 'גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב'. או 'כי צו לצו' וגו'.

[וכאן אשיחה אשר עם ליבי, שבדורות האחרונים שמים דגש רק על החרוזים (וגם אלו נראים כפי שנראים...), ואילו על עיקר השיר ורוחו הנשגבה מוותרים.]
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
גופא דעובדא אמר:
נראה מן הדברים שהדברים נידונו כבר באשכול אחר. אודות זמן המצאת החרוזים בעמינו.
והנני לצרף כאן ידיעה נכבדה מהאברבנאל 
דברי האברבנאל אמורים כלפי השירים השקולים, שנלקח מן הישמעאלים.

החריזה בסוף המשפט, לדעתי קשה יותר לדעת מנין לוקח.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
היא, לדוגמה, מכריחה הפסקה באמצע פסוק, ואפילו בדלא פסיק עניינא.
משכיל כמוך ודאי יודע שהדברים קיימים בשירי מעלייתא, דוגמת שיר היחוד ושיר הכבוד.
HaimL אמר:
והחריזה בהטיות של הגופים (לנו, אנחנו וכדומה) היא גם לא אמצעי חריזה מקובל.
לא ידעתי דבריך מנין. כמובן, שפייטן שמשתמש רק באלו - מן הקלים ייחשב. אבל הדבר מצוי. [אלקים יסעדנו, ברכה במאודנו, וזבד טוב יזבדנו, בכל משלח ידינו. למוצאי שבת].
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבוה דשמואל אמר:
השורה 'אלוקינו יומם ולילה',
משונה מאוד.
ודאי שתיבת 'אלוקינו' צריכה לעלות שורה, גם במחיר אי-התחרזות עם השורה הקודמת.
גם 'ישראל דבר יום ביומו'.
כפי שכבר כתבתי להרב @HaimL, הדבר מצוי, כמו בשיר הייחוד (ליום שבת): ובמצרים החלות, להודיע כי מאד נעלית. על כל אלהים בעשותך בהם, שפטים גדולים ובאלהיהם. כשהפיסוק לפי המשמעות הוא, ובמצרים החלות, להודיע כי מאד נעלית על כל אלהים. בעשותך בהם שפטים גדולים, ובאלהיהם.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא

חייל של הרבי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
אבוה דשמואל אמר:
השורה 'אלוקינו יומם ולילה',
משונה מאוד.
ודאי שתיבת 'אלוקינו' צריכה לעלות שורה, גם במחיר אי-התחרזות עם השורה הקודמת.
גם 'ישראל דבר יום ביומו'.
כפי שכבר כתבתי להרב @HaimL, הדבר מצוי, כמו בשיר הייחוד (ליום שבת): ובמצרים החלות, להודיע כי מאד נעלית. על כל אלהים בעשותך בהם, שפטים גדולים ובאלהיהם. כשהפיסוק לפי המשמעות הוא, ובמצרים החלות, להודיע כי מאד נעלית על כל אלהים. בעשותך בהם שפטים גדולים, ובאלהיהם.
אינו דומה לדעתי
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
חייל של הרבי אמר:
אינו דומה לדעתי
בכבוד.
תשתף אותנו למה אולי?
מה שציטטת משיר הייחוד (בפיסוק המתחרז) נשמע לי יפה מאוד, והמשפט - "קרובים אל ה' (פסיק), אלקינו יומם ולילה" נשמע לי לא הגיוני.
אין לי את הידע המקצועי להוריד לך את זה לשפה של חוקים לשוניים ותחביריים, אבל המוחש לא יוכחש.

(נ.ב. עצם הרעיון שהעלית הוא חביב מאוד)
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
מה שציטטת משיר הייחוד (בפיסוק המתחרז) נשמע לי יפה מאוד, והמשפט - "קרובים אל ה' (פסיק), אלקינו יומם ולילה" נשמע לי לא הגיוני.
אין לי את הידע המקצועי להוריד לך את זה לשפה של חוקים לשוניים ותחביריים, אבל המוחש לא יוכחש.
'על כל אלהים בעשותך בהם' - מה זה?

ויעידו נא יודעי פיוט שביננו, שיותר ממה שציטטתי לפני מצוי הוא בפיוטים השונים.

נביא מהפייטן הגדול, מרנא ר' אברהם אבן עזרא: בו אמצא תמיד נופש לנפשי, הנה לדור ראשון נתן קדושי, מופת בתת לחם בששי. המשפט לפי המשמעות: 'נתן קדושי מופת'.
 
