א. למה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ולא אלקי אברהם יצחק ויעקב, ב. אחרי "ואלקי אבותנו" למה מפרטים שמות האבות??

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שאלה:
א.למה אומרים בתפילה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ולא אלקי אברהם יצחק ויעקב?
ב. כשאומרים אלקינו ואלקי אבותנו - מי הם אבותנו? ואם זה האבות למה מפרטים שוב אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ואם זה על כל אבותנו הרי זה כולל גם את אברהם יצחק ויעקב, ושוב צ"ב למה מפרטים אח"כ?

 
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
באלוקי אבותינו כלולים כל האבות ,ואז מפרטים את הגילוי האלוקי לפי מידתו הפרטית של כל א' מהאבות ולכן זה בנפרד.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
אנסה כפי דלות ערכי. בשביל מה אנו צריכים בכלל ג' אבות ולא מספיק אב אחד ? הרי זה כדי שכל אחד יטביע את חותמו האישי -כאב -בכלל ישראל ובעולם. וכשנאמר אלוקי אברהם לדוגמא , הרי הכוונה שאברהם גילה מידה מסוימת בהנהגת הבורא את העולם, כידוע מידת החסד, וכן יצחק-גבורה וכן יעקב- תפארת. וכשאנו אומרים אלוקי אברהם לאלוקות שמתגלה דרך החסד וההטבה לעולם.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
מִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב'? שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל משֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב'. (מכילתא בא, פסחא פט"ז)
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסתפק במועט אמר:
אנסה כפי דלות ערכי. בשביל מה אנו צריכים בכלל ג' אבות ולא מספיק אב אחד ? הרי זה כדי שכל אחד יטביע את חותמו האישי -כאב -בכלל ישראל ובעולם. וכשנאמר אלוקי אברהם לדוגמא , הרי הכוונה שאברהם גילה מידה מסוימת בהנהגת הבורא את העולם, כידוע מידת החסד, וכן יצחק-גבורה וכן יעקב- תפארת. וכשאנו אומרים אלוקי אברהם לאלוקות שמתגלה דרך החסד וההטבה לעולם.


יישר כחכם על ההסבר.
אבל מכיון שאנו מזכירים גם בלשון כללי, "אלקי אבותנו" כנראה שיש גם גילוי האלוקי לפי מידה מסויימת שכוללת את כולם ביחד, ומהו?
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
מנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב'? שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל משֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב'. (מכילתא בא, פסחא פט"ז)
כוונת שאלתי לא היתה מה המקור לזה, כוונתי לשאול מה הביאור בזה שאנו אומרים כך?
ואחר שהבאת המכילתא, ואת לשון הפסוק אז שאלתי היא גם מהו ביאור לשון הפסוק שמובא במכילתא. 
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
אני הבנתי ש"אלוקי אבותינו" זה לא גילוי של מידה מסויימת אלא כלליות האלוקות. ואנחנו אומרים "אלוקינו" שזה קבלת אלוקותו עלינו, ונראה לי ש"אלוקי אבותינו" ,ע"ש גילוי אלוקותו בכללות ע"י אבותינו ומכוח "אבותינו" זה הוטבע בנו. מקוה שהועלתי.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסתפק במועט אמר:
אני הבנתי ש"אלוקי אבותינו" זה לא גילוי של מידה מסויימת אלא כלליות האלוקות. ואנחנו אומרים "אלוקינו" שזה קבלת אלוקותו עלינו, ונראה לי ש"אלוקי אבותינו" ,ע"ש גילוי אלוקותו בכללות ע"י אבותינו ומכוח "אבותינו" זה הוטבע בנו. מקוה שהועלתי.
הבנת עד כמה שראשי הקטן יכול להבין במושגים הגבוהים והרמים שדיברת עלים.
לפי הבנתי יש לי 2 הערות:
א. האם על המידה האלקית הפרטית של כל אחד ואחד מהאבות אין אנו מביעים "קבלת אלקות?
ב. האם על המידה האלקית של כל אחד ואחד מהאבות אין אנו מביעים איך הם הוטבעו בנו?
 
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
א.כן
ב.לא הבנתי.
כשאני אומר אלוקינו - כוונתי שאני מכיר בהנהגתו של הבורא את העולם.
כשאני אומר אלוקי אבותינו- כוונתי להזכיר שאבותינו הכירו לראשונה בהנהגת הבורא את העולם והנחילו זאת לעולם ולנו- צאצאיהם.
כשאני אומר אלוקי אברהם - כוונתי שאברהם גילה את הנהגת החסד של הבורא בעולם ואני מכיר בהנהגה האלוקית הזו.
וכן ע"ז הדרך. מקוה שהועלתי. אם לא , תתלה זאת בי ובעילגותי.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסתפק במועט אמר:
מסתפק במועט אמר:
כן -שלא?

