שיחו בכל נפלאותיו - אשכול סיפורים אישיים על נפלאות ההשגחה.

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
אני מתחיל עם מה שקבלתי כעת בהודעה פרטית.
ת"ח חשוב שמשתתף מידי פעם בדיוני הפורום שלח לי סיפור אישי טרי.
הסיפור אמנם מזעזע ומצער - אבל מראה נאמנה את ההשגחה הפרטית גם בזמנים פחות נעימים.
​​​​​​(וגם מראה איך יהודי מופלא באמונתו מגיב אפילו בכאלו מצבים...)
בקשתי רשותו ואישר לי לפרסם העובדות אחר שהורדתי כמובן אי אלו פרטים מזהים. 


... כרגע אני מטופל עם הבת שלי... שנולדה לפני... חודשים אך המעיים שלה התפוצצו עוד במעי אמה.
וברוך השם זכינו לראות נסים והשגחה פרטית מופלאה כאשר הגענו לביה''ח בדיוק בזמן הנכון, כאשר הגענו המוניטור עוד היה תקין אך באמצע התחיל לרדת הדופק, ואז מיד החליטו כי חייבים להוציא את התינוקת.
כשהוציאו את התינוקת היא כבר היתה בלי נשימה והיו צריכים מיד להנשים אותה, וב''ה הצילו את חייה. ואם היינו מגיעים כמה שעות לפני זה היו משחררים אותנו הביתה כי המוניטור היה עוד תקין, ואם היינו מאחרים אפילו רק בעשר דקות כבר היה לאחר מעשה במקרה הרע ובמקרה הטוב עם פגיעה במח, מיד לאחר הלידה הוכנסה לחדר ניתוח כאשר עברה ניתוח מעל 5 שעה וב''ה הניתוח הצליח, 
 ב''ה היה גם קידוש השם כאשר הרופא הכירורג בביה''ח בהדסה עין כרם אמר לי שהוא לא רואה שום הגיון והסבר למה שהגענו בדיוק באותה שעה לביה''ח חוץ ממה שהקב''ה שלח אותנו.
הוא אמר לי שבהרצאה שנתן לסטודנטים יומיים אחרי זה הוא סיפר להם את זה ואמר להם שעל אף שהוא לא חרדי אך יש דברים שהרופאים רואים אשר אי אפשר לא להיות יהודי מאמין,כעת היא עדיין בביה''ח, וכפי הנראה כרגע בסוף שבוע הבא תעבור עוד ניתוח, כאשר לאחמ''כ נחכה להחלמה ולשחרור.

עכ"ד המרגשים ובודאי כולנו נצטרף לתפילותיו להחלמה מהירה.

וע"י קיום "שיחו בכל נפלאותיו" באשכול זה ובכל מקום אחר - נזכה בס"ד להרבה נסים ונפלאות עד בלי די. 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
בע"ה בזכות רשב"י שהיום יום שמחתו, יזכו למצב של שמחה ובריאות שלמה ורוב נחת
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
*אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימא*

סיפור מדהים ששמעתי מידיד, בעל המעשה בעצמו.

פרץ, כשמו כן הוא, מתפרנס מפריצת דלתות מנעולים וכספות.
פרץ אדם ישר כסרגל ופשוט, עובד את בוראו בתמימות.
למרות היותו בעל עסק במרכז העיר, מעולם לא נגע באינטרנט או במייל, יהודי של פעם.

יום אחד הוא מקבל טלפון מעו''ד ת. נחום אשר מזמינה אותו לעבודות שונות.
הוא נקרא לבית עזוב שנמצא ברח' חיים פרחי [פינת רח' דוד] בירושלים.
הבית מוכר ליותר מבוגרים שבינינו, כבר שנים רבות נטול חלונות ודלתות, אף גג אין לו מכבר, ומשמש מקום מפלט לחסרי בית ושאר מרעין בישין.
כשהגיע למקום המתינו לו שם ארבעה עורכי דין, שהציגו את עצמם כמנהלי העיזבון של מר... יהודי בוכרי עשיר, אשר היה בעליו של הבית.
אחרי שנים רבות הגיעו לכלל החלטה על חלוקת הירושה... וכעת נמצאה במקום כספת עתיקה, ומיודענו פרץ התבקש לפורצה.
הוא נקב בשכרו במחיר של 800 ש''ח, ששולם על אתר.

הוא תפס בידית הנעילה, משך מעט בחוזק, ודלת הכספת נפתחה לרווחה... היא פשוט לא היתה נעולה. אולי בעליה נסתלק מן העולם טרם הספיק לנעול אותה...
בתוך הכספת היו מסודרות בקפידה כמות גדולה של שרשראות ומטבעות זהב.
שמאי שהובהל למקום העריך את התכולה *ב1.750.000* $ [כן, מליון שבע מאות וחמישים אלף דולר!]

וכאן הפואנטה:
*מאז מותו של האיש עברו 82 שנה!*
82 שנים שבהם המקום פרוץ ומופקר, מלא בגרוטאות ומשמש כמקום מפגש לכל המי ומי, כספת פתוחה מונחת, מלאה בזהב טהור, ואף אחד לא ראה, לא פתח, לא נגע!

נדמה לי שזה מנוגד להסתברות הגיונית כלשהיא!
ידידי ההלום ביקש את רשות הנוכחים ליטול עמו את הכספת העתיקה למזכרת, והם נענו לו בשמחה.
הוא הציב את הכספת בחנות, ובאותו שבוע עבר שם שגריר הולנד , שחמד את הענתיקה ושילם תמורתה 4.500 ש''ח...

שבועיים לאחר מכן ידידי נקרא שוב אל הדגל, נמצאה בכתובת נוספת של אותו אדם כספת, והפעם היא נעולה ממש...
הפעם הוא ניגש אל המלאכה בחדוות עשייה, אף הביא עמו את אחיו שמומחיותו רבה יותר. שעתיים עמלו על פריצת הכספת, שעקב גילה הן הם מכירים את סודות הייצור ומקומות התורפה שלה. לבסוף היא נכנעה.

בתוכה היו סדורים סטים של סכו''ם נירוסטה, שהושלכו אחר כבוד אל פח האשפה...

באשר למסר,
מיותר לטעמי לחזור על המילים שבכותרת!
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
בע"ה בזכות רשב"י שהיום יום שמחתו, יזכו למצב של שמחה ובריאות שלמה ורוב נחת
אולי יוכל מע"כ לברר מה שמה של התינוקת כדי שנוכל להתפלל לרפואתההשלימה והמהירה?

איתא בספרים שחודש אייר מסוגל במיוחד לתפילות לרפואה.
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
אמונת אומן אמר:
סיפור מדהים ששמעתי מידיד, בעל המעשה בעצמו


יישכ' על הסיפור המחזק בהשגחה פרטית !!!

אולי כבודו יכתוב לנו את השמות של המעורבים בהנ"ל, כגון שם של הפורץ, העורכי דין [כל מה שניתן כמובן] זה נשמע הרבה יותר אמין !!! אין לי ספק שאתה לא ממציא סתם סיפורים, אבל אני מחפש סיפורים מחזקים לבני הבית לסעודות שבת, והגדולים אצלי כבר "משופשפים", צריך להביא להם סיפורים "חמים" עם שמות ועובדות ומקומות [כמו שעשית על חלקים מהסיפור], ואז הם יותר מקשיבים ולא מרגישים שמוכרים להם "לאקשן". יישכ' !!
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ברוך שאמר אמר:
אמונת אומן אמר:
סיפור מדהים ששמעתי מידיד, בעל המעשה בעצמו


יישכ' על הסיפור המחזק בהשגחה פרטית !!!

אולי כבודו יכתוב לנו את השמות של המעורבים בהנ"ל, כגון שם של הפורץ, העורכי דין [כל מה שניתן כמובן] זה נשמע הרבה יותר אמין !!! אין לי ספק שאתה לא ממציא סתם סיפורים, אבל אני מחפש סיפורים מחזקים לבני הבית לסעודות שבת, והגדולים אצלי כבר "משופשפים", צריך להביא להם סיפורים "חמים" עם שמות ועובדות ומקומות [כמו שעשית על חלקים מהסיפור], ואז הם יותר מקשיבים ולא מרגישים שמוכרים להם "לאקשן". יישכ' !!

כמו שאתה רואה, מה שאפשר לחשוף חשפתי. 
שמה של העו''ד בקיצור, והכתובת המדויקת. 
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
יישכ' - הסיפור מאוד חיזק את המשפחה, וגם הקשיבו מרותקים !!! תביא עוד סיפורים מחזקים, אני מחפש לסעודות שבת. חזק ואמץ !!!
 

כדי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
הוא נקב בשכרו במחיר של 800 ש''ח, ששולם על אתר.

הוא תפס בידית הנעילה, משך מעט בחוזק, ודלת הכספת נפתחה לרווחה... היא פשוט לא היתה נעולה. אולי בעליה נסתלק מן העולם טרם הספיק לנעול אותה...
סליחה על הסטייה מהנושא אבל זה לא מקח טעות? (אם היו יודעים שאין מנעול לא היו משלמים לו).
 

כדי

משתמש ותיק
ברוך שאמר אמר:
צריך להביא להם סיפורים "חמים" עם שמות ועובדות ומקומות
מסופר שהגר''ח מבריסק היה אוהב לצחוק על ספורי חסידים, פעם הוא הגיע לכמה מתלמידיו וסיפר להם סיפור חסידי שהוא שמע והוא רוצה לשמוע מה דעתם.
וכך סיפר: מעשה באשה שגרה בוורשה ברחוב פלוני בניין מספר פלוני שלא היו לה ילדים שנים רבות, היא התברכה מרב'ה פלוני ובתוך פחות משנה נולד לה ילד.
אחד היושבים אמר "בטח היא הלכה לרופא חוץ ממה שקבלה ברכה" אחד אמר: פסיכולוגי. ר' שמחה זעליג הדיין של בריסק ישב שם מנומנם ולא התערב, פנה אליו הגר''ח "נו מה אתה אומר?" ר' שמחה זעליג הגיב :"אני לא מאמין שיש כזה רחוב בוורשה"...
ייתכן שלא דייקתי אבל הסיפור הולך שהגר''ח אמר שלזה הוא התכוון...
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
כדי אמר:
סליחה על הסטייה מהנושא אבל זה לא מקח טעות? (אם היו יודעים שאין מנעול לא היו משלמים לו).

שאלה יפה !!! שאלו את זה אצלנו בשולחן שבת - והמסקנה שהגענו [כמובן מקופיא, בלי בירור הסוגיא לעומק], שהתשלום הוא לא על הפעולה עצמה, אלא על ההזמנה, א"כ למה 800 ש"ח ??? הרי בפועל הוא לא עשה מאמץ עד כדי כך ? אז הגענו למסקנה שזה תלוי, אם על כל הזמנה -זה המחירון, אז לא משנה כמה זמן עבד, אבל אם על הזמנה הוא לוקח 200 ש"ח וכאן על עבודה קשה יותר כגון כספת ישנה -הוא גובה תוספת, אז לכאורה אינו יכול לגבות, כי בפועל לא התעסק בזה.

אבל - אם הוא פינה זמן בגלל שידע שיש הפעם הרבה עבודה, ולכן הוא לא קיבל הזמנות לזמן שהוא הקציב, אז לכאורה הוא כן יכול לגבות.

