הערות הארות ודיוקים במסכת תענית

יחיה

משתמש ותיק
מבשן אשיב אמר:
יחיה אמר:
כמדומני שלא הבנת את שאלתי

מושב זקנים - פרשת חיי שרה: 
וי"ל דההיא קריית ספר מיירי בש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, והחזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, וח"ו שימצא זה בנתין וממזר, שזה לא היה יודע ללמוד, שהרי אין מלמדין אותו תורה
 פענח רזא:
וי"ל דההוא דקרית ספר מיירי בג' מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, והחזירם עתניאל בן קנז בפילפולו, וא"א שימצא זה בנתין או ממזר, שאין מלמדין אותו תורה...
ר' חיים פלטיאל:
וי"ל ההיא מקרית ספר מיירי בג' מאות הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה, והחזירן עתניאל בן קנז מפלפולו, וח"ו שימצא זה בנתין או ממזר, שזה לא היה יודע ללמוד, שהרי אין מלמדין אותו תורה...
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
יחיה אמר:
מושב זקנים - פרשת חיי שרה: 
וי"ל דההיא קריית ספר מיירי בש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, והחזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, וח"ו שימצא זה בנתין וממזר, שזה לא היה יודע ללמוד, שהרי אין מלמדין אותו תורה. 
 פענח רזא:
וי"ל דההוא דקרית ספר מיירי בג' מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, והחזירם עתניאל בן קנז בפילפולו, וא"א שימצא זה בנתין או ממזר, שאין מלמדין אותו תורה...
ר' חיים פלטיאל:
וי"ל ההיא מקרית ספר מיירי בג' מאות הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה, והחזירן עתניאל בן קנז מפלפולו, וח"ו שימצא זה בנתין או ממזר, שזה לא היה יודע ללמוד, שהרי אין מלמדין אותו תורה...
ועל כל זה קשה מאחז''ל ממזר ת''ח קודם לכ''ג ע''ה
 

יחיה

משתמש ותיק
מבשן אשיב אמר:
יחיה אמר:
מושב זקנים - פרשת חיי שרה: 
וי"ל דההיא קריית ספר מיירי בש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, והחזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, וח"ו שימצא זה בנתין וממזר, שזה לא היה יודע ללמוד, שהרי אין מלמדין אותו תורה. 
 פענח רזא:
וי"ל דההוא דקרית ספר מיירי בג' מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, והחזירם עתניאל בן קנז בפילפולו, וא"א שימצא זה בנתין או ממזר, שאין מלמדין אותו תורה...
ר' חיים פלטיאל:
וי"ל ההיא מקרית ספר מיירי בג' מאות הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה, והחזירן עתניאל בן קנז מפלפולו, וח"ו שימצא זה בנתין או ממזר, שזה לא היה יודע ללמוד, שהרי אין מלמדין אותו תורה...
ועל כל זה קשה מאחז''ל ממזר ת''ח קודם לכ''ג ע''ה

היינו בלמד מעצמו, והיא מילתא דלא שכיחא, ע"ע במסכת אבות דרבי נתן - נוסחא א פרק יב:
וכן מי שעובר עברה, והוליד ממזר, אומרים לו, ריקה, חבלת בעצמך - חבלת בי, שאותו ממזר היה רוצה ללמוד תורה עם אותן התלמידים שהיו יושבין ושונין בירושלים, והיה הממזר הולך עמהן עד שהגיעו לאשדוד, עומד שם ואומר, אוי לי, אלו לא הייתי ממזר, כבר הייתי יושב ושונה בין התלמידים שלמדתי עד עכשיו, ולפי שאני ממזר, איני יושב ושונה בין התלמידים, לפי שאין ממזר נכנס לירושלים כל עיקר, שנאמר וישב ממזר באשדוד - והכרתי גאון פלשתים:
שם - נוסחא ב פרק כז:
[ולפי] שנשא בעבירה, אם היה חכם או תלמיד חכם, עתיד להיות שומע קול חביריו יושבים ושונים בבית המדרש והוא אומר מה קול בחבורה הזו. והם אומרים, בדבר פלוני אנו עוסקים. הולך אצל אביו ואמו ואומר, אבא, חבלת בעצמך וחבלת בי, שאלמלא כן, הייתי אצל חבירי בירושלים יושב ושונה, [שאין] ממזר יכול לישב בירושלים, שנאמר וישב ממזר באשדוד:
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
יז:
מדוע שינה רש״י בלשונו ופעמים נקט בייתוסים ופעמים צדוקים?
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
יז:
מדוע שינה רש״י בלשונו ופעמים נקט בייתוסים ופעמים צדוקים?
הרי מדברים מ2 ויכוחים שונים, 1.קרבן התמיד שייך רק לציבור ו2. הקרבת העומר ביום שני של פסח.
ובמשנה ובגמ' מנחות וכן מלשון מגילת תענית משמע אכן שהויכוח של התמיד היתה מול הצדוקים (בגמ' שמה ממגילת תענית:  שהיו צדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד) והויכוח של העומר מול הבייתוסים (משנה שם: מפני הבייתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יו"ט).
 
