נסיון הסבר מדוע בנוסח אשכנז אמירת "עלינו לשבח" הינה לאחר קדושת ובא לציון, ובנוסח ספרד בסוף התפילה.

במבי

משתמש ותיק
והנה צ"ב מהי הסיבה שבנוסח אשכנז אומרים את עלינו לשבח מיד לאחר ובא לציון ובנוסח ספרד בסוף התפילה.

ונראה להציע ע"פ הב"ח שכותב בסימן קלג':

ואומר עלינו לשבח - הטעם הוא לתקוע בלבבינו קודם שנפטרים לבתיהם יחוד מלכות שמיים ושיחזק בלבבינו אמונה זו שיעביר הגילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון... כי אז גם יש לכל אחד מישראל משא ומתן עם הגויים עובדי ע"ז וגילוליהם .. לא נפנה לבבינו אל האלילים ולא יעלה במחשבה ח"ו שום הרהור עבירה עכ"ל

ולכאורה אמירת שיר של יום ותפילת קוה אל ה' הינם ג"כ מחודשות (הרבה מן הייקים אומרים "קוה" רק בשבת) ופעם סוף התפילה היה מיד לאחר ובא לציון ולכן אמרו אז את "עלינו לשבח" לפני שיוצאים החוצה ורואים את גילולי העכו"ם, ובנוסח ספרד אמרו את עלינו לשבח לאחר כל ההוספות כדי להסמיכה ליציאה לרחובה של עיר ומשא"כ בנוסח אשכנז לא הזיזוה ממקומה ואף שצריך להסמיך זאת בעיקרון ליציאה לא רצו להכניס את החידושים לסדר התפילה (כפי שעשו גם בקבלת שבת שאומרים אותה ליד הבימה ולא בעמוד החזן להראות שהנה מחודשת)

וא"כ חבל להתייחס ולהפוך זאת ל"מחלוקת" שהרי השורש הינו אחיד ומה יפה להוסיף כאן את דברי ה"תפארת ישראל" בשאלתו מדוע מזכירים בתפילה שלאחר הלימוד את אנשי הרחוב "אנו עמלים והם עמלים" ולא מתמקדים בעמלי התורה בלבד:

אמנם גם התפילה שהתפלל אחר הלימוד לכאורה תמוה, דלמה לא הסתפק עצמו התנא האלהי הזה, להודות על חלקו בלבד, ולמה גינה לכאורה כמה מבני דורו? ולדעתי הקלושה אמר כן, משום דמי שיושב חבוש וגלמוד בביהמ"ד טמון בירכתי בית העיון הקדוש, אשר בתוך זמן זה הכל הוא בחוצות ובשוק העולם מלא מרוצה ותנועה, והבנ"א הסוחרים והפועלים יוצאים דחופים ומבוהלים בדבר העסק החמרי, להשתדל בחריצות אחר ריבוי הממון והקניינים, באמת הת"ח כזה המתבודד, כשיוצא מדלתי ביהמ"ד החוצה נראה בעיני עצמו, כ"ש בעיני ב"ב וקרוביו ושארו זו אשתו כעצל טמן ידו בצלחת, וכמתרפה במלאכת החיים וע"כ צריך הת"ח לדבר בעצמו אל לבו דברים יורדים חדרי בטן ונופחים רוח חיים תוך פנימת נפשו, להרגיש גודל יקרותו וכנשר יגביה עוף על כל השואפים על עפר ארץ בהבלי הזמן, ע"כ השליך התנא האלהי הקדוש דברי גנות ובזיון כנגד השוגים והמבלים ימיהם בטרדות העולם העובר, תוך התודה שנתן לה' על חלקו. ועי' תענית דף כ' ותבין. עכ"ל (ברכות ד'-ב')


(וע"פ הב"ח גם א"ל מדוע אומרים עלינו גם בקידוש לבנה ובברית)
 
 

david6

משתמש חדש
יש"כ גדול על הווארט.

כנראה מלשון השו"ע שמיד אחרי קדושה דסידרא אומרים 'עלינו'
(צריך לברר מהו המקור לומר כדוגמת המקדש שיר של יום ופיטום הקטורת - מה שבמנהג אשכנז הקדום לא אמרו זה כלל כידוע)
 

הכהן

משתמש ותיק
יש להוסיף, שבשבת שנהגו לומר פיטום הקטורת (ומשום כך גם בנוסח ספרד אומרים בשבת כמו בנוסח אשכנז "אתה הוא שהקטירו" וכו' ומסיימים "מפני הכבוד"), אומרים בנוסח אשכנז 'עלינו' אחר כך.
 