מסתפק במועט אמר:
כשאני אומר אלוקינו - כוונתי שאני מכיר בהנהגתו של הבורא את העולם.
כשאני אומר אלוקי אבותינו- כוונתי להזכיר שאבותינו הכירו לראשונה בהנהגת הבורא את העולם והנחילו זאת לעולם ולנו- צאצאיהם.
כשאני אומר אלוקי אברהם - כוונתי שאברהם גילה את הנהגת החסד של הבורא בעולם ואני מכיר בהנהגה האלוקית הזו.
א. בתחילה כתבת ש"אלקינו" הוא "קבלת אלקות" - וזה לגבי "כלליות האלקות, ושאלתי למה לגבי המידה האלקית ה"פרטית" שכל אחד מהאבות גילה, אין אנו מביעים "קבלת אלקות"?
ב.. כתחילה כתבת שאלקינו זה "כלליות האלקות" - אז שאלתי למה רק על זה אנו אומרים "שאבותינו הכירו לראשונה בהנהגת הבורא הכללית" והנחילו זאת לעולם ולנו- צאצאיהם.
ולגבי ההנהגה ה"פרטית" שכל אחד גילה, אנו לא אומרים כן?. (שהרי אלה הזכרנו רק אחר כך).
 

בשלמא

משתמש ותיק
כל סוגיא זו של ברכת אבות מבוררת היטב על ידי אדונינו הרב המבי"ט בספרו בית אלוקים שער התפילה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
כל סוגיא זו של ברכת אבות מבוררת היטב על ידי אדונינו הרב המבי"ט בספרו בית אלוקים שער התפילה

לא חסרים ספרים על ביאור התפילה.
האם כוונתך שהמבי"ט מיישב את כל השאלות ששאלתי?

 
 

שלו'

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
שאלה:
א.למה אומרים בתפילה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ולא אלקי אברהם יצחק ויעקב?
ב. כשאומרים אלקינו ואלקי אבותנו - מי הם אבותנו? ואם זה האבות למה מפרטים שוב אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ואם זה על כל אבותנו הרי זה כולל גם את אברהם יצחק ויעקב, ושוב צ"ב למה מפרטים אח"כ?
ואלקי אבותינו - אלקי אברהם כו'
 
העירוני מדוע אומרים ואלקי אבותינו, הרי מיד מפרטים אותם: אלקי אברהם וכו', ומה טעם לא סגי בזה?
 
א. ומצאנו ישוב לזה בדברי המבי"ט, ש"אבותינו" מתפרש לא רק על ג' האבות, וז"ל (בבית אלקים פ"ח):
ואפשר עוד לפרש, אבותינו לא אבות העולם, כי אם על אבותינו ואבות אבותינו זרע אברהם יצחק ויעקב, כי גם שאין קורין אבות אלא לאברהם יצחק ויעקב, זהו אבות סתם, אבל לא כשמורה שאינו אומר עליהם, וכמו שכ' אבותינו חטאו ואינם כו', וכן אמרו כאן ואלקי אבותינו אינו עליהם כיון שאחר כך מזכיר אותם, והוא רומז לעיקר גדול, והוא שלא פסק ולא יפסוק אלקותו מעלינו, כי גם כי בקצת דורות היו קצת מאבותינו רעים וחטאים לה' מאד, עם כל זה לא סילק הוא ית' שכינתו ואלקותו מעלינו, וגם בזמן גלותנו שכינה אתנו כביכול והוא אלקינו לעולם, ולכן אנו אומרים אלקינו ואלקי אבותינו, כי עם היות אבותינו קצתם בלתי ראוים, הוא יתברך לא סילק אלקותו מעליהם, מצד שנתיחד כבר אלקותו על כל אחד מהאבות אברהם יצחק ויעקב. ולזה סמך לאבותינו אלקי אברהם כו', כי בזכותם נתיחד שמו גם עלינו ולא תפסק יחוד שם אלקותו עלינו.

 
ב. ויתכן לפרש גם על ג' האבות, ומ"מ מקדימים אלקי אבותינו, שהנה בשירת הים כתוב: זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארממנהו, ופרש"י: אלקי אבי, לא אני תחלת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלקותו עלי מימי אבותי. עכ"ל. לפי זה יש להבין שמקדימים ואלקי אבותינו, להזכיר זכות האבות וכלל ישראל, שהקדושה ואלקותו ית' עוברים מדור לדור, מהאבות הק' למשך כל דורות כלל ישראל, וזה מוטעם בתיבת אבותינו, שנשמעת בה שייכותם אלינו והתיחסותנו אליהם, מה שאין נשמע להדיא בהזכרת אלקי אברהם כו'.