חייל של הרבי אמר:
(נ.ב. עצם הרעיון שהעלית הוא חביב מאוד)
אם המחמאה מכוונת לי, הרי שכוונתך שהעלאת הרעיון לפורום חביבה היא... שכן הרעיון גופו אינו שלי... ;-)
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ודאי שאין שום הגיון בחריזת הפיוטים, ולא נחלקו דונש ומנחם אלא על פיצול מילים(!).
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
חייל של הרבי אמר:
מה שציטטת משיר הייחוד (בפיסוק המתחרז) נשמע לי יפה מאוד, והמשפט - "קרובים אל ה' (פסיק), אלקינו יומם ולילה" נשמע לי לא הגיוני.
אין לי את הידע המקצועי להוריד לך את זה לשפה של חוקים לשוניים ותחביריים, אבל המוחש לא יוכחש.
'על כל אלהים בעשותך בהם' - מה זה?

ויעידו נא יודעי פיוט שביננו, שיותר ממה שציטטתי לפני מצוי הוא בפיוטים השונים.

נביא מהפייטן הגדול, מרנא ר' אברהם אבן עזרא: בו אמצא תמיד נופש לנפשי, הנה לדור ראשון נתן קדושי, מופת בתת לחם בששי. המשפט לפי המשמעות: 'נתן קדושי מופת'.
 
חייל של הרבי אמר:
(נ.ב. עצם הרעיון שהעלית הוא חביב מאוד)
אם המחמאה מכוונת לי, הרי שכוונתך שהעלאת הרעיון לפורום חביבה היא... שכן הרעיון גופו אינו שלי... ;-)


אנסה להסביר.
בדוגמאות שהבאת מפיוטים ידועים, אכן הדרך הרגילה היא לומר את צמד המילים בהבלעה אחת, אבל ההפסק ביניהן אינו צורם, כי הן אינן צמד מוכרח כ"כ כמו 'השם אלוקינו' שזה ממש כמו 'אבי מורי' 'בנו יחידו' 'משה רבינו' וכו' וכו', שצמדים כאלה לדעתי לא תמצא מפוסקים באף פיוט.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
ודאי שאין שום הגיון בחריזת הפיוטים, ולא נחלקו דונש ומנחם אלא על פיצול מילים(!).
כלומר, הנך מצדד שחריזה כזו תתכן.

נשמח אבל לביאור דבריך יותר, גם אודות פיצול מילים.
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
 כמו 'אבי מורי' 'בנו יחידו' 'משה רבינו' וכו' וכו', שצמדים כאלה לדעתי לא תמצא מפוסקים באף פיוט.
כבודו ממש מכריח אותי לחפש את הדוגמאות הקיצוניות...

אז ככה. לא כל כך רחוק. בשבתות שבין פסח לעצרת נהגו לפייט יוצרות עם אהבות וגאולות. באהבה דשבת זו - שבת ראשונה שאחר הפסח, מופיע כך:

אלקי, סברי בך שתי ומתי מתאות, נפשי ואין דורשי ובלבבי מכות, אש על הר קדשי ששמם ונות, בית קן אין לה אומללה דות, לי אומרים בגודל ובגאות, רוח על רוח תבטחי ותוותרי בשבי כצבי מודח ומה תקות, עם נענה אענה על דבר אמת וענות, צדק ועל עיקר דת וכל יקר שות, אל תרבו תדברו אלי בני נעות, סורו ממני מרעים ואצרה מצות, אלקי.

אני משאיר לך לפסק לפי המשמעות...
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ובכן אמר:
נשמח אבל לביאור דבריך יותר, גם אודות פיצול מילים.
היתה ביניהם מחלוקת גדולה אודות החדרת המשקל הערבי לשירה העברית (דבר הקשור בקשר הדוק לנדון האשכול. בפועל, גם תלמידי מנחם חרזו שירתם ונתנוה במשקל).
כמדומני, שבלהט הויכוח עלה שם גם נדון פיצול מילים לשם החרוז, אך אינני בטוח בכך.
 

אור זורח

משתמש ותיק
ובכן אמר:
לדידי, זה לא אומר דבר.

מיני זמר, דומה לי שהכוונה לכלי נגינה, ולא לשירה במובן של פיוט ומליצה.

שיר השירים הינה אכן שירה. אולם ראוי לתת לב, שהמרכיב המרכזי בשירה אינו בכלל החריזה, או האקרוסטיכון, אלא המטאפורה והכפילויות והשימוש במילים נרדפות.
כוונתי רק היתה שכבר ראינו שהיה לשלמה שייכות לשירה
 

בת עין

משתמש ותיק
אם כבר דיברו כאן מענייני חרוזים, כדאי להעתיק כאן את דברי הגמרא במסכת כלה רבתי (פ"ג),