אליהו52

משתמש ותיק
נוסח אשרי למנצח ובא לציון הובא כבר בסידורי הגאונים והראשונים בצורות שונות.
אך הסדר שאחריהם כבר מצינו בו שינויים גדולים.

בסידור רס"ג מובא ובא לציון וכו' וקדיש ואין אחריו כלום.

בסידור רע"ג מביא סדר אין כאלוקינו, פיטום הקטרת... השיר שהיו הלויים אומרים... וקדיש. ולא הביא עלינו לשבח כלל.

רמב"ם הלכות תפילה פרק ט הלכה ו
ואלו הפסוקים שלפני הקדושה ושל אחריה עם תרגומן הם הנקראין סדר קדושה, ואחר כך מתחנן בדברי תחנונים ובפסוקי רחמים ואומר קדיש וכל העם עונין כדרכן ונפטרין.
ובסדר התפילה להרמב"ם (מובא אחרי קדושה דסידרא).
ונהגו מקצת העם לקרות ככל יום אחר תחנונים אלו שיר מזמור שהיו הלויים אומרים בכית המקדש באותו היום, וקורין לדוד אליך י"י נפשי אשא כל המזמור וקוראין אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינה תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנ' וכל בניך למודי י"י ורב שלום בניך אין כאלהינו אין כאדונינו וכו'... אתה הוא מושיענו אתה תקום תרחם ציון... ועוד פסוקים.

במחזור ויטרי מבואר שאומרים עלינו לשבח בסוף התפילה ממש, ומוכח שאין אומרים שום דבר לאחריו, שכתוב מיד לאחריו ששוהין אח"כ שעה אחת אחר התפילה... וכן בשבת הוא כך לאחר שמביא נוסח אין כאלוקינו וכו'.

וכן ברוקח מבואר שהוא בסיום התפילה

אורחות חיים חלק א דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח:
ז. ויש מקומות אומרים בכל יום מי כאלהינו ופטום הקטרת א"ר אלעזר. וכן נמי בערב אומר מי כאלהינו ופטום הקטרת והטעם כמצות הקטרת שהיו מקטירין פרס בשחרית ופרס בין הערבים. אבל אין אומרים השירים בערב כי במקדש לא היתה מצותן אלא בבקר. קדיש דרבנן:
ח. ואחר כל התפלה מהתפלות כשיצא מבה"כ או אפי' התפלל ביחיד אומר עלינו לשבח וכתוב בפר"א שבח גדול יש בעלינו לשבח ע"כ צריך לאומרו מעומד.

הכלבו גם מזכיר שאחר כל התפילות אומרים עלינו לשבח.

בסדר התפילה של האבודרהם לא מופיע תפילת עלינו לשבח!

הרי שבכל ספרי הראשונים לא זכיתי למצוא מי שיאמר שסדר עלינו לשבח הוא קודם שש"י ופטום הקטרת.

המקור הראשון שמצאתי הוא בספר המנהגים (טירנא) מובא סדר התפלה שם מובא מיד לאחר ובא לציון עלינו לשבח ואחריו י"א פטום הקטרת.

הטור הביא כמה מנהגים.
א. הוא כתב אחר ובא לציון עלינו ונפטרים לבתיהם.
ב. בספרד נהגו לומר כל יום אחר ובא לציון פרק פו בתהלים, ואח"כ עלנו לשבח .
ג. נוסח סידור רע"ג שאומרים פיטום הקטרת, השיר שהלויים...