כמובן, הכל מקופיא ממש. האם יש מישהו שיש לו ידיעה בהנ"ל שהדין שונה ממה שכתבתי ? 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מי יעצב לנו פמוטים?


עברה עלי חצי שנה עמוסה מעל לראש, לא הספקתי כלל להתכונן לחתונת בני שיחיה, מחר פורים, מיד אח"כ שבת אויפרוף.



הלכנו מהר לקנות פמוטות לשבת עבור הכלה המהוללה. מסוחררים.

בחרנו משהו יפה לכבוד שבת קודש, שבנו הביתה שמחים.



מתברר כי לא די בכך בזמננו.

צריך מגש מתאים וגם עיצוב מיוחד... המחיר בחנויות בביתר - 400 ש"ח.



זה כבר היה קצת יותר מדי עבורי... פמוטות לכבוד שבת, הסכמתי בשמחה לשלם יותר כדי שיהיו יפים ומיוחדים לכבוד שבת מלכתא.
אבל 400 ש''ח מיותרים עבור עיצוב שבן לילה היה ובן לילה יושלך לאשפה...

​​​​​ אין לי מאיפה.

החלטנו בינתיים להמתין, שב ואל תעשה עדיף.



תענית אסתר, אני מקבל טלפון בהול מהבית.

כדאי לך לבא מהר, הגיע משלוח מנות מיוחד...

אני מחיש את צעדי, מסתקרן, מה כבר יכול להפתיע אותי במשלוח מנות...

ובכן, אני נכנס הביתה, על השולחן מונח בהדר מגש לנרות שבת, מעוצב כהוגן, נשלח ע''י מוסד שסייעתי לו בביתר.

לא היו שם מיני מגדים ויין, רק מגש נהדר [שאין לי דבר לעשות בו...] מעוצב יפה, מסביב מס' שוקולדים לקישוט, ובתווך שטח ריק, רק להניח את הפמוטים ולשלוח !


אחת מבנותי בעלת ידיים טובות הזדרזה לעשות את הנדרש ,
כאשר שאר בני הבית עומדים מסביב, מתקשים להסתיר את התפעלותם,
''הזוי'', הקב''ה שלח לנו בדיוק את מה שצריך, ברגע שצריך, כאילו בהזמנה מראש... לא יאומן...


וכל מעשהו באמונה! כל מה שיהודי עושה תלוי רק באמונה! [הרה''ק מקוברין זיע''א]
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
כדי אמר:
אמונת אומן אמר:
הוא נקב בשכרו במחיר של 800 ש''ח, ששולם על אתר.

הוא תפס בידית הנעילה, משך מעט בחוזק, ודלת הכספת נפתחה לרווחה... היא פשוט לא היתה נעולה. אולי בעליה נסתלק מן העולם טרם הספיק לנעול אותה...
סליחה על הסטייה מהנושא אבל זה לא מקח טעות? (אם היו יודעים שאין מנעול לא היו משלמים לו).
נראה לי שהגרי''ז ישמח לקבל את השאלה ולעשות ממנה מטעמים. 
אתה מוזמן לשלוח ולהנות את עם ישראל. 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ברוך שאמר אמר:
יישכ' - הסיפור מאוד חיזק את המשפחה, וגם הקשיבו מרותקים !!! תביא עוד סיפורים מחזקים, אני מחפש לסעודות שבת. חזק ואמץ !!!
עם הסיפור הזה, באמת מובן. 
יש לי עוד סיפורי השגחה באמתחתי, כולם אך ורק מחיי האישיים או מה שבדקתי בעצמי, אבל מעטים מאד הם כאלה. 
את הסיפור הנ"ל סיפר לי פרץ אחרי שהסברתי לו שחיפשתי אותו כמה ימים ברשת ולא מצאתי את מספר הטלפון שלו... 
פרץ הסביר לי שאחרי ניסיון של עשרות שנים הוא יודע שכמות הרווחים מהחנות שלו קצובה בדיוק נמרץ, וכלל לא אכפת לו לשבת בחנות ימים שלמים ולומר תהלים, כאשר הוא יודע שבסופו של חודש לחמו לא יחסר! 
פרץ יהודי 'פשוט' , דומני שכובע וחליפה אינם חלק מהמלתחה שלו, עכ"פ בימי חול, אך הוא שומר על עצמו מאד, ואף כתובת מייל אין ברשותו, למרות שחנותו ממוקמת באיזור לא דתי, ולקוחות חילונים מכובדים לו. 

כדי להמחיש את דבריו סיפר לי את הסיפור עם הכספת. 
 
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
אמונת אומן אמר:
כולם אך ורק מחיי האישיים או מה שבדקתי בעצמי, אבל מעטים מאד הם כאלה

מעט איכותי [ואמיתי, כמובן] הוא מצויין ומחזק, מחכים לקרוא ולהתחזק !!!
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
אמונת אומן אמר:
בע"ה בזכות רשב"י שהיום יום שמחתו, יזכו למצב של שמחה ובריאות שלמה ורוב נחת
אולי יוכל מע"כ לברר מה שמה של התינוקת כדי שנוכל להתפלל לרפואתההשלימה והמהירה?

איתא בספרים שחודש אייר מסוגל במיוחד לתפילות לרפואה.
ביקשתי וקיבלתי.
שמה הוא: חיה יהודית בת רישא פראדל - לרפו"ש בקרוב בתושח"י. 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
טעות בניווט?​

אני כותב היום, לא אתמול ולא שלשום, כי אין לי באמת זמן לכתוב כל יום...
אבל כמה ידידים סנטו בי בימים האחרונים על שאני מתעצל ומונע את החיזוק שאפשר לקבל מהדברים,

ובכן כך היה מעשה...

לאחרונה נזקקתי לרכוש פרופילים של ברזל עבור המוסד.
משום מה נמשך העניין זמן רב. בדרך כלל אני מעדיף הזמנות בכתב דרך מייל וכדומה.
הפעם משום מה החלטתי דווקא לבצע רכישה בדרך הישנה, לנסוע לחנות ולרכוש.
הבירור הצביע על בית מסחר לברזל הממוקם בתלפיות, בשם 'אורן תומא'.

נסעתי לתלפיות, אך כשכבר הייתי ממש קרוב למקום, ראיתי לפתע שתוכנת הניווט מצביעה על הגעה תוך 20 דקות.
הסקתי מכך שפספסתי איזו פניה וע"כ יש צורך בסיבוב ארוך כדי לשוב למקום.
הרעיון לנסוע עשרים דקות נוספות לא מצא חן בעיני כלל, וקיוויתי שיש איזו דרך לתקן את המעוות.

ירדתי מהרכב ונכנסתי לחנות הסמוכה כדי לשאול, ואז ראיתי שהגעתי לחנות מיוחדת לממכר גליוטינות נייר.
מכיוון שהגחיוטינות במשרד שלי כבר נושקות לגיל שבו מחתנים ילדים, התעניינתי בסחורה שעל המדפים ומחירה.

תוך כדי שיחה עם בעל העסק, הוא עונה לשיחת טלפון שקיבל מאשתו.
אני שומע ויכוח לא נעים ברקע...

ואז היהודי אומר לאשתו בזו הלשון:
אני את יום שישי מכבד ולא מבזה את השבת ואת עצמי. ביום שישי אני הולך לבית הכנסת ולא למועדון, יהיה מה שיהיה!
עוד כמה חילופי דברים שנאמרו במאמץ לשמור על טון ענייני, והשיחה מסתיימת.

מכיוון שבעל כרחי נעשיתי מאזין, לא נח היה לי להתעלם, ובמילים קצרות הסברתי ליהודי הזה איזו נחת רוח הוא גרם לאבא שבשמים עם המאמץ העיקש שלו, למרות הקושי הבולט ואי הנוחות.
הסברתי לו כי הקרבה שכזו , שקולה בשמים לא פחות משיעור תורה קבוע של אדם שזה בא לו הרבה יותר בקלות.

הדברים נפלו כמים קרים על נפש עייפה, והתפתחה שיחה של ממש בינינו.

בתוך הדברים אומר לי היהודי היקר, ''כבר תקופה ארוכה שאני מתאמץ מאד, לשמור שבת, להשתתף בשיעור תורה לפחות פעם בשבוע, ואני מרגיש כאילו כל העולם כולו נלחם בי. אשתי ממררת את חיי על כל צעד ושעל. עד שהתחלתי לחשוב שהקדוש ברוך הוא לא רוצה אותי.
אמרתי לו, אם אתה לא רוצה אותי אז לא צריך, אבל תן לי סימן!
ועכשיו באת אתה עם הדיבורים האמיתיים האלו, איזה סימן הוא שלח לי !

עכשיו כבר היה ברור לי מה היה התפקיד שלי באזור, למה הוייז ''התבלבל'... איך כתב לי ידיד... דער אייבישטער ווייזט דיר ... [הקב''ה מראה לך]

רכשתי כמה מוצרים במחיר מצוין. כסף לא היה עלי והוא אמר שיגיע אלי לקחת... אחר כך הסביר לי איך להגיע ל'אורן תומא', ואכן תוך דקותיים הגעתי למקום, שם נאמר לי שהעובדים יצאו לתפלת מנחה ואוכל להזמין בטלפון...

כשיצאתי משם עצר אותי יהודי נוסף, עוד בן של הקדוש ברוך הוא.
בבקשה להצטרף למניין מנחה שמתקיים ב'מוסך הראשי של חברת קיה'...
עניתי שאני מוכן להצטרף בתנאי שלא ממהרים ואפשר להתפלל בנחת.
ותשובתו היתה, בא ותראה.
ואכן, בית כנסת לתפארת בתוך המוסך, עשרה מתפללים, כולם נראים ללא ציציות, אבל עם אמונה תמימה, ואפילו שיעור קצר אחרי התפלה עם קדיש דרבנן.

מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ!
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
[אספר סיפור של השגחה פרטית שלא שמעתי אותה מ'בעל המעשה בעצמו', אלא שקרה לי בעצמי, זאת אומרת שאני הוא 'בעל המעשה']

בוקר אחד (לפני כשנה+) בצאתי מביתי לכולל, אמרה לי אשתי שתחי' "אני צריכה אורז לארוחת הצהריים". באותו יום לא היה לי אפילו שקל אחד בכיסי, וגם לא בחשבון הבנק שלי. אני לא אמרתי לאשתי שאני לא יכולה לקנות אורז כיון שאין לי כסף, אלא אמרתי לה "בסדר", ויצאתי מהבית. [בדעתי היה לנסות ללוות כמה שקלים מאחד מחברי בכולל, ולקנות את האורז בדך חזרה מהכולל].
במדרגות שבין הבית שלי לכביש נכנס לי בראש המילים האלה "ריבונו של עולם, אנחנו צריכים אורז לארוחת הצהריים". ומיד אחרי זה נפלו לי עוד חמשה מילים לתוך הראש - "ולא נבוש כי בך בטחנו".
כאשר יצאתי מהבנין, במקום ללכת ישר לכולל, מצאתי את עצמי הולך לכיוון חנות הבר-כל שנמצאת לא רחוק מביתי. אני נכנסתי פנימה, (אני לא יודע מה חשבתי, הרי בלי כסף (ובלי כרטיס אשראי) לכאורה אי אפשר להשיג אורז בבר-כל).
איך שאני עובר את פתח הכניסה לחנות, אני שומע קול של אשה ששואלת "מישהו צריך אורז??"
אני לא התייחסתי לזה, כיון שאני פשוט חשבתי שאני דמיינתי את זה, בגלל המחשבות על האורז שהיו בראש שלי. ואני שוב שומע את אותה קול "מישהו צריך אורז??"
אני פניתי לכיוון הקול ואני ראיתי את האשה שאכן שואלת אם מישהו צריך אורז. חשבתי שהיא רוצה למכור למישהו אורז שקנתה בטעות, או שיש לה איזה זיכוי לאורז שאיננה צריכה לזה והיא מחפשת מישהו שיסכים לקנותו ממנה. לכאורה גם אז לא הייתי צריך להתייחס, כיון שאין לי כסף לשלם לה על האורז, או על הזיכוי של האורז שיש לה. ובכל זאת אמרתי לה "כן, אני צריך אורז".
היא אמרה לי שקיבלה מאיזה אירגון כמה חבילות של אורז, ואצלה בבית אינם אוכלים אורז בכלל, (בגלל הטירחא הגדולה בברירתו), והיא מחפשת מישהו לתת לו את האורז שקיבלה כיון שאין לה משהו אחר לעשות עם זה. שאלתי אותה בכמה היא רוצה למכור לי חבילה אחת מתוכם. והיא ענתה לי שהיא לא מוכרת אותם כיון שהיא קיבלה אותם בחינם, והיא גם רוצה לתת אותם בחינם למי שצריך אותם .
שאלתי אותה איפה נמצא האורז כעת, אמרה לי שהיא גרה באותה רחוב, לא רחוק מהחנות, ואם אני אבא אתה לבית שלה היא תתן לי את האורז.
(אציין שאני גר ברחוב הזה כבר יותר משני עשורים, ולא זהיתי את האשה הזאת כאחת מדיירי הרחוב).
לויתי אותה לביתה, וכשהגענו לבנין היא ביקשה ממני לא לעלות למעלה, אלא שאחכה ברחוב למטה, והיא תוריד את האורז אלי למטה. (קצת התאכזבתי בגלל שרציתי לראות את שם משפחתה כדי לדעת מי היא האשה הזאת).
האשה נכנסה לבנין, ואחרי כמה דקות יצאה ובידה שקית ובתוכו 5 חבילות אורז! היא נתנה לי את השקית עם האורז, ואמרה לי "שתמיד יהיה לך בשפע!"
התקשרתי לאשתי ואמרתי לה "אין לי זמן לפרט עכשיו, אבל אני אגיד לך רק דבר אחד, "השם אוהב אותך!!".
המשכתי לכולל, וכשהגעתי לכולל (כמה דקות באיחור), והתיישבתי ללמוד עם החברותא שלי, שאל אותי החברותא "הכל בסדר איתך??" "אתה נראה מאוד לא רגוע".
הרגשתי חייב לספר לו את סיפור ההשגחה שקרה לי בדרך לכולל, אחרי שאשתי ביקשה אורז, ואני אמרתי [בלב] את המילים "ולא נבוש כי בך בטחנו", ופתאום, תיכף ומיד, נותנים לי משמים מתנה של חמש חבילות אורז!
עד כאן הסיפור.

אני רק אוסיף שאחרי כמה שבועות קיבלתי שיחת טלפון מעיר אחרת, ומישהו שאני לא מכיר שואל אותי "האם הסיפור עם האורז אמיתי??" , וסיפר לי שאברך אחד שהוא לומד איתו שמע את הסיפור מקרוב משפחתו, (התברר לי שהקרוב הזה הוא חברותא שלי), וסיפר לו את הסיפור, וזה היה בדיוק בזמן שהיו לו קשיים גדולים בפרנסה, והוא ממש דאג מאיפה יהיה לו כסף לגמור את החודש, וזה מאוד חיזק אותו והרגיע אותו.
 

בן זכאי

משתמש ותיק
מעשה שהיה -ובדידי הוה עובדה. יום חמישי בצהריים לפני הקניות פונה אלי רעייתי תחי' ומבקשת מכיון ובפסח אכלנו עוף ובשר ובשר ועוף וחוזר חלילה אם אפשר שנקנה לליל שב"ק דג סלומון.. חשבתי קמעה (התלבטתי בגלל מחירו היקר כ60 ש"ח לקילו-במבצעים) ובסוף אמרתי בע"ה אקנה לכ' שב"ק, וכך הוה שלמתי על פילה א' כ100 ש"ח ויותר.
באותו הערב אני מקבל טל' מאדם לא מוכר השואל האם אתם מש' פלונית...וכשהשבתי לחיוב אמ"ל כי הוא ממתין לי למטה לא הבנתי במה מדובר יצאתי מחוץ לבנין ושם ראיתי אדם חרדי שאיני מכיר בתוך רכב המורה לי לפתוח את הדלת האחורית ולקחת שקית אחת כשהגעתי הביתה התברר לי כי בתוכה היו קפואים של פילה דג סלומון, עופות, בשר ועוד דגים אחרים .. מיד הרגשנו בחוש שזה קשור לקניה בצהריים... תודה לה'
 

מלך שבא

משתמש ותיק
מאת אחד מהחברים בפורום
סיפור שקרה עמי

סיפור מסוג אחר...

ערב אחד בימי בין הזמנים נסעתי לחתונה מירושלים לב''ב. חתונה של שכן טוב לשעבר.

יצאתי די מאוחר, כך שמיהרתי כדי שאספיק להגיע כשהמחותן עדיין שם. לפני שער הגיא ראיתי שמד הדלק נוטה על צידו באופן מטריד... נאלצתי להיכנס לתחנת הדלק בשער הגיא, מה שאני נמנע מלעשות בדרך כלל עקב היותה פתוחה בשבת רח''ל.

כשניסיתי להיכנס לעמדת התדלוק ציפה לי ניסיון. בעמדה הראשונה עמד רכב ותדלק וכן בשלישית. באמצעית ניסה מישהו לתמרן עם רכב אברכים עתיק כדי להיכנס. עמדתי מאחוריו והמתנתי בקוצר רוח. עיכוב של 5 דקות ואין לי בשביל מה להמשיך את הנסיעה... אבל הוא נסע אחורה וקדימה כשמבחוץ עומד אברך ומסה נואשות לכוון אותו, כנראה ''נהג של בין הזמנים''. המתני עם מקסימום הסבלנות שהצלחתי לגייס... אחרי מס' דקות הוא הצליח סוף סוף, ובאותו רגע העמדה השלישית שלפניו התפנתה גם היא. נכנסתי מיד לעמדה השלישית, אבל אז התברר שהטרנטה מנסה גם היא לעשות את אותו הדבר... פה כבר הרגשתי שהוא מגדיש את הסאה וסימנתי לו בידי בתנועה נמרצת כי לא אסכים לכך... התעכבתי די והותר! נכנסתי לעמדה ותדלקתי.
כשיצאתי מהרכב נוכחתי כי מדובר באשה שנוהגת, ובעלה הוא כנראה זה שמכוון אותה. הרכב עמד בצד ההפוך מהצד שבו פיית התדלוק ברכב, והם ניסו נואשות לקרב את הפייה לעמדת התדלוק. האברך הטיח בי כי לא תזיק לי מעט סבלנות... התביישתי. גמגמתי כמה מלות סליחה והמשכתי לדרכי בלב כבד.

הרגשתי כי נכשלתי בגדול הערב.

וגרמתי חלישות הדעת לאברך בשעת לחצו.
שכחתי לרגע כי הכל כתוב וחתום ואף אחד בעולם לא מעכב אותי לחינם?
שכחתי כי כל עכבה לטובה?
הרגשתי כי לפגיעה כזו עלול להיות מחיר לא נעים בעליל... ולבי לא ניבא לי טובות.

מהרתי להגיע לב''ב. ליד 'ארמונות פרידמן' החניה מלאה, וחניתי רחוב אחרי... כשהגעתי לאולם, מתנשף, נוכחתי כי טעיתי בכתובת, החתונה לא נערכת פה... בירור קצר העלה כי החתונה בארמונות חן. מהרתי לשם, וב''ה עוד הספקתי לאחל מזל טוב לבעל השמחה, ואפילו לשוחח עמו שיחת ידידים. אבל התחושה הלא נעימה לא פגה.

פניתי לחזור לירושלים.
הפניה לירושלים בצומת גנות היתה חסומה עקב עבודות.
מכשיר הניווט הכיוון אותי להמשיך ישר לא מעט, עד לתוך תל אביב. בצומת קיבוץ גלויות / חיל השריון עלי לבצע סיבוב פרסה. הרמזור אדום ורכב מהצד הנגדי נוסע בכל זאת... 2 פלאשים בוהקים הבהירו לכל מי שלא ידע זאת עד עכשיו כי מתחת לגשר מותקנת מצלמת רמזור. בהמשך הגיעה משאית פול טריילר ענקית וחסמה את הצומת. כשהיא סוף סוף פינתה את הצומת כשהיא מסתירה לגמרי את שדה הראיה ואת הצומת כולו. נדבקתי אליה וחציתי את הצומת, בלי שאוכל לראות כי הרמזור התחלף לאדום... 2 פלאשים בוהקים הבהירו לכל מי שלא ידע זאת עד עכשיו כי מתחת לגשר מותקנת מצלמת רמזור.
אוקיי, זה היה הרבה יותר מצפוי. הריני מקבל יסורים באהבה...

מס' שבועות חלפו עד שהגיע הודעה על דאר רשום מאת משטרת ישראל. מקום המסירה: חנות זול סטוק ברח' יפו. טוב לפחות זה קרוב, במרכז כלל. נגשתי לשם, אך לא, זה בסניף האחר, שממוקם בתחנה המרכזית... ויתרתי על התענוג. כבר ערב ר''ה והעסק נדחה לאחרי החגים.
הצלחתי איכשהו לאתר את הדו''ח במערכת הממוחשבת של המשטרה, קנס ע''ס 1500 ש''ח טבין ותקילין... תאריך אחרון לתשלום 22/12/19
קיויתי עוד איכשהו למצוא דרך יצירתית כדי להמלט מגזר הדין, ולכן התעכבתי מלשלם.

השבוע נזכרתי שבסוף החודש עלי לחדש את רישיון הרכב.

נכנסתי למערכת של משרד הרישוי כדי לשלם את האגרה. התשובה המופיעה על המסך: ''לא ניתן לחדש את הרישיון, נא פנה למשרד הרישוי''.
טוב, פעם ראשונה אני מתוודע לכך שהמשטרה לא מאפשרת חידוש רישיון למי שלא טרח להגיע לדאר לקבל את המעטפה הססגונית שלה...

גם אם אנסה כעת לפנות למשטרה בבקשה להשפט וכדומה, יקח זמן עד שהנתונים יתעדכנו, ובינתיים הרכב יהיה ללא רישוי...
השלמתי עם המצב, שילמתי 1500 ש''ח, ואח''כ את אגרת הרישוי..

יש מחיר למה שאתה עושה ברגע של חוסר סבלנות...

ואם אותו אברך ב'מקרה' קורא את הדברים, אבקש ממנו לומר בפה מלא 'מחול לך' כי את הלקח למדתי...
 
