הערות הארות ודיוקים במסכת תענית

שמואל דוד

משתמש ותיק
תענית דף ב. 

אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים.
מפתח של גשמים דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו מפתח של חיה מנין דכתיב ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה דכתיב פותח את ידך וגו' ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא אמר לך גשמים היינו פרנסה

רש״י ד״ה יפתח ה' - ולא שליח
ד״ה כי אני ה' - ולא שליח
ד״ה פותח את ידך - ולא שליח

צ״ע קצת מדוע אצל חיה לא כתב רש״י ולא שליח.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
דלגבי חיה לא מוזכר שם ה' על פתיחת הרחם - אלא על זכירת רחל ושמיעת תפילתה, ולכאורה דריש ליה מן המוזכר שם ה' ב"פ בפסוק, וצ"ע.
 

יחיה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
תענית דף ב. 

אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים.
מפתח של גשמים דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו מפתח של חיה מנין דכתיב ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה דכתיב פותח את ידך וגו' ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא אמר לך גשמים היינו פרנסה

רש״י ד״ה יפתח ה' - ולא שליח
ד״ה כי אני ה' - ולא שליח
ד״ה פותח את ידך - ולא שליח

צ״ע קצת מדוע אצל חיה לא כתב רש״י ולא שליח.

יישר כוח על פתיחת האשכול, לא ע"י שליח!

השם: מסכת "תענית". אך לרמב"ם: מסכת "תעניות".
אף מצאנו "סדר תענית/תעניות", אך לכאורה הכוונה היא לשם פרק, לא לשם מסכת.

מקובל שאין הפירוש מסכת תענית שבדפוס מרש"י.
הפירוש עד דף ג', זהו המיוחס לרבינו גרשום.
משם ואילך, יש בכ"י שהוא מאת תלמידי רש"י. כמדומני שכיום רוב חוקרים מייחסים פירוש זה לריב"ן, הוא חתן רש"י, שגם פירוש סוף מסכת מכות מידו הוא.
מ"מ מסתבר, שפירוש ריב"ן גופו, מבוסס מאוד, על מורו ורבו - רש"י.

מצ"ב מקורות שעוסקים בעניין הזה.

עוד כאן, קישורים לשני כ"י שלמים מפירוש זה:

ספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית Ms. 6653, דף 90
https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/pages/viewer.aspx?presentorid=MANUSCRIPTS&docid=PNX_MANUSCRIPTS990000545690205171-1#|FL150600235

ספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית Ms. 6832
https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/pages/viewer.aspx?presentorid=MANUSCRIPTS&docid=PNX_MANUSCRIPTS990001134410205171-1#|FL27080097

קישור אל כ"י פירוש מיוחס לרבינו גרשום:
https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/pages/viewer.aspx?&presentorid=MANUSCRIPTS&docid=PNX_MANUSCRIPTS990001278630205171-1#|FL47275530
דף 210ב/424
או:
https://www.digitale-sammlungen.de/en/view/bsb00104134?page=424,425
424

בעניין התוספות שלנו במסכת תענית, מ"כ:
קובץ זה אינו מקבצי התוספות הקלאסיים, והוא נערך במאה ה-14. העורך מוסר דברים בשם ר' יצחק מטרוטי, שהוא אחד מתלמידי רבנו פרץ והרא"ש.
אמנם לא ברור מיהו באמת רבי יצחק מטרוטי.
 
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_קובץ חצי גבורים - פליטת סופרים ח - קובץ_34_35.pdf
    903.5 KB · צפיות: 3
  • אוצר החכמה_סיני - מג - סיני_215_226.pdf
    5 MB · צפיות: 1
  • אוצר החכמה_סיני - מד - סיני_25_27.pdf
    1 MB · צפיות: 1
  • אוצר החכמה_פירוש רש-י למסכת מועד קטן - בירורים בזיהויו - פוקס, יעקב_85.pdf
    252.6 KB · צפיות: 1
  • אוצר החכמה_פירוש רש-י למסכת מועד קטן - בירורים בזיהויו - פוקס, יעקב_130.pdf
    341.6 KB · צפיות: 1

יחיה

משתמש ותיק
מצ"ב עוד מעניין המפרש לתענית:
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_פירוש רש-י לתחילת מסכת תענית - שלמה בן יצחק (רש-י)_1_8.pdf
    2.5 MB · צפיות: 1
  • אוצר החכמה_סיני סז (ב-ג) - מוסד הרב קוק_105_106.pdf
    424.6 KB · צפיות: 0

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
יישר כח גדול הרב יחיה! נפלא ביותר כדרכו בקודש!

