ישיבה לפני המתפלל - דין המתפלל.

תיובתא

משתמש ותיק
א. שפתיו של ראובן נעות בתפילת העמידה, ולפתע מגיע שמעון ומתיישב לפניו. האם על ראובן למהר תפילתו בכדי למעט את זמן האיסור של שמעון, או שמא נאמר הלעיטהו לרשע וכו'? 

ב. אם תמצי לומר שבשאלה א. אינו צריך למהר,  מה הדין אם ראובן התחיל להתפלל מאוחר יותר מכלל המניין, ובשל כך שמעון גמר את תפילתו לפניו והתיישב, האם צריך להתחשב בנתון זה?
 

מבני ברק

משתמש ותיק
אולי זה לא כ"כ קשור לשאלה הנ"ל אבל הלעיטהו לרשע וימות נ=הוא רשות חובה או שהוא רק רעיון שלא מחייב לציין את הכרם בשביעית
לכאו מי שליבו כליבו של הח"ח ירוץ אחרי הגנב וימחל...
 

אבי חי

משתמש ותיק
לא יודע אם זה מוסכם, אך אני קיבלתי מרבותי, שחוץ מפיקו"נ (או הכרח גדול מאד) או צורך התפילה, אין דבר שיכול להכריח להזדז בתפילה. כשאדם עומד לפני המלך הוא לא יכול להתחשב בדברים אחרים.

בנוגע לשאלה ב, או כל כיו"ב, אם נחשב שמתפלל 'על חשבון' אחרים, [אע"ג שלכ' ע"פ דין אסור לשמעון לישב, כיון שהתחיל ראובן להתפלל קודם ישיבתו], מסתבר שעליו להזדרז, וזה אף אם שמעון לא פשע והתיישב, אלא כדי שיוכל לישב. (ואדרבה, כשכבר יושב שמעון בלא"ה, י"מ לומר שהוא הפושע כאן, והלעיטהו כו', ודוק).

ויל"ד קצת מצד אחר, דכיון דסו"ס יש כאן יושב בתוך ד"א, הרי יש כאן גנאי למקום קדוש של התפילה (עי' מ"ב קב יד), ואולי משו"ה ראוי להזדרז, ואין נראה כן.

והנלענ"ד כתבתי, להגדיל תורה וכו'


[הנ"ל נכתב אודות להזדרז במילות התפילה, אבל להמנע מהוספות שאלת צרכים וכדו', יתכן ששאני].
 

יעקב יעקב

משתמש ותיק
תשובה לשאלה א' בלבד:
מבני ברק אמר:
אבל הלעיטהו לרשע וימות הוא רשות חובה או שהוא רק רעיון שלא מחייב לציין את הכרם בשביעית
לכאו מי שליבו כלבו של הח"ח ירוץ אחרי הגנב וימחל...
מפורש במשנה ברורה [לבעל החפץ חיים....] בשם דברי חמודות שאם אדם פסע ג"פ לאחוריו אחר תפילתו, ורואה שאדם רוצה לעבור לפניו, לפני שעבר שיעור הילוך ד"א.

לא ימהר לחזור, ואע"פ שאם לא ימהר לחזור יעברו לפניו, מ"מ מי שעובר לפניו עובר על ההלכה, ואין לו מחמת כך לעבור על ההלכה ולמהר לחזור למקומו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
5555 אמר:
תשובה לשאלה א' בלבד:
מבני ברק אמר:
אבל הלעיטהו לרשע וימות נ=הוא רשות חובה או שהוא רק רעיון שלא מחייב לציין את הכרם בשביעית
לכאו מי שליבו כליבו של הח"ח ירוץ אחרי הגנב וימחל...
מפורש במשנה ברורה [לבעל החפץ חיים....] בשם דברי חמודות שאם אדם פסע ג"פ לאחוריו אחר תפילתו, ורואה שאדם רוצה לעבור לפניו, לפני שעבר שיעור הילוך ד"א.

לא ימהר לחזור, ואע"פ שאם לא ימהר לחזור יעברו לפניו, מ"מ מי שעובר לפניו עובר על ההלכה, ואין לו מחמת כך לעבור על ההלכה ולמהר לחזור למקומו.

לכאורה אינו ראיה מוכרחת ויש לחלק בין לעבור על איסור בכדי למנוע מחבירו איסור, ובין נידו"ד שממהר בתפילתו ול"ה איסור.