אגב ספיר''ע של היום.
בלומדי בישיבה הק' סיפרתי לבחור ביום מ''ז לעומר על מנהג בני ספרד לספור גם בבוקר כדי שאם שכח בלילה לא ישכח גם ביום ויפסיד הברכה.
הגיב אותו בחור בלגלוג על אודות מנהג זה
ביום מט' לעומר, סיפר לי הבחור שביום מח' לעומר שכח להתפלל מעריב, וכמובן לא ספר בבוקר, וביום האחרון ספר בלי ברכה בצער רב על התקלה שבאה לידו.
ראה הבחור את זה כמידה כנגד מידה.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
בסיפור שאספר כאן אני מכיר את כל הנפשות הפועלות עם כל הפרטים, הכתובת וכו', והוא קרה לפני כשנה [תשע"ט]
הוא קצת ארוך, אבל שווה לקרוא עד הסוף... [הסיפור נשלח גם לכתבה בעיתון].

בס"ד חסדי ה' במכירת הדירה
אנו גרים בב"ב. חיפשנו במשך ארבע שנים דירה עם גג שתתאים לנו, ובס"ד מצאנו דירה המתאימה לצרכינו, חתמנו חוזה, והצענו דירתינו למכירה. מסרנו אותה למתווכים, פרסמנו ביד2, ואף אשתי תלתה כל ערב מודעות על כל עץ רענן באזורנו. אך זה לא הביא את הקליינט המיוחל.
ולא שלא באו לראות, באו הרבה, ושום דבר לא הבשיל לכדי רכישה. לא' זה מאד התאים - אבל רחוק מהת"ת של הילד. לשני הדירה התאימה, אך המחיר פחות וכו'. וכך אנו מדשדשים כמה חודשים. האשה מחליטה ללכת לתלות מודעות גם בשכונות קצת יותר מרוחקות. כל ערב שכונה אחרת. קליינטים באים, אך עסקה לא נסגרת.
המתווכים מתחילים להסביר שזה זמן קשה, השוק עייף, וצריך להתגמש במחיר...
מתווך פלוני פרסם את הדירה ביתד - ואף קליינט לא הגיע. 'הכי מתאים זה לפרסם ב'המודיע', כי זו דירה משופצת שמדברת יותר לחסידים, אמרו המבינים. בא מתווך נוסף ופרסם בהמודיע, והתוצאה - כנ"ל. כנ"ל גם בפרסום בקול העיר.
התחלנו ב-2.600 מל"ש, על מנת לסגור ב-2.500 מל"ש, אך ירדנו ל-2.400, היות והתשלום של הדירה החדשה נושף בערפינו. מנין נביא עוד 2 מל"ש??
עד כאן סיפור מאד מוכר במחוזותינו, כמעט כל בעל דירה למכירה חווה אותו.
השלך על ה' יהבך
בשלב זה בעל הדירה [נקרא לו לצורך הכתבה 'הרב כהן'] מקבל החלטה - זהו, אנחנו גמרנו עם השתדלויות. מכאן ואילך - השלך על יהבך, והוא יכלכלך. אנו לא עושים עוד שום השתדלות. מה שעשינו עד עכשיו זה 'די והותר' ללא ספק. מכאן ואילך משאירים את זה לרבש"ע.
כל מתווך שהיה מנסה לשכנע - היה מקבל תשובה - הקב"ה ימכור לי את הדירה. כך מתוך אמונה פשוטה ותמימה.
והנה הגיע מתווך נמרץ ודינמי, וישב עם בעלת הבית, והבטיח שבשיטה שלו, הוא ימכור את הדירה. הוא מציג גרפים, קלסרים, דרכי פעולה, בקיצור - תותח אמיתי. אבל יש לו תנאי - "כל קונה שיבוא - שיעבור דרכי". שהרי אני כעת מציף את השוק במודעות רחוב, בעיתונים, ובעוד כמה פלטפורמות. הדירה שלכם כבר בחודש האחרון לא מפורסמת בשום מקום [הורדנו מיד2, בלחץ המתווכים], אז בטח הוא יבוא בגללי, ולא הוגן שתסגרו עסקה עם קליינט שלי - בלי לתת לי דמי תיווך.
בשלב זה הגיע הרב כהן לבית ושמע את המתווך, והנה להפתעת המתווך - בעל הבית ממש לא התלהב, ואף אמר לו - תבין, כשאני כעת סוגר אתך עסקה - זה אומר להמשיך בהשתדלות. אני עם זה סיימתי. הקב"ה ימכור לי את הדירה.
וחוץ מזה אתה חושב שלא יתכן ואדם יגיע לדירה שלא דרך המודעות שלך? מדוע? הרי יש שראו את המודעות שפרסמנו בעבר, ויתכן שיבואו בעתיד.
המתווך התווכח, והנה, תוך כדי הויכוח - דפיקות בדלת... אדם זר עומד ושואל - כאן זה הדירה למכירה? כן, השיב בעה"ב, תכנס. היכן ראית אותה? הוא שואל, והלה משיב שפעם ראה מודעה על עץ...
המתווך ובעה"ב נותרו פעורי פה כיצד הקב"ה שולח ניצוץ אורה - 'אני עדיין בתמונה...'

סוכם עם המתווך שאנו לא נמנע ממנו לפרסם, ונברר עם כל קליינט האם הוא בא דרך המודעות שלו, ואם כן - הוא יקבל את שלו. אבל בלעדיות - לא.
והנה חולפים שבועות, והמתווך מביא קונה ש'עשה סקר שוק' והדירה לא שווה לדידו יותר מ-2.300 מל"ש, וזה מה שהוא מוכן לשלם. המתווך מתחיל ללחוץ בכיוון, הרי אתם צריכים לשלם על הדירה החדשה, וכבר הזמן דוחק...
האשה מציעה לבעלה - היה בזמנו מישהו שמאד רצה את הדירה, אבל המחיר היה לו יקר, זה היה כשהתחלנו ב-2.6, אולי עכשיו נחזור אליו, והוא יתרצה ב-2.5 או אפילו ב-2.4?
בעה"ב אמר בנחרצות - אנו סיימנו עם השתדלות. אנחנו לא רודפים אחרי קליינטים. הקב"ה ימכור לנו את הדירה, ויביא לנו את הקליינט עד כאן. אנחנו לא פונים לאנשים...
האשה לא הייתה שלימה עם זה, אך כבר למחרת מישהו דופק בדלת - התברר שזה בדיוק אותו אחד שהיא רצתה לפנות אליו - הוא איבד את הטל' שלהם, והגיע לבדוק אם זה עדיין רלוונטי!
עוד איתות מאת ה' - עזוב השתדלות, אני מנהל את העניינים...

אך כאן לא תמה הסאגה, מפני שהתברר שהלה ממתין שהדירה תרד למחיר של 2.250 מל"ש... בקיצור - אי אפשר לבנות עליו...
התחלנו לחשוב ברצינות על המחיר של 2.300. אין לנו משהו יותר טוב, והמתווך לוחץ.
הרב כהן מספר: החלטתי לפנות לגר"ח קנייבסקי, ולשאול: הרב, מתווכים אומרים שהדירה שווה לפחות 2.400, כעת מציעים לנו למכור ב-2.300, האם למכור או לא? התשובה הייתה נחרצת ובקול גדול "לא למכור"! וכאן ביקשתי ברכה מהרב למכור את הדירה בקלות במהרה - והרב אמר "בו"ה" - ר"ת של ב'רכה ו'ה'צלחה...
בשלב הזה האשה לוחצת שאולי היא תלך לפרסם עוד פעם מודעות, כבר שבועיים שלא באו לראות את הדירה. אמרתי לה - וכשבאו - קנו?? הנה ראית מה עוזרת ההשתדלות היתירה. אנו החלטנו שלא עושים השתדלות - וזהו. כעת גם יש לנו ברכה מהגרח"ק.
בכל הזדמנות שראיתי שיש צורך לתקן משהו בדירה, אולי לצבוע את החדר מדרגות, אולי לסדר קצת יותר - עצרתי את עצמי - אני לא מוסיף השתדלות. הקב"ה יכול להביא קליינט בכל מצב. לא אני הפועל. ה' עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. ההשתדלות היחידה בה הרביתי - תפילה לרבש"ע. גם בכותל. שם דבר לא מעבר לכך.

המתווך מתקשר. יש לו קליינט רציני. מר א. הקליינט מגיע, מתלהב. מביא את אשתו, מתלהבת עוד יותר. מביא את ההורים שפחות מתלהבים, אבל בדעה לקנות את הדירה. המחיר שהציע [דרך המתווך] - 2330 מל"ש. סרבנו. א' מתעקש לבוא ולדבר פנים אל פנים. בבקשה.
ביום ג' בשבוע הגיעו הוא ואשתו, ושאלו 'מה המחיר האחרון שלכם'. אמרנו 2.360 ואחרי לחץ - 2350. הוא אמר שצריך לחשוב ולבדוק בבנק, אבל הוא עדיין רוצה בדירה. ובכל אופן הוא לא מונע מאתנו בנתיים מלנסות למכור אותה [לכל הקונים הצובאים עליה ולא נותנים מנוחה יום ולילה...].
אחרי שהוא הלך - המתווך נשאר אתנו והתחיל להראות לנו גרפים וסקר שוק ובאיזה מחיר נמכרו דירות באיזור וכו' - הדירה שלכם שווה 2.250... אז תסגרו מהר....
אמרתי לו שום דירה לא דומה לחברתה, ויש הרבה מדדים כיצד לתמחר דירה, וחוץ מזה - הקב"ה ימכור לנו את הדירה, והגרח"ק בכל מקרה אמר את דברו, ואם היה הגרח"ק אומר למכור ב-2300, עם כל הקושי - הייתי מוכר. כשהוא אומר לא למכור - אני לא מוכר.
כבר החלטנו בינינו אני ואשתי - ההפרש בינינו הוא 20 אלף ₪, נו, נתגמש על 2.340 - עשר לכאן ועשר לכאן. רק שכבר נמכור את הדירה.
זה היה לי קשה, היות והגרח"ק אמר לא למכור ב-2.300, ו-2340 זה לא ממש רחוק... וחוץ מזה תמיד התפללתי שה' יעזור ונמכור במחיר גבוה... וזה לא ממש מחיר גבוה. אך נסתרות דרכי ה', וטוב ציפור אחת ביד.