 
ג. כתב המהר"ל (גבורות השם פרק ס"ט בתוך דבריו):

כי הקרבת הקרבן מורה על הדבוק בו ית', ויש צדיקים דבוקים בו ית', אבל אינה דביקות שלם לגמרי, רק דביקות במה. ולפיכך לא בנה אברהם בלבד שבעה מזבחות, כי לא היה לו דביקות שלם בכל, רק שכל האבות ביחד בנו שבעה מזבחות, כי כולם ביחד היה להם דביקות בשלימות כו', ומספר שבעה הוא השלם שהוא נגד ששה קצוות והאמצעי ביניהם, ולפיכך כל האבות ביחד ראוי להם לבנות שבעה מזבחות במה שהיה להם דבוק בשלימות. [ע"ש כל דבריו הנפלאים].

ובנתיב אהבת ה' (פרק א'):

האבות היו דביקים בו ית' כל אחד ואחד במידה מיוחדת, עד כי שלשה האבות היה להם הדביקות לגמרי, וכל אחד היה דביקות מיוחד.[1]

 
הנה מבואר שהדביקות הפרטית של כל אחד מהאבות עדיין אינה הדביקות השלימה, ודוקא ע"י צירופם באו ביחד לדביקות השלימה. ואפשר שזהו גם המכוון ב"ואלקי אבותינו", שפותחים בדביקות הכללית והשלימה המגיעה מצירוף כל האבות, ואח"כ מפרטים חלקיה ביחוד. [וע"ע בתוצאות חיים אות קפ"ג, ובדברי הנצי"ב שיובאו לקמן].

 


[1] ע' מה שצוין בבאר הגולה (באר ד' [יג] הערה 1084).
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שלו' אמר:
יושב אוהלים אמר:
שאלה:
א.למה אומרים בתפילה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ולא אלקי אברהם יצחק ויעקב?
ב. כשאומרים אלקינו ואלקי אבותנו - מי הם אבותנו? ואם זה האבות למה מפרטים שוב אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ואם זה על כל אבותנו הרי זה כולל גם את אברהם יצחק ויעקב, ושוב צ"ב למה מפרטים אח"כ?
ואלקי אבותינו - אלקי אברהם כו'
 
העירוני מדוע אומרים ואלקי אבותינו, הרי מיד מפרטים אותם: אלקי אברהם וכו', ומה טעם לא סגי בזה?
 
א. ומצאנו ישוב לזה בדברי המבי"ט, ש"אבותינו" מתפרש לא רק על ג' האבות, וז"ל (בבית אלקים פ"ח):
ואפשר עוד לפרש, אבותינו לא אבות העולם, כי אם על אבותינו ואבות אבותינו זרע אברהם יצחק ויעקב, כי גם שאין קורין אבות אלא לאברהם יצחק ויעקב, זהו אבות סתם, אבל לא כשמורה שאינו אומר עליהם, וכמו שכ' אבותינו חטאו ואינם כו', וכן אמרו כאן ואלקי אבותינו אינו עליהם כיון שאחר כך מזכיר אותם, והוא רומז לעיקר גדול, והוא שלא פסק ולא יפסוק אלקותו מעלינו, כי גם כי בקצת דורות היו קצת מאבותינו רעים וחטאים לה' מאד, עם כל זה לא סילק הוא ית' שכינתו ואלקותו מעלינו, וגם בזמן גלותנו שכינה אתנו כביכול והוא אלקינו לעולם, ולכן אנו אומרים אלקינו ואלקי אבותינו, כי עם היות אבותינו קצתם בלתי ראוים, הוא יתברך לא סילק אלקותו מעליהם, מצד שנתיחד כבר אלקותו על כל אחד מהאבות אברהם יצחק ויעקב. ולזה סמך לאבותינו אלקי אברהם כו', כי בזכותם נתיחד שמו גם עלינו ולא תפסק יחוד שם אלקותו עלינו.

 
ב. ויתכן לפרש גם על ג' האבות, ומ"מ מקדימים אלקי אבותינו, שהנה בשירת הים כתוב: זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארממנהו, ופרש"י: אלקי אבי, לא אני תחלת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלקותו עלי מימי אבותי. עכ"ל. לפי זה יש להבין שמקדימים ואלקי אבותינו, להזכיר זכות האבות וכלל ישראל, שהקדושה ואלקותו ית' עוברים מדור לדור, מהאבות הק' למשך כל דורות כלל ישראל, וזה מוטעם בתיבת אבותינו, שנשמעת בה שייכותם אלינו והתיחסותנו אליהם, מה שאין נשמע להדיא בהזכרת אלקי אברהם כו'.

