אולי השאלה יכולה להישאל באופן אחר:
האם אדם שמאריך בתפילתו באופן מיוחד, או אדם שאיחר לתפילה, ייתבע על כך שהוא נעמד להתפלל מאחורי אדם, ולא חיפש מקום אחר להתפלל בו,
ואם אכן הוא ייתבע על כך, אולי עדיף אפילו להתפלל מחוץ לבית הכנסת או שלא במניין.
עוד אפשר, שמכיוון שיש עליהם תביעה, אין תפילתם תפילה, אלא ניאוץ, ואכן כדאי יהיה לקצר כמה שיותר תפילה זו.
איני יודע מה ההלכה בעניין, אך מרגיש צורך לשתף בסצנה שחזרה על עצמה בישיבה בה למדתי, שנה אחר שנה,
היה בישיבתנו בחור טוב ורציני, ממשפחה טובה, שהיה מאריך בתפילות הימים הנוראים אריכות מופלגת, ומפאת כך היה משאיר את הבחור שהתפלל לפניו, עומד, שעה וחצי ויותר, עם נעלי שבת ורגליים סגורות, בוהה לכל הכיוונים, בלי יכולת להתרכז בתפילה, תוך כדי שכמעט נתפס עורפו אל מול פניו מסיבובי הראש אחורה ומטה, כדי לראות את נעלי המתפלל, אם זזו הם אם לאו, (פיו של המתפלל, היה נשאר חתום רוב הזמן)
והמתפלל כל כולו בעולמות עליונים, מזיז מלאכים ופותח שערים, קובע את גורלו ואת גורל בני העולם לשנה הבאה בדביקות מופלאה,
וחבירו הכלוא בד' אמותיה של שכינה, נזהר היה שלא יבוא לידי תקלה בימים מיוחדים אלה, ולא מעיר ולא גוער בחבירו הצדיק המתפלל,
וכך נמשך הדבר תפילה אחר תפילה כל ראש השנה.
ביום הכיפורים, כבר שינו את סדר המקומות, והביאו קרבן חדש למזבחו של המתפלל.
וכן לשנה אחרת, את הכבש האחד לראש השנה ואת הכבש השני וכו'.