הב"ח בסימן קלג כתב וז"ל: כתב מהרש"ל בתשובה (סוף סי' סד) דלפי מנהגינו שאומרים אין כאלהינו פיטום הקטורת קודם עלינו אין צריך לומר הך אגדה דרבי אלעזר דהלא אומרים קדיש אחר עלינו דדוקא למנהג הקדמונים שהיו אומרים אחר עלינו אין כאלהינו וכו' היו מסיימין בהך אגדה דאמר רבי אלעזר כדי לומר אחריה קדיש:

אמנם אצלנו בתשובת מהרש"ל שם לא נזכר מזה כלום, אלא כתוב כך :
בעלינו לשבח קבלתי לומר ומושב יקרו כו'.
במה מדליקין, אני אומר בכל שבת אפי' חל י"ט בששי והארכתי בספרי בפ' ב"מ .
בנוסח של אמר ר"א אמר ר' חנינא כו' יש בו חסרון אצל כל בניך כו' אל תיקרי בניך אלא בוניך וכן איתא להדיא בגמרא סוף הרואה.
ואני רגיל שלא לאומרו כל עיקר משום דלא נתקן לומר אלא משום הקדיש וכמו שפסק מהרי"ל בסיום המסכת: כשאין פסוקים להגדות באותה הלכה שיאמר מקודם האי מאמר דאמר ר' אליעזר כו'
וא"כ אנו שנוהגין לומר עלינו לשבח קודם קדיש א"כ אין אני צריך לו וטוב לדלגו כדי שלא יאחר מלשמוע הקדיש בפרט מאחר שהצבור ממהרין לסיים במרוצה. עכ"ל.
הרי שהוא מדבר על עלינו שבסוף תפלת ליל שבת ואין קשר לתפלת שחרית. ולא זכיתי להבין או למצוא את מקורו של הב"ח.
אמנם ברור שהב"ח בדבר על שינוי מנהג, שפעם נהגו לומר עלינו לפני פטום הקטרת, ואילו בימיו כבר נהגו לומר עלינו בסוף !

עד שבא הפרישה, ותמה כמה תמיהות בעניין שש"י ופטום הקטרת. ואחת מקושיותיו היא מדוע השיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש נאמר אחר פטום הקטרת, והרי השיר נאמר על נסכי התמיד ולא על הקטרת. ומתרץ, כיון דסדר ההקרבה בביהמ"ק היה קטרת קודמת לאיברים, איברים למנחה, מנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים וכו', וכיון שהשיר הוא על הנסכים, א"כ קטרת קדמה לשיר, ולכן אומרים פטום הקטרת ורק אח"כ שיר של יום.

אמנם על דבריו יש להקשות טובא, דלפי זה קטרת קודמת גם לתפילת שחרית שהיא כנגד תמיד של שחר, וא"כ צריך לומר פטום הקטרת קודם התפילה ושש"י שהוא כנגד הנסכים אחר התפילה.
אמנם זה לא כ"כ קשה, כיון שאף שקטרת קדמה לאיברים, אבל היא לא קדמה לשחיטה וזריקת הדם, ולכן ייתכן שמצד סדר העבודה אין צורך לאמרה קודם.
והט"ז תי' באופן אחר, שפרשת התמיד היא כנגד שחיטה וזריקת הדם, ואילו קטרת היה אח"כ, והתפילה עצמה היא כנגד הקטרת איברים, ולכן היה אומר קטרת אחר קרבנות קודם התפילה. ואע"ג שהטור כתב אחר התפילה נראה לו שגם זה נכון.
(המג"א הקשה למה אומרים אחר מוסף, הרי ודאי שהקטירו קודם מוסף ומביא טעם ליפטר מתוך דברי תורה, וכן טעמו דהאר"י להבריח הקליפות. אך מוסיף בשם השל"ה שיש לאמרו בשחרית קודם ואחר התפילה, ובאמת כבר בשעה"כ הובא לאמרו קודם ואחר התפילה).


אשמח לקבל הערות ומקורות נוספים!!!
 

דבש לפי

משתמש ותיק
הרמב"ם כתב שמוסיפים תתקבל לקדיש שאומרים לפני שהעם מסתלקים לבתיהם, ואכן מנהג תימן לאמרו אחר כל הדברים שכתב הרמב"ם שיש מוסיפים אחר סדר היום. אבל את ההוספות שלא הוזכרו ברמב"ם אומרים התימנים אחרי קדיש תתקבל...
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
נוסח אשרי למנצח ובא לציון הובא כבר בסידורי הגאונים והראשונים בצורות שונות.
אך הסדר שאחריהם כבר מצינו בו שינויים גדולים.

בסידור רס"ג מובא ובא לציון וכו' וקדיש ואין אחריו כלום.

בסידור רע"ג מביא סדר אין כאלוקינו, פיטום הקטרת... השיר שהיו הלויים אומרים... וקדיש. ולא הביא עלינו לשבח כלל.