 
ג. כתב המהר"ל (גבורות השם פרק ס"ט בתוך דבריו):

כי הקרבת הקרבן מורה על הדבוק בו ית', ויש צדיקים דבוקים בו ית', אבל אינה דביקות שלם לגמרי, רק דביקות במה. ולפיכך לא בנה אברהם בלבד שבעה מזבחות, כי לא היה לו דביקות שלם בכל, רק שכל האבות ביחד בנו שבעה מזבחות, כי כולם ביחד היה להם דביקות בשלימות כו', ומספר שבעה הוא השלם שהוא נגד ששה קצוות והאמצעי ביניהם, ולפיכך כל האבות ביחד ראוי להם לבנות שבעה מזבחות במה שהיה להם דבוק בשלימות. [ע"ש כל דבריו הנפלאים].

ובנתיב אהבת ה' (פרק א'):

האבות היו דביקים בו ית' כל אחד ואחד במידה מיוחדת, עד כי שלשה האבות היה להם הדביקות לגמרי, וכל אחד היה דביקות מיוחד.[1]

 
הנה מבואר שהדביקות הפרטית של כל אחד מהאבות עדיין אינה הדביקות השלימה, ודוקא ע"י צירופם באו ביחד לדביקות השלימה. ואפשר שזהו גם המכוון ב"ואלקי אבותינו", שפותחים בדביקות הכללית והשלימה המגיעה מצירוף כל האבות, ואח"כ מפרטים חלקיה ביחוד. [וע"ע בתוצאות חיים אות קפ"ג, ובדברי הנצי"ב שיובאו לקמן].

 


[1] ע' מה שצוין בבאר הגולה (באר ד' [יג] הערה 1084).



מאיפה הועתק כל הציטוט?
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
שמעתי שהשל"ה הק' כותב שא' אבותינו. הם דורות ראשונים, אדם, שת, חנוך, מתושלח, נח , שם ועבר.
 

בגדי חמודות

משתמש ותיק
על השאלה למה כופלים אביתינו ואח"כ כל אחד בפרט איני יודע, אבל למה מייחדים לכל אחד מהאבות אלקי, ראיתי פעם שהסיבה היא שכל אחד הגיע בהכרה עצמית לבורא עולם ולא ממסירה של אביו, וכמו שאברהם הגיע למדרגתו בהכרת האלקות לבדו, כך גם שאר האבות הגיעו להשגתם ללא עזרת אביהם.
 

הרב אריאל טל

משתמש חדש
אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב
להדגיש כי האבות לא נבנו מהיחוס שלהם
אלא כל אחד מהם בנה יחוס לעצמו.

לכן כל אחד מהם נקרא אב. 

ויש עוד הרבה הסברים ובחרתי בהסבר הידוע פחות

א. טל
 

דברי יושר

משתמש ותיק
עי' מש"כ כאן,
שג' הבריתות בין הקב"ה לג' האבות הם ג' סוגי קשר על הקב"ה,
ויש כאן ממש אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, שבכל אחד מתגלה הנהגה שונה של הקב"ה.
 

יעקב יעקב

משתמש ותיק
בגדי חמודות אמר:
על השאלה למה כופלים אביתינו ואח"כ כל אחד בפרט איני יודע, אבל למה מייחדים לכל אחד מהאבות אלקי, ראיתי פעם שהסיבה היא שכל אחד הגיע בהכרה עצמית לבורא עולם ולא ממסירה של אביו, וכמו שאברהם הגיע למדרגתו בהכרת האלקות לבדו, כך גם שאר האבות הגיעו להשגתם ללא עזרת אביהם.