אולם בעיקר שאלה א' של מכובדנו @תיובתא לכאורה פשוט שאינו צריך להזדרז בתפילתו, שהלא אחת הסיבות שלא לפסוע או לעמוד בקרבת ד' אמות של המתפלל זה כדי שלא להסיח דעתו, ועל פניו כשאדם מאיץ בתפילתו ומזדרז שלא כפי הרגלו, ה"ז לא גרע מהסחת דעת, ומהית"י שסיבת האיסור של חבירו תגרום לו לגרוע אצלו. כך שאינו עניין הלעיטהו לרשע, שלא בא על חשבון השני אלא בנידו"ד גרע מכך. מקווה שהובנתי.

וגם שאלה ב' לכאורה ל"ה ספק, ולא את"ל, שכן לאחר שהפסק בשו"ע סימן קב כמדומני שגם לפסוע מאחורי מה שאיחר בתפילתו, הנתון לא משנה את הדין, שקבע דין אחד למאחר ולמקדים.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
א. שפתיו של ראובן נעות בתפילת העמידה, ולפתע מגיע שמעון ומתיישב לפניו. האם על ראובן למהר תפילתו בכדי למעט את זמן האיסור של שמעון, או שמא נאמר הלעיטהו לרשע וכו'? 

ב. אם תמצי לומר שבשאלה א. אינו צריך למהר,  מה הדין אם ראובן התחיל להתפלל מאוחר יותר מכלל המניין, ובשל כך שמעון גמר את תפילתו לפניו והתיישב, האם צריך להתחשב בנתון זה?
אם ע''י שימהר יפגע כוונתו אז חייו קודמים לחיי אחרים.
ב. אין להתחשב לגבי זה באנשים העוברים איסור, אם פוגע הכוונה.
 
 

בן אבנר

משתמש ותיק
5555 אמר:
מפורש במשנה ברורה [לבעל החפץ חיים....] בשם דברי חמודות שאם אדם פסע ג"פ לאחוריו אחר תפילתו, ורואה שאדם רוצה לעבור לפניו, לפני שעבר שיעור הילוך ד"א.

לא ימהר לחזור, ואע"פ שאם לא ימהר לחזור יעברו לפניו, מ"מ מי שעובר לפניו עובר על ההלכה, ואין לו מחמת כך לעבור על ההלכה ולמהר לחזור למקומו.

כמדו' שלא זו כוונת המשנ"ב, ולא מצינו איסור לעבור לפני אדם שפסע פסיעותיו.
אלא שיש הנוהגים להקפיד שלא יהא הפסק בין ו' פסיעותיהם,
וכתב המשנ"ב שמנהג זה אינו דוחה לדינא דגמ' שלא לחזור מיד לאחר שפסע.
 

בן אבנר

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
לא יודע אם זה מוסכם, אך אני קיבלתי מרבותי, שחוץ מפיקו"נ (או הכרח גדול מאד) או צורך התפילה, אין דבר שיכול להכריח להזדז בתפילה. כשאדם עומד לפני המלך הוא לא יכול להתחשב בדברים אחרים.
בידוע שזו שיטתו של החזו"א.
אמנם במשנ"ב בכמה מקומות חזינן דלא ס"ל כן.
שמצינו שדן אי למהר בתפילתו בשביל קדיש, או בשביל לומר ויכולו עם הציבור.
ואמנם החזו"א נקט שוודאי שאין לעשות כן.
 
 

יעקב יעקב

משתמש ותיק
בן אבנר אמר:
כמדו' שלא זו כוונת המשנ"ב, ולא מצינו איסור לעבור לפני אדם שפסע פסיעותיו.
כעת עיינתי במ"ב בפנים [סימן קכ"ג], ואתה צודק, נראה שאין זה כוונתו.

אך הלחם חמודות שהמ"ב מביא, כן מביא טעם שאין לעבור לפני המתפלל לפני שחזר למקומו.
 

ערבה

משתמש ותיק
אולי השאלה יכולה להישאל באופן אחר:
האם אדם שמאריך בתפילתו באופן מיוחד, או אדם שאיחר לתפילה, ייתבע על כך שהוא נעמד להתפלל מאחורי אדם, ולא חיפש מקום אחר להתפלל בו,
ואם אכן הוא ייתבע על כך, אולי עדיף אפילו להתפלל מחוץ לבית הכנסת או שלא במניין.
עוד אפשר, שמכיוון שיש עליהם תביעה, אין תפילתם תפילה, אלא ניאוץ, ואכן כדאי יהיה לקצר כמה שיותר תפילה זו.