רמב"ם הלכות תפילה פרק ט הלכה ו
ואלו הפסוקים שלפני הקדושה ושל אחריה עם תרגומן הם הנקראין סדר קדושה, ואחר כך מתחנן בדברי תחנונים ובפסוקי רחמים ואומר קדיש וכל העם עונין כדרכן ונפטרין.
ובסדר התפילה להרמב"ם (מובא אחרי קדושה דסידרא).
ונהגו מקצת העם לקרות ככל יום אחר תחנונים אלו שיר מזמור שהיו הלויים אומרים בכית המקדש באותו היום, וקורין לדוד אליך י"י נפשי אשא כל המזמור וקוראין אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינה תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנ' וכל בניך למודי י"י ורב שלום בניך אין כאלהינו אין כאדונינו וכו'... אתה הוא מושיענו אתה תקום תרחם ציון... ועוד פסוקים.

במחזור ויטרי מבואר שאומרים עלינו לשבח בסוף התפילה ממש, ומוכח שאין אומרים שום דבר לאחריו, שכתוב מיד לאחריו ששוהין אח"כ שעה אחת אחר התפילה... וכן בשבת הוא כך לאחר שמביא נוסח אין כאלוקינו וכו'.

וכן ברוקח מבואר שהוא בסיום התפילה

אורחות חיים חלק א דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח:
ז. ויש מקומות אומרים בכל יום מי כאלהינו ופטום הקטרת א"ר אלעזר. וכן נמי בערב אומר מי כאלהינו ופטום הקטרת והטעם כמצות הקטרת שהיו מקטירין פרס בשחרית ופרס בין הערבים. אבל אין אומרים השירים בערב כי במקדש לא היתה מצותן אלא בבקר. קדיש דרבנן:
ח. ואחר כל התפלה מהתפלות כשיצא מבה"כ או אפי' התפלל ביחיד אומר עלינו לשבח וכתוב בפר"א שבח גדול יש בעלינו לשבח ע"כ צריך לאומרו מעומד.

הכלבו גם מזכיר שאחר כל התפילות אומרים עלינו לשבח.

בסדר התפילה של האבודרהם לא מופיע תפילת עלינו לשבח!

הרי שבכל ספרי הראשונים לא זכיתי למצוא מי שיאמר שסדר עלינו לשבח הוא קודם שש"י ופטום הקטרת.

המקור הראשון שמצאתי הוא בספר המנהגים (טירנא) מובא סדר התפלה שם מובא מיד לאחר ובא לציון עלינו לשבח ואחריו י"א פטום הקטרת.

הטור הביא כמה מנהגים.
א. הוא כתב אחר ובא לציון עלינו ונפטרים לבתיהם.
ב. בספרד נהגו לומר כל יום אחר ובא לציון פרק פו בתהלים, ואח"כ עלנו לשבח .
ג. נוסח סידור רע"ג שאומרים פיטום הקטרת, השיר שהלויים...

הב"ח בסימן קלג כתב וז"ל: כתב מהרש"ל בתשובה (סוף סי' סד) דלפי מנהגינו שאומרים אין כאלהינו פיטום הקטורת קודם עלינו אין צריך לומר הך אגדה דרבי אלעזר דהלא אומרים קדיש אחר עלינו דדוקא למנהג הקדמונים שהיו אומרים אחר עלינו אין כאלהינו וכו' היו מסיימין בהך אגדה דאמר רבי אלעזר כדי לומר אחריה קדיש:

אמנם אצלנו בתשובת מהרש"ל שם לא נזכר מזה כלום, אלא כתוב כך :
בעלינו לשבח קבלתי לומר ומושב יקרו כו'.
במה מדליקין, אני אומר בכל שבת אפי' חל י"ט בששי והארכתי בספרי בפ' ב"מ .
בנוסח של אמר ר"א אמר ר' חנינא כו' יש בו חסרון אצל כל בניך כו' אל תיקרי בניך אלא בוניך וכן איתא להדיא בגמרא סוף הרואה.
ואני רגיל שלא לאומרו כל עיקר משום דלא נתקן לומר אלא משום הקדיש וכמו שפסק מהרי"ל בסיום המסכת: כשאין פסוקים להגדות באותה הלכה שיאמר מקודם האי מאמר דאמר ר' אליעזר כו'
וא"כ אנו שנוהגין לומר עלינו לשבח קודם קדיש א"כ אין אני צריך לו וטוב לדלגו כדי שלא יאחר מלשמוע הקדיש בפרט מאחר שהצבור ממהרין לסיים במרוצה. עכ"ל.
הרי שהוא מדבר על עלינו שבסוף תפלת ליל שבת ואין קשר לתפלת שחרית. ולא זכיתי להבין או למצוא את מקורו של הב"ח.
אמנם ברור שהב"ח בדבר על שינוי מנהג, שפעם נהגו לומר עלינו לפני פטום הקטרת, ואילו בימיו כבר נהגו לומר עלינו בסוף !