משה נפתלי - זה ע״ד צחות?
 

יחיה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
תענית דף ב. 

אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים.
מפתח של גשמים דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו מפתח של חיה מנין דכתיב ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה דכתיב פותח את ידך וגו' ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא אמר לך גשמים היינו פרנסה

רש״י ד״ה יפתח ה' - ולא שליח
ד״ה כי אני ה' - ולא שליח
ד״ה פותח את ידך - ולא שליח

צ״ע קצת מדוע אצל חיה לא כתב רש״י ולא שליח.

יש ליישב, שֶׁבְּחַיָה, הינו מפורש ביותר: וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל - וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים - וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ: וא"צ לפרש בה היכי משמע.
 

פריחת ההרים

משתמש ותיק
דף ב ע"א:
ומנא לן דבתפלה דתניא לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש

וקשה לי, מה פירוש השאלה "ומנא לן דבתפילה"? היכן יזכירו גשמים אם לא בתפילה?
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פריחת ההרים אמר:
דף ב ע"א:
ומנא לן דבתפלה דתניא לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש

וקשה לי, מה פירוש השאלה "ומנא לן דבתפילה"? היכן יזכירו גשמים אם לא בתפילה?

מהרש"א חידושי אגדות מסכת תענית דף ב עמוד א
ומנלן דבתפלה כו' וכתיב בתריה ונתתי מטר וגו'. וא"ת ומאי קבעי ליה ומנלן דבתפלה הא מפורש בתפלת שלמה בהעצר השמים ולא יהיה מטר וגו' והתפללו וגו' וי"ל דקרא לא איירי אלא בהעצר כבר השמים בעי תפלה ע"ז בעת צרה אבל הכא בעי בלאו עת צרה אלא בתפלה קבועה שבכל יום מנלן ומייתי לה מלעבדו בכל לבבכם וגו' איזה עבודה כו' דאיירי בעבודה ותפלה קבועה שבכל יום וק"ל:

קרן אורה מסכת תענית דף ב עמוד א
שם גמרא, ומנא לן דבתפלה כו'. עיין מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות, ולי נראה דעיקר קושיית הש"ס על הזכרה לחוד, מנא לן דחייבים אנו לומר בלשון הודאה, ומשני דילפינן מקרא דלעבדו, ועיקר העבודה הוא לשבח לשמו הגדול על טובו וחסדיו הגדולים.
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
פריחת ההרים אמר:
דף ב ע"א:
וקשה לי, מה פירוש השאלה "ומנא לן דבתפילה"? היכן יזכירו גשמים אם לא בתפילה?
עיין בשפת אמת דשאלת הגמרא 'מנ"ל דבתפילה' הינו מנא לן דאיכא חיוב (ועד כדי כך שאם שכח להזכיר חייב לחזור - בשונה מאם שכח 'מתיר אסורים' אינו חוזר)

אך במהרש"א משמע ששאלת הגמ' מנ"ל דקובעין את השבח הזה בתפילה. והקדמתי את השפת אמת כי זה יותר מתרץ את שאלתך)
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה: 

כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וגו' ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל תנא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודי בלא יועיל 

תינח כתיים, קדריים מאי איכא למימר? 

ואולי יש לומר שטבע האש לשרוף המים וא״כ אע"פ שיודעים שהאש שורף את המים לא המירו אלהיהם וכו׳
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה:

א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא

עיין רש״י ד״ה בכדי - וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה (בראשית נ) ויחנטו ויספדו

יש להעיר מדוע הקדים הגמרא הספד לחנטה, הרי מבואר בקראי שקודם חנטו אותו ואח״כ ספדו אותו.

עוד יש להעיר מדוע השמיט רש״י הא דאמר גמרא וקברו קברייא
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה:

יעקב אבינו לא מת כו׳

לכאורה הכוונה שעדיין חי בחיים רוחני ודו״ק

אולם עיין רש״י שכתב בד״ה מקרא אני דורש - והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת ע״כ ומבואר מדבריו שבמציאות לא מת. וצ״ע בזה.
 

יחיה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ה: 

כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וגו' ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל תנא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודי בלא יועיל 

תינח כתיים, קדריים מאי איכא למימר? 

