רמב"ן שמות פרק ג
(ו) אנכי אלהי אביך - על דרך הפשט כמו "אלהי אבותיך", אבל יזכיר יחיד במקום רבים, אלהי כל אב מאבותיך, כי כלם יקראו לאיש אב. וכן אלהי דוד אביך (מ"ב כ ה), זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו (להלן טו ב), אלהי אבותי. ור"א אמר כי אלהי אביך אברהם, כי הוא החל לקרא בשם ה', ואחר כך הזכירו בשם וצירף אליו שאר האבות. ודעת רבותינו אלהי עמרם אביך (שמו"ר ג א), כאלו אמר אנכי אלהיך, ורצה ליחד שמו על הצדיק שמת לא על החי, ואחר כך אלהי אברהם יצחק ויעקב, שהוא אלהי ישראל כלם. וטעם הזכירו "אלהי" עם כל אחד, ולא אמר "אלהי אברהם יצחק ויעקב", כי יזכיר שמו וזכרו יתברך ויתעלה. ועוד אבאר זה בפרשה (בפסוק טו):
שו"ת פנים מאירות חלק א סימן לט
אשר בקש מכ"ת ממני להודיע טעמו למה אנו אומרי' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ג' פעמי' אלהי והי' סגי בפעם אחד לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב ועוד למה אנו אומרי' גבי יעקב ואלהי בוי"ו ולא גבי יצחק אמרתי להשיב לך טעמו של דבר ע"פ נגלה דהא מצינו דאמר דוד לבנו בדברי הימי' סי' כ"ח פסוק ט' ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו הפירוש הפשוט שאין לאדם להאמין באלוה מצד מנהג אבותיו כי זה מנהג האומו' אלא מצד החקירה ע"פ תורתינו הקדושה שהוא אל הבורא יתברך ויתעלה שמו ולכך אמר דע את אלקי אביך מצד החקירה ומצינו באברהם שהוא היה חוקר ראשון אלהותו והוא הודיע אלהותו בעולם כי בימיו היו עובדים לעכ"ום ואם היינו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב הייתי יכול לומר שאברהם הי' חוקר ראשון שחקר אלהותו ויצחק ויעקב בניו סמכו על אמונת אבות ומנהגם ולכך אנו אומרים אלהי אצל כל אחד ואחד כדי להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא שאין אחד אלא אלהינו והוא חיזוק אמונתינו הקדושה ומה שאנו אומרי' ואלהי בוי"ו אצל יעקב ע"פ סוד יש טעם גדול ואין לנו עסק בנסתרו' כי אין אתנו יודע עד מה עיין בזוהר פ' וארא ואני לא כתבתי אלא ע"פ הנגלה כדי שתדע להשיב וכו':
אפריון (לר' שלמה גאנצפריד) שמות פרק יד
[ג טו] י"י אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם וגו':
כאן פרט בכל אחד אלהי, ובפסוק שלאחר זה כתיב, אלהי אברהם יצחק ויעקב, ולא פרט בכל אחד אלהי. ונראה לפע"ד די"ל שהוא ע"ד שכתב רש"י אצל אהיה אשר אהיה [לעיל פסוק י"ד], שאמר משה להקב"ה מה אני מזכיר להם צרה אחרת, אמר לו יפה אמרת כה תאמר וגו'. וכן י"ל כאן שהקב"ה אמר למשה שיאמר להם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ואמר משה לו ית"ש כי לא יתכן לומר להם בלשון זה, והסכים עמו שיאמר רק אלהי אברהם יצחק ויעקב. והוא עפמ"ש בס' חות יאיר חדש בשם תשו' פנים מאירות [ח"א סי' ל"ט] שנשאל למה קבעו אנשי כנה"ג בתפלת י"ח לומר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, הלא די היה באמרו פעם א' אלהי אברהם יצחק ויעקב. והשיב דמצינו בדוד המלך ע"ה שאמר לשלמה בנו [דברי הימים א', כ"ח ט'] ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו. הרצון כי יש עובדי ה' על פי הקבלה לבד ומעשה אבותיהם בידיהם, ויש עוד כת אחרת המובחרת מזו, העומדים על המחקר ברב שכלם כי הוא האלהים לבדו ואין זולתו. וז"ש דע את אלהי אביך מצד ידיעתך ולא כמצות אנשים מלומדה. והיינו טעמא דאומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, דלא תימא דיצחק ויעקב האמינו רק לאברהם וסמכו את עצמם על חקירת אברהם ועליו בטחו, אלא כל אחד ואחד מהאבות עמד בעצמו על חקירתו והכיר בשכלו כי ה' הוא האלהים ית"ש. וז"ש אלהי אברהם שהוא היה הראשון שהמציא מציאותו וברב שכלו, וכן אלהי יצחק שזולת קבלת אביו עמד ג"כ על חקירתו בשכלו וקבלו לאלוה, וכן יעקב עכדפח"ח:
ולפי"ז י"ל דהוקשה למשה, אם יאמר לבני ישראל אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כי יבינו בזה אשר לא תיתכן האמונה בשמו ית' מצד הקבלה מאבות לבד רק דוקא מכח החקירה, והמה לפי מעמדם ותכונתם אז במצרים בשיעבוד העצום לא היה בכח שכלם לעמוד על החקירה, ונמצאו ח"ו קרח מכאן וקרח מכאן, לכן אמר לו הקדוש ברוך הוא שיאמר להם אלהי אברהם יצחק ויעקב, להורות להם כי די להם להיות מאמינים בה' ית"ש גם מצד הקבלה לבדה:
או יש לומר שאמר לו הקדוש ברוך הוא, כי לכלל ישראל יאמר אלהי אברהם אלהי יצחק וגו', כדי לעורר אותם שצריכי' להכיר את ה' ולעבדו מצד החקירה, אבל זקני ישראל הם יודעים זאת מכבר, לכן אינו צריך לומר להם רק אלהי אברהם יצחק יעקב.
ילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קיג - דיני הכריעות בתפלת שמונה עשרה
ומה שאנו אומרים ג' פעמים אלהי אברהם אלהי יצחק וכו', ולא סגי בפעם אחת לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב, ועוד, למה אנו אומרים גבי יעקב ואלהי בוא"ו, ולא גבי יצחק, כתב בשו"ת פנים מאירות חלק א' (סימן ל"ט) דמצינו בדברי הימים (כח, ט'), שאמר לו דוד לשלמה בנו, ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו, והיינו דצריך להגיע לידיעת ה' גם מצד השכל והחקירה, ולא רק מצד מנהג אבותיו, ומצינו שאברהם אבינו היה חוקר ראשון שחקר והכיר את הבורא, ואם היינו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב, היינו יכולים לומר שיצחק ויעקב סמכו על אמונת אבות בלבד, לכך אנו אומרים אלהי אצל כל אחד, להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא שאין אחד אלא אלהינו. והוא חיזוק אמונתינו. ומה שאנו אומרים ואלהי בוא"ו אצל יעקב, על פי הסוד יש טעם גדול, ואין לנו עסק בנסתרות, ועיין בזוהר פרשת וארא. ע"כ. ובשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קל) הוסיף עוד טעם, שהוא כדי להודיע שכל אחד משלשה אבות בפני עצמו הוא ראוי והגון מצד זכותו לבד ליחד שם אלהותו עליו. ע"ש.
ומה שהעירו על הפנים מאירות למה לא הזכיר דברי הגמרא (סנהדרין קז א) אמר דוד, רבונו של עולם מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד, אמר אינהו מנסו לי ואת לא מינסית לי. היינו משום דהתם הגמרא ביארה למה לא אמרו אלהי דוד, ועל זה ענו שהאבות עברו ניסיון ודוד לא. אבל עדיין אין מענה למה לא אמר אלהי אברהם יצחק ויעקב. ושמא בא לומר שכל אחד מהאבות עבר נסיון. וראה עוד בזה בשו"ת מים חיים רפפורט (סימן כב). ואמ"א.
בעל שם טוב בראשית פרשת ויצא
ו. אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. פירש הבעל שם טוב דלכך אנו אומרים אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אנו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב להורותז) שאל יסמוך האדם על חקירת ועבודת אביו, וכן יצחק ויעקב לא סמכו עצמם על חקירת ועבודת אברהם אבינו, רק חקרו בעצמם אחדות הבורא ועבודתו, לכן אנו אומרים אלהי בכל אחד ואחד: (קרבן העני פרשת בחוקותי)
העמק דבר שמות פרק ג
אלהי אבותיכם נראה אלי. הפסיק בתיבת נראה אלי בין אלהי אבותיכם, בין אלהי אברהם וגו', להבינם שנראה מתחלה אלי ראיה לחוד, שבא בזה להראות שהוא משגיח עליכם שהגזירות לא תכלינה אתכם, ודבר זה לחוד הוא מרחיב הדעת, כמאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וגו' (תהלים כ"ג), ואחר כך בא בשם אלהי אברהם וגו' לאמר פקד וגו'. ובזה מתיישב אריכות הלשון אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו', והיה די לומר אלהי אבותיכם אברהם וגו', ואינו דומה להא שכתוב כ"פ אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, דשם בא ללמדנו חליפות אופני ההשגחה כמש"כ לעיל ו' וט"ו, אבל היכן דכתיב אלהי אברהם יצחק ויעקב לכולם ביחד, היינו השגחה נסתרת לכולם בשוה, א"כ היינו אלהי אבותיכם והיה לו לכלול עם אברהם וגו', אלא הפי' שהוא מדבר בשני אופני ראיות, ראיה ראשונה להודיע כי הוא משגיח על ישראל שלא יכלו, ואח"כ היתה הראיה בשם אלהי אברהם וגו' לאמר פקד וגו':
משך חכמה שמות פרק ג
(טז) (לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם, ה' אלקי אבותיכם נראה אלי), אלקי אברהם יצחק ויעקב (לאמר, פקד וכו'). פירוש, מה שהבטיח לשלש אבות ביחד. אבל שלש אומות: קני קניזי וקדמוני, שלא הראה רק לאברהם לבד (בראשית טו, יט), זה לא יתן לכם כעת, רק פירשן לעתיד כמו שאמר במדרש רבה, לכן כתוב חד "אלקי" בכולן, ודו"ק.