עד שבא הפרישה, ותמה כמה תמיהות בעניין שש"י ופטום הקטרת. ואחת מקושיותיו היא מדוע השיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש נאמר אחר פטום הקטרת, והרי השיר נאמר על נסכי התמיד ולא על הקטרת. ומתרץ, כיון דסדר ההקרבה בביהמ"ק היה קטרת קודמת לאיברים, איברים למנחה, מנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים וכו', וכיון שהשיר הוא על הנסכים, א"כ קטרת קדמה לשיר, ולכן אומרים פטום הקטרת ורק אח"כ שיר של יום.

אמנם על דבריו יש להקשות טובא, דלפי זה קטרת קודמת גם לתפילת שחרית שהיא כנגד תמיד של שחר, וא"כ צריך לומר פטום הקטרת קודם התפילה ושש"י שהוא כנגד הנסכים אחר התפילה.
אמנם זה לא כ"כ קשה, כיון שאף שקטרת קדמה לאיברים, אבל היא לא קדמה לשחיטה וזריקת הדם, ולכן ייתכן שמצד סדר העבודה אין צורך לאמרה קודם.
והט"ז תי' באופן אחר, שפרשת התמיד היא כנגד שחיטה וזריקת הדם, ואילו קטרת היה אח"כ, והתפילה עצמה היא כנגד הקטרת איברים, ולכן היה אומר קטרת אחר קרבנות קודם התפילה. ואע"ג שהטור כתב אחר התפילה נראה לו שגם זה נכון.
(המג"א הקשה למה אומרים אחר מוסף, הרי ודאי שהקטירו קודם מוסף ומביא טעם ליפטר מתוך דברי תורה, וכן טעמו דהאר"י להבריח הקליפות. אך מוסיף בשם השל"ה שיש לאמרו בשחרית קודם ואחר התפילה, ובאמת כבר בשעה"כ הובא לאמרו קודם ואחר התפילה).


אשמח לקבל הערות ומקורות נוספים!!!

קבל מקור נוסף

לשון התשב"ץ

שאלה יב: עוד שאלת מה שנהגו לומר ברכו את ה' המבורך לעולם ועד כשנפטרין מבית הכנסת אם יש לו שורש בגמרא:

תשובה: לא הי' מנהגן של ראשוני' ז"ל לאמרו כשנפטרין מבית הכנסת וכן הוכחתי מלשון הרי"ף ז"ל שכתב בפ' הקורא את המגלה ז"ל כששליח צבור אומר עושה שלום במרומיו אחר גמירת התפלה אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת להצניעו במקום המשתמר אם אינו משתמר בב"ה יפה. ונראה מלשונו זה שאחר עושה שלום במרומיו שאומרים בקדיש בתרא לא הי' אומר ש"צ ברכו וכן הוא היום מורגל אפי' בפי הנשים ועמי הארץ לכל סוף דבר אומר אחר עושה שלום נעשה כך וכך. וקצת הוכחה יש בזה בסוף סוטה (מ״ט ע"א) דאמרי' התם דעלמא לא מקיים אלא אקדושה דסדרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא וזהו שאנו אומרים סדר קדושה דובא לציון גואל ואומרי' אחריו אגדה של תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם ועונין אחריו קדיש ויהא ש"ר והרי לא הזכירו כאן ברכו אחר יש"ר דאגדתא. וגם הענין בעצמו מוכרע הוא מאליו שלא מצאנוהו שנזכר בגמ' אלא לרע"ק בברכת זמון בעשרה דפ' ג' שאכלו (מ"ט ע"ב) וכן בברכת התורה שנינו מה מצינו בב"ה אחד מרובים ואחד מועטין אומר ברכו את ה' המבורך וזהו בקריאת התור' וכדאמרי' בגמרא (שם נ' ע"א) רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר קם קרא בספרא אמר ברכו את ה' דלרע"ק כי היכי דבברכת התור' אמרי' ברכו הכי נמי בברכת זמון דתרוייהו מחד קרא נפקי מגדלו לה' אתי ומכי שם ה' אקרא ובפ' ג' שאכלו (מ"ה ע״א) אמרי' מנה"מ כלו' דמזמנין בג' א״ר אשי דאמר קרא גדלו לה' אתי וכו' ר' אבהו אמר מהכא כי שם ה' אקרא וכו' ובפרק מי שמתו (ברכות כ״א ע״א) אמרו מנין לברכת התור' מן התור' א"ר חסדא כי שם ה' אקרא וכו' ובמס' יומא אמרי' בפ' אמר להם הממונ' (ל"ז ע״א) דה״ק להו משה לישראל בשעה שאני מזכיר את ה' אתם הבו גודל לאלהינו ומכאן למדו שם לענות אחר כהן גדול כשמזכיר את השם המפורש ברוך שכמ"לו ואע"ג דאנן בברכת זמון לא מברכין ברכו כדאיפסקא הלכתא בהדיא בגמרא אבל בברכת התורה ליכא מאן דפליג אלא אי אמרי' המבורך אי לא וקי״ל דאמרי' המבורך וכיון שאמר ברכו את השם המבורך אינו צריך לחזור ולומר אחר הצבור ברוך ה' המבורך וכו' וכדאמרי' בירושלמי (ברכות פ״ז ה"ב) מכיון דאמר המבורך אף הוא אינו מוציא את עצמו מן הכלל אע"פ שיש מחמירין לחזור ולומר ברוך ה' המבורך וכו' כמו שהמזומן אחר שאמר נברך שאכלנו וכו' חוזר ואומר ברוך שאכלנו להכניס עצמו בכלל ומ"מ בעי' שיהא הוא בכלל בברכה ובקרא נמי כיון שאמר גדלו לה' אתי הרי הכניס עצמו בכלל אע"פ שלא אמר נגדל לה' הרי אמר אתי וכיון דבברכת התור' אומרי' ברכו הכי נמי בפריסת שמע אומרים ברכו שהרי ברכת אהבת עולם ברכת התורה הוא וכדאמרי' (ברכו' י"א ע״ב) הקדים לשנו' אחר שקרא ק"ש א"צ לברך מהאי טעמא שכבר נפטר באהבה רבה אבל לאחר תפלה אין לו סמך אלא שלפעמים שוהין שם עשרה בני אדם שיש בהם שלא פרס על שמע אומרי' להם ברכו כדי שיעלה להם לפריסת שמע ואחר ששומעין ברכו מתחילין ברכת יוצר אור או ברכת מעריב ערבים וכן מצאתי בסדר רב עמרם גאון ז"ל וזהו שלא נהגו לאמרו אלא בתפלת השחר ובתפלת הערב שיש בהם ק"ש אבל בתפלת המנחה לא נהגו לאמרו כשנפטרין משם וכיון שנקבע המנהג מפני זה לא יש כח ביד שום אדם לבטלה (שו"ת תשב"ץ ח"ב סימן יב)
 

נתנאל דויר

משתמש ותיק
והנה צ"ב מהי הסיבה שבנוסח אשכנז אומרים את עלינו לשבח מיד לאחר ובא לציון ובנוסח ספרד בסוף התפילה.

ונראה להציע ע"פ הב"ח שכותב בסימן קלג':

ואומר עלינו לשבח - הטעם הוא לתקוע בלבבינו קודם שנפטרים לבתיהם יחוד מלכות שמיים ושיחזק בלבבינו אמונה זו שיעביר הגילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון... כי אז גם יש לכל אחד מישראל משא ומתן עם הגויים עובדי ע"ז וגילוליהם .. לא נפנה לבבינו אל האלילים ולא יעלה במחשבה ח"ו שום הרהור עבירה עכ"ל

