על מה קאי המילים בק"ש 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' - על 'ואהבת' או על 'שמע ישראל...'

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בגמ' ברכות סא: מבואר ש'בכל נפשך' פירושו "אפילו הוא נוטל את נפשך", ו'בכל מאודך' פירושו בכל ממונך.
ויש לעיין על מה קאי המילים 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' - על 'ואהבת' או על 'שמע ישראל...'
אם מפרשים כמו שלכאורה נראה מפשטות הפסוק "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" שזה הולך על מצות אהבת ה', קשה על זה מה שנאמר בכל מאודך, בכל ממונך, הרי מצוות אהבת ה' הוא מצוות עשה, ורק במצוות ל"ת אמרינן שצריך להוציא כל ממונו שלא לעבור על ל"ת שבתורה, וברוב מצוות עשה  הכלל הוא "אל יבזבז יותר מחומש", וכי על מצוות אהבת ה' יש דין חדש שצריך למסור ע"ז כל ממונו?
ועוד יותר קשה מה שנאמר "בכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך",  ולא מצינו מצוות עשה שצריכים למסור עליו את הנפש. (מלבד לדעה מסויימת גם בפסח ומילה שיש בהם כרת - כמדומני), וכי בא הכתוב לחדש כאן שמצוות "אהבת ה'" הוא ביהרג ואל יעבור? אתמהה.
ואלא מאי שתמצא לומר שחוזרים מילים אלו על פסוק "שמע ישראל ה"א ה' אחד", שזה ציווי על אמונה בייחוד ה', וע"ז אכן מצינו חיוב של יהרג ואל יעבור וכ"ש לתת כל ממונו, גם זה קשה, (מלבד שזה לא כל כך מסתדר בלשון הפסוק, וגם אם יש לדרוש כך, צ"ב מהו פשוטו של מקרא), אבל מאי קמ"ל ,בכל מאודך, הרי בכפירה בייחוד ה' יש גם לא תעשה, לא יהיה לך אלהים אחרים, ובכל מצוות ל"ת קיי"ל שצריך למסור כל ממונו, (וזה לא נלמד מפסוק זה), ומאי אתי קרא לחדש כאן שצריך למסור כל ממונו.

 
 

ערבה

משתמש ותיק
צריך לחלק את העניין לשתיים:
פשטות הפסוק מדברת על מצוות אהבת ה', ודיני מצווה זו (חינוך)  שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השם, ויעריך בלבו תמיד, כי כל מה שהוא בעולם מעשר בנים וממשלה וכבוד הכל כאין וכאפס ותהו כנגד אהבתו ברוך הוא,
וזה נלמד מפשוטו של המקרא, וכך מסביר האבן עזרא את פשטות הפסוקים: בכל לבבך ובכל נפשך. הלב הוא הדעת והוא כנוי לרוח המשכלת כי היא המרכב' הראשונה וכן חכם לב קונה לב:
נפשך. היא הרוח שבגוף והיא המתאו' וכחה נראה בכבד:
מאדך. מטעם מאד מאד והטעם לרוב אהוב אותו בכל מה שתוכל ותהיה אהבה גמורה בלב.

אמנם חז"ל דרשו מפסוק זה על החובה למסור את הנפש על ע"ז וזה כנראה כן קאי על 'ה' אלוקינו ה' אחד' -
"ובכל נפשך" אפ' נוטל את נפשך, ו"בכל מאדך" אפילו נוטל את ממונך והגמ' סנהדרין עד. מסבירה את הצורך בשני דרשות אלו:
"אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך"

איני יודע מה שונה מצווה זו משאר מצוות לא תעשה שצריך לימוד מיוחד למסור את ממונו, וגם איני יודע מה המקור בכל מצווה לא תעשה למסור את כל ממונו (תמיד חשבתי שזה נלמד מכאן עד שראיתי שכתבת לא כך).

מקווה שעזרתי לך

 
 
 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ערבה אמר:
צריך לחלק את העניין לשתיים:
פשטות הפסוק מדברת על מצוות אהבת ה', ודיני מצווה זו (חינוך)  שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השם, ויעריך בלבו תמיד, כי כל מה שהוא בעולם מעשר בנים וממשלה וכבוד הכל כאין וכאפס ותהו כנגד אהבתו ברוך הוא,
וזה נלמד מפשוטו של המקרא, וכך מסביר האבן עזרא את פשטות הפסוקים: בכל לבבך ובכל נפשך. הלב הוא הדעת והוא כנוי לרוח המשכלת כי היא המרכב' הראשונה וכן חכם לב קונה לב:
נפשך. היא הרוח שבגוף והיא המתאו' וכחה נראה בכבד:
מאדך. מטעם מאד מאד והטעם לרוב אהוב אותו בכל מה שתוכל ותהיה אהבה גמורה בלב.