באר מים חיים שמות פרשת וארא
ואחר כך ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר וגו' ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק וגו' זה שמי לעולם וגו' למה הזכיר לו כל השמות הללו ועוד שהוסיף בדבריו תחילה אמר אלהי אבותיכם בכלל, ואחר כך פרט לו שם כל אחד ואחד אלהי אברהם אלהי יצחק וגו' והיה די באחד מהם ולמה לא אמר אלהי אברהם יצחק ויעקב לכוללם יחד באלהי אחד והוא אמר אלהי בכל אחד ואחד. [עיין שם התי' ע"ז]
מאור ושמש שמות פרשת שמות
גם אומרו 'אלהי אברהם' וגו' למה כפל השם שלשה פעמים, והיה די לומר 'אלהי אברהם יצחק ויעקב'.
...וזאת היה דרך הקודש לאברהם אבינו ע"ה, שלא רצה לעבוד מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה ללמוד מתרח אביו לעבוד עבודה זרה, רק רצה להשיג המציאות ביגיעתו ושכלו, שמתחלה סבר שהשמש הוא המנהיג, ובראותו שקיעתה ביום ראשון ולמחר עלתה ממזרח כיום אתמול, הבין שמוכרח להיות גַּם לָהּ מושל ומנהיג, וכן ללבנה ולכוכבים ולגלגלים, עד שהשיג ממקור חכמתו מציאות אלהותו יתברך שהוא המנהיג ובורא כל. וכן יצחק אבינו בראותו את אברהם אביו שלא רצה לעשות מצות אנשים מלומדה, גם הוא דָּרַךְ בְּעִקְּבוֹתָיו וחקר גם כן מציאות אלהותו כפי דרכו - דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ עד שהשיג מציאות אלהותו יתברך. וכן יעקב לא רצה ללמוד מאבותיו לעשות כמעשיהם מבלי שהשיג בשכלו. ולכן יש כמה שמות להקב"ה; שכל אחד ואחד כפי עבודתו עבודת הקודש והשגתו יִקְרָא שֵׁם להשי"ת. שאברהם אבינו ע"ה שהיתה בחינת עבודתו במידת אהבה וחסד ולהכיר גדולתו, קראו הגדול. ויצחק שהיתה בחינתו לְעָבְדוֹ ביראה ופחד, קראו הגבור. ויעקב בבחינת עבודתו קראו הנורא. וזה הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, שמרמז שכל אחד מהאבות קרא לו שֵׁם כפי השגתו.
ובזה נבוא לבאר, שמשה אמר להשי"ת כשישראל ישאלו שמו האיך נקרא כפי בחינתם שיוכלו לְעָבְדוֹ בבחינת שֵׁם זה. וזהו כוונתו מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלהים וגו' כה תאמר וגו' אהיה שלחני אליכם, פירוש, השם אהי"ה ביאורו שאהיה נקרא לכל אחד כפי בחינת עבודתו. רצה לומר, שתאמר להם שלא יעשו מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה ללמוד ממך לְעָבְדֵנִי בְּהַשֵּׁם שקראת כפי בחינתך. לכך ויאמר עוד וגו' אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו' וְיִחֵד הַשֵּׁם על כל אחד ואחד. רצה לומר, שתלמדו מהאבות שכל אחד עובד כפי בחינתו, וְיָגַע להשיג מציאותו, ולא מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדִים, לכן כל אחד קרא לי שֵׁם כפי בחינתו.
אמרי אמת דברים פרשת נצבים
אולם כל אחד מהאבות היתה לו דרך בפני עצמה להכיר את השי"ת וזה שאומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואין אומרים אלקי אברהם יצחק ויעקב כי כל אחד המשיך דרך אחרת להכרת האלקות,
אולם ראה:
אלשיך שמות פרק ג
ואמר אלהי אברהם יצחק ויעקב, ולא אמר אלהי בכל אחד משלשתן, לרמוז אל התחברות זכות שלשתן, שע"י כן נראה בזכותם ה' אל משה, מה שאין כן לכל אחד מהם בפני עצמו. כענין מאמרם ז"ל בגמרא שאמר אליהו שהקים את האבות אחד אחד להתפלל, שאם היה מקים יחד את שלשתן היו נענים בכל מה שיזכירו:
אלשיך מלכים א פרק יח
והנה על הדרך הזה תהיה כוונת אליהו ששתפן יחד לומר אלקי אברהם יצחק ויעקב, ולא אמר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי ישראל, כי התחברותם ממהרת קבלת התפלה,