כתיב בספר בן סירא,
הוי רחים לשלמא דעליה קם עלמא.
רחים כל עמא ואיזדהר מגיאותא דלא יבא לכל גברא
מבערא אפין מעקרא סיפין.ומבניא אילון חלף תופין. יליף ממלכין ואלופין וסעתהון למסגד תורפין וסיפא ביקוד טריפין.
רחים עינוותא דלא תיתי לענייתא. דהיא מאיסא ובסירא קדם יקרא
לא יאיא אלהין למאן דהוה כדין עבד גבורן דלא סבירן
אלפא אלפי אלפיא מלאכין ושרפיא נקשן גפיא משמען כמתתפפיא
והוא מרישא איתגאי כיומיה עטיף גיותא בגלימיה והוא לבושיה כל יומיה ברם למצפצפין בשמיה מכיך רומיה
ומשמי שמיא מטפיל לענייא ויתמיא מה משבח ויאיא הוה נבייא דאישתבח מפום בריא לית כעבדי נבייא מאן בניין מיניכו אחסין בתר מלכו ריש חכמה וסברא מדחול מקמא מרא.
ולא יימרינך לבך דהא לא כן (או בן) רובך ולא תצית לרובך דטמיר בגובך.
אסתכל ואהני נפשך יומא דכל אפא חשך כד יקוד גוף ונפש משך:
 
קצת יותר קדום:
בראשית פרק ד
וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו
עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י / נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י
כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י / וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִ֖י
כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן / וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
בת עין אמר:
אם כבר דיברו כאן מענייני חרוזים, כדאי להעתיק כאן את דברי הגמרא במסכת כלה רבתי...
יפה.
אלא שיש לדון אימת נתחבר גמרא זו שעל מסכת כלה. דאי בזמן הגאונים, הרי שזהו הזמן שבאמת הופיעו החרוזים. [וכפי שכבר כתבתי לעיל, שלדעתי החרוזה לא לוקחה מן הישמעלים כמשקלים השווים].
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
צמדים כאלה

ובכן אמר:
הדוגמאות הקיצוניות
עוד דוגמאות:

בפיוט ליו"כ קטן:
בִּהְיוֹת מִזְבְּחִי וּמִקְדָּשִׁי עַל מְכוֹנוֹ וּגְבוּלוֹ / הָיוּ מְכַפְּרִים עָלֵינוּ בִּשְֹעִירִים הָעוֹלִים לְגוֹרָלוֹ / וְעַתָּה בְּאַשְׁמָתֵנוּ לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ - לֹא / לָקַח מִיָּדֵנוּ עוֹלָה וּמִנְחָה:

מה יפית, זמירות לליל שבת:
רְאֵה וְקַדֵּשׁ בְּיוֹם קוֹדֶשׁ. עֲלֵי יַיִן / זָכְרֵהוּ. וְאִם אַיִן / עֲלֵי לֶחֶם בְּצַע. בְּעַיִן / יָפָה לְקַדְּשׁוֹ:

בשיר 'לדוד שיר ומזמור' (ר' דוד חסין) החרוז מחלק את המילה לשתיים:
נוֹרָא תְּהִלּוֹת עוֹשֶׂה / פֶּלֶא קַבֵּץ נִדְחֵי שֶׂה / פְּזוּרָה יִשְׂרָאֵל סְ- / בִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
סַנְהֶדְרִין בַּהֲמֻלָּה / יוֹשְׁבֵי גֹרֶן עֲגֻלָּה / עִמָּם כָּל הַכָּתוּב לַ- / חַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם
הָהָר חָמַד לְשִׁבְתּוֹ / שָׁם יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ / בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹ- / כֵכִי יְרוּשָׁלַיִם
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
... ולא נחלקו דונש ומנחם אלא על פיצול מילים(!).
לבי במערב אמר:
ובכן אמר:
נשמח אבל לביאור דבריך יותר, גם אודות פיצול מילים.
כמדומני, שבלהט הויכוח עלה שם גם נדון פיצול מילים לשם החרוז, אך אינני בטוח בכך.
אבר כיונה אמר:
בשיר 'לדוד שיר ומזמור' (ר' דוד חסין) החרוז מחלק את המילה לשתיים:
נוֹרָא תְּהִלּוֹת עוֹשֶׂה / פֶּלֶא קַבֵּץ נִדְחֵי שֶׂה / פְּזוּרָה יִשְׂרָאֵל סְ- / בִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
סַנְהֶדְרִין בַּהֲמֻלָּה / יוֹשְׁבֵי גֹרֶן עֲגֻלָּה / עִמָּם כָּל הַכָּתוּב לַ- / חַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם
הָהָר חָמַד לְשִׁבְתּוֹ / שָׁם יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ / בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹ- / כֵכִי יְרוּשָׁלַיִם
 

בת עין

משתמש ותיק
ובכן אמר:
בת עין אמר:
אם כבר דיברו כאן מענייני חרוזים, כדאי להעתיק כאן את דברי הגמרא במסכת כלה רבתי...
יפה.
אלא שיש לדון אימת נתחבר גמרא זו שעל מסכת כלה. דאי בזמן הגאונים, הרי שזהו הזמן שבאמת הופיעו החרוזים. [וכפי שכבר כתבתי לעיל, שלדעתי החרוזה לא לוקחה מן הישמעלים כמשקלים השווים].

אך הרי מצטטים מהספר 'בן סירא' הקדום!
 
חלק עליון תַחתִית