רק שה' לימד אותנו בסיפור הזה שיש לו ציפורים נוספות...
כל זה היה כאמור ביום ג'. למחרת ביום ד' - בלי התראה מוקדמת - מגיע אדם לראות הדירה, בהפתעה. נקרא לו מר ב'.
כל הבית בלגן, למחרת בערב בת-מצוה של הבת, וכל הבית על גלגלים - הפתעות, צלופנים, עוגות, קרטונים וכו' בקיצור - בעלת הבית כבר באה לומר 'אי אפשר עכשיו'. כך להראות את הדירה? מי יקנה אותה? אך הלה התעקש, 'אני גבר, לא אשה' לא משנה לי מסודר ויפה, חשוב לי לראות את הצורה הכללית של הדירה. הבת הגדולה לחשה 'אמא, תכניסי אותו'. ואמא הכניסה, אך הוסיפה - יש מישהו מאד רציני שמתעניין בדירה, תיקח בחשבון.
מר ב' התלהב מאד, הביא אחרי מספר שעות את אשתו, ושאל - כמה אתם רוצים? גב' כהן אמרה - 2380 מל"ש.
"ב-2350 אני סוגר!" 'אני לא מאמינה שבעלי יסכים' השיבה אשתי... והוא הגיע בערב, עם ת.ז. ורוצה לכתוב זכרון דברים, תשלומים וכו'. סוכם על 2370. יותר קרוב למה שאמר הגרח"ק...
אמרתי לו מראש - כל מה שאנחנו כותבים זה בערבון מוגבל, קח בחשבון שיש עוד מישהו שקדם לך, ולא הוגן לסגור מאחרי גבו, כשהוא מנסה לברר בבנק את יכולותיו. הדירה תמכר למרבה במחיר. סבר וקיבל.
למחרת חזרתי בטל' למתווך של מר א, שהופתע מהקליינט החדש שהגיע דוקא מ'ישא ברכה' 'במקרה' כי אשתו לא זכרה את הכתובת, רק אמרה לו זה בנין בתחילת הרחוב, בנין של 7 דיירים, והוא פשוט החליט לדפוק דלת דלת, והדלת שלנו הייתה הראשונה...
מר א' הופתע גם הוא, והוא אמר שהוא מיישר קו עם המחיר החדש וגם הוא מוכן לשלם - 2370.
חזרתי למר ב' - שהקפיץ ל-2380!
חזרתי למר א' - ששאל עד כמה זה יהיה ברור שזה מחיר אחרון? השבתי לו - עד שהצד שכנגד לא יוסיף...
[במאמר המוסגר, המתווך לא אהב את הענין, ברור גם למה, אבל עמד לו לרועץ שבתחילה כשישבנו אתו הוא אמר שאם שניים רוצים בדירה - הוא עושה ביניהם כעין 'מכרז' ומוכר למרבה במחיר... רק ששם כנראה דובר כאשר שניהם קליינטים שבאו דרכו, ולא כשאחד מהם לא אמור לשלם לו דמי תיווך ועומד 'לקחת' לו את העסקה. היה צריך להרגיע גם אותו ולומר לו - שאם משמים נגזר שתרוויח - אף אחד בעולם לא מסוגל לקחת לך כלום!].

נחזור ל'מכרז' - חזרתי למר א' - שהקפיץ ל-2390! חזרתי שוב למר ב' - שאמר 'אני לא נותן יותר מ-2390'.
הדירה נמכרה בס"ד במחיר של 2.390, זה כבר באמת יותר קרוב למה שאמר הגרח"ק...
זה היה בדיוק שבועיים אחר הברכה שקיבלנו מהרב!
מסקנה - הבוטח בה' - חסד יסובבנו.
ראינו משמים כיצד ה' שלח שליח שביום אחד 'הקפיץ' את המחיר של הדירה ב-50.000 ₪ - והלך.
דרכים רבות לו למקום ב"ה לנהל עולמו, צריך רק לתת לו לעשות זאת, מבלי להפריע.
ריבוי השתדלות - הוא הפרעה. הוא נתינת מקום למחשבה - אני העושה והפועל.
זכינו לראות גם כן מהו כח של ברכת הצדיק.
ה' מלמדנו - ה' לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים!
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערב סגרתי חוזה שכירות לדירה לאחר שעשיתי כמה השתדלויות לפרסם ולא יצא מהם כלום.
אבל מאידך הטלפון הראשון שפנה אלי מכיוון אחר ובלתי צפוי הוא זה שלבסוף סגר איתי בגלל שהסתדרנו על המחיר וכו'.
​​​​​​(המחיר שביקשתי בלי שום ויכוח)
ורק אחרי שהתקדמנו בגדול והסכמנו על שאר הפרטים אני שואל מה השם?
והוא עונה לי... [נניח זעפרנוביץ]
ואז אני שואל בתדהמה "רגע איזה זעפרנוביץ"? [כי הרי זהו גם שם המשפחה של סבא שלי!]
והוא עונה לי "נכד של רבי גימפל זעפרנוביץ" ... (סבא שלי!!)
ורק אז אני פתאום מגלה ומזהה את הקול של בן דוד שלי.

ואיך באמת הוא הגיע אלי?
כי כרגע הוא שוכר בעיר אחרת ושם באותו בנין גרים ההורים של אותו השכן שאצלו שמתי את המפתח עבור שוכרים פוטנציאליים!
וכשהשכן הלז (שלא מכיר אותו) נסע לשבת להורים אז באופן לא צפוי אשתו הציעה ביוזמתה ובהתנדבות את הדירה לאשתו של השכן של הוריה = בן דודי.

נ. ב. מכירים את זה שיש סגוליות מיסטית כזו שכסף נשאר במשפחה?
אולי קשור במשהו עם רצון התורה שמתגלה הקצה שלו בדין ירושה?
ואולי כעין הקשר המיסתורי במגילת רות בין גאולת נשמת מחלון לגאולת השדה שלו.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
חדר קירור או אולם שמחות?

סיפור מהחיים, אותו שמעתי מאחיינו של בעל המעשה, ששוחח עמו שוב לפני העברת הדברים, כדי שיהיה מדויק לפרטי פרטים.

מדובר ביהודי בשם ר' הערשל, תושב בלגיה, שהיה נוהג לפרקים להיכנס למכירות פומביות של מפעלים שפשטו רגל.
סדר הדברים הוא, שכאשר מפעל גדול פושט רגל מעמידים למכירה את הציוד כולו.

מכיוון שעפ''י רוב הציוד הוא בממדים גדולים, עורכים ערב לפני המכירה סיור בשטח לכל המעוניינים להשתתף במכירה.
במפעל עצמו יש מספר על כל דבר שעומד למכירה, וכך המכירה מתנהלת על פי מספרים.
למחרת, כל הקונים הפוטנציאליים מגיעים, וכאשר מכריזים על מכירת מספר פלוני וכל המעוניין מוסיף על המחיר והמציע את ההצעה הגבוהה ביותר, זוכה.

ר' הערשל הגיע הפעם אל המכירה כי היה זקוק לשולחן משרדי, הוא הניח שבכל מפעל יש גם משרד, שם אמור להיות גם שולחן משרדי שיתאים לצרכיו.

הוא סייר במפעל הענק כשהוא תר אחרי המשרד.
לבסוף מצאו בצמוד לאולם הקירור הענק של המפעל.
מדובר באולם של ממש, בגודל כ700 מ''ר. האולם עצמו גם עמד למכירה והיה ממוספר בספרה ''91''.
בצידו שכן המשרד ובו הוא מצא את מבוקשו, שולחן כתיבה פרקטי וטוב, השולחן היה ממוספר ''92''.

למחרת הגיע מיודענו למכירה הפומבית, כאשר נפשו פזורה עליו מעט.
בשלב מסויים הוא שאל את הכרוז האם באיזה מס' עומדים. מסיבה כלשהיא, הלה הבין שהוא שואל מהו הפריט הבא בתור, והשיבו ''92''.
ר' הערשל הרים את ידו והציע ''אלף פרנק (בלגי)''.
לא היו מתמודדים נוספים, והוא זכה לקול מחיאות כפיים של הנוכחים.

מחיאות הכפיים עוררו את חשדו,
סה''כ שולחן כתיבה...

עד מהרה התאמת החשד...

ר' הערשל זכה באולם קירור ענק שאין לו צל של מושג מה לעשות בו, כעת הוא מחויב לפנותו.

יהודי בעל ניסיון שהיה שם לחש על אזנו כי הפירוק לבדו אמור להגיע לסכום של כ200.000 פרנק...
פניו נפלו.
הוא בא כדי לחסוך כמה פרוטות ועומד להפסיד סכום של ממש, מה עוד שהוא גרם לעצמו ברשלנותו.
הוא הרכין ראשו על השולחן בתנוחה של יאוש.

כך חלפה לה שעת המכירה והנוכחים החלו להתפזר.

הערשל התכוון לעזוב את המקום בחוסר אונים, כאשר בפתח הופיע מתנשף גוי ענק ממדים, וניגש ישירות אל האחראים על המכירה.
הוא הסתודד עמם רגע והם הצביעו על הערשל.

הגוי ניגש אל הערשל ושאל אם הוא זה שרכש את חדר הקירור.
הערשל הנהן בראשו לאות הן...

הגוי הסביר שהגיע במיוחד משוויץ, כדי לרכוש את חדר הקירור הזה, הוא עוסק בקניה ומכירה של דברים מסוג זה, ועיכוב בדרך גרם לו לאחר את זמן הגעתו עד סיום המכירה.

- לאיזו מטרה אתה זקוק לחדר הקירור? שואל הגוי,
הערשל שפיקח היה עונה לו: יש לי קונה...
הגוי : אוקיי, שילמת אלף פראנק, האם תמורת מליון פראנק תיאות למוכרו לי?
הערשל, לבו מפרפר בקרבו מעוצמת ההפתעה,
מושיט את ידו, ''מזל וברכה'' כמנהג המקום, והעיסקה נחתמה.
- אומר הגוי להערשל:
לא נעים לי להגיד לך, אילו היית מתעקש על 2 מליון, הייתי מסכים ללא ויכוחים...
אומר הערשל לגוי:
לא נעים לי להגיד לך,
אילו היית דורש ממני 20.000 פראנק כדי שתסכים לקבל ממני את חדר הקירור, הייתי מסכים ללא ויכוחים...

כשראשו סחרחר עליו, חזר הערשל לביתו, כשלבו מתרונן.
נתקיים בו תוך שעתיים ''משפיל גאים ומגביה שפלים''.
ממצב של הפסד עצום וייאוש מוחלט, נתהפך מצבו לרווח פנטסטי של פי אלף מההשקעה, ללא כל השתדלות.

עד כאן סיפור הדברים, כפי ששמעתי מפי ידידי ר' א.ש.ה. שיחי' מבית שמש.

המסר העוצמתי ממעשה זה, הוא בכך שלא מדובר באדם שרכש כרטיס פיס כדי להתעשר, אף לא נתכוון הערשל מיודענו לעשות מסחר כלשהו, גם לא ירושה פתאומית נפלה בגורלו, ולמיטב הבנתי לא היה אדם עני המצפה לישועה גדולה.
פשוט וחלק, בראש השנה של אותה שנה נקצבו להערשל תשע מאות ותשעים אלף פראנק נוספים, ומשכך קיבלם בעל כרחו, גם כאשר בכה ונשבר לבו תוך כדי התהליך, זה לא מנע את מה שהוקצב לו להיכנס לכיסו...

ידועים דברי הרה''ק בעל באר מים חיים בפר' נח, שאם אדם היה לו בטחון באמת, גם אם יסתר איש בחדרי חדרים כל היום או יעלה באילן, מה שנגזר עליו יבוא אליו בלי חיסרון של פרוטה אחת, ומה שנגזר עליו ''היה מוכרח הפרנסה לרדוף אחריו''.

מעשה זה מהווה המחשה נפלאה לדברי בעל באמ''ח הללו, ואם תמצי לומר בקיצור נמרץ כאשר הגדיר הרמב''ן: ''הגזירה אמת והחריצות שקר''.