אמנם חז"ל דרשו מפסוק זה על החובה למסור את הנפש על ע"ז וזה כנראה כן קאי על 'ה' אלוקינו ה' אחד' -
"ובכל נפשך" אפ' נוטל את נפשך, ו"בכל מאדך" אפילו נוטל את ממונך והגמ' סנהדרין עד. מסבירה את הצורך בשני דרשות אלו:
"אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך"

איני יודע מה שונה מצווה זו משאר מצוות לא תעשה שצריך לימוד מיוחד למסור את ממונו, וגם איני יודע מה המקור בכל מצווה לא תעשה למסור את כל ממונו (תמיד חשבתי שזה נלמד מכאן עד שראיתי שכתבת לא כך).

מקווה שעזרתי לך

 
 
 
אם אתה מסכים שפירוש הגמ' על בכל נפשך ובכל מאודך אינו מתיישב לפי פשוטו של מקרא, וגם אינך יודע לפי הפירוש בגמ' מה שונה מצווה זו משאר מצוות לא תעשה שצריך לימוד מיוחד למסור את ממונו, א"כ לא יישבת את קושייתי.
בכל אופן יישר כוחכם על הציון לדברי האבן-עזרא.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
(תמיד חשבתי שזה נלמד מכאן עד שראיתי שכתבת לא כך).
כמדומני שיש מחלוקת הפוסקים אם ענין זה נלמד מכאן או לא.
שהרי יש אומרים שאם זה נלמד מכאן אז זה רק היכן שיש גם שין של "ובכל נפשך" דהיינו רק במצוות שיש בהם דין יהרג ואל יעבור, וכדמשמע מהפסוק.
עיין רמ"א אורח חיים סימן תרנ"ו סעיף א' וביורה דעה סימן קנ"ז סעיף א', ונושאי כלים שם.
והמקורות בראשונים הם : ר"ן פרק לולב הגזול ורשב"א וראב"ד וריב"ש סימן שפ"ז)
 

ערבה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ערבה אמר:
צריך לחלק את העניין לשתיים:
פשטות הפסוק מדברת על מצוות אהבת ה', ודיני מצווה זו (חינוך)  שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השם, ויעריך בלבו תמיד, כי כל מה שהוא בעולם מעשר בנים וממשלה וכבוד הכל כאין וכאפס ותהו כנגד אהבתו ברוך הוא,
וזה נלמד מפשוטו של המקרא, וכך מסביר האבן עזרא את פשטות הפסוקים: בכל לבבך ובכל נפשך. הלב הוא הדעת והוא כנוי לרוח המשכלת כי היא המרכב' הראשונה וכן חכם לב קונה לב:
נפשך. היא הרוח שבגוף והיא המתאו' וכחה נראה בכבד:
מאדך. מטעם מאד מאד והטעם לרוב אהוב אותו בכל מה שתוכל ותהיה אהבה גמורה בלב.

אמנם חז"ל דרשו מפסוק זה על החובה למסור את הנפש על ע"ז וזה כנראה כן קאי על 'ה' אלוקינו ה' אחד' -
"ובכל נפשך" אפ' נוטל את נפשך, ו"בכל מאדך" אפילו נוטל את ממונך והגמ' סנהדרין עד. מסבירה את הצורך בשני דרשות אלו:
"אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך"

איני יודע מה שונה מצווה זו משאר מצוות לא תעשה שצריך לימוד מיוחד למסור את ממונו, וגם איני יודע מה המקור בכל מצווה לא תעשה למסור את כל ממונו (תמיד חשבתי שזה נלמד מכאן עד שראיתי שכתבת לא כך).

מקווה שעזרתי לך

 
 
אם אתה מסכים שפירוש הגמ' על בכל נפשך ובכל מאודך אינו מתיישב לפי פשוטו של מקרא, וגם אינך יודע לפי הפירוש בגמ' מה שונה מצווה זו משאר מצוות לא תעשה שצריך לימוד מיוחד למסור את ממונו, א"כ לא יישבת את קושייתי.
בכל אופן יישר כוחכם על הציון לדברי האבן-עזרא.


עיקר הדבר שניסיתי ליישב לך היה שהפירושים של 'בכל נפשך אפ' נוטל את נפשך ובכל מאדך אפ' נוטל את ממונך' שייחסת להם תפקיד להסביר את פשט הפסוק מה שלא מסתבר, כדבריך,  הם בעצם רק דרשות ולא פשט הפסוקים.
והפשט הפשוט והמסתבר בפסוק הוא כדברי האבן עזרא. 
 
 

דוד דוד דוד

משתמש רשום
כוונת התורה ב"אהבת ה'" גם למה שנגזר ממנה, ומה שנגזר מאהבתו ית' הוא מסירות נפש על ציוויו, שהרי זה מה שאמר ב"בכל נפשך", וע"ז אמר שהוא הדין למסור את כל ממונו על ציווי השי"ת. ופשוט.
 
חלק עליון תַחתִית