איני יודע מה ההלכה בעניין, אך מרגיש צורך לשתף בסצנה שחזרה על עצמה בישיבה בה למדתי, שנה אחר שנה,

היה בישיבתנו בחור טוב ורציני, ממשפחה טובה, שהיה מאריך בתפילות הימים הנוראים אריכות מופלגת, ומפאת כך היה משאיר את הבחור שהתפלל לפניו, עומד, שעה וחצי ויותר, עם נעלי שבת ורגליים סגורות, בוהה לכל הכיוונים, בלי יכולת להתרכז בתפילה, תוך כדי שכמעט נתפס עורפו אל מול פניו מסיבובי הראש אחורה ומטה, כדי לראות את נעלי המתפלל, אם זזו הם אם לאו, (פיו של המתפלל, היה נשאר חתום רוב הזמן)
והמתפלל כל כולו בעולמות עליונים, מזיז מלאכים ופותח שערים, קובע את גורלו ואת גורל בני העולם לשנה הבאה בדביקות מופלאה,
וחבירו הכלוא בד' אמותיה של שכינה, נזהר היה שלא יבוא לידי תקלה בימים מיוחדים אלה, ולא מעיר ולא גוער בחבירו הצדיק המתפלל,
וכך נמשך הדבר תפילה אחר תפילה כל ראש השנה.
ביום הכיפורים, כבר שינו את סדר המקומות, והביאו קרבן חדש למזבחו של המתפלל.
וכן לשנה אחרת, את הכבש האחד לראש השנה ואת הכבש השני וכו'.
 

אבי חי

משתמש ותיק
ערבה אמר:
אולי השאלה יכולה להישאל באופן אחר:
האם אדם שמאריך בתפילתו באופן מיוחד, או אדם שאיחר לתפילה, ייתבע על כך שהוא נעמד להתפלל מאחורי אדם, ולא חיפש מקום אחר להתפלל בו,
ואם אכן הוא ייתבע על כך, אולי עדיף אפילו להתפלל מחוץ לבית הכנסת או שלא במניין.
עוד אפשר, שמכיוון שיש עליהם תביעה, אין תפילתם תפילה, אלא ניאוץ, ואכן כדאי יהיה לקצר כמה שיותר תפילה זו.

איני יודע מה ההלכה בעניין, אך מרגיש צורך לשתף בסצנה שחזרה על עצמה בישיבה בה למדתי, שנה אחר שנה,

היה בישיבתנו בחור טוב ורציני, ממשפחה טובה, שהיה מאריך בתפילות הימים הנוראים אריכות מופלגת, ומפאת כך היה משאיר את הבחור שהתפלל לפניו, עומד, שעה וחצי ויותר, עם נעלי שבת ורגליים סגורות, בוהה לכל הכיוונים, בלי יכולת להתרכז בתפילה, תוך כדי שכמעט נתפס עורפו אל מול פניו מסיבובי הראש אחורה ומטה, כדי לראות את נעלי המתפלל, אם זזו הם אם לאו, (פיו של המתפלל, היה נשאר חתום רוב הזמן)
והמתפלל כל כולו בעולמות עליונים, מזיז מלאכים ופותח שערים, קובע את גורלו ואת גורל בני העולם לשנה הבאה בדביקות מופלאה,
וחבירו הכלוא בד' אמותיה של שכינה, נזהר היה שלא יבוא לידי תקלה בימים מיוחדים אלה, ולא מעיר ולא גוער בחבירו הצדיק המתפלל,
וכך נמשך הדבר תפילה אחר תפילה כל ראש השנה.
ביום הכיפורים, כבר שינו את סדר המקומות, והביאו קרבן חדש למזבחו של המתפלל.
וכן לשנה אחרת, את הכבש האחד לראש השנה ואת הכבש השני וכו'.

פשוט שלא עשה כהוגן, ולא ע"ז דובר לעיל, אלא במתפלל שאינו יוצא מגדר הסבירות.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
רק להבהיר: מלשון השאלה נראה שהכוונה ליושב חוץ לד' אמות של תפילה והנידון משום דנראה כמשתחווה לו. ולפי זה הנידון הוא גם מחמת החשש של המתפלל שיהיה נראה כמשתחוה. אמנם מלשון הש"ע ברור שאין זה איסור לכו"ע (אדרבה כמדומני שזה סתם ויש. דהלכה כסתם לקולא). ולכן נראה לי פשוט שלא לקצר התפילה מחמת זה. וכן שלא לקרוא למי שמקל בזה רשע.