שו"ת פנים מאירות או"ח סי' ל"ט
 

יעקב יעקב

משתמש ותיק
וז"ל שם (הובא באוצר התפלות בעץ יוסף):
"מה שאומרים ג' פעמים אלהי הלא היה סגי בפעם אחת לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב. הוא ע"ד שמצינו דאמר דוד לבנו בדה"א כ"ח פסוק ט' ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו. והפי' הפשוט שאין לאדם להאמין באלוה מצד מנהג אבותיו, כי זה מנהג האומות, אלא מצד חקירה ע"פ תורתנו הקדושה שהוא אל הבורא יתברך ויתעלה שמו, ולכך אמר דע את אלהי אביך מצד החקירה. ומצינו באברהם שהוא היה חוקר ראשון אלהותו, והוא הודיע אלהותו בעולם, כי בימיו היו עובדים לכוכבים ומזלות, ואם היינו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב הייתי אומר שאברהם היה חוקר ראשון שחקר אלהותו יתברך, ויצחק ויעקב בניו סמכו על אמונת אברהם. לכך אנו אומרים אלהי אצל כל אחד ואחד, כדי להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא שאין אחד אלא אלהינו, והוא חיזוק אמונתינו הקדושה".
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
אני הבנתי ש"אלוקי אבותינו" זה לא גילוי של מידה מסויימת אלא כלליות האלוקות. ואנחנו אומרים "אלוקינו" שזה קבלת אלוקותו עלינו, ונראה לי ש"אלוקי אבותינו" ,ע"ש גילוי אלוקותו בכללות ע"י אבותינו ומכוח "אבותינו" זה הוטבע בנו. מקוה שהועלתי.
יש דברים בסגנון זה ברמח"ל [לא עומד לי כרגע היכן, בל"נ אשתדל לחפש].
בכל אופן יש בזה סתירה לכאו' בהרבה מספרי רבותינו, אם האמונה באלוקים מושרשת מדור דור מכח הקבלה מהאבות הק' או מכח מעמד הר סיני כמבואר בפשטות הפסוקים "זכור אל תשכח" וכו'. וכמו שמבאר הרמח"ל בדעת תבונות ובהקדמה למאמר הויכוח. אמנם הרמב"ם בתחילת הל' ע"ז האריך באמונה שגילה אברהם שהיה משוטט בדעתו ומחשב ביום ובלילה, והמשיך שעוד רגע קט והיה נעלם עיקר זה שקיבלנו מהאבות עד שבא מעמד הר סיני. וכן מבואר ברמח"ל בתחילת דרך ה' שכרך את שני הדברים, ואמר שעיקר האמונה קיבלנו מהאבות והשגנוהו במעמד הר סיני עיי"ש. וצ"ע אם השגנוהו בחוש במעמד הר סיני כמש"כ במקומות אחרים שציינתי לעיל, א"כ למה צריכים להדגיש בכל מקום את האמונה שקיבלנו מהאבות, כמו בתחילת שמו"ע. וצ"ע.
 
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מסתפק במועט אמר:
אנסה כפי דלות ערכי. בשביל מה אנו צריכים בכלל ג' אבות ולא מספיק אב אחד ? הרי זה כדי שכל אחד יטביע את חותמו האישי -כאב -בכלל ישראל ובעולם. וכשנאמר אלוקי אברהם לדוגמא , הרי הכוונה שאברהם גילה מידה מסוימת בהנהגת הבורא את העולם, כידוע מידת החסד, וכן יצחק-גבורה וכן יעקב- תפארת. וכשאנו אומרים אלוקי אברהם לאלוקות שמתגלה דרך החסד וההטבה לעולם.


יישר כחכם על ההסבר.
אבל מכיון שאנו מזכירים גם בלשון כללי, "אלקי אבותנו" כנראה שיש גם גילוי האלוקי לפי מידה מסויימת שכוללת את כולם ביחד, ומהו?
עי' רש"י עה"ת בשירת הים (שמות ט"ו ב') על הפסוק "אלקי אבי וארוממנהו" שכתב "אלקי אבי. לא אני תחילת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלקותו עלי מימי אבותי".
כלומר, שב"אלקי אבותינו" באים לתאר את אלוקותו עלינו בפרט, ובאים רק להוסיף בזה יותר מ"אלוקינו", בכך שאלקותו עלינו היא מוחזקת ועומדת מימי אבותינו, ואינה מתחילה בנו. ("לא אני תחילת הקדושה").
ואין זה דומה ל"אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב" ששם מתארים את האלוקות על האבות מצד עצמם, וכמו שכבר ביארו כאן.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
שאלה:
א.למה אומרים בתפילה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ולא אלקי אברהם יצחק ויעקב?
בעל שם טוב בראשית פרשת ויצא
ו. אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. פירש הבעל שם טוב דלכך אנו אומרים אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אנו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב להורות שאל יסמוך האדם על חקירת ועבודת אביו, וכן יצחק ויעקב לא סמכו עצמם על חקירת ועבודת אברהם אבינו, רק חקרו בעצמם אחדות הבורא ועבודתו, לכן אנו אומרים אלהי בכל אחד ואחד:
(קרבן העני פרשת בחוקותי)
 

אור החכמה

משתמש ותיק
רמב"ן שמות פרק ג
(ו) אנכי אלהי אביך - על דרך הפשט כמו "אלהי אבותיך", אבל יזכיר יחיד במקום רבים, אלהי כל אב מאבותיך, כי כלם יקראו לאיש אב. וכן אלהי דוד אביך (מ"ב כ ה), זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו (להלן טו ב), אלהי אבותי. ור"א אמר כי אלהי אביך אברהם, כי הוא החל לקרא בשם ה', ואחר כך הזכירו בשם וצירף אליו שאר האבות. ודעת רבותינו אלהי עמרם אביך (שמו"ר ג א), כאלו אמר אנכי אלהיך, ורצה ליחד שמו על הצדיק שמת לא על החי, ואחר כך אלהי אברהם יצחק ויעקב, שהוא אלהי ישראל כלם. וטעם הזכירו "אלהי" עם כל אחד, ולא אמר "אלהי אברהם יצחק ויעקב", כי יזכיר שמו וזכרו יתברך ויתעלה. ועוד אבאר זה בפרשה (בפסוק טו):