ואולי יש לומר שטבע האש לשרוף המים וא״כ אע"פ שיודעים שהאש שורף את המים לא המירו אלהיהם וכו׳

טבע האש לשרוף המים?! לי ידוע ההיפך.
ברם לענ"ד לא קשיא, שאמנם ודאי אין ההוכחה והתוכחה אלא מכתיים (לגרסת מיוחס לרש"י - מקדריים), אלא שכל הראיה מן הכתיים, מבוססת על הקדריים: ואף על פי שיודעים (= מי? הכתיים) שהמים מכבין את האש - לא המירו אלהיהם (= באלוהי הקדריים), ועמי המיר כבודו בלוא יועיל.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ה:

יעקב אבינו לא מת כו׳

לכאורה הכוונה שעדיין חי בחיים רוחני ודו״ק

אולם עיין רש״י שכתב בד״ה מקרא אני דורש - והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת ע״כ ומבואר מדבריו שבמציאות לא מת. וצ״ע בזה.
מגוף דברי השואל "וכי לחנם וכו'" מוכח כך.
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
יחיה אמר:
שמואל דוד אמר:
ה: 

כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וגו' ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל תנא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודי בלא יועיל 

תינח כתיים, קדריים מאי איכא למימר?
ברם לענ"ד לא קשיא, שאמנם ודאי אין ההוכחה והתוכחה אלא מכתיים (לגרסת מיוחס לרש"י - מקדריים), אלא שכל הראיה מן הכתיים, מבוססת על הקדריים: ואף על פי שיודעים (= מי? הכתיים) שהמים מכבין את האש - לא המירו אלהיהם (= באלוהי הקדריים), ועמי המיר כבודו בלוא יועיל.
לכאור' בפשט הגמרא הרב 'יחיה' היה צודק שאפשר ללמוד שההוכחה רק מכתיים והא שנחשב ל'שתיים רעות' היינו 1) את מי עזבו (מקור מים חיים 2) ובשביל מי
וכן משמע במהרש"א שכתב:
והיינו ב' רעות דאותי עזבו מקור מים חיים ולא עוד שחוצבים להם בארות וגו'
 
אכן ברש"י ד"ה ששקולה כשתים משמע כשאלת הרב שמואל דוד דנחשב לשתיים רעות היינו גרועין משני אומות אלו וכמו שכתב:
ששקולה כשתים – דכותיים וקדריים כדמפרש שהרעו משניהן
וא"כ ק"ק שאלתו
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
שמואל דוד אמר:
יעקב אבינו לא מת כו׳
לכאורה הכוונה שעדיין חי בחיים רוחני ודו״ק

אולם עיין רש״י שכתב בד״ה מקרא אני דורש - והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת ע״כ ומבואר מדבריו שבמציאות לא מת. וצ״ע בזה.
מגוף דברי השואל "וכי לחנם וכו'" מוכח כך.
ועיין מהרש"א על אתר - שמפרש על רוחני - דלא כרש"י - ואת שאלת הגמרא מסביר גם לפי מהלך זה.

ועיין עוד ברמב"ן על התורה בפטירת יעקב אאע"ה
 
 

well

משתמש ותיק
רש"י ה,א ד"ה בשר בניהם , פירש רש"י "מקצתם" ולכאו' אינו מובן מה הכריחו לזה. והמהרש"א עמד ע"ז ולענ"ד עדיין לא מיושב כ"כ [כי למה רש"י לא אמר את זה בבשר בהמה טמאה למשל?, ועוד דלא צריך לומר מקצתם אלא רק שלא כולם]. וצ"ע
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
יחיה אמר:
שמואל דוד אמר:
ה: 

כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וגו' ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל תנא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודי בלא יועיל 

תינח כתיים, קדריים מאי איכא למימר? 

ואולי יש לומר שטבע האש לשרוף המים וא״כ אע"פ שיודעים שהאש שורף את המים לא המירו אלהיהם וכו׳

טבע האש לשרוף המים?! לי ידוע ההיפך.
ברם לענ"ד לא קשיא, שאמנם ודאי אין ההוכחה והתוכחה אלא מכתיים (לגרסת מיוחס לרש"י - מקדריים), אלא שכל הראיה מן הכתיים, מבוססת על הקדריים: ואף על פי שיודעים (= מי? הכתיים) שהמים מכבין את האש - לא המירו אלהיהם (= באלוהי הקדריים), ועמי המיר כבודו בלוא יועיל.