ויותר מזה זכורני שראיתי אודות להתפלל מול תמונה. שבבית הכנסת או במקום שמתפללים רבים ומינכר שכולם יחד מתפללים שכם אחד לאבינו שבשמים. אזי זה יותר קל. וי"ל סברא זו אף כאן. אם מיירי שמתפלל בציבור.

ואם מדובר דיושב לפניו תוך ד"א לכאו' תליא אם עוסק בדברים שהם מתיקוני התפילה וי"א דאף ת"ת מהני. שאז מותר. ואם יושב בטל. אז עובר היושב איסור.

אך אינני חושד את העומד בתפילת שמו"ע שהוא שם לב אם זה שיושב לפניו ומפנה גבו כנגד פניו. אם הוא מתפלל או לומד או יושב בטל. ודוק. אך גם אם כן אינני סבור לקצר בתפילה מחמת זה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
מבני ברק אמר:
אולי זה לא כ"כ קשור לשאלה הנ"ל אבל הלעיטהו לרשע וימות נ=הוא רשות חובה או שהוא רק רעיון שלא מחייב לציין את הכרם בשביעית
לכאו מי שליבו כליבו של הח"ח ירוץ אחרי הגנב וימחל...
לכאורה הוא ספק הגמרא בב"ק דף ס"ט, אם רשב"ג הוא דאמר והצנועין אע"פ שסובר הלעיטהו לרשע וימות, או דיש כאן פלוגתא.
 
 

שניאור

משתמש ותיק
ערבה אמר:
אולי השאלה יכולה להישאל באופן אחר:
האם אדם שמאריך בתפילתו באופן מיוחד, או אדם שאיחר לתפילה, ייתבע על כך שהוא נעמד להתפלל מאחורי אדם, ולא חיפש מקום אחר להתפלל בו,
ואם אכן הוא ייתבע על כך, אולי עדיף אפילו להתפלל מחוץ לבית הכנסת או שלא במניין.
עוד אפשר, שמכיוון שיש עליהם תביעה, אין תפילתם תפילה, אלא ניאוץ, ואכן כדאי יהיה לקצר כמה שיותר תפילה זו.

איני יודע מה ההלכה בעניין, אך מרגיש צורך לשתף בסצנה שחזרה על עצמה בישיבה בה למדתי, שנה אחר שנה,

היה בישיבתנו בחור טוב ורציני, ממשפחה טובה, שהיה מאריך בתפילות הימים הנוראים אריכות מופלגת, ומפאת כך היה משאיר את הבחור שהתפלל לפניו, עומד, שעה וחצי ויותר, עם נעלי שבת ורגליים סגורות, בוהה לכל הכיוונים, בלי יכולת להתרכז בתפילה, תוך כדי שכמעט נתפס עורפו אל מול פניו מסיבובי הראש אחורה ומטה, כדי לראות את נעלי המתפלל, אם זזו הם אם לאו, (פיו של המתפלל, היה נשאר חתום רוב הזמן)
והמתפלל כל כולו בעולמות עליונים, מזיז מלאכים ופותח שערים, קובע את גורלו ואת גורל בני העולם לשנה הבאה בדביקות מופלאה,
וחבירו הכלוא בד' אמותיה של שכינה, נזהר היה שלא יבוא לידי תקלה בימים מיוחדים אלה, ולא מעיר ולא גוער בחבירו הצדיק המתפלל,
וכך נמשך הדבר תפילה אחר תפילה כל ראש השנה.
ביום הכיפורים, כבר שינו את סדר המקומות, והביאו קרבן חדש למזבחו של המתפלל.
וכן לשנה אחרת, את הכבש האחד לראש השנה ואת הכבש השני וכו'.
שמעתי פעם מרב אחד שאדם שיודע שמתפלל באריכות יותר מהרגיל, ואיננו נעמד להתפלל במקום שלא מפריע לאחרים, מותר לעבור ולשבת כנגדו, כי אין שכינה כנגדו, וגם א"צ להתחשב בהפרעה לכוונתו אחרי שהוא לא מתחשב באחרים.
המקור שאין כינה כנגדו בניו על מה ששמפורסם בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, והטעם להפרעה פשוט ואין צריך מקור, כך אמר הרב הנ"ל.
 