שו"ת פנים מאירות חלק א סימן לט
אשר בקש מכ"ת ממני להודיע טעמו למה אנו אומרי' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ג' פעמי' אלהי והי' סגי בפעם אחד לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב ועוד למה אנו אומרי' גבי יעקב ואלהי בוי"ו ולא גבי יצחק אמרתי להשיב לך טעמו של דבר ע"פ נגלה דהא מצינו דאמר דוד לבנו בדברי הימי' סי' כ"ח פסוק ט' ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו הפירוש הפשוט שאין לאדם להאמין באלוה מצד מנהג אבותיו כי זה מנהג האומו' אלא מצד החקירה ע"פ תורתינו הקדושה שהוא אל הבורא יתברך ויתעלה שמו ולכך אמר דע את אלקי אביך מצד החקירה ומצינו באברהם שהוא היה חוקר ראשון אלהותו והוא הודיע אלהותו בעולם כי בימיו היו עובדים לעכ"ום ואם היינו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב הייתי יכול לומר שאברהם הי' חוקר ראשון שחקר אלהותו ויצחק ויעקב בניו סמכו על אמונת אבות ומנהגם ולכך אנו אומרים אלהי אצל כל אחד ואחד כדי להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא שאין אחד אלא אלהינו והוא חיזוק אמונתינו הקדושה ומה שאנו אומרי' ואלהי בוי"ו אצל יעקב ע"פ סוד יש טעם גדול ואין לנו עסק בנסתרו' כי אין אתנו יודע עד מה עיין בזוהר פ' וארא ואני לא כתבתי אלא ע"פ הנגלה כדי שתדע להשיב וכו': 

אפריון (לר' שלמה גאנצפריד) שמות פרק יד
[ג טו] י"י אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם וגו':
כאן פרט בכל אחד אלהי, ובפסוק שלאחר זה כתיב, אלהי אברהם יצחק ויעקב, ולא פרט בכל אחד אלהי. ונראה לפע"ד די"ל שהוא ע"ד שכתב רש"י אצל אהיה אשר אהיה [לעיל פסוק י"ד], שאמר משה להקב"ה מה אני מזכיר להם צרה אחרת, אמר לו יפה אמרת כה תאמר וגו'. וכן י"ל כאן שהקב"ה אמר למשה שיאמר להם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ואמר משה לו ית"ש כי לא יתכן לומר להם בלשון זה, והסכים עמו שיאמר רק אלהי אברהם יצחק ויעקב. והוא עפמ"ש בס' חות יאיר חדש בשם תשו' פנים מאירות [ח"א סי' ל"ט] שנשאל למה קבעו אנשי כנה"ג בתפלת י"ח לומר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, הלא די היה באמרו פעם א' אלהי אברהם יצחק ויעקב. והשיב דמצינו בדוד המלך ע"ה שאמר לשלמה בנו [דברי הימים א', כ"ח ט'] ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו. הרצון כי יש עובדי ה' על פי הקבלה לבד ומעשה אבותיהם בידיהם, ויש עוד כת אחרת המובחרת מזו, העומדים על המחקר ברב שכלם כי הוא האלהים לבדו ואין זולתו. וז"ש דע את אלהי אביך מצד ידיעתך ולא כמצות אנשים מלומדה. והיינו טעמא דאומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, דלא תימא דיצחק ויעקב האמינו רק לאברהם וסמכו את עצמם על חקירת אברהם ועליו בטחו, אלא כל אחד ואחד מהאבות עמד בעצמו על חקירתו והכיר בשכלו כי ה' הוא האלהים ית"ש. וז"ש אלהי אברהם שהוא היה הראשון שהמציא מציאותו וברב שכלו, וכן אלהי יצחק שזולת קבלת אביו עמד ג"כ על חקירתו בשכלו וקבלו לאלוה, וכן יעקב עכדפח"ח:
ולפי"ז י"ל דהוקשה למשה, אם יאמר לבני ישראל אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כי יבינו בזה אשר לא תיתכן האמונה בשמו ית' מצד הקבלה מאבות לבד רק דוקא מכח החקירה, והמה לפי מעמדם ותכונתם אז במצרים בשיעבוד העצום לא היה בכח שכלם לעמוד על החקירה, ונמצאו ח"ו קרח מכאן וקרח מכאן, לכן אמר לו הקדוש ברוך הוא שיאמר להם אלהי אברהם יצחק ויעקב, להורות להם כי די להם להיות מאמינים בה' ית"ש גם מצד הקבלה לבדה:
או יש לומר שאמר לו הקדוש ברוך הוא, כי לכלל ישראל יאמר אלהי אברהם אלהי יצחק וגו', כדי לעורר אותם שצריכי' להכיר את ה' ולעבדו מצד החקירה, אבל זקני ישראל הם יודעים זאת מכבר, לכן אינו צריך לומר להם רק אלהי אברהם יצחק יעקב. 

ילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קיג - דיני הכריעות בתפלת שמונה עשרה
ומה שאנו אומרים ג' פעמים אלהי אברהם אלהי יצחק וכו', ולא סגי בפעם אחת לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב, ועוד, למה אנו אומרים גבי יעקב ואלהי בוא"ו, ולא גבי יצחק, כתב בשו"ת פנים מאירות חלק א' (סימן ל"ט) דמצינו בדברי הימים (כח, ט'), שאמר לו דוד לשלמה בנו, ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו, והיינו דצריך להגיע לידיעת ה' גם מצד השכל והחקירה, ולא רק מצד מנהג אבותיו, ומצינו שאברהם אבינו היה חוקר ראשון שחקר והכיר את הבורא, ואם היינו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב, היינו יכולים לומר שיצחק ויעקב סמכו על אמונת אבות בלבד, לכך אנו אומרים אלהי אצל כל אחד, להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא שאין אחד אלא אלהינו. והוא חיזוק אמונתינו. ומה שאנו אומרים ואלהי בוא"ו אצל יעקב, על פי הסוד יש טעם גדול, ואין לנו עסק בנסתרות, ועיין בזוהר פרשת וארא. ע"כ. ובשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קל) הוסיף עוד טעם, שהוא כדי להודיע שכל אחד משלשה אבות בפני עצמו הוא ראוי והגון מצד זכותו לבד ליחד שם אלהותו עליו. ע"ש.
ומה שהעירו על הפנים מאירות למה לא הזכיר דברי הגמרא (סנהדרין קז א) אמר דוד, רבונו של עולם מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד, אמר אינהו מנסו לי ואת לא מינסית לי. היינו משום דהתם הגמרא ביארה למה לא אמרו אלהי דוד, ועל זה ענו שהאבות עברו ניסיון ודוד לא. אבל עדיין אין מענה למה לא אמר אלהי אברהם יצחק ויעקב. ושמא בא לומר שכל אחד מהאבות עבר נסיון. וראה עוד בזה בשו"ת מים חיים רפפורט (סימן כב). ואמ"א. 

בעל שם טוב בראשית פרשת ויצא
ו. אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. פירש הבעל שם טוב דלכך אנו אומרים אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אנו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב להורותז) שאל יסמוך האדם על חקירת ועבודת אביו, וכן יצחק ויעקב לא סמכו עצמם על חקירת ועבודת אברהם אבינו, רק חקרו בעצמם אחדות הבורא ועבודתו, לכן אנו אומרים אלהי בכל אחד ואחד: (קרבן העני פרשת בחוקותי) 

העמק דבר שמות פרק ג
אלהי אבותיכם נראה אלי. הפסיק בתיבת נראה אלי בין אלהי אבותיכם, בין אלהי אברהם וגו', להבינם שנראה מתחלה אלי ראיה לחוד, שבא בזה להראות שהוא משגיח עליכם שהגזירות לא תכלינה אתכם, ודבר זה לחוד הוא מרחיב הדעת, כמאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וגו' (תהלים כ"ג), ואחר כך בא בשם אלהי אברהם וגו' לאמר פקד וגו'. ובזה מתיישב אריכות הלשון אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו', והיה די לומר אלהי אבותיכם אברהם וגו', ואינו דומה להא שכתוב כ"פ אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, דשם בא ללמדנו חליפות אופני ההשגחה כמש"כ לעיל ו' וט"ו, אבל היכן דכתיב אלהי אברהם יצחק ויעקב לכולם ביחד, היינו השגחה נסתרת לכולם בשוה, א"כ היינו אלהי אבותיכם והיה לו לכלול עם אברהם וגו', אלא הפי' שהוא מדבר בשני אופני ראיות, ראיה ראשונה להודיע כי הוא משגיח על ישראל שלא יכלו, ואח"כ היתה הראיה בשם אלהי אברהם וגו' לאמר פקד וגו':

משך חכמה שמות פרק ג
(טז) (לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם, ה' אלקי אבותיכם נראה אלי), אלקי אברהם יצחק ויעקב (לאמר, פקד וכו'). פירוש, מה שהבטיח לשלש אבות ביחד. אבל שלש אומות: קני קניזי וקדמוני, שלא הראה רק לאברהם לבד (בראשית טו, יט), זה לא יתן לכם כעת, רק פירשן לעתיד כמו שאמר במדרש רבה, לכן כתוב חד "אלקי" בכולן, ודו"ק. 