 

יחיה

משתמש ותיק
בן יהוידע אמר:
שמואל דוד אמר:
יז:
מדוע שינה רש״י בלשונו ופעמים נקט בייתוסים ופעמים צדוקים?
הרי מדברים מ2 ויכוחים שונים, 1.קרבן התמיד שייך רק לציבור ו2. הקרבת העומר ביום שני של פסח.
ובמשנה ובגמ' מנחות וכן מלשון מגילת תענית משמע אכן שהויכוח של התמיד היתה מול הצדוקים (בגמ' שמה ממגילת תענית:  שהיו צדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד) והויכוח של העומר מול הבייתוסים (משנה שם: מפני הבייתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יו"ט).

לשון הכתוב במגילת תענית:
אילין יומיא דלא להתענאה בהון. ומקצתהון דלא למספד בהון.
א-ח
מן ריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא, דלא למספד.
שהיו צדוקין אומרים: מביאים תמידין משל יחיד זה מביא שבת אחת וזה מביא שתי שבתות וזה מביא שלשים יום. ומה היו דורשים, אמרו: כתוב בתורה (במדבר כח ד): "את הכבש אחד תעשה בבקר". ליחיד משמע. אמרו להם חכמים: אין אתם רשאים לעשות כן לפי שאין קרבן צבור בא אלא משל כל ישראל, שנאמר (שם, ב:) "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו". "קרבני" זה הדם. "לחמי" אלו חלבים. "לאשי" זה הקטורת. "ריח" זו הלבונה. "ניחוחי" אלו הנסכים. וכל שהוא כ"ריח ניחוחי - תשמרו להקריב לי במועדו" שיהו כולם באים מתרומת הלשכה: רבי עקיבא אומר: מניין שלא יצא וירעה בעדר, תלמוד לומר "תשמרו להקריב לי במועדו". ולהלן הוא אומר (שמות יב ו): "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום". מה להלן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו, אף כאן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו. וכשגברו עליהם ונצחום, התקינו שיהו שוקלים שקליהם ומניחין אותן בלשכה, והיו תמידין קריבין משל צבור. וכל אותן הימים שדנום עשאום ימים טובים:
ח-כא
ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועייא דילא למספד
ואיזו זו העצרת. והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים הטובים שבמגלה, אלא שהיו דנין כנגד ביתוסין, שהיו אומרים עצרת לאחר השבת. נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי אמר להם, שוטים, זו מניין לכם, ולא היה בהן אדם שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו. ואמר: משה רבינו אוהב את ישראל היה ויודע שהעצרת יום אחד הוא לפיכך עמד ותקנה לאחר השבת כדי שיתענגו שני ימים זה אחר זה. קרא לו המקרא הזה (דברים א, ב): "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע". אם משה רבינו אוהב את ישראל היה, מפני מה עכבם במדבר ארבעים שנה. אמר לו, רבי ובכך אתה פוטרני. אמר לו, שוטה שבעולם, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם. אמר לו, ובמה אתה פוטרני. אמר לו, הכתוב אומר (ויקרא כג טו): "וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'" יכול לא יהא המניין תלוי אלא לשבתות תלמוד לומר "תספרו חמשים יום". הא כיצד, אירע יום ט"ו להיות בשבת, מונה שבע שבתות. חל להיות אחר השבת, מונה חמשים יום. וכשאתה קורא "ממחרת השבת" ממחרת יום טוב הראשון של פסח. ורבי אליעזר אומר אינו צריך. הרי הוא אומר (דברים טז ט): "תספר‏[1] לך מהחל" הספירה התלויה בבית דין. יצאתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יהושע אומר אמרה תורה מנה ימים וקדש ראש חדש, מנה ימים וקדש עצרת. מה ראש חדש סמוך לביאתו ניכרת. רבי ישמעאל אומר אמרה התורה הבא עומר בפסח, והבא שתי הלחם בעצרת. מה להלן רגל אף כאן רגל ותחלת רגל: רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר "שבת" למטה, ונאמר "שבת" למעלה. מה להלן רגל ותחלת רגל בסמוך לו. וכשאתה קורא "ממחרת השבת". ממחרת יום הראשון של פסח‏[2].
 