 

ערבה

משתמש ותיק
שניאור אמר:
ערבה אמר:
אולי השאלה יכולה להישאל באופן אחר:
האם אדם שמאריך בתפילתו באופן מיוחד, או אדם שאיחר לתפילה, ייתבע על כך שהוא נעמד להתפלל מאחורי אדם, ולא חיפש מקום אחר להתפלל בו,
ואם אכן הוא ייתבע על כך, אולי עדיף אפילו להתפלל מחוץ לבית הכנסת או שלא במניין.
עוד אפשר, שמכיוון שיש עליהם תביעה, אין תפילתם תפילה, אלא ניאוץ, ואכן כדאי יהיה לקצר כמה שיותר תפילה זו.

איני יודע מה ההלכה בעניין, אך מרגיש צורך לשתף בסצנה שחזרה על עצמה בישיבה בה למדתי, שנה אחר שנה,

היה בישיבתנו בחור טוב ורציני, ממשפחה טובה, שהיה מאריך בתפילות הימים הנוראים אריכות מופלגת, ומפאת כך היה משאיר את הבחור שהתפלל לפניו, עומד, שעה וחצי ויותר, עם נעלי שבת ורגליים סגורות, בוהה לכל הכיוונים, בלי יכולת להתרכז בתפילה, תוך כדי שכמעט נתפס עורפו אל מול פניו מסיבובי הראש אחורה ומטה, כדי לראות את נעלי המתפלל, אם זזו הם אם לאו, (פיו של המתפלל, היה נשאר חתום רוב הזמן)
והמתפלל כל כולו בעולמות עליונים, מזיז מלאכים ופותח שערים, קובע את גורלו ואת גורל בני העולם לשנה הבאה בדביקות מופלאה,
וחבירו הכלוא בד' אמותיה של שכינה, נזהר היה שלא יבוא לידי תקלה בימים מיוחדים אלה, ולא מעיר ולא גוער בחבירו הצדיק המתפלל,
וכך נמשך הדבר תפילה אחר תפילה כל ראש השנה.
ביום הכיפורים, כבר שינו את סדר המקומות, והביאו קרבן חדש למזבחו של המתפלל.
וכן לשנה אחרת, את הכבש האחד לראש השנה ואת הכבש השני וכו'.
שמעתי פעם מרב אחד שאדם שיודע שמתפלל באריכות יותר מהרגיל, ואיננו נעמד להתפלל במקום שלא מפריע לאחרים, מותר לעבור ולשבת כנגדו, כי אין שכינה כנגדו, וגם א"צ להתחשב בהפרעה לכוונתו אחרי שהוא לא מתחשב באחרים.
המקור שאין כינה כנגדו בניו על מה ששמפורסם בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, והטעם להפרעה פשוט ואין צריך מקור, כך אמר הרב הנ"ל.

במה מדובר?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ערבה אמר:
אולי השאלה יכולה להישאל באופן אחר:
האם אדם שמאריך בתפילתו באופן מיוחד, או אדם שאיחר לתפילה, ייתבע על כך שהוא נעמד להתפלל מאחורי אדם, ולא חיפש מקום אחר להתפלל בו,
ואם אכן הוא ייתבע על כך, אולי עדיף אפילו להתפלל מחוץ לבית הכנסת או שלא במניין.
עוד אפשר, שמכיוון שיש עליהם תביעה, אין תפילתם תפילה, אלא ניאוץ, ואכן כדאי יהיה לקצר כמה שיותר תפילה זו.

מה נקרא אצלך 'באופן מיוחד'. פרט מהותי שדלגת עליו, ובכוחו לקצץ תשעים ושבע אחוז מכאבך הנורא.. אני רק משער שלא כ-ל"ו צדיקים שמאריכים..
כבר שאלת באופן אחר מהאשכול, אז למה לא לא הפריע למר שאלה בנוסח הזה: 'האם מותר לאדם שמזדרז בתפילתו לעמוד לפני חבירו שמאריך בתפילתו? מדוע להעמיד שאלה שמציגה בכ"מ את האחרון שמאריך בתפלתו כאדם חסר דרך ארץ? ולא שאלה הפוכה? קצת תמוה. בגלל שמר נתקל בזה ולא בזה?
לגבי ההלכה כתוב בהדיא שהדין גם במאחר או במאריך בתפילתו, ומשום מה.. לא נכתב שם שתפילתו היא בגדר ניאוץ גידוף או שהוא שוטה או כסיל או רשע מרושע וכו' וכו'.. אבל לא נראה שזה מה שהפריע לך..
פעמים רבות נפנוף בזהירות בבנ"א לחבירו זאת מפלטו של הנבל. ואתה וודאי לא כזה, ומשום כך הערתי את תשומת לבך לסגנון השאלה שבחרת.
 