באר מים חיים שמות פרשת וארא
ואחר כך ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר וגו' ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק וגו' זה שמי לעולם וגו' למה הזכיר לו כל השמות הללו ועוד שהוסיף בדבריו תחילה אמר אלהי אבותיכם בכלל, ואחר כך פרט לו שם כל אחד ואחד אלהי אברהם אלהי יצחק וגו' והיה די באחד מהם ולמה לא אמר אלהי אברהם יצחק ויעקב לכוללם יחד באלהי אחד והוא אמר אלהי בכל אחד ואחד. [עיין שם התי' ע"ז]

מאור ושמש שמות פרשת שמות
גם אומרו 'אלהי אברהם' וגו' למה כפל השם שלשה פעמים, והיה די לומר 'אלהי אברהם יצחק ויעקב'. 
...וזאת היה דרך הקודש לאברהם אבינו ע"ה, שלא רצה לעבוד מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה ללמוד מתרח אביו לעבוד עבודה זרה, רק רצה להשיג המציאות ביגיעתו ושכלו, שמתחלה סבר שהשמש הוא המנהיג, ובראותו שקיעתה ביום ראשון ולמחר עלתה ממזרח כיום אתמול, הבין שמוכרח להיות גַּם לָהּ מושל ומנהיג, וכן ללבנה ולכוכבים ולגלגלים, עד שהשיג ממקור חכמתו מציאות אלהותו יתברך שהוא המנהיג ובורא כל. וכן יצחק אבינו בראותו את אברהם אביו שלא רצה לעשות מצות אנשים מלומדה, גם הוא דָּרַךְ בְּעִקְּבוֹתָיו וחקר גם כן מציאות אלהותו כפי דרכו - דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ עד שהשיג מציאות אלהותו יתברך. וכן יעקב לא רצה ללמוד מאבותיו לעשות כמעשיהם מבלי שהשיג בשכלו. ולכן יש כמה שמות להקב"ה; שכל אחד ואחד כפי עבודתו עבודת הקודש והשגתו יִקְרָא שֵׁם להשי"ת. שאברהם אבינו ע"ה שהיתה בחינת עבודתו במידת אהבה וחסד ולהכיר גדולתו, קראו הגדול. ויצחק שהיתה בחינתו לְעָבְדוֹ ביראה ופחד, קראו הגבור. ויעקב בבחינת עבודתו קראו הנורא. וזה הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, שמרמז שכל אחד מהאבות קרא לו שֵׁם כפי השגתו. 
ובזה נבוא לבאר, שמשה אמר להשי"ת כשישראל ישאלו שמו האיך נקרא כפי בחינתם שיוכלו לְעָבְדוֹ בבחינת שֵׁם זה. וזהו כוונתו מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלהים וגו' כה תאמר וגו' אהיה שלחני אליכם, פירוש, השם אהי"ה ביאורו שאהיה נקרא לכל אחד כפי בחינת עבודתו. רצה לומר, שתאמר להם שלא יעשו מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה ללמוד ממך לְעָבְדֵנִי בְּהַשֵּׁם שקראת כפי בחינתך. לכך ויאמר עוד וגו' אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו' וְיִחֵד הַשֵּׁם על כל אחד ואחד. רצה לומר, שתלמדו מהאבות שכל אחד עובד כפי בחינתו, וְיָגַע להשיג מציאותו, ולא מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדִים, לכן כל אחד קרא לי שֵׁם כפי בחינתו. 

אמרי אמת דברים פרשת נצבים
אולם כל אחד מהאבות היתה לו דרך בפני עצמה להכיר את השי"ת וזה שאומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואין אומרים אלקי אברהם יצחק ויעקב כי כל אחד המשיך דרך אחרת להכרת האלקות, 

אולם ראה:
אלשיך שמות פרק ג
ואמר אלהי אברהם יצחק ויעקב, ולא אמר אלהי בכל אחד משלשתן, לרמוז אל התחברות זכות שלשתן, שע"י כן נראה בזכותם ה' אל משה, מה שאין כן לכל אחד מהם בפני עצמו. כענין מאמרם ז"ל בגמרא שאמר אליהו שהקים את האבות אחד אחד להתפלל, שאם היה מקים יחד את שלשתן היו נענים בכל מה שיזכירו:
אלשיך מלכים א פרק יח
והנה על הדרך הזה תהיה כוונת אליהו ששתפן יחד לומר אלקי אברהם יצחק ויעקב, ולא אמר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי ישראל, כי התחברותם ממהרת קבלת התפלה, 
 
חלק עליון תַחתִית