יחיה

משתמש ותיק
יחיה אמר:
מצ"ב עוד מעניין המפרש לתענית:

שני כ"י השלמים מהמפרש למסכת תענית: 
ספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית Ms. 6653, דף 90
https://bit.ly/3ph36kR
ספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית Ms. 6832
https://bit.ly/3EcQ91T
 

קבצים מצורפים

  • אריה שטולברג, פירוש רש''י למסכת תענית, הגיגי גבעה, ח.pdf
    5.3 MB · צפיות: 4
  • אוצר החכמה_פירוש רש-י למסכת מועד קטן - בירורים בזיהויו - פוקס, יעקב_130.pdf
    341.6 KB · צפיות: 2

חימקו

משתמש ותיק
במעשה של נחום איש גמזו, קשה לי מדוע המלך בדק את העפר רק בזריקתו על מדינה אויבת, היה יכול לזרוק בחדר ולראות אם תהפך לחיצים?
 

חימקו

משתמש ותיק
במעשה של אבא חילקיה, קשה לי, איך ידעו שני השולחים שאשתו מקושטת הרי אסור להם להסתכל עליה?

עוד קשה לי על מה ששאלו אותו מדוע כשנכנסו הוא נכנס אחרי אשתו ולא להיפך והוא ענה להם משום דלא בדיקתו לי, ואיני מבין איזה חשש יכול להיות לו מהם בכניסה לביתו?
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
חימקו אמר:
במעשה של נחום איש גמזו, קשה לי מדוע המלך בדק את העפר רק בזריקתו על מדינה אויבת, היה יכול לזרוק בחדר ולראות אם תהפך לחיצים?
עיין ב'בן יהוידע' שכותב:
ודע הא דשלחו העפר לנסותו במלחמה, ולא ניסו אותו במקומם כי הם הבינו מדעתם שדבר זה הוא נס גדול ואין הנס פועל על מגן אלא במקום הצורך לכך שלחו אותו למקום המלחמה שיש שם צורך.
 
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
חימקו אמר:
במעשה של אבא חילקיה, קשה לי, איך ידעו שני השולחים שאשתו מקושטת הרי אסור להם להסתכל עליה?
שוב מ'בן יהוידע':
והחכמים שידעו בה לא הסתכלו בה חס ושלום אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחו וכאשר אמרו בגמרא (ירושלמי עבודה זרה א, ט) על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה, ויתכן נפל הצעיף מעליה מכח איזה סיבה וראו אותה.
 
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
חימקו אמר:
עוד קשה לי על מה ששאלו אותו מדוע כשנכנסו הוא נכנס אחרי אשתו ולא להיפך והוא ענה להם משום דלא בדיקתו לי, ואיני מבין איזה חשש יכול להיות לו מהם בכניסה לביתו?
'בן יהוידע'
נראה אף על גב דהיה הולך אחריהם ביחד ונכנס תכף ומיד עמהם עם כל זה חשש פן על מפתן הבית יזדמן לו אונס שאינו יכול ליכנס אחריהם תכף כגון שיבא אדם חשוב לדבר עמו או סיבה אחרת ואחר שנתן להם רשות להכנס אי אפשר לחזור לומר להם שימתינו עד שיכנס הוא עמהם דאין זה משורת דרך ארץ.
 
 

יחיה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
במעשה של נחום איש גמזו, קשה לי מדוע המלך בדק את העפר רק בזריקתו על מדינה אויבת, היה יכול לזרוק בחדר ולראות אם תהפך לחיצים?