אנדוקטה מעניינת לסיום:
המתנתי מס' שבועות לקבל את פרטי המעשה המדויקים, לבסוף הגיע הטלפון המיוחל מבלגיה, בתאריך אור לכ"ז כסלו יומא דהילולא של הרה"ק בעל ''באר מים חיים'' זי"ע.

למחרת אחרי התפלה בשטיבלאך יהודי דפק על השולחן והזמין את העוילם לסעודה לכבוד ההילולא.
חשבתי שאם יזדמן אספר את הסיפור ואשייך אותו לדברים הנ''ל.

להפתעתי נעמד ידידי הר''ר י.ה. כשספר באר מים חיים בידו, והקריא בדיוק את הקטע המדובר!
מיד לאחר מכן סיפרתי את הסיפור, כשהמסר מהדהד באלף קולות :

ומה שנגזר עליו ''היה מוכרח הפרנסה לרדוף אחריו''.

''ומה שנגזר עליו שישתכר ביום זה לא ימלט מהיות לו זה אפילו אם היה מתחבא בחדרי חדרים, היה זאת רודפת אחריו ומשיגו על ידי סיבות שונות המתגלגלות ובאות מסיבת כל הסיבות וכמו שאנו רואין בחוש אשר דבר המוכן לאדם זה ממילא יבוא אליו לביתו על ידי גלגולים שונים אשר לא יבוא כלל בשכל האדם, וכמאמר החכם ''אילו היה אחד בורח מט[ו]רפו כאשר בורח מן המות היה ט[ו]רפו רודף אחריו יותר ממנו ולמהר להשיגו יותר''...

ידידי היקר ר' שייע י. התלהב למקרא הדברים, ומיהר להעתיק את הדברים ולשלוח לי בצורה מעוצבת, כדי להפיצו, ויותר אנשים יתוודעו לדברים המאלפים הללו ויתחזקו.

פרק ב'


עכשיו מגיע ההמשך...


 
''יש בורא עולם, יש בורא עולם, יש!''



לפני תקופה, כשנה - שנתיים, ניגש אלי בשטיבלאך יהודי חסידי הדור פנים,
היכרותי עמו מסתכמת בזה שאני רואה אותו לפרקים שופך נפשו בתפלה חמה ותוססת, [ומקנא קנאת סופרים עזה...] אף שמו לא ידוע לי.
עננה היתה פרושה על פניו, ובקשה בפיו.
''אני רואה שבתיק הטלית ותפילין שלך יש ספרים העוסקים בענין הביטחון, אבקש רשותך לשאול אחד מהם''.
כמובן עניתי לו שיקח ככל אשר יחפוץ ויחזיר אח''כ.
אחרי חצי שעה הוא הגיע להחזיר את הספר, ונהרה שפוכה על פניו.

אחרי התפלה הוא ניגש אלי  הציג עצמו בשם ר' דניאל ו., והחל לשוחח עמי בענין הבטחון והדרכים להגיע אליו.
הארכנו מעט, ומאז אנו משוחחים מפעם לפעם ומחזקים איש את רעהו.
באחד המפגשים סיפר לי שאחרי השיחה שלנו קבע עם ב''ב ללמוד שער הביטחון בקביעות, וב''ה השלווה קנתה את מקומה בביתו.​
השבוע, ביום שלישי בערב פגשתיו בעת תפלת מעריב בשעה מאוחרת בלילה.
הוא היה שרוי בעליצות גדולה, כאשר הוציא מכיסו הזמנה לחתונת בתו שתערך למחרת בערב.
ע''ג ההזמנה הוא רשם כמה מילים ע''ד גוזמא רבתי בדבר הכרת הטוב שלו אלי וכו'.

הדברים היו נראים לי קצת מעוררי פליאה, אך לא הרביתי בדברים.
התאמצתי במיוחד להגיע לשמחה, רקדנו ריקוד של אהבה ושמחה גדולה אחד עם רעהו, בעיקר גברה עליצותו כששרו את השיר ''יש בורא עולם ,יש!'' נראה היה כשיכור ולא מיין.

למחרת בבוקר הגעתי לתפלה בשטיבלאך.
בעוברי בקרבת ה''קאווע שטיבל'' שמעתי תכונה מתוכו.
עמדתי מבחוץ והשקפתי.
ראיתי את ידידי הנ''ל עומד ליד הפלקט הצבעוני עם דברי ה''באר מים חיים'' שבכותרת, אותו אני הק' תליתי שם כדי לזכות את הרבים, ופשוט רוקד מהתלהבות.

הוא ביקש לברר מי הוא זה שתלה את הפלקט.
הגבאי ר' סנדר, הצביע עלי, משער כי אני האשם...
הוא יצא החוצה, והכריז בקול צרוד:
''יישר כחך, חיתנתי הלילה את בתי עם דברי הבאר מים חיים שתלית פה''!

בקטעי משפטים ושברי מילים תיאר בפני את ההשתלשלות המופלאה של הדברים.

ידידי הלזה הוא מלמד, משפחתו ברוכת ילדים, ומתפרנס בצמצום רב.
משמש היה כמלמד בת''ת מפורסם.
לפני כשמונה שנים זכה מיודענו להתקרב לאחד מצדיקי הדור.
באחת ההזדמנויות, אותו צדיק ציטט בהרחבה והטעמה גדולה את דברי הבאמ''ח הללו ''אילו היה אחד בורח מטרפו [פרנסתו] כאשר בורח מן המוות, היה טרפו רודף אחריו יותר ממנו''.
מיודענו שהיה במצב של 'אין חוזק מן החסידות בתחילתו', קיבל את הדברים בפשטות גדולה, מעט קיצונית, ובעקבות כך ניכר שינוי בולט בהתנהגותו.
בת''ת שבו לימד החלו לדאוג... ופיטרוהו ממשרתו.
אבל הוא הרגיש שאם כך נגזר עליו הוא לא הולך לחפש משהו אחר, אפילו את הפיצויים המגיעים לו בדין, לא דרש. הלא מה שמגיעו ירוץ אחריו... מדוע עליו להתבזות?
הוא החליט שכעת לא מתאים לו להמשיך במלמדות, והתיישב ללמוד בביתו, פרוש לגמרי מהעוה''ז.
[אמר הכותב: כאן יבוא הקורא הנעים בשאלה המתבקשת, האם אכן זו ההנהגה הרצויה, וכו.
' אין כאן המקום הראוי לענות ע''ז, וברור שאין זו ההנהגה לכל אדם, רק יש מצבים שאדם מרגיש בלבו את גודל בטחונו בהשי''ת עד שאין שום שאלה לפניו]
כך עברו בקושי רב חודשי אלול תשרי, אז עוד היו ברשותו שאריות מחודשי השבע, עם מעט עזרה מקובלת לחגים.
אחרי שמחת תורה הגיע הבית למצב של עניות ממש.
בערש''ק בראשית הוא חזר מירושלים לביתר, יורד מהאוטובוס ע''י צרכנית ''רמי לוי'' מביט על הצרכניה הענקית ומהרהר,
נגמרו כל השאריות והעזרה לחגים.
חושב לעצמו איך יאכיל את ילדיו, שבת בפתח...
אבל הרבי אמר שהבורח מטרפו טרפו רודף אחריו...

מכאן אני מצטט אותו בלשונו:
המספר סיפר מתוך התרגשות קטעי דברים, ועמלתי לחבר ולתפור הקטעים כדי להבין מתחילה ועד סוף.

התחזקתי באמונת אומן בכל כוחי.

אני נכנס לקלויז של באיאן מול 'רמי לוי', עורך את חשבון נפשי שעה לפני שבת, אני יושב לבדי בביהכנ''ס הריק מאדם וכותב.
בבימ''ד אין עוד נפש חיה מלבדי.
תוך כדי שאני שקוע בכתיבה נכנס לביהמ''ד יהודי ליטאי שלא ראיתי מעולם לפנ''כ ואח''כ.
אחרי כמה דק' הוא ניגש אלי, תגיד לי, יש לי קצת כספי מעשר פה, אתה מכיר מישהו שצריך עזרה?
כן עניתי לו, אני מכיר אחד כזה...
ואז הוא מוסר לו ביד קצת יותר מאלפיים שקלים!
טרפו רודף אחריו!!!
מי האיש הזה? אין לו למי לתת?
הוא לא מכירני, סכום כה גדול לתת למישהו שלא ראהו מעולם?
אפילו לא אמרתי למי אני הולך לתת,
לא הספקתי לומר שאני זקוק לזה בעצמי.
לא עברו 3 דקות והוא חוזר... הייתי בטוח שהגיע לברר מי המקבל...
''טעיתי בסכום'', הוא פולט בחפזה, ומוסיף לי עוד כמאתיים ומשהו דולר!
נכנסתי לשבת כולי תחת ההלם, הנה התקיים בי טרפו רודף אחריו!
יש עם מה לעשות שבת.
מוצ''ש היה יא''צ ראשון של סבתא שלי.
אני מגיע ליא''צ. כולם ידעו במשפחה ש''דניאל קצת זז לו משהו''...
יש לנו במשפחה כמה אחים שירדו מן הדרך ל''ע. אחי האחד כבר בן 32 ועד היום אינו נשוי כי הוא ממתין שיהיה לו בית ומכוניות... ובודאי שלא נתן לי בחיים אגורה שחוקה... היום הוא קורא לי בשמי, בא לפה שניה... מכניס אותי לחדר, אני תוהה מה קורה פה... הוא שולף מארנקו 4000 ש''ח. פשוט נתן לי והמשיך הלאה.
לא אמר לי ''אין לך עבודה'', או ביטוי אחר של רחמים.
נתן והמשיך הלאה...  המשכורת החודשית שלי היתה עד היום מעט יותר מ6000 ש''ח.
הנה כבר קיבלתי בצורה לא צפויה את אותו הסכום... הבורח מטרפו.
מעולם לא נתן לי אחי שקל אחד נוסף לפני או אחרי, אפילו כששיפצתי את הבית וניסיתי לרמוז בכל מיני דרכים...
פשוט הקב''ה שלח את האנשים הכי לא צפויים בעולם ונתנו לי משכורת מלאה.
הרגשתי שהקב''ה התגלה אלי ואמר לי ''הנה לך, טורפו רודף אחריו''.

*************
פרק ג'

מאז עברו כבר 8 שנים.
כבר חזרתי לחיי שיגרה, קיבלתי משרת מלמדות יפה בביתר, זה מכבר יצאה מזכרוני המימרא של הבורח מטרפו.

והנה... לפני שבוע, אני לפני חתונה של בת, אין לי שקל אחד.

יש לי אח אחר, לא בדיוק מאנ''ש.
אשתקד כשחיתנתי לא היה לי, התקשרתי אליו, אמרתי לו שאין לי כלום. הוא שילם לי את כל האולם.

אבל במשך הזמן נתגלעו בינינו חיכוכים על רקע היותו מזלזל בכמה עניינים של אידישקייט.
הפעם התחזקתי והחלטתי אני לא מתקשר אליו. אינני רוצה שירגיש שהוא מחזיק אותי בזכותו...