ולכאורה אמירת שיר של יום ותפילת קוה אל ה' הינם ג"כ מחודשות (הרבה מן הייקים אומרים "קוה" רק בשבת) ופעם סוף התפילה היה מיד לאחר ובא לציון ולכן אמרו אז את "עלינו לשבח" לפני שיוצאים החוצה ורואים את גילולי העכו"ם, ובנוסח ספרד אמרו את עלינו לשבח לאחר כל ההוספות כדי להסמיכה ליציאה לרחובה של עיר ומשא"כ בנוסח אשכנז לא הזיזוה ממקומה ואף שצריך להסמיך זאת בעיקרון ליציאה לא רצו להכניס את החידושים לסדר התפילה (כפי שעשו גם בקבלת שבת שאומרים אותה ליד הבימה ולא בעמוד החזן להראות שהנה מחודשת)

וא"כ חבל להתייחס ולהפוך זאת ל"מחלוקת" שהרי השורש הינו אחיד ומה יפה להוסיף כאן את דברי ה"תפארת ישראל" בשאלתו מדוע מזכירים בתפילה שלאחר הלימוד את אנשי הרחוב "אנו עמלים והם עמלים" ולא מתמקדים בעמלי התורה בלבד:

אמנם גם התפילה שהתפלל אחר הלימוד לכאורה תמוה, דלמה לא הסתפק עצמו התנא האלהי הזה, להודות על חלקו בלבד, ולמה גינה לכאורה כמה מבני דורו? ולדעתי הקלושה אמר כן, משום דמי שיושב חבוש וגלמוד בביהמ"ד טמון בירכתי בית העיון הקדוש, אשר בתוך זמן זה הכל הוא בחוצות ובשוק העולם מלא מרוצה ותנועה, והבנ"א הסוחרים והפועלים יוצאים דחופים ומבוהלים בדבר העסק החמרי, להשתדל בחריצות אחר ריבוי הממון והקניינים, באמת הת"ח כזה המתבודד, כשיוצא מדלתי ביהמ"ד החוצה נראה בעיני עצמו, כ"ש בעיני ב"ב וקרוביו ושארו זו אשתו כעצל טמן ידו בצלחת, וכמתרפה במלאכת החיים וע"כ צריך הת"ח לדבר בעצמו אל לבו דברים יורדים חדרי בטן ונופחים רוח חיים תוך פנימת נפשו, להרגיש גודל יקרותו וכנשר יגביה עוף על כל השואפים על עפר ארץ בהבלי הזמן, ע"כ השליך התנא האלהי הקדוש דברי גנות ובזיון כנגד השוגים והמבלים ימיהם בטרדות העולם העובר, תוך התודה שנתן לה' על חלקו. ועי' תענית דף כ' ותבין. עכ"ל (ברכות ד'-ב')


(וע"פ הב"ח גם א"ל מדוע אומרים עלינו גם בקידוש לבנה ובברית)
התשובה היא פשוטה מאוד, עלינו לשבח נאמר בסיום התפילה, אך נוסח אשכנז המקורי אין אומרים פיטום הקטורת ושש"' בכל יום אלא בשבת בלבד, ורק בדורות האחרונים הוסיפו הנ"ל, ולכן גם לנוסח אשכנז בשבת אומרים עלינו לשבח אחרי אין כאלוקינו, שזה סיום התפילה,
לעומת זאת נוסח ספרד ביסודו אמרו פיטום הקטורת, כמנהג המקובלים, ולכך אומרים עלינו לשבח בסוף
 

מטעים

משתמש רגיל
וא"כ חבל להתייחס ולהפוך זאת ל"מחלוקת" שהרי השורש הינו אחיד
ברמח"ל בספר דרך ה' נראה שהעניין מכוון דוקא בסדר הזה קדושא דסידרא שיר של ים פיטום הקטורת ועלינו לשבח
חלק רביעי פרק ו
יד. הקבלת חלקי התפלה לעולמות: והנה על פי סדר זה נתקנו חילוקי התפלה, דהיינו ג׳ חלקים: בתחלה לתיקון ג׳ העולמות, עולם הזה, עולם המלאכים, עולם הכסא. וזה בקרבנות, זמירות, וברכות קריאת שמע. אח״כ תפלה מעומד, והיא כנגד עולם האלקות, להמשיך ההשפעות לפי בחינותיהם. ואח״כ ג׳ חלקים אחרים, להמשיך משך השפע לעולמות זה אחר זה עד הסוף, והיינו קדושה דסדרא, שיר הלוים, ואין כאלקינו. ואחר כל זה עלינו, והוא לחזור ולהמליך מלכותו ית׳ על כל העולמות אחר שנתברכו ממנו:
 
חלק עליון תַחתִית