לענ"ד, מפני שכמובן המדובר בנס, והכלל גדול: לא עביד קוב"ה ניסא בכדי, ראה http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=5369, https://simla.otzar.org/viewtopic.php?t=2994, https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=3315
 

יחיה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
במעשה של נחום איש גמזו, קשה לי מדוע המלך בדק את העפר רק בזריקתו על מדינה אויבת, היה יכול לזרוק בחדר ולראות אם תהפך לחיצים?

מהר"ל בס' נתיבות עולם - נתיב הבטחון פרק א:
וזה שאמר אותו יועץ, כי אולי הוא עפרא דאברהם אבינו, כי דבר זה היה אצל אברהם, כי מן העפר נעשה חרב. ואין הפי' שנעשה מן העפר חרב ממש, רק פירושו כי העפר אשר ממנו עושים החרב, שנא' (איוב כ"ח) ברזל מעפר יוקח, ומפני שמן העפר נעשה חרב, לכך כאשר שדי עפרא הוי חרבא. ור"ל, כי הדבר שהיה דומה בדבר מה לחרב, כמו העפר שמתיחס החרב לעפר, מפני כי ממנו עושין חרב, לאברהם היה נעשה חרב, ופועל היה בשונאיו כאלו היה חרב קשה. וזה נקרא דשדי עפרא והוה לחרבא, וגילי שהוא דומה לחץ, לפי שהוא קל כמו חץ, היה גירא, כלומר, כל דבר שהיה קצת דומה לחרבא, וקצת דומה לחץ, היה פועל לגמרי אצל אברהם, כאלו היה חרב, וכאלו היה חץ. וכאשר הביא לו הדורון אמר, כי זה סימן טוב אל המלך בשעת המלחמה שינצח, ויהיה העפר הזה שהובא לך שממנו החרב, יהיה נעשה לחרב. בדקיה ואשכחיה כך, ר"ל, כי מאותה שעה ואילך היו רואים בבחינה גמורה, שכל אשר היה עושה היה מצליח, והיה כובש כרכים, ומנצח בכל אשר יפנה...
 

יחיה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
במעשה של אבא חילקיה, קשה לי, איך ידעו שני השולחים שאשתו מקושטת הרי אסור להם להסתכל עליה?

עוד קשה לי על מה ששאלו אותו מדוע כשנכנסו הוא נכנס אחרי אשתו ולא להיפך והוא ענה להם משום דלא בדיקתו לי, ואיני מבין איזה חשש יכול להיות לו מהם בכניסה לביתו?

ברכות כ, א:
רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי... רש"י: כי קאקי חיורי - אווזים לבנים.
מהרש"א [חדושי אגדות] תענית:
מ"ט עיילה היא ברישא והדר עייל מר כו'. ולא היה לך לילך אחריה, דאמרינן פרק הרואה, לא ילך אדם אחר אשה, ואפילו היא אשתו, והיה לך לילך ברישא, ואח"כ אנן, ואח"כ אשתך, וא"ל דהוצרכתי לילך אחריה, משום דלא בדקיתו לי לילך היא אחריכם בקרוב לכם...
שו"ת מנחת יצחק - חלק ד סימן צד:
אמנם עוד יש דברים בגו, במה דאיתא (במס' תענית כ"ב ע"ב), גבי חלקי' בר ברי' דחוני המעגל, כי מטא לביתי' עלה דביתהו ברישא, והדר עייל איהו, והדר עיילי רבנן וכו', מאי טעמא עיילא היא ברישא, והדר עייל מר אבתרה, והדר עיילינן אנן, אמר להו, משום דלא בדקיתו לי, ופי' רש"י, דלא בדקיתו לי, אם כשרים אם פריצים, דאמר מר (במס' דרך ארץ רבה פ"ה), כל אדם יהי בעיניך כלסטים עכ"ל, ומוכח מדבריו, שחשש משום יחוד, וכדאיתא שם (בקידושין פ' ע"ב), אבל בפריצים, אפילו בי עשרה נמי לא עיין שם, - וש"מ לכאורה מזה, דאפילו בדליכא שיעור טומאה שייך יחוד, דהרי הוא הלך אחריהם תיכף ומיד, - וכיוצא בזה יש להוכיח מדברי מס' דרך ארץ רבה (סופ"ד), בעל הבית נכנס תחילה ואח"כ אורח, וכשהן יוצאין, אורח יוצא תחילה, ובעה"ב יוצא אחרון עיין שם, והפי' הפשוט משום יחוד, אף דבעה"ב בא אחריו בזה אחרי זה, ול"ה שיעור ביאה בינתים, וש"מ לכאורה דגם בכה"ג הוי יחוד... 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
תענית כ״ה