עוד לא שילמתי עבור שמלת כלה, עבור אולם לשבת שבע ברכות, אין לי לתזמורת, לצלם, כלום אחד גדול.
מהאולם מתקשרים לומר שאם לא אכניס כסף העיסקה בטלה. לא ידעתי מה לעשות.
ואז נכנסתי לכאן לביהמ''ד, שבוע לפני החתונה, נכנס לקאווע שטיבל ואז אני רואה את הכותרת הצבעונית ''דברי הבאר מים חיים שישנו לך את החיים''!
אני מתחיל לקרוא ומצטמרר ''אשר דבר המוכן לאדם ממילא יבוא אליו לתוך ביתו ע''י גלגולים שונים אשר לא יבוא כלל בשכל האדם, ומאמר החכם, אילו היה אחד בורח מטרפו [פרנסתו] כאשר בורח מן המוות, היה טרפו רודף אחריו יותר ממנו''.
ואני אומר לעצמי, אתה?
אתה הרי ראית מה זה הבורח מטרפו, זה לא חרוז או מליצה. אתה הלא ראית בעיניים.
אינך צריך להאמין, הרי הקב''ה התגלה לעיניך ממש, כמו שפחה על הים!
זה חיזק אותי.
בחומש דברים כ' שהקב''ה מאד כעס על עם ישראל ''ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה, ובדבר הזה אינכם מאמינים בד' אלקיכם''?
בן אדם שחווה ניסים ופתאום לא מאמין, הקב''ה יכעס עליו!

חשבתי לעצמי, אתה ראית!!!
לא זו בלבד, אני מגיע לשטיבלאך לעתים רחוקות, ודווקא היום באתי לפה ממרחק, רגלי, והנה בדיוק הלילה נתלה הפלקט הזה פה!
והאמת שבשעתו רק שמעתי מהרבי את הדברים בע''פ, ועתה אני קורא לראשונה את הדברים מתוך הכתב...

[אמר הכותב:] זה המקום היחיד שתליתי את הפלקט בינתיים. וגם זה סיפור...
הצוות בישיבה אצלנו לפני שבועיים החליטו על פרויקט מסויים , כדי להרבות הערכה וכבוד לתורה, הפרויקט דרש הדפסה צבעונית מקצועית.
ביום חמישי עבדתי שעות רבות על הפרויקט ושלחתי להדפסה בדפוס.
על הדרך שלחתי גם את הפלקט עם דברי הבאמ''ח להדפיס כמה יחידות...
בסוף התברר שמסיבות משמחות למדי עלינו לגנוז את הפרויקט המתוכנן אחר שכבר יצא מהדפוס... הפרויקט נגנז.
כל מה שיצא זה הבאמ''ח... שנתלה למחרת בערש''ק אחה''צ, והפך את לבו של ידידי בראשון בבוקר.

נכנסתי לביהכנ''ס ושקעתי בדבקות בתפלה.
''עזרת אבותינו, מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם'' שכחתי מהכל, איחרתי לעבודה... שום דבר לא קרה.
במוצ''ש שלפנ''כ מישהו הציע לי לשוחח עם האולם שיעשו לי הנחה, הסכמתי.
למחרת הוא סיפר שהורידו 500 ש''ח. ''הורדתי לך דאגה''. אבל הייתי ''באור של הבאמ''ח'', ואמרתי לו ''אין לי שום דאגה''... הוא הביט בי ספק מקנא ספק מרחם...

אותו אחד שדאג להנחה באולם, במקביל פנה גם ליד אליעזר.

מיד אליעזר, באמצע שבוע שעבר מתקשרת הפקידה, הפקידה אומרת כנראה אתה בעל בטחון גדול, כי אישרו לך 5000 $... והסטנדרט הוא 600 ש''ח.
פצחתי בריקוד. באתי לכיתה ואמרתי לילדים, זוכרים שאיחרתי ביום ראשון?
נכון אמרתי לכם שאני צריך ישועות? הנה הגיעו ישועות! בואו נרקוד ילדים!

אבל יד אליעזר יבצעו העברה בנקאית רק בתחילת שבוע הבא.
התחננתי, האולם דוחק, מבטלים את הארוע! נשתדל מחר.

בינתיים נתתי שיק דחוי ע''ח ההעברה שתתבצע.
הגיע יום חמישי, יד אליעזר לא עונים בטלפון. בבנק אין זכר להעברה...
יום ראשון, השיק שכתבתי לאולם יוצא היום... יום שני, השיק שלי חזר.
עובר יום שני וגם שלישי, אין הפקדה. מתקשר ליד אליעזר לא עונים...
חזרתי אלף פעמים על הפסוק ''אל תבטחו בנדיבים''... הנה הבטיחו וכה שמחתי... אפס תוצאה.
ביום שלישי, יום לפני החתונה, התקשרתי לארגון החסד של הקהילה שלנו. מחר החתונה, ועדיין אין אולם, אין שמלת כלה. הם ענו תשובה לא מחייבת כזו ''נראה מה נוכל לעשות'' לא אמרו לי ''אל תדאג, תהיה חתונה''. סתם התחמקות. נשאר לי רק לבטוח בקב''ה.
לא איבדתי עשתונות, הכל ברוגע ונחת, הרי מה שנרשם לנו ירדוף אחרינו.

התקשרתי לאחי שגר בבית שמש.
לא נעים לי לומר, אבל מחר החתונה, וכאח עלי לעדכן אותך בנעשה.
עדיין אין אולם, אין שמלת כלה, אין כלום...
אחי אומר לי: אתה הרי יודע שגם אני דלפון, מה ביכולתי לעשות?
המקסימום שבידי, אוכל לנסות לדבר עם האברכים בכולל, כל אחד יתן חמישים ש''ח...

אחרי הטלפון הזה הרגשתי שכבר מיציתי את חובת ההשתדלות.
הלכתי לבית המדרש, וישבתי ללמוד 9 שעות רצופות... להיות קרוב לרבש''ע.

ממתין לטרף שירדוף אחרי.

צהרים, הבן שלי הגיע מחו''ל לחתונה, ועכשיו הוא בירושלים, מתקשר לאשתי.
האם יש משהו שאפשר לעזור?
אשתי אמרה לו שינסה להיכנס ליד אליעזר לראות מה קורה.
הוא מתקשר בחזרה, אני ליד הפקידה ביד אליעזר. הפקידה אומרת שכחתי לגמרי... איך פרח מזכרוני, מחר יום החופה! טוב שבאת... אבצע הפקדה עכשיו ומחר תראו את זה בבנק.
אבל בעל האולם דוחק, אם אין כסף היום... הוא לא מכין את האירוע...
התקשרתי לחתן שלי שישיג לי הלוואה ע''ח ההפקדה ומחר אחזיר.
אחרי כמה שעות הוא מתקשר בחזרה, ''חבל שיעבור ידיים''.
עדיף שאתה בבוקר תוציא מזומן ותלך לשלם לבעל האולם. קיבלתי את דבריו.

במקביל, אחי מבית שמש אסף את אברכי הכולל וסיפר להם על המצב.
כצפוי הגישו אחד 50 ש''ח אחד 20... כל אחד כפי כוחו.
בצד ישב שם אברך שנקרא לו בשם ''המערבב''.
אחד שעוסק בעסקי אוויר מהכא להתם, ותמיד בסוף נראה שאין לו כסף...
כבר 10 שנים הוא לא דרך בכולל. עכשיו הוא נתקף בברען של ''דף היומי'' לרגל התחלת המחזור, ובא ללמוד.
הוא כעס על שאחי מדבר בקול ומפריעו בלימוד דף היומי.
אחי ניגש והסביר לו ברוגע את חשיבות הענין.
הוא אינו מכירני כלל, אבל משום מה הדברים נכנסו ללבו.
הוא שאל את אחי כמה עלות האולם? 11.000 ש''ח.
האיש קם ממקומו ורץ לסניף הבנק, ומשך מהכספומט 11.000 ש''ח בכמה משיכות זהות, נסע לביתר בעצמו, ניגש אל משרד האולם ושאל במזכירות האם כבר שולמה החתונה שמיועדת למחר בערב. הוא נענה בשלילה. [כזכור חתני הציע להמתין לבוקר...] על אתר הוא הוציא מעטפה ושילם את כל הסכום...

בשעה 7.00 בערב מצלצל הסלולרי שלי, מדברים מהארגון של הקהילה. האם הענין עם האולם סודר? כן! עניתי ברוגע. שולם לאולם.

מהעבר השני נשמע אדם מופתע לגמרי... איך? מי?
אינני יודע. אינני מכירו ואף את שמו אינני יודע... יש בורא עולם. זה שולם.

לרגע העסקן איבד את לשונו, הוא לא ציפה לתשובה כזו...
ומיד אמר שיש להם כסף עבור שמלת הכלה. נתנו גם עבור צלם, וגראמער... פשוט כבר הכינו כסף...

אחרי כמה שעות אח שלי מתקשר ושואל, אם תקבל עכשיו עוד 11.000 מה תעשה בהם?
עניתי שאני צריך גם עבור התזמורת וגם עבור שבת שבע ברכות... ובכן, יש עוד 11.000. מצוה גוררת מצוה, ''המערבב'' שלח עוד 11.000 בתוך מעטפה משומשת.
אפילו אישורי המשיכות מהבנק היו בפנים... יש כבר גם שבת שבע ברכות...
ועוד ענין סמלי – בחתונה הקודמת קיבלתי המון מתנות, מתלמידים, משפחה.
זו הפעם, אפילו חמי שהגיע מחו''ל ומתאכסן אצלי לא הביא עדיין מתנה... קיבלתי מעטפה אחת ויחידה בחתונה.
תנחש ממי? אחי ... הביא מעטפה ובה 400 ש''ח.
ראיתי בזה סמליות, להזכירני את אותם ה4000 מלפני 8 שנים... אותו רבש''ע שלח לי תזכורת.

כל זה בזכות הפתק שלך עם הציטוט מהבאר מים חיים.​
 ​
אז בא נמשיך לרקוד –
''יש בורא עולם, יש בורא עולם, יש!''אין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו – אין !
 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש משהו מעניין שרק אלו שנמצאים בלחץ (מכל סוג) מכירים אותו - שהמון פעמים בדיוק בדיוק בדיוק ברגע האפס זה פתאום הסתדר בצורה בלתי צפויה ובאורח פלא.

מתאים עם דברי הגר"א שהכרובים היו עם פנים של תינוקות - כי עיקר השראת השכינה בישראל היא על הקטנים שבטחונם פשוט ותמים בה'.
והוא מוסיף שככל שהאדם גדל וסומך יותר על עצמו ויכולותיו - כך במקביל מסיר הקב"ה השגחתו ממנו.

ולכן דוקא כשחוזרים כביכול לילדות ומרגישים שלנו כבר אין פתרון - או אז מגיעה הסייעתא דשמיא, "השלך על ה' יהבך", ורק אז "והוא יכלכלך".
 
סיפור ששמעתי מבעל המעשה.
בנו השובב יניק וחכים דחף קרטון לתוף מכונת הכביסה והוציאה מכלל שימוש.

הנ''ל, אברך שאינו בעל אמצעים, לא ידע לשית עצות בנפשו, מהיכן ישיג מכונת כביסה חדשה ואין גרוש בכיסו?