כוונתי שהמים מתאדה ע״י האש…
 

יחיה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ה:

א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא

עיין רש״י ד״ה בכדי - וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה (בראשית נ) ויחנטו ויספדו

יש להעיר מדוע הקדים הגמרא הספד לחנטה, הרי מבואר בקראי שקודם חנטו אותו ואח״כ ספדו אותו.

עוד יש להעיר מדוע השמיט רש״י הא דאמר גמרא וקברו קברייא

על אחרון ראשון: רבים מכתבי היד ל"ג לתיבות "וקברו קברייא". אפשר אפוא שגם פירוש שמיוחס לרש"י כך ל"ג לה.
לעניין הספד וחנטה, נמצא אמנם בכ"י מינכן 140 הפוך.
ברם, רוב גרסאות כבדפוס שלנו, ונוכל ליישב שהספד נקט תחילה, היות ונוהג בכל המתים, והינו סימן ניכר מפורסם לכל מי שנפטר מן העולם. אמנם חנטה היא מילתא דלא שכיחא, שברוב מתים אינה נוהגת, אשר בכן הקדים לה ההספד.
 

יחיה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
יחיה אמר:
שמואל דוד אמר:
ה: 

כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וגו' ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל תנא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודי בלא יועיל 

תינח כתיים, קדריים מאי איכא למימר? 

ואולי יש לומר שטבע האש לשרוף המים וא״כ אע"פ שיודעים שהאש שורף את המים לא המירו אלהיהם וכו׳

טבע האש לשרוף המים?! לי ידוע ההיפך.
ברם לענ"ד לא קשיא, שאמנם ודאי אין ההוכחה והתוכחה אלא מכתיים (לגרסת מיוחס לרש"י - מקדריים), אלא שכל הראיה מן הכתיים, מבוססת על הקדריים: ואף על פי שיודעים (= מי? הכתיים) שהמים מכבין את האש - לא המירו אלהיהם (= באלוהי הקדריים), ועמי המיר כבודו בלוא יועיל.

כוונתי שהמים מתאדה ע״י האש…

אמנם דרך כלל, במקראות ובחז"ל נזכר תמיד, כי המים מכבים לאש, ע"ד המפורש אצלנו, ולא להיפך. יש להאריך בראיות רבות.
 

יחיה

משתמש ותיק
בן יהוידע אמר:
יחיה אמר:
שמואל דוד אמר:
ה: 

כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וגו' ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל תנא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודי בלא יועיל 

תינח כתיים, קדריים מאי איכא למימר?
ברם לענ"ד לא קשיא, שאמנם ודאי אין ההוכחה והתוכחה אלא מכתיים (לגרסת מיוחס לרש"י - מקדריים), אלא שכל הראיה מן הכתיים, מבוססת על הקדריים: ואף על פי שיודעים (= מי? הכתיים) שהמים מכבין את האש - לא המירו אלהיהם (= באלוהי הקדריים), ועמי המיר כבודו בלוא יועיל.
לכאור' בפשט הגמרא הרב 'יחיה' היה צודק שאפשר ללמוד שההוכחה רק מכתיים והא שנחשב ל'שתיים רעות' היינו 1) את מי עזבו (מקור מים חיים 2) ובשביל מי
וכן משמע במהרש"א שכתב:
והיינו ב' רעות דאותי עזבו מקור מים חיים ולא עוד שחוצבים להם בארות וגו'
 
אכן ברש"י ד"ה ששקולה כשתים משמע כשאלת הרב שמואל דוד דנחשב לשתיים רעות היינו גרועין משני אומות אלו וכמו שכתב:
ששקולה כשתים – דכותיים וקדריים כדמפרש שהרעו משניהן
וא"כ ק"ק שאלתו

ברם לענ"ד, המפרש מפרש את עצמו:
ששקולה כשתים - דכותיים וקדריים, כדמפרש שהרעו משניהן, לא הבינו מהן, (דכותיים וקדרים) [דקדריים] אף על פי שיראתם פחותה, לא רצו להמיר - ועמי (המירו) [המירוני] באחר, ולא עוד אלא בלא יועיל.
"שהרעו משניהן" הפירוש, שלא הבינו מבין השוואת שניהם את רוע פועלם: דקדריים... סוף פירושו מוכיח על תחילתו, ומפורש שההוכחה והתוכחה היא מקדריים דווקא.
 
חלק עליון תַחתִית