אבינו מלכנו ונענה כו׳

ספר שבולי הלקט סדר ראש השנה סימן רפז כתב:
ואחר שהסדיר החזן תפלת שחרית בקול נהגו לומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך כו' כמו שכתוב בסידורים ומפרש בפרדס רבינו שלמה זצ"ל [שהיו רגילין] ובאין לאומרו מימי ר' עקיבה כמו שמצינו במסכת תענית פעם אחת גזרו תענית ולא נענו ירד ר' עקיבה לפני התיבה ואמר א"מ חטאנו לפניך א"מ אין לנו מלך אלא אתה א"מ עשה עמנו למען שמך וירדו גשמים וכשראו שנענו בתפלה זו הוסיפו עליהם מדי יום ביום וקבעום לימי התשובה. ואומר אותו במקום ההלל בראש השנה והטעם מפורש בפרק יום טוב של ראש השנה אמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע מפני מה ישראל אין אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה


צ״ע במש״כ בשבולי הלקט שכשראו שנענו בתפלה זו הוסיפו וקבעו לימי התשובה, הרי בגמרא מבואר שהיה זכותו של רבי עקיבא. תענית כה. שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו
 

יחיה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
תענית כ״ה
אבינו מלכנו ונענה כו׳
ספר שבולי הלקט סדר ראש השנה סימן רפז כתב:
ואחר שהסדיר החזן תפלת שחרית בקול נהגו לומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך כו' כמו שכתוב בסידורים ומפרש בפרדס רבינו שלמה זצ"ל [שהיו רגילין] ובאין לאומרו מימי ר' עקיבה כמו שמצינו במסכת תענית פעם אחת גזרו תענית ולא נענו ירד ר' עקיבה לפני התיבה ואמר א"מ חטאנו לפניך א"מ אין לנו מלך אלא אתה א"מ עשה עמנו למען שמך וירדו גשמים וכשראו שנענו בתפלה זו הוסיפו עליהם מדי יום ביום וקבעום לימי התשובה. ואומר אותו במקום ההלל בראש השנה והטעם מפורש בפרק יום טוב של ראש השנה אמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע מפני מה ישראל אין אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה
צ״ע במש״כ בשבולי הלקט שכשראו שנענו בתפלה זו הוסיפו וקבעו לימי התשובה, הרי בגמרא מבואר שהיה זכותו של רבי עקיבא. תענית כה. שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו

לענ"ד, תפילה ההיא: אבינו מלכנו - אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו - למענך רחם עלינו, נוסח המורה על מעביר על מידותיו הוא, שהלא מילים אלה, הינם "דרך תחנונים - כרש המבקש בפתח", באופן ניכר ביותר.
מי שאינו מעביר על מידותיו, ודאי אינו יכול להתפלל כך, כשהוא אינו נוהג כך בעצמו.
 

יחיה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ייישר כח! יש ״כח״ לתפילת אבינו מלכנו, או להמתפלל?

מסתבר ש"אבינו מלכינו" היא תקנת ר"ע, לפי שיטתו במעביר על מידותיו, וכנ"ל. כל מי שמעביר על מידותיו, ומתפלל תפילת ר"ע זו בכוונת אמת, מסתמא ייענה.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
תענית כז:

רש״י ד״ה פוסק - מפסיק הפסוק לשנים ״ראשון״ קורא שני פסוקים וחצי ״ולוי״ משלים חצי אותו הפסוק שקרא ״הכהן״ עם שנים הנותרים

מדוע כתב רש״י ״ראשון״ הול״ל כהן קורא שני פסוקים כו׳ וכמו שכתב בהמשך ״שקרא הכהן״ וצ״ע בזה.
 
חלק עליון תַחתִית