שלשום (היינו שלישי שלח תש''פ) איחר אותו אברך לתפילה, ובמקום להתפלל כדרכו ב6 בבוקר איחר והלך למנין של 8.
במנין פגש אותו אברך את גיסו שליט''א שלא ידע מהסיפור, והלה אמר לו 'יש לי שאלה לא קשורה, אתם צריכים מכונת כביסה אולי?'.

עוד באותו היום עברה המכונה לביתו של האברך.
וע''ז נאמר שאברכים זוכים לסייעתא דשמיא שלא כדרך הטבע.

'אותו אברך' הוא גיסי שגם לומד עמי בכולל, וגיסו שנתן לא את המכונה הוא גם גיסי.
 
לשון הרש"ר הירש (חורב, חלק ראשון - תורות, פרק ו - להיות תמים עם ה'): "כל נסיבות חייך וגורלך, מה' נתונות לך - זמן ומקום הולדתך, הוריך, סביבתך, בני אדם שאתה פוגש, ידידיך, מוריך, כוחות הרוח והגוף שאתה מצויד בהם, מצבך ומעמדך בחיים - כל אלה היו לך מאת ה', למען ישמשו לך משימות ואמצעים לעשות רצונו".
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
האם גם אתם מכירים את התופעה שאני נתקל בה בקביעות כמעט כל שבוע - שבדיוק בדיוק השבוע עסקתי בנושאים שקשורים איכשהו לפרשה או להפטרה!

(זה קרה גם בפורום שבלי קשר ישיר ובלי לשים לב אירע שהדיונים הגיעו לנושאים שאח"כ נתגלו בפרשה)

הכי מעניין שזה קורה לי דוקא מיום רביעי והלאה עד סוף השבוע, ורק בשבת בבוקר אני שם לב שזה קשור.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מאביך האוהב!


הדבר היה לפני כמה שנים.

מכרתי אז את דירתי ורכשתי דירה אחרת.
הדבר נודע בדרך לא ברורה לרשות המיסים, ומתוך כך התפתח ויכוח על סכום גדול ביני ובין אברך אחר שרוי בשם ר' יששכר.
הוויכוח היה מסובך ביותר וקשור בכו''כ פרטים, ולכן עשינו מאמץ גדול להגיע לפשרה בלי להזדקק לדין תורה שהיה יכול להימשך זמן רב מאד.
מכיוון שהיה מדובר בסכומים רציניים מאד, לא מיהר הענין להגמר, ולאט לאט התקדמנו לפשרה.
אני הייתי במצב שבכל מקרה לא היה לי מהיכן לשלם, וע''כ כל פעם שהגיעה שיחת טלפון מר' יששכר הייתי נלחץ מאד ומצב רוחי היה צונח לעומק אחרי כל שיחה שעסקה בנידון.

ראוי לציין שר' יששכר הוא אברך יקר אשר מעולם לא הרים את קולו, וכל השיחות התנהלו בעדינות כראוי לחסידישע יונגלייט, אולם גם כך לא היה הדבר קל עבורי, וכך היינו מתדיינים פעם לפעם, כאשר מתקדמים מעט ומפסיקים לתקופה את הדיון.

ערב אחד, בעודי בדרכי לתפילת ערבית, אני מקבל שיחת טלפון.
על הקו ר' חיים, אחיו של ר' יששכר.

לדבריו אחיו ר יששכר שלח אותו, והוא דורש לסכם את הפשרה בינינו בהקדם האפשרי, או שהוא מזמין אותי לבית דין מיידית.
ר' חיים לא הסתפק בזאת. הוא אף הודיע לי כי אחיו חזר בו מפרטי ההסכמה לפשרה, ודורש שאסכים לשלם סכום גדול בהרבה, כשהוא נוקב בסכם הגבוה בעשרות אלפי שקלים מהסכום שדובר עליו עד עכשיו.

השיחה שהתמשכה זמן רב והטונים בה היו גבוהים שלא כרגיל, הכניסה אותי לסערת רגשות, ומצב רוחי הורע באחת.
הפריע לי במיוחד הענין של שינוי ההסכמה שהגענו אליה בעמל רב עד עכשיו.

זה היה בדיוק בתקופה שבה התחלתי לנסות ולהאחז בשולי מידת הביטחון.

תפסתי את עצמי, ואמרתי לעצמי:
הרי ברור שר' חיים הזה הוא כרגע שליח מלמעלה, על מי אתה כועס? עם מי אתה מתווכח ? הלא ד' אמר לו קלל!
תנהל דיון עם מי ששלח אותו אליך!

הלכתי לבית המדרש ונעמדתי לתפלת ערבית.
היתה זו תפלה שנבעה מלב שבור. שפכתי את כל לבי בפני הקב''ה ובקשתי שיעזרני להתחזק בביטחון אמיתי בו ית'.
דיברתי עם הקב''ה הרבה זמן 'כדבר איש אל רעהו'.
בסיום התפלה הרגשתי כי אינני חושש עוד משיחת הטלפון הבאה. ג
ורלי נתון בידי אבי שבשמים לטב ולמוטב, והוא ידריכני בדרך הכי טובה עבורי.
כדי לחזק בלבי את ההרגשה הזו בתוקף שלא אשכחנה עד הפעם הבאה, לקחתי את מכשיר הטלפון שבידי, נכנסתי לאנשי קשר ושיניתי את שמו של ר' חיים.
במקום שם משפחתו רשמתי ''ר' חיים השליח מאביך האוהב'', כדי שבפעם הבאה שר' חיים יתקשר, אני אזכור שלא הוא עומד מולי אלא אבי שבשמים שלחו כדי שאתחזק בביטחון מלא בו ית'.
כאן המקום שוב להדגיש, כי גם ר' חיים הוא אברך יקר ובאמת לא היה שום מקום לטענה נגדו, בסך הכל ניסה לסייע לאחיו לקדם את עניינו בצורה לגיטימית כשגם מצבו הכספי של ר' יששכר לא היה שפיר.

אחרי מעריב נחתי מעט מהחוייה המסעירה שעברה עלי, ופניתי לנסוע הביתה.
באמצע הדרך – הלא יאומן אירע.
על הקו היה הפעם – ר' יששכר, בעל הדבר בעצמו...
הוא מבקש להתנצל שעקב אי הבנה הטונים עלו.
הוא מעוניין להמשיך את הדיון מאיפה שהפסקנו בפעם הקודמת, בלי לשנות את הסכום המקורי...
תוך שעתיים דרישה של עשרות אלפי שקלים נוספים התפוגגה כלא היתה.
השינוי הגיע מאבא האוהב.

עכשיו נעבור לפרק ב' , מה שאירע השבוע, חודש סיון תש''פ.

אברך יקר בשם ר' שמעון אשר ניגש אלי בבית המדרש, וסיפר לי שהוא נוהג כבר מס' שנים ללמוד בבית כל יום קטע בחובות הלבבות שער הביטחון.
מצבו הכלכלי לא פשוט, אין לו פרנסה מסודרת והוא בקושי מצליח 'למשוך את העגלה' כמו שאומרים.
השיחה בינינו התפתחה לדיון ארוך בנושא דרך הביטחון ותפקידנו בזה.
מטבע הדברים היינו גם חלוקים בכמה נקודות. ברגע מסויים רציתי להמחיש לו נקודה כלשהיא, ואז סיפרתי לו את הסיפור עם ר' יישכר ור' חיים. אף הוצאתי מהכיס את הסלולרי והראיתי לו באנשי הקשר שלי את הכינוי של ''ר' חיים מאביך האוהב''.
ראיתי ניצוץ שנדלק בעיניו...
סיימנו את השיחה ונפרדנו בידידות.

למחרת בבוקר,
אני מגיע לבית המדרש, ואני רואה מרחוק את ר' שמעון אשר, עומד וממתין לי...
טרם הספקתי לפצות את פי, ר' שמעון אשר אוחז ב2 ידי ומנענע אותי בהתלהבות...
אתה חייב לשמוע מה קרה הבוקר...
אתמול כשסיפרת לי את הקורות עם ר' יששכר ור' חיים, צלצלו פעמונים בתוכי.
גם לי יש סיפור עם דירה. סיפור שנגרר כבר זמן רב עם הרבה עוגמת נפש.
מה גם שלא מדובר בדירה שלי.
אבי מורי נזקק למכור את ביתו, ואני התנדבתי לסייע ומצאתי קונה אשר רכש את הדירה.
הקונה מצא איזה חסרונות בדירה ותובע מאבי להחזיר לו סכום גדול שאין כבר ברשותו. מכיון שאני נהלתי את המגעים עם המוכר, הפכתי להיות השעיר לעזאזאל... פעם בחודש חודשיים אני מקבל ממנו טלפון בו הוא שופך עלי את זעמו. בטבעי אני אדם רך מאד, ואינני מסוגל לחיות עם ההרגשה שיש אדם בעולם שמקפיד עלי. אבל כאן לא מדובר בעסק שלי כלל... הדבר נמשך כבר תקופה ארוכה ואינני מוצא מנוח לנפשי.
אחרי כל שיחת טלפון כזו לא הצלחתי לישון לילות ולא להתרכז ביום...

אתמול כששמעתי את הסיפור שלך ובפרט כאשר ראיתי את מסך הטלפון אפור ע''ג לבן... ישבתי וערכתי את חשבוני עם עצמי, וההחלטה גמלה בלבי כי לא עוד.
בשיחת הטלפון הבאה אתייחס לכל הענין ממבט שונה לגמרי. לא הקונה מתקשר אלי אלא הקב''ה הוא המתקשר לנסות אותי...
עצם קבלת ההחלטה הביאה שלווה ללבי.

הלא יאומן אירע!
היום מיד על הבוקר מגיעה כמו שדר ישיר משמים שיחת טלפון מהקונה הזועם...
אני נוהג לא לדבר לפני התפלה, אך מיד אחרי התפלה התקשרתי אליו בחזרה.
הקונה היה מופתע מאד שחזרתי אליו במקום שהוא ירדוף אחרי...
הסברתי לו שהחלטתי שעלינו לסיים את הענין בדרכי שלום, ולמרות שכלל אינני בעל דבר בענין, אני מוכן להקדיש כמה אלפי שקלים מכספי כדי לעזור לסיים את הענין בדרכי שלום.

הקונה התרגש מאד לשמע הדברים והודה לי נרגשות על שינוי הכיוון, ואמר שאם כך הדברים יתאמץ אף הוא לוותר משלו.

סיימנו את השיחה בנימה מפוייסת שכבר לא נשמעה בינינו זמן רב...
כידידים ולא כאויבים, וסיכמנו להמשיך את הענין בקרוב עד לשביעות רצון כל הצדדים.

אבן כבדה נגולה מעל לבי, מסיים ר' שמעון אשר.

אכן, כך זכינו לקיים רצון אבינו האוהב!
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
האם גם אתם מכירים את התופעה שאני נתקל בה בקביעות כמעט כל שבוע - שבדיוק בדיוק השבוע עסקתי בנושאים שקשורים איכשהו לפרשה או להפטרה!

(זה קרה גם בפורום שבלי קשר ישיר ובלי לשים לב אירע שהדיונים הגיעו לנושאים שאח"כ נתגלו בפרשה)

הכי מעניין שזה קורה לי דוקא מיום רביעי והלאה עד סוף השבוע, ורק בשבת בבוקר אני שם לב שזה קשור.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?style=19&p=321398#p320799
 
חלק עליון תַחתִית