שניאור

משתמש ותיק
ערבה אמר:
במה מדובר?
מפורסם בשם הגרש"ז שאם אדם עומד להתפלל במקום שמיועד [רק] למעבר מותר לעבור כנגדו כי אין שכינה כנגדו ברגע שהוא מפריע לאחרים.
 

ערבה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ערבה אמר:
אולי השאלה יכולה להישאל באופן אחר:
האם אדם שמאריך בתפילתו באופן מיוחד, או אדם שאיחר לתפילה, ייתבע על כך שהוא נעמד להתפלל מאחורי אדם, ולא חיפש מקום אחר להתפלל בו,
ואם אכן הוא ייתבע על כך, אולי עדיף אפילו להתפלל מחוץ לבית הכנסת או שלא במניין.
עוד אפשר, שמכיוון שיש עליהם תביעה, אין תפילתם תפילה, אלא ניאוץ, ואכן כדאי יהיה לקצר כמה שיותר תפילה זו.

מה נקרא אצלך 'באופן מיוחד'. פרט מהותי שדלגת עליו, ובכוחו לקצץ תשעים ושבע אחוז מכאבך הנורא.. אני רק משער שלא כ-ל"ו צדיקים שמאריכים..
כבר שאלת באופן אחר מהאשכול, אז למה לא לא הפריע למר שאלה בנוסח הזה: 'האם מותר לאדם שמזדרז בתפילתו לעמוד לפני חבירו שמאריך בתפילתו? מדוע להעמיד שאלה שמציגה בכ"מ את האחרון שמאריך בתפלתו כאדם חסר דרך ארץ? ולא שאלה הפוכה? קצת תמוה. בגלל שמר נתקל בזה ולא בזה?
לגבי ההלכה כתוב בהדיא שהדין גם במאחר או במאריך בתפילתו, ומשום מה.. לא נכתב שם שתפילתו היא בגדר ניאוץ גידוף או שהוא שוטה או כסיל או רשע מרושע וכו' וכו'.. אבל לא נראה שזה מה שהפריע לך..
פעמים רבות נפנוף בזהירות בבנ"א לחבירו זאת מפלטו של הנבל. ואתה וודאי לא כזה, ומשום כך הערתי את תשומת לבך לסגנון השאלה שבחרת.

איני יודע מה ההבנה היוצאת מהודעתי, נראה לי קצת נסחפת בחששך, באופן אישי בכו"א כמעט לא יוצא לי לעמוד ולחכות למי שעומד מאחורי, מפאת כך שאני מתפלל קצת באיטיות,
וכן, משום הכי אני משתדל כמה שיותר למצוא מקום בו אוכל לעמוד בתפילה בלי שהעומד מאחורי יתפלל לקב"ה שאגמור מהר את תפילתי, 
ואם אני במקרה איחרתי לתפילה באופן משמעותי, אחפש מקום ואפילו בחדר צדדי ולא אפריע ואכאיב את רגליו של יהודי,
זאת הרגשתי, מקווה מאד שאני צודק.

(על אף גילי הצעיר יחסית, אני סובל מכאבי גב לא קלים, וכשכן יוצא לי לחכות למישהו (שכנראה איחר בצורה משמעותית), זה דורש ממני הרבה כוחות נפש להניח לליבי לשמוח בכך שיהודי מתפלל לבוראו על כלל ישראל, ולא לחשוב על הגב הדואב שלי, לעיתים זו עבודה עצמית, ולעיתים זו עבודה על עצמי).




 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ערבה אמר:
נדיב לב אמר:
ערבה אמר:
אולי השאלה יכולה להישאל באופן אחר:
האם אדם שמאריך בתפילתו באופן מיוחד, או אדם שאיחר לתפילה, ייתבע על כך שהוא נעמד להתפלל מאחורי אדם, ולא חיפש מקום אחר להתפלל בו,
ואם אכן הוא ייתבע על כך, אולי עדיף אפילו להתפלל מחוץ לבית הכנסת או שלא במניין.
עוד אפשר, שמכיוון שיש עליהם תביעה, אין תפילתם תפילה, אלא ניאוץ, ואכן כדאי יהיה לקצר כמה שיותר תפילה זו.

מה נקרא אצלך 'באופן מיוחד'. פרט מהותי שדלגת עליו, ובכוחו לקצץ תשעים ושבע אחוז מכאבך הנורא.. אני רק משער שלא כ-ל"ו צדיקים שמאריכים..
כבר שאלת באופן אחר מהאשכול, אז למה לא לא הפריע למר שאלה בנוסח הזה: 'האם מותר לאדם שמזדרז בתפילתו לעמוד לפני חבירו שמאריך בתפילתו? מדוע להעמיד שאלה שמציגה בכ"מ את האחרון שמאריך בתפלתו כאדם חסר דרך ארץ? ולא שאלה הפוכה? קצת תמוה. בגלל שמר נתקל בזה ולא בזה?
לגבי ההלכה כתוב בהדיא שהדין גם במאחר או במאריך בתפילתו, ומשום מה.. לא נכתב שם שתפילתו היא בגדר ניאוץ גידוף או שהוא שוטה או כסיל או רשע מרושע וכו' וכו'.. אבל לא נראה שזה מה שהפריע לך..
פעמים רבות נפנוף בזהירות בבנ"א לחבירו זאת מפלטו של הנבל. ואתה וודאי לא כזה, ומשום כך הערתי את תשומת לבך לסגנון השאלה שבחרת.

איני יודע מה ההבנה היוצאת מהודעתי, נראה לי קצת נסחפת בחששך, באופן אישי בכו"א כמעט לא יוצא לי לעמוד ולחכות למי שעומד מאחורי, מפאת כך שאני מתפלל קצת באיטיות,
וכן, משום הכי אני משתדל כמה שיותר למצוא מקום בו אוכל לעמוד בתפילה בלי שהעומד מאחורי יתפלל לקב"ה שאגמור מהר את תפילתי, 
ואם אני במקרה איחרתי לתפילה באופן משמעותי, אחפש מקום ואפילו בחדר צדדי ולא אפריע ואכאיב את רגליו של יהודי,
זאת הרגשתי, מקווה מאד שאני צודק.

(על אף גילי הצעיר יחסית, אני סובל מכאבי גב לא קלים, וכשכן יוצא לי לחכות למישהו (שכנראה איחר בצורה משמעותית), זה דורש ממני הרבה כוחות נפש להניח לליבי לשמוח בכך שיהודי מתפלל לבוראו על כלל ישראל, ולא לחשוב על הגב הדואב שלי, לעיתים זו עבודה עצמית,
ולעיתים זו עבודה על עצמי).

לא חשש. אלא שאלה הגיונית, שגם לא הופנתה כלפיו אישית אלא על בחירת השאלה והנוסח החד צדדי. כמו גם לעדכן את מר בדבר הלכה שנשמט ממנו כפי שהעיד בעצמו, ומשום מה הושמט מהפוסקים אותם המחמאות שחלק מר באופן גורף.
ובכו"א יש"כ על תגובתו והבהרתו.
 

ערבה

משתמש ותיק
ערבה אמר:
נדיב לב אמר:
ערבה אמר:
אולי השאלה יכולה להישאל באופן אחר:
האם אדם שמאריך בתפילתו באופן מיוחד, או אדם שאיחר לתפילה, ייתבע על כך שהוא נעמד להתפלל מאחורי אדם, ולא חיפש מקום אחר להתפלל בו,
ואם אכן הוא ייתבע על כך, אולי עדיף אפילו להתפלל מחוץ לבית הכנסת או שלא במניין.
עוד אפשר, שמכיוון שיש עליהם תביעה, אין תפילתם תפילה, אלא ניאוץ, ואכן כדאי יהיה לקצר כמה שיותר תפילה זו.

מה נקרא אצלך 'באופן מיוחד'. פרט מהותי שדלגת עליו, ובכוחו לקצץ תשעים ושבע אחוז מכאבך הנורא.. אני רק משער שלא כ-ל"ו צדיקים שמאריכים..
כבר שאלת באופן אחר מהאשכול, אז למה לא לא הפריע למר שאלה בנוסח הזה: 'האם מותר לאדם שמזדרז בתפילתו לעמוד לפני חבירו שמאריך בתפילתו? מדוע להעמיד שאלה שמציגה בכ"מ את האחרון שמאריך בתפלתו כאדם חסר דרך ארץ? ולא שאלה הפוכה? קצת תמוה. בגלל שמר נתקל בזה ולא בזה?
לגבי ההלכה כתוב בהדיא שהדין גם במאחר או במאריך בתפילתו, ומשום מה.. לא נכתב שם שתפילתו היא בגדר ניאוץ גידוף או שהוא שוטה או כסיל או רשע מרושע וכו' וכו'.. אבל לא נראה שזה מה שהפריע לך..
פעמים רבות נפנוף בזהירות בבנ"א לחבירו זאת מפלטו של הנבל. ואתה וודאי לא כזה, ומשום כך הערתי את תשומת לבך לסגנון השאלה שבחרת.

איני יודע מה ההבנה היוצאת מהודעתי, נראה לי קצת נסחפת בחששך, באופן אישי בכו"א כמעט לא יוצא לי לעמוד ולחכות למי שעומד מאחורי, מפאת כך שאני מתפלל קצת באיטיות,
וכן, משום הכי אני משתדל כמה שיותר למצוא מקום בו אוכל לעמוד בתפילה בלי שהעומד מאחורי יתפלל לקב"ה שאגמור מהר את תפילתי, 
ואם אני במקרה איחרתי לתפילה באופן משמעותי, אחפש מקום ואפילו בחדר צדדי ולא אפריע ואכאיב את רגליו של יהודי,
זאת הרגשתי, מקווה מאד שאני צודק.

(על אף גילי הצעיר יחסית, אני סובל מכאבי גב לא קלים, וכשכן יוצא לי לחכות למישהו (שכנראה איחר בצורה משמעותית), זה דורש ממני הרבה כוחות נפש להניח לליבי לשמוח בכך שיהודי מתפלל לבוראו על כלל ישראל, ולא לחשוב על הגב הדואב שלי, לעיתים אני מצליח וזו עבודה עצמית, ולעיתים זו פשוט עבודה על עצמי).

 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ערבה אמר:
ערבה אמר:
נדיב לב אמר:
מה נקרא אצלך 'באופן מיוחד'. פרט מהותי שדלגת עליו, ובכוחו לקצץ תשעים ושבע אחוז מכאבך הנורא.. אני רק משער שלא כ-ל"ו צדיקים שמאריכים..
כבר שאלת באופן אחר מהאשכול, אז למה לא לא הפריע למר שאלה בנוסח הזה: 'האם מותר לאדם שמזדרז בתפילתו לעמוד לפני חבירו שמאריך בתפילתו? מדוע להעמיד שאלה שמציגה בכ"מ את האחרון שמאריך בתפלתו כאדם חסר דרך ארץ? ולא שאלה הפוכה? קצת תמוה. בגלל שמר נתקל בזה ולא בזה?
לגבי ההלכה כתוב בהדיא שהדין גם במאחר או במאריך בתפילתו, ומשום מה.. לא נכתב שם שתפילתו היא בגדר ניאוץ גידוף או שהוא שוטה או כסיל או רשע מרושע וכו' וכו'.. אבל לא נראה שזה מה שהפריע לך..
פעמים רבות נפנוף בזהירות בבנ"א לחבירו זאת מפלטו של הנבל. ואתה וודאי לא כזה, ומשום כך הערתי את תשומת לבך לסגנון השאלה שבחרת.

איני יודע מה ההבנה היוצאת מהודעתי, נראה לי קצת נסחפת בחששך, באופן אישי בכו"א כמעט לא יוצא לי לעמוד ולחכות למי שעומד מאחורי, מפאת כך שאני מתפלל קצת באיטיות,
וכן, משום הכי אני משתדל כמה שיותר למצוא מקום בו אוכל לעמוד בתפילה בלי שהעומד מאחורי יתפלל לקב"ה שאגמור מהר את תפילתי, 
ואם אני במקרה איחרתי לתפילה באופן משמעותי, אחפש מקום ואפילו בחדר צדדי ולא אפריע ואכאיב את רגליו של יהודי,
זאת הרגשתי, מקווה מאד שאני צודק.

(על אף גילי הצעיר יחסית, אני סובל מכאבי גב לא קלים, וכשכן יוצא לי לחכות למישהו (שכנראה איחר בצורה משמעותית), זה דורש ממני הרבה כוחות נפש להניח לליבי לשמוח בכך שיהודי מתפלל לבוראו על כלל ישראל, ולא לחשוב על הגב הדואב שלי, לעיתים אני מצליח וזו עבודה עצמית, ולעיתים זו פשוט עבודה על עצמי).

 

אברכו בברכת הדיוט שבמהרה תהיה לו רפואה שלימה ויסור ממנו ב"ה כאבי הגב.
 
חלק